עתודה? כן לא ולי?

מירי,

New member
עתודה? כן לא ולי?

הבכור קיבל הצעה ראשונית לעתודה, מכיוון שעדיין לא עבר צו ראשון את ההמלצה הוא קיבל רק מביה"ס ובהזמנה שם לא הובהר שגם הורים מוזמנים לשמוע מה יש להם להגיד- כך שעכשיו אני מנסה להבין בין הנהימות שלו 'מה זה אומר'.
ברור שההחלטה היא שלו, אבל הוא מתייעץ ושואל ולגמרי לא ברור לו אם זה מה שהוא רוצה.....

יש כאן מי שעברו את ההתלבטויות? מי שהחליטו שכן או שלא? מי שעברו את הדרך הזו?
 

Simply Be

New member
לדעתי קודם שיעבור צו ראשון

שיקבל קב"א ,דפ"ר ופרופיל.
אגב את מדברת על עתודה רגילה או טכנולוגית (יג- יד) ?
 

אור2221

New member
תראי, הבעיה העיקרית בעתודה

היא שאתה מבלה את השנים הסטודנטיאליות שלך באוניברסיטה בגיל 18-20 בעוד שחלק ניכר מהגברים שם בתואר ראשון הם בני 22 - 25, אם לא מבוגרים יותר. זה קשה חברתית, זה קשה עם בנות. מצד שני - אתה מתגייס בגיל מאוחר יותר.

ויש גם עניינים שקשורים לשיבוץ, הבטחות של הצבא שלא מתקיימות וכד'. בעתודה ההחלטה שאתה מקבל בגיל 18 "תופסת" אותך עד אמצע שנות ה-20...

אני לא הלכתי לעתודה, אבל אלו הבעיות המרכזיות. יש פורום עתודאים בתפוז אם אני לא טועה.
 
עברנו את ההתלבטות הזו עם כל ילד מחדש

...אגב בסופו של דבר השיקולים החברתיים הכריעו
וכולם בחרו בשירות רגיל ולא בעתודה.

הקשיים של העתודה רבים, הם מתנתקים מקבוצת הגיל שלהם
החברים עוברים חוויות אחרות.
מצד שני מאד קשה להם להשתלב (למשל בטכניון) בקבוצת גיל של 23+ שנמצאים בשלב אחר בחיים.

היתרונות של עתודה, למודים ממומנים (או חלקית) דחיית הגיוס לשלבים יותר בוגרים בחיים, התמקצעות
אבל מאד תלוי באיזו עתודה (מקצוע) בוחרים
כי לא תמיד ההשקעה משתלמת
וגם הצבא לא תמיד מתייחס באופן מתאים ל"שלוב מקצועי" של העתודאים.

אם מדובר על מסלול יג-יד---- הדברים שונים בתכלית השינוי.
 

אימם

New member
מסכימה


נראה לי שסיכמת הכל.
לבת הציעו להשתתף בפרויקט רקיע. ללמוד בביה"ס להנדסאים בתל אביב.
בפגישה הסתבר שהצבא אמנם משקיע בלימודים אך אם הבת פתאום תתחרט באיזה שלב במהלך הקורס,
התשלום יהיה על ההורים. ובכל מקרה הצבא לא מתחייב שתשרת במקצוע אותו רכשה.
לכן החלטנו פה אחד איתה שעדיף לה ללמוד אחרי הצבא.
 

XמXלה

New member
לאחי הובטח שישרת בתחום לימודיו בעתודה

בפועל הוצב במקום אחר שלא עניין אותו ואת רוב שירותו "בילה" במכתבים וקובלנות לכל מי שרק אפשר. לא עזר לו... המפקדת שלו סירבה לשחרר אותו מהתפקיד כי היא לא רצתה לוותר עליו (אחי בחור מבריק).
סיים את הקבע שהתחייב עליו ועזב.
 

Simply Be

New member
די מבאס

אצלנו שניהם חתומים קבע (לא עתודאים , אחד עתודה טכנולוגית וכן משרת במקצוע).
איזה תחום הוא למד ?
 

Simply Be

New member
נראה לי שזה קצת יותר בעייתי בצבא

אני חושבת שתואר במקצוע שהוא יותר טכנולגי , הסיכוי להשתבץ במקצוע גבוה יותר,
כמובן שצריך לרצות ולאהוב את זה קודם כל.
 
אצלנו הגדולה התלבטה ובסוף החליטה שלא

כי לא רצתה את ההתחייבות לצבא. שרתה בפרקליטות וטענה שהעתודאים מתחרטים על כך שהלכו לעתודה כי הרגישו תקועים בצבא ושהפסידו שנים של התנסות בשוק האזרחי. מצד שני, הם רכשו נסיון מקצועי מה שמאוד קשה כיום בשוק האזרחי. אני מסייגת את דברי למקצוע אחד: רפואה שווה לדעתי ללמוד בעתודה כי מסיימים את הלימודים הארוכים בגיל צעיר.
 

