אחותי, תרגשי בחייך נשבעת לך שהתחרטתי.
כתבתי משפט סתום. אני יודעת. ואח"כ התחרטתי. זה קורה לי כל פעם שאני כותבת משהו כאן. אבל אח"כ מהתגובות זה עובר. רוצה פירוט בכל זאת ? בסדר ...פשוט כבר לא נעים לי האמת. אני מרגישה כמו איזה קוטרית....
בת ה-16 חזרה הביתה ורצה לדבר, לשאול אם היא יכולה ללכת לאיזו הופעה. אני יודעת שיש לה מבחנים וממבחנים חוזרים והיא בקושי יכולה להוציא את הראש. ובכלל אם היא תלך אני יודעת מה יהיה אח"כ. ושששששש אל תגידי את מה שאת רוצה לומר עכשיו תורי.
בקיצור, היא ממש "ביקשה" שאני אומר לה לא. הרגשתי את זה בקול שלה. מה שמעניין אותי (כן,כן) זה קודם כל איםך היא מסתדרת עם כל המבחנים כי אם היא כן מסתדרת אין לי בעייה שתלך (עד שהתברר שזה בדרום ת"א).
אז היא לא מסתדרת עם המבחנים וכל מילה שאני אומרת לה היא משתיקה אותי או מפרשת את זה כאילו אני מעבירה עליה ביקורת, אומרת לה שהיא לא בסדר והיא ישר "טוב, ככה נולדתי" ולא אמרתי כלום בכיוון. זה מן משהו כזה שהיא אומרת כל הזמן לאחרונה.
ניסיתי להציע הצעות אבל ראיתי ששום דבר לא עוזר והיא עוד מאשימה אותי. אז הלכתי. כן התעצבנתי. והלכתי לחדר ובכיתי קצת ואח"כ חשבתי מה אני יכולה לעשות להאם אני צריכה לעשות. למה לעז' שוב קובעים להם יציאה לפעילות של מגמה על חשבון לימודים אחרים הרי מגמת ביולוגיה לא יוצאת לסיור ע"ח שיעור מתמטיקה וכן הלאה.
אח"כ נרגשתי והחלטתי שאשרוד ושמחתי שאף אחד לא ענה וקיוותי שאף אחד לא יענה וכתבתי את מה שכתבתי. OK ? אין מניעים נסתרים. הכל ישר ועל השולחן.
בחיי