עתודה? כן לא ולי?

[motior]

הצבא נותן מלגה שפחות או יותר מכסה שכ"ל

והקבע הוא בתמורה לשירות במקצוע

 

[נומלה]

נשמע כמו בעיה של סיווג בטחוני

כל מצטייני המתימטיקה שאני מכירה נחטפים על ידי המודיעין.

 

[מיכל תכנון נוף]

זה בכלל לא נורא לשנות כיוון

אני עצמי דוגמה טובה לזה

בצבא עסקתי בתחום מסויים, ואפילו חתמתי קבע.
מכיוון שהתנסיתי בתחום הזה, ידעתי מה אני אוהבת ומה לא, ומה בדיוק מתאים לי ללמוד.
לכן, כאשר הלכתי ללמוד בטכניון, עשיתי זאת מתוך בשלות מלאה, בשלות גם בגיל וגם בהבנת והכרת עצמי. לכן, מה שלמדתי התאים לי בול.
עסקתי בזה המון שנים. נהניתי, התקדמתי.
גם במקצוע השני בחרתי בבשלות מלאה, ואני מתמידה בו המון שנים ונהנית מכל שניה.

במילים אחרות - לא "בזבזתי" שנות לימוד (אם בכלל יש דבר כזה "לבזבז לימודים"...),
לא למדתי כלום כי מישהו לחץ עלי - צבא, הורים, החברה...
לא זרקתי כמה שנים מחיי לפח,
והכי חשוב - לא עסקתי במשהו שאני לא סובלת ורק רוצה לברוח ממנו. אהבתי לעבוד גם במקצוע שאותו עזבתי. לא עבדתי בו רק כדי "להתנסות" ולא כי "חתמתי קבע והתחייבתי".

 

[אור2221]

נו, אבל זה לא אותו מקרה בכלל

בצבא עסקת במשהו, ראית שאת נהנית ממנו, ואז חתמת קבע - לא למדת 4 שנים, הבנת שאת לא אוהבת, ואז שירתת במקצוע - עוד יותר הבנת שאת לא אוהבת, ואז גם נדרשת לבצע קבע.

 

[מיכל תכנון נוף]

נכון, זה בדיוק מה שרציתי להסביר!

שזה לא נכון לנסות משהו 4 שנים ואז לשרת ואז לפרוש...
זה לא נכון לעשות "ניסוי וטעיה" אלא לעשות משהו שיצליח.
לכן,
צריך לדעת היטב מה הולכים ללמוד, למה דוקא זה ולא משהו אחר, ולמה זה מתאים לי.
בשביל זה צריך בגרות נפשית, שאותה אין לרוב המוחלט של בני ה17.

 

[BrightEye]

לא תמיד החלופה של השרות הצבאי כל כך מדהימה

לדוגמא חייל ישרת במקום מבאס שהוא לא מרגיש טוב איתו במיוחד, לא עדיף שהיה עוסק במשהו שקרוב לודאי עניין אותו?

 

[מיכל תכנון נוף]

גם לא תמיד החלופה של השירות אחרי העתודה

כל כך מדהימה.
הצבא מחליט שזה "עבודה במקצוע" למרות שלמעשה זה לא ממש כך, והחייל מתוסכל - למשך שנות חובה ועוד קבע.

 

[מירי,]

אני הגעתי להחלטה רק אחרי גיל 30.

וגם אותה עדיין לא מימשתי (כבר יותר מעשור אחרי אני עוד בתהליך).

אז אולי 'היה יותר עדיף' אם בינתיים כן היה לי 'משהו ביד'- ?

 

[r i n i]

הבכור התחיל ונשר אחרי 3 סמסטרים

זה מתחיל במיונים, בשאלונים, בראיון של הצבא ובהחלטת הצבא שלא תמיד קשורה.
הבכור ביקש בקשה ראשונה ביולוגיה, אח"כ מדעי החיים ובסוף תעשיה וניהול.
הטכניון הודיע שהתקבל לביולוגיה, עשה קורס הכנה לקראת תחילת הלימודים ואז שלושה ימים לתחילת הלימודים קיבלנו מכתב מהצבא שהצבא מאשר "תעשיה וניהול" ב..... תל אביב.
מאיפה נשיג מעונות או דירה שלושה ימים לתחילת הלימודים?
הצבא אמר שצריך את אישור הטכניון, הטכניון אמר שצריך את אישור הצבא אחרי שיחות טלפוניות אינסופיות הטכניון אישר שילמד תעשיה וניהול אצלו.
הלימודים היו קשים, הוא לא היה מוכן לקצב הלימודים האינטנסיבי.
מבחינתנו רצינו שיעזוב מיד ואחרי כל סמסטר ביקשנו שירפה.
הבחור היה עקשן.
בסוף, נפרד מהטכניון לאחר שנכשל בכמה מקצועות.
כעת הוא אחרי שנתיים בצבא, מתכנן חזור לטכניון (אלוהים, למה? אין יותר מוסדות לימוד בארץ?) אחרי השחרור.