נומלה

New member
אני בעד

הנוסע המתמיד נגד. מסיבות לגמרי אגואיסטיות, מי שמשרת בעתודה אמא שלו בדרך כלל ישנה טוב בלילה. הנוסע המתמיד שהיה עתודאי מתנגד נחרצות כל פעם שהענין עולה. לדעתו, (לפי מה שהצלחתי להבין) לוקחים את המבריקים והמוצלחים וגורמים להם לבזבז שלוש שנים מזמנם על תפקידים הרבה מתחת ליכולתם. זה כנראה הכללה גסה, וברור שיש כאלה שלא רק שנשארים בצבא אלא גם תורמים ונתרמים אבל אלה כנראה המיעוט שבין העתודאים ואי אפשר לנבא מראש את התפקיד.
 

katam

New member
הרופא בגדוד של הבן עתודאי והם מאד שמח בבחירה

שלו.

אצלי הם סרבו בגלל שהם לא החליטו מה הם רוצים ללמוד
 
כעתודאית לשעבר אני חושבת שזה מסלול מפוספס

קשה מאוד להחליט בגיל 17 החלטה כל כך משמעותית,אישית מאוד נהניתי מהשירות למרות השיבוץ הגרוע, מהלימודים קצת פחות, אני משערת שהיתה לי מוטיבציה הרבה יותר גבוהה אם הייתי מגיעה לתואר אחרי צבא ולא בגיל 17.

לחיילת המלצתי לוותר, ואני שמחה שבחרה בשירות רגיל ומאוד משמעותי.
 

מירי,

New member
קצת תגובות, אני ממש טריה בנושא...

צו ראשון יגיע עוד מעט, הילדון אומנם סיים י"א אבל הוא רק בן 16.8, אומנם יש לו לפחות עוד שנה להחליט, אבל הוא כבר החופש מתחיל ללמוד לפסיכומטרי (חייבים ציון עד מרס).

הפן החברתי ממש לא משמעותי אצל הילד (עצוב! אבל כרגע 'זה מה יש' וזה לגמריי שלו) גם היום הוא לא נפגש עם חברים מעבר לאימוני כדורסל ו/או מעט לימודים לבגרויות.

תחום הלימודים הוא פיזיקה וחשמל או רק אחד מהם או (עדיין לא הבנתי אם אפשרי, אבל זה מה שהוא הכי רוצה) מתמטיקה- כולם בטכניון.

גם אם לא יילך לעתודה כפי הנראה לא ייקבל מה שהוא רוצה (חי"ר) עקב בעיות בקרסול ובעיות בבירכיים (אפילו שיחד עם הבעיות הוא משחק כדורסל, גם אני נאלצת עם עצמי להודות שהצבא כנראה לא יאהב את זה...).

לגבי השיבוץ, לפי בדיקה שלו (גם עם מי שכבר התגייסו) פסגות מקבלים את השיבוץ שהם מבקשים (זה המסלול שלו אם ייבחר חשמל/פיזיקה).

מצד אחד זה ממש מוקדם להחליט על עתיד מיקצועי, מצד שני גם להיות חייל בגיל 18 זה בעצם מאוד לא טיבעי.
 
גיל "טבעי"

אין שום גיל שבו "טבעי" להלחם. לא 20, לא 30 וגם לא 90.

אבל, מבחינה התפתחותית, דוקא בגיל 18 זה הרבה יותר מתאים להיות במצבים של סכנה יחסית לגיל 25...

הבחירה במקצועות "קלאסיים" כמו פיזיקה ומתמטיקה היא מאד טבעית לגיל הזה, ועלולה להתברר כמשהו שפחות מתאים לו בגיל מאוחר יותר.
לעומתם,
הנדסת חשמל זה מקצוע רחב יותר, שכולל בתוכו את שניהם.

הקבלה לעתודה בטכניון בחשמל היא קשה מאד, וגם ההשרדות בין שנה לשנה. לא לכל אחד מתאים הלחץ הזה.

אם אין לו פרופיל קרבי, הוא יכול להיות תומך לחימה ולשלב את היכולות השכליות שלו.
גם הפן החברתי יתפתח, בלית ברירה. הרי גם אם אתה זאב בודד, אי אפשר להיות תקוע עם אותם אנשים 24 שעות ביממה בלי לפתח יחסים חברתיים כלשהם.
 

מירי,

New member
מתמטיקה נחשב מיקצוע קלאסי?

נשמע לי כ"כ לא פראקטי- מה בעצם עושים עם זה? אבל הוא נהנה ללמוד מתמ'
ברור שיש עוד הרבה מה לעשות בצבא, אלא שבכל מיקרה יאלץ להתפשר.

ולגבי הפן החברתי- אני מקווה שזה ייקרה בצבא או מחוצה לו (אני הייתי תקועה 24 שעות באותו מקום ולא היו לי כל קשרים חברתיים בצבא).
 
כן

מה עושים עם זה? תואר שני

או תעודת הוראה

כולם מתפשרים בצבא. עברתי את זה עם הבן שלי, ואין קשר לפרופיל, כי שלו 97. בהתחלה לא היה קל... ההתפשרות הזו היתה חלק מתהליך ההתבגרות שלו.
אומרים "כל עכבה לטובה" וזה כל כך נכון!
 
למעלה