חוסר האכפתיות שלו מוציא אותי מדעתי

[r i n i]

חוסר האכפתיות שלו מוציא אותי מדעתי

קיבל להבין עבודה בספרות על ספר שקיבל.
קרא את הספר, עשה את העבודה ולא הגיש אותה.....

כבר פעם שניה אצל אותה מורה.
התירוץ הפעם - היינו צריכים להגיש כשהייתי בניתוח. אוקי, לא היה בביה"ס 4 ימים. ומה אח"כ ? ולמה לא לפני? העבודה היתה מוכנה - רק להדפיס אותה.
בפעם הקודמת דיברתי איתה ביום הורים וסיפרתי לה שהכין הכל רק לא הגיש. היא מכירה אותנו (לימדה את שני אחיו הבוגרים), היא יודעת שהוא תלמיד טוב אבל הוא לא הגיש את העבודה. לא ניסיתי להגן עליו ממש, רק ציינתי באזניה שאני יודעת שהוא עשה את העבודה כי קראתי אותה.

עכשיו, שוב!
נמאס לי מחוסר האכפתיות הזה.


מגיע באיחור לביה"ס והתירוץ שלו (מולי) אבל התפילה ממילא לא מתחילה בזמן כי כולם מאחרים....
הוא לא מכין את השיעורים, הציונים הם בין 70 - כשלא מתכונן, ל- 90 כשקצת (ממש טיפטיפונת) מתכונן.
כשקצת מתקשה (מתמטיקה) הוא מרים ידיים וכועס על כולם (יש בעיה עם המורה, אנחנו יודעים) ברגע שתפס את החומר (מעט השקעה) הכול זורם.

גרררררררררררררר, גיל ההתבגרות הזה, בן 14 וחצי, כיתה ט', ככה זה יהיה עד י"ב?
עכשיו אנחנו שוב בענייני מש"צים (מס' 2 היה בעניין 4 שנים מתוכן שנה אחת שנת שירות), בפרוטקציה התחיל מוקדם יותר. הוא מלווה בסיורי של"ח את כל הכיתות, זה מה שמעניין אותו - הטיולים ו"כנס חנוכה" של המש"צים.

זהו, קיטרתי לכם על הבוקר (אתם מבינים איזה בוקר היה היום).

 

[חני ב]

מעצבן אבל אין ממש מה לעשות

אלא אם תהיי המזכירה האישית שלו. לפחות שישלם לך על זה.

 

[תפו ופוזה]

זה בדיוק המקום

בו הוא ממאן לקחת על עצמו את האחריות למטלות שלו
שישלם את המחיר.

הניתוח היה שלך אז מה זה מפריע לא להגיש?

אגב מקווה שאת חשה בטוב.

 

[r i n i]

הניתוח היה שלו

היה נקב בעור התוף שעבר איחוי.

על פניו נראה שהתאחה.
תשובה סופית בשבוע הבא.

וכן, כמה שהם אוהבים שאמא אחראית על הכול.

 

[תפו ופוזה]

שירגיש טוב.

אכן נוח להם...

 

[אחותו של שקספיר]

כי זה לא בXXX שלו

מכירה את הבן "שלך" במודל בלי תפילת בוקר ואיחורים.

אבל היכולת להכין עבודה ולא להבין שצריך גם להגיש אותה-מצליחה להוציא אותי מכליי.


בהחלטה (לא קלה עבורי) אני נותנת לו להתמודד מול בית הספר והמורים ולא מתערבת-

הוא כתב את העבודה ולא הגיש?
קיבל 0
רוצה "מקצה שיפורים" (כלומר גם ללחוץ על הכפתור של המדפסת ....עבודה נוראה וקשה כמו תבן וטיט כמעט)?
שיתמודד מול המורה.

החלטתי (לא קל אוף כמה שזה לא קל) לזוז שני צעדים לאחור.
בישל דייסה- שיאכל אותה.

 

[צלילי מיתר]

אולי תתני לו להתמודד עם התוצאה בעצמו?

פעם אחת, פעמיים ואולי אפילו שלוש עד שיבין שאת התוצאות למעשיו הוא צריך שאת?
ותשמחי שיש משהו שמעניין אותו - גם כי הוא לא סתם מבתטל וגם כי זה אולי יכול להיות "בתמורה" להשקעה בלימודים שלו:תראה שאתה לומד ומגיש עבודות - תוכל להתפנות למשצים וטיולים.