יחד איתו יצאו עוד שלושה לעתודה. אחד פרש אחרי שני סמסטרים ושניים סיימו/מסיימים.
לפני 30 שנים אחי היה עתודאי, למד בטכניון. היה מרוצה, סיים בהצלחה, עבד במקצוע בצבא והמשיך בחיים האזרחיים.
כל החברים שלו מהעתודה עשו ועושים חייל.

לגבי המלצה? אין לי ממש.
יש כאלו שיגידו שהם יוצאים "לא בשלים" מבחינה מנטלית.
יש כאלה שיגידו שזה מוקדם מדי להחליט על כיוון בחיים.
ויש כאלו שיגידו ההפך.

 

[Simply Be]

צריך בשלות נפשית ללמוד באוניברסיטה

הבכור התחיל ללמוד בפתוחה (הוא במסלול שמאפשרים לימודים) בשנה השנייה לשירות,
לא היה עיקבי ולא ניגש למבחנים.
עכשיו כשהוא בקבע , אולי זה הגיל והזמן שעבר ,הוא חזר ללמוד ואני רואה בו הרבה יותר רצינות לעומת אז.
הוא אגב נשאר עם אותה בחירה של לימודים לתואר כמו בהתחלה.

 

[katam]

צריך לבדוק כמה הבטים

קודם כל עם הנער כבר בשל כבל החלטה. גיסי למד הנדסה והמשיך בזה כל חייו. הרופא בגדוד של הבן עתודאי ושמח עם ההחלטה שלו.

בעיני הילדים שלי בגיל 18 לא היו בשלים לקבל החלטה כזאת.

האם נפשית הנער/ה יכולים להמשיך ללמוד האם הוא/היא לא זקוקים להפסקה של השנתיים שלוש .

נושא נוסף האם מובטח לו לעבוד במקצוע ?

 

[נטלי22]

אני הייתי בזמנו בעתודה.

אני מדברת על לפני כ-20 שנה+, אז ייתכן מאוד שהיו שינויים מאז, אבל למדתי בעתודה פסיכולוגיה וכלכלה, ואח"כ הוצבתי בממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות). ביקשתי לשרת רחוק מהבית, כדי שיהיה לי תפקיד יותר מעניין ומשמעותי, וקיבלתי תפקיד של סגנית פסיכולוגית פיקוד הדרום, עם המון נסיעות ליחידות רחוקות, המון חוויות, ועבודה מול מפקדים בכירים בפיקוד (כולל פגישות אישיות - או יחד עם המפקדת שלי - עם מתן וילנאי ועם שאול מופז כשהיו ראשי הפיקוד). אני הרגשתי שנתרמתי המון מהשירות ושהיה לי שירות מרתק, אבל לא לכולם זה קורה...

 

[motior]

תלוי בעיקר במקצוע שהבכור רוצה

והאם הוא באמת רוצה מקצוע.
אם הוא לא יודע מה הוא רוצה - אין סיבה שיילך לעתודה.
אם יש מקצוע שהוא רוצה בו - תלוי במקצוע. אדריכלות והנדסת חשמל למשל נחשבים לרעים בעתודה - כי רוב השיבוצים לא מקצועיים.
בפסגות השיבוצים טובים יותר.
ברפואה ומשפטים השיבוצים מקצועיים.

בכל מקרה רצוי שהילד יבין כמה שיותר מה מצפה לו. קשה להחליט בגיל צעיר על מסלול ארוך כל כך.

אני הייתי עתודאי (למדעי המחשב) ובסה"כ אני מרוצה מהמסלול, אבל היום קשה לי להבין איך בגיל 17 ידעתי שזה מה שאני רוצה.

שיהיה לו בהצלחה בכל מקרה