הודעה מלחיצה על ילד נעדר- והרגעה

BrightEye

New member
הודעה מלחיצה על ילד נעדר- והרגעה

אתמול בערב פתאום שמעתי ידיעה קצרה על ילד בן 7 שנעדר בתל אביב וחיכיתי לשמוע את ההודעה שנמצא.
אחרי שעות של דאגה: נמצא הילד בן ה-7
במשטרה הוקם חפ"ק מיוחד שבו ריכזו את החיפושים אחר אור הקטן, לאחר שלא שב לביתו מבית הספר בצהריים. בנוסף פרסמה המשטרה את תמונתו ותיאורו של הילד בעמוד הפייסבוק שלה וביקשה מהציבור לעזור בחיפושים אחריו.
סמוך לשעה 21:00 הודיעה המשטרה כי אור חזר לביתו כשהוא בריא ושלם.
בנתיים אין פרטים נוספים.
אני בטוחה שלהורים שלו היה ערב מזעזע...
 

Simply Be

New member
גם אני "נעלמתי" להורים שלי בגיל 7

הלכתי לחברה אחרי הלימודים ולא הודעתי לאף אחד (לא היו טלפונים לכל אחד כמו היום ואני מדברת על נייחים),
חזרתי ב 7 בערב , כולם היו מעולפים בבית,
את הצעקות שחטפתי אני זוכרת עד היום.
אני זוכרת שחשבתי שהיה לי ממש כייף אצל החברה ולא הבנתי למה כועסים כל כך.
 
גם אני


בכלל לא ברחתי מהבית

פשוט הלכתי לחברה הבייתה אחרי בית ספר, והשתהתי אצלה עד החשיכה.

אצלי בבית בנתיים הייתה מהומה רבתי.

גם אני זוכרת את הצעקות אחרי שחזרתי הבייתה ואי ההבנה שלי מדוע בכלל כועסים עליי כולה הייתי אצל רותי.
 

Simply Be

New member
ואמא שלי אמרה לי פעם

חכי תראי איך תרגישי שיהיו לך ילדים שיעשו דברים כאלה ואני ישר אמרתי לאאא

הבן הצעיר גרם לי להבין בדיוק איך זה מרגיש בשנים הראשונות של היסודי , הוא ברח לי יום אחד על הבוקר (אחרי שעה וחצי חזר),
נשמתי פרחה , ישבתי על הספסל ברחוב ובכיתי ( לא מצאתי אותו ).
 
הבן שלי נעלם ליד סוריה

באמת.

ביקרתי את אחותי שהתגוררה אז בקיבוץ בקצה קצה רמת הגולן .
הייתי בדשא איתה ועם שני הבנים שלי (דאז,) כולם היו בסביבות גילאי 3-2 לא יותר.
שני האבאים היו למעלה בדירה בטח תיקנו משהו חשמלי-אלקטרוני-מחשבי
בקיצור הקטן אמר שהוא צריך לשירותים ,העלתי אותו לדירה למעלה (מבנה דו קומתי)
והייתי בטוחה שהוא נשאר למעלה עם הגברים.
מצידם הם שחררו אותו לרדת למטה לבד, אחרי שהשתין.
הם היו בטוחים שאראה אותו
רק מה ? לבית היו שתי כניסות והוא פנה לכניסה האחורית
והתחיל לשוטט
לא נבהל בכלל, והלך לחפש את אימא שלו (או מישהי אחרת, לא היה מאד מילולי אז בקושי שנתיים)

אחרי זמן מה,אני שואלת את האיש למעלה למה הפספוס לא יורד? והוא עונה לי ש"מזמן ירד"
אני חושבת שהוא עובד עלינו, מותח אותי- ובקיצור לקח עוד כמה דקות ששנינו הבנו שנעלם לנו הפספוס.
די מהר כל הקיבוץ ידע, הופעלה מערכת כריזה, חולקו צוותי חיפוש והילד--- בלעה אותו האדמה
נעלם לחלוטין.
ואז בדיוק כשהרב"ש (נדמה לי) או איש אחר עם שפם עבה, התחיל לתדרך את הצוותים וחלק לגזרות
מגיע ג'יפ סיור של המילואימניקים מגדר המערכת .הם שמעו את הרעש של מערכת הכריזה הפנימית
ובאו לראות אם קרה משהו.
כן- בגי'פ שלהם ישב הפספוס,אכל מדרינות ולא בכה בכלל (לא חושבת שהבין שהלך לאיבוד)
מה שאני לא הבנתי את חבורת החיילים הזו- לא ילדים,אנשי מילואים, מצאתם ילד--לא חשבתם שהוא שייך למישהו?
קודם כל שחקו איתו,האכילו אותו וניסו לדובב אותו (לא היה פשוט מאד, כי זה לא היה הקיבוץ "שלו" ולענות איך קוראים לך ואיפה אתה גר? לא עזר להם)
אבל לא חשבו להגיע לקיבוץ קודם.

נשמתי אכן פרחה
אבל לא בכיתי .
הייתי די מפוקסת יחסית לנסיבות.
 

BrightEye

New member
האמת שלא


כתבת אותו אחרת בזמנו

(לא מבחינת העובדות, אלא מבחינת אופן הסיפור)
 

Simply Be

New member
אחותו..

בטח הילד היה מאוד מתוק והזכיר למילואמינקים את הבית

אני כנראה פחות אמיצה ממך מה גם שזה היה אחרי שרצתי אחריו בכמה רחובות והתחננתי שיעצור ,
הצורה שהוא חצה את הכבישים זה מה שגרם לי לבכות.
 

iris mom of two

New member
גם אני

וגם, בפעם הראשונה שנסעתי ברכבת לתל אביב לבד, פספסתי את התחנה בנתניה. לא היו טלפונים, הכל היה סגור (ששי אחה"צ), 5 שעות עד שמצאו אותי. הייתי בת 12, וחיילת חביבה לקחה אותי לביתה. זה כבר היה כשעה וחצי אחרי שהייתי אמורה להיות בנתניה. התקשרתי לדודה שלי בהנחה שהיא תתקשר לכולם כי טלפון לחיפה היה יקר מדי, ולא רציתי להכביד.

דודה שלי חזרה לתנומת הצהריים, ולא היתה חלק מסבב הטלפונים שחיפש אותי. שעתיים אח"כ כשהיא התעוררה, היא נזכרה, ואז עד שהיא זזה...

איזה שטיפה היא קיבלה!
 

r i n i

New member
עם ילדים צעירים הם פועלים מיד

ואחרי המקרה שהיה בפתח תקווה הם נזהרים מאד מהכללה גורפת של המתנה ל- 24 שעות ראשונות.

שלא נדע
 

רבקה6

New member
כשמדובר בילדים הטיפול מיידי!

נדב נעלם כשהיה בן שבע. אחרי שעה של חיפושים וצרחות התקשרתי כולי רועדת למשטרה. תוך חמש דקות היתה לידי ניידת ועוד שלוש התפרסו בישוב (פרדס חנה) אחרי שעה נוספת הוא נמצא.
ר/
 
למעלה