עם המתבגרת מעולם לא היו בעיות עם שיעורים, אבל הבן הצעיר מגלה נטייה לשכחנות....
כבר קרה פעמיים שלא הכין שיעורים. בכיתה ג' אני חושבת שזו עדיין אחריות שלי לדאוג להרגלי הלמידה שלו ולוודא שהוא מפנים אותם בצורה נכונה וטובה.

 

[אוטוטו12]

מזדהה איתך לחלוטין....

בוקר טוב,

גם הבן שלי כזה.... לא מכין שעורים..... לא מתכונן למבחנים.... מה שיוצא .... מתאים לו..... אין לו בעיה עם 60 או 90.... כלומר אומר שזה כן אכפת לו.... אבל חוץ מלהגיד - שום דבר....
אני מנסה להסביר לו שזו אחריות שלו.... הציונים שלו.... לא בשבילי הוא מכין שעורים או מתכונן למבחן... אני מסבירה לו שיהיו השלכות לכך שקיבל 60 או 90 ..... שלא הכין שיעורים.... דיברתי עם בית הספר כבר כמה פעמים... אמרו לי - תני לנו לטפל בעניין..... להגיד לך שאני רוצה שהם עושים משהו ? לא במיוחד.... אז אני קצת לוחצת עליהם שידברו איתו.... שינערו אותו.... זה מצליח קצת....

בגדול חושבת שזה צריך באמת להיות עניין של הילד עם בית הספר ולא איתנו ההורים.... להגיד שקל לי לבצע ? ממש לא.... לבעלי הרבה יותר קל.... שיתמודד עם התוצאות למעשים שלו.... זו הגישה שלו.... הלוואי עליי....

יהיה טוב.... בחופש הגדול....חחח....

חזקי ואמצי.... הרבה מאיתנו באותו הסיפור....

 

[מרוניה]

ריני, בן 14 הוא ילד שזקוק לעזרה.

ובמיוחד הוא זקוק לעזרה בארגון הזמנים. ואם את יודעת שהוא הכין את העבודה ורק לא הדפיס, אז תגרמי איכשהו לכך שהעבודה תודפס. ממש תיקחי אותו ביד להדפיס את העבודה, או שתדפיסי אותה במקומו.
ואם יש בעיה במתמטיקה - אתר אינטרלקט יפתור לך אותה. בינתיים הוא בחינם. (ואין לי מניות.)
אני מבינה שאת מצפה שהוא כבר יהיה כמו הגדולים, אבל הוא עדיין ילד.
וגיל ההתבגרות זה גיל מאוד מאוד קשה, במיוחד לאדם עצמו.

 

[אביבקיץ]

אם הוא לא מגיש - שיקבל 0. ושיאחר.

אם כולם מאחרים - שגם הוא מאחר.
אם בבית הספר יחליטו שחשוב להתחיל ב8 - שייתנו עונש למי שמאחר,
ואז בנך יחליט מה חשוב לו

אני באמת לא חושבת שהורים צריכים לריב עם ילד כלכך גדול על משהו כמו שעת הגעה לבית הספר (כשמדובר באיחור של כמה דקות. אני לא מדברת על ילד שמגיע ב10).

 

[חיה ולטון 10]

ילד בכיתה ט

אני מתארת לעצמי שקשה לך שלילד כאילו לא איכפת. אבל דווקא איכפת לו והוא הכין את העבודה למרות שהיה לפני ניתוח, אני לא ראיתי שאת פירגנת לו שהוא התאמץ לפני הניתוח להכין את העבודה הזאת, הרי הרבה ילדים בגלל תירוץ כזה לא היו מתפקדים כמה זמן בכלל. בקיצור , מה שהוא עושה לא זוכה ליחס ורק מה שהוא לא עושה זוכה בתשומת לב. אני מציעה שתהפכי את סדר הדברים ותתחילי להביע הערכה אמתית לבנך בכל פעם שמגיעה לו הערכה כזאת, וכאשר הוא מפספס אל תשימי לב לכך, אולי אם תהיי עקבית ותמשיכי הרבה זמן לנהוג כך הילד יגדיל את מעשיו הנכונים ויקטין את האחרים. עם המורה תתני לו להסתדר בעצמו ואל תגני עליו מפניה, שהוא יצטרך להתמודד וכך גם להתבגר. בהצלחה חיה ולטון

 

[Simply Be]

קצת סבלנות

קודם כל אני מבינה ממה שאת כותבת שיש לו בעיית סדר ואירגון
ואני מניחה שהניתוח לא עזר בקטע זה ונראה לי שפיזר קצת את דעתו.
אני כן הייתי מגינה עליו בפני המורה וכן הייתי קושרת את זה לניתוח ,
הייתי מבקשת ממנה כן להתחשב ולקבל את העבודה.
כשהבן הבכור שלי עבר ניתוח בתקופת החטיבה ונעדר בעקבות הניתוח כ 10 ימים ,
המורה דאגה לו בכיתה ומישהי התנדבה ואספה עבורו בקלסר את כל החומר כולל סיכומי שיעור.
לגבי סדר ואירגון, עם הבן הצעיר היה לי די קשה בחטיבה.
בתיכון היה שיפור משמעותי (עבדתי איתו על זה) ביחס לחטיבה (אבל עדיין היה לא קל לפעמים)
לוח המבחנים ומשימות
היה תלוי על לוח שעם (כך שגם אני יכולתי לראות),
בנוסף בקשתי ממנו לכתוב על הלוח מחיק שלשת המשימות הקרובות וכן הלאה (למחוק ולהוסיף).
אם זה כל כך חשוב לך אז תעקבי ותעזרי לו בסדר והאירגון .
לי זה היה מאוד חשוב הקטע הלימודי, אז כן הייתי מעורבת !
אני יודעת שהרבה אומרים שיכשל ושיתסדר לבד,
אני לא מאמינה בזה כל כך.
מה לעשות לא לכל אחד יש את היכולת הזו בגיל הטיפש עשרה.
אני רואה כיום את בני משתמשים בכלים שעבדתי קשה להשריש אותם בהם,
הרבה משפטים שהם אומרים היום,הם דברים שאני הערתי להם בעבר.
מוזר לי לשמוע אותם אומרים את המשפטים שלי

 

[אימם]

היום קיבלתי טלפון מהמחנכת של בני

אמנם כיתה ז מצויינות והוא מוציא ציונים בכל המקצועות בקלות בלי ללמוד אבל היא החזירה מבחן במתמטיקה עם הציון הכי נמוך שהיה לו עד כה (83) וביקשה מכל הילדים במשך שעה וחצי תיקנו את המבחן והוא לא שיתף פעולה היא טוענת שהוא שיחק במחשבון ולא ניסה אפילו לעשות את התרגילים הוא אמר שפתר בדרך אחרת והיא התעקשה שיפתור בדרך שלה שהיא לימדה והיא ביקשה ממנו להישאר אחרי הלימודים. היא ביקשה ממנו לדבר איתי והוא לא. רק בבוקר הוא טען בפניי שלדוגמא יש שני שיעורי ערבית ברצף וזה יותר מידי ואין לו סבלנות להקשיב יותר משעה אחת.
בנוגע לשיעורי בית אני מוצאת את עצמי רודפת אחריו, כועסת וכל הזמן במריבות ותככים על הענין.
גם אני חוששת שהוא רק בכיתה ז' ואני לא רוצה שיאבד את המוטיבציה ללמוד. מה עושים?

 

[מרוניה]

אני חושבת שצריך לשבת ולחשוב יחד:

ראשית, לאן הוא מצפה שהלימודים יקחו אותו. האם יש לו שאיפות כלשהן, איך הוא רואה את דרכו הלאה. במסגרת הדיון הזה צריך גם לחשוב אם מתאים לו כיתת המצוינות או לא. (אני לא יודעת אם הוא רצה להיות שם או שדחפו אותו לכך, איך זה בדיוק התנהל.)
שנית, ציון 83 יכול להיות על הכיפק, זה רק תלוי ממה זה נובע. אם סתם עושים שגיאה טיפשית - או-קי, קורה. אם לא מבינים את החומר - זה סיפור אחר, וצריך לראות מה לא מבינים ולסגור את הפער. אם זה נובע מחוסר שיטתיות - צריך לבדוק את שיטת העבודה שלו. צריך גם להבין מה ההבדל בין הדרך שלו לדרך של המורה, ומדוע הוא לא רצה לשתף איתה פעולה.
שלישית, צריך לבדוק מה קורה עם שיעורי הבית, למה הוא לא עושה, למה את צריכה לרדוף אחריו וכדומה.
ואם קשה שעתיים ערבית - אז קשה. לא נורא. לא מתים מקצת קושי. שיעשה כמיטב יכולתו. אמנם אני חוטפת צעקות על זה, אבל גם מקצוע הערבית הוא לא חשוב במיוחד בעיני. מקסימום יהיה לו 7 בערבית. אז מה? גם טוב.
בכל מקרה, בכיתה ז' אני לא מכירה הרבה ילדים שלומדים מתוך מוטיבציה להרחיב את הידע והאופקים שלהם... מקסימום לומדים מתוך שאיפה להצטיין, או סתם נגררים עם הזרם, יש כל מיני אפשרויות. תלוי איפה הוא בכל העניין ומה העמדה שלו.

 

[אימם]

כמה תשובות

אילו היו לי את כל התשובות לא הייתי כותבת כאן.
הוא מעולם לא אהב להכין שיעורי בית כי הוא מרגיש שזה בזבוז זמן. לאחרונה הגענו יחד להבנה שאם הוא מתעורר בבוקר מוקדם הוא יכין הבעיה שהוא הולך לישון מאוחר ולא תמיד עומד בזה.
מבחינת כניסה לכיתת מצויינות, הוא רצה בזה אבל גם אנחנו (לא יותר ממנו)
יש לי כל הזמן הרגשה שהוא לא מתאמץ ולא אוהב להתאמץ ולא לחזור על החומר. גם למבחנים הוא עושה טובה שלומד בערב שלפני אולי חצי שעה ודי.
ציון 83 זה נמוך יחסית למי שרגיל לקבל בין 95-100 ולא זו הבעיה. הבעיה היא שהוא חושב שהוא יודע יותר טוב מהמורה ומתעקש על הדרך שלו ואנחנו כהורים יודעים שבמתמטיקה יש הרבה דרכים להגיע לאותה תוצאה. לכן השאלה שלי היא האם בתור הורה אני צריכה לתת גיבוי למורה או לילד? או לתווך?
בנוגע לשיעורי בית אני זקוקה לעצות כיצד להעביר את האחריות אליו....ניסיתי להתעלם וקיבלתי המון הערות במשוב על אי הכנת שיעורי בית
דיברתי איתו והסברתי לו שחבל שבגלל זה הציונים שלו יהיו בינוניים וזה עזר לפעם אחת ודי.
לא נראה לי שיש לו שאיפה להצטיין כרגע. הענין שלו זה להתעסק עם התחביבים שלו שהם יצירת ועריכת סרטים ומשחקי רשת.
אחת הבעיות היא המינון הגבוה שהוא מקדיש לתחביב ובהתאם הנמוך שהוא מקדיש ללימודים.

 

[מרוניה]

את אומרת שלדעתו שיעורי בית הם בזבוז זמן.

אני חושבת שלא מתפקידו של ילד לשפוט אם זה בזבוז זמן. כמו שסיפרתי כבר, אני אמרתי לילדים שלי שזה לא חובה ללכת לבית ספר. אבל אם מחליטים ללכת לבית הספר, יש בבית הספר חוקים, וצריך למלא את החוקים. אחד החוקים - מכינים שיעורי בית. אז אם אתה כזה גאון, שיעורי הבית יגזלו ממך בערך חמש דקות וזהו. ואם אתה לא גאון וזה לא לוקח לך חמש דקות - אז סימן שהשיעורים הם לא בזבוז...
אגב, מכיוון שבתי בגיל דומה, אני יכולה להגיד לך חד-משמעית שבחטיבת הביניים השיעורים הם ממש ממש לא בזבוז זמן. וגם בתי מהמצטיינים, ובכל זאת שיעורי הבית מאפשרים לה, קודם כול, לבדוק את עצמה אם היא הבינה את החומר ומסוגלת להתמודד עם החומר בעצמה (בעיקר במקצועות מדעיים); ובמקצועות עיוניים - מאלצים אותה להתמודד עם כתבה וניסוח ועריכה של עבודות, שבהחלט לא באות מהשרוול, גם לא לתלמידה מצטיינת כמוה. כך ששיעורי בית הם תרגול ותרגול חשוב. ואם בתי תטען מחר ששיעורי בית הם בזבוז זמן, אגיד לה - "אל תבלבלי לי את המוח, ובואי נבדוק למה באמת את לא רוצה להכין אותם. אולי זה קשה לך מדי?"
בכל מקרה, לא הייתי מסכימה בשום אופן לסידור שהיא תעשה לי טובה ותכין אותם בתחילת היום. מה פתאום? את באה הביתה, אוכלת, נחה רבע שעה, ואז את עושה את המטלות שלך. גמרת את המטלות - תפני לענייני הפנאי. לא רגע לפני כן.
אם זה לא הולך בשום אופן, והילד לא רוצה ללמוד, צריך לברר איתו איך הוא רואה את המשך דרכו. ראשית, אין שום טעם שיישב בכיתת מצוינות. בשביל מה? כיתת מצוינות זה בשביל אנשים שרוצים ללמוד ולרכוש השכלה ולהצטיין. אז שיחליט - רוצה או לא רוצה? הוא לא עושה לכם טובה!
ועם כל הכבוד לתחביבים שלו (ויש לי המון כבוד לזה), אני חושבת שכרגע זה קצת מסוכן לעזוב את כל הלימודים ולהתמסר רק לתחביבים האלה. הוא עוד די צעיר, וייתכן שמחר יתברר לו שהוא רוצה ללמוד פיזיקה, לדוגמה, ופתאום הוא כל כך יפגר בחומר, שהדלת הזאת תהיה סגורה בפניו.
אז כרגע שיתרכז בהשארת דלתות פתוחות, לא בסגירתן. והציונים בכיתה ז' הם לא מהותיים בפני עצמם, אבל אם הוא יידרדר ויידרדר, הוא אכן יסולק מכיתת המצוינות, וימצא את עצמו בהקבצות יותר ויותר נמוכות, ואז דלתות אכן יתחילו להיסגר בפניו. (ואגב בכיתה ח' זה בהחלט נהיה עוד יותר קשה ועוד יותר קשה.)
אז קדימה, הגיע הזמן לגלות קצת בגרות ולחשוב לעומק, ולא לקשקש ולחשוב שהמורה לא יודעת מה היא עושה. אם אתה כזה גאון - תלמד גם את הדרך של המורה וגם את הדרך שלך. אין לי בעיה שתהיה יותר חכם מכולם, אבל תוכיח שזה נכון!

 

[Simply Be]

תהיי עקבית אך גם קשובה

יש לך כנראה ילד עם חשיבה לא שגרתית כמו הבן הצעיר שלי,
גם בתשובות שלו אלי הוא מאוד יצירתי.
אני לא רוצה לייאש אותך אבל את תמשיכי לרדוף אחריו (אני עשיתי את זה ואני לא מצטערת) ,
בתקווה שירד האסימון והוא יבין שזה בעיקר בשבילו ולא רק בכדי לרצות את ההורים.
תקבעו שיטה שתעזור לו (ולך גם להיות בתמונה) באירגון של הזמן ושעורי הבית.
תגידי תודה שזה רק במבחן בחטיבה ,
החכמולוג שלי במבחן בגרות במחשבים (לאחר שהוא הוגש על 98) ,
החליט לענות על שאלה בדרך מתקדמת והרבה יותר קצרה מעבר למה שלמדו ,
הפתרון שלו היה מאוד יפה (אנחנו יודעים כי בעלי מבין בזה וגם אני קצת בנושא הספציפי),
אמרתי לו אז "אתה יודע מה הבעיה עם הפתרון הזה ? יש מצב שהבוחן במשרד החינוך לא יבין אותך "
וצדקתי ! כל הנקודות על השאלה הזו ירדו, לא היה לו חשק לערער על משהו שבממוצע הכולל היה משפר לו ב 3 נקודות.

 

[אביבקיץ]

הוא חכם, אז תסבירי לו בהגיון

שאם יש לו שיטות משלו לפתור - זה נהדר. ואולי יום אחד הוא יהיה חוקר במתמטיקה וכל העולם ילמד את השיטות שלו.

אבל הוא נבחן לא על השיטות שלו, אלא על השיטות של המורה.

אם הוא לומד באותה שיטה שהבת שלי לומדת - אני מבינה אותו. גם היא מתלוננת. זו שיטה מעצבנת במיוחד. ולא חכמה בכלל.
אבל אמרו לי שנכון להיום - זו גם השיטה שצריך לפתור בבחינות בגרות.
אז אמרתי לה שהיא צודקת, וזו שיטה איומה, ובזבוז זמן, ואני רוצה לפגוש בפינה חשוכה את מי שהחליט לחייב את התלמידים לפתור ככה (סתם, את זה לא אמרתי לה), אבל אם היא רוצה 100 בבגרות - אז נכון להיום, זו השיטה שהיא תצטרך לפתור בה.

 

[מרוניה]

על איזו שיטה מדובר?

במקרה אני עוקבת אחרי החומר במתמטיקה של בתי, ולא ראיתי שום שיטה יוצאת דופן.

 

[אביבקיץ]

כזאת שגורמת לכל תרגיל להיכתב על שלושה עמודים

אני מגזימה.
רק עמוד אחד.

יש ילדים שהשיטה הזאת רק גורמת להם לטעות יותר. אלה שמחשבים מהר בראש, אבל כל העתקה של מספר היא פוטנציאל לטעות.