מה דעתכם, לתת לו פטור מערבית?

פיטנגו4

New member
מה דעתכם, לתת לו פטור מערבית?

הבן שלי בכתה ט.
היו לו שנתיים של לימוד ערבית עם מורה איומה.
עכשיו הוא בתיכון, המורה בסדר, אבל הוא אנטי גדול.
המון ילדים הוציאו פטור , והאמת - גם הוא יכול תיאורטית להוציא פטור (בזכות אבחון שיש לו)

הוא אומר שלא יצטרך את זה לעולם, זה מיותר, לא בא לו, והוא לא מתכוון ללמוד למבחן שיהיה השבוע ובכלל לא אכפת לו להכשל.
אנחנו יודעים שהוא מסוגל, ורק לא רוצה בגלל משקעי העבר. אנחנו מסרבים לאפשר לו להוציא פטור.
לדעתנו זו כניעה שלו, ומבחינה חינוכית חשוב שלא יכנע .

הודעתי לו הבוקר שאני מתכוונת לשבת איתו יחד בכל יום עד למבחן, כדי לעזור לו ללמוד,
אם ידרש, יהיה גם שיעור עם מורה פרטי ,
בנוסף, הודענו לו שעד שהוא לא יסיים את חובות הלימוד שלו, ימנעו ממנו דברים שהוא אוהב (גיטרה) .

אבל ... אולי אנחנו קשוחים מידי? אולי לעזוב אותו , לכתוב מכתב ליועצת ולאפשר לו את הפטור הזה?

מה דעתכם?
 

מרוניה

New member
לדעתי, החיים קצרים, חיים רק פעם אחת,

ולא כדאי לריב על שטויות. הילד לא רוצה ללמוד ערבית? לא צריך. מה קרה? בגיל 22, אם הוא ירצה ללמוד ערבית, הוא יפתח את הרשת ובוודאי ימצא אתר ללימוד ערבית (כמו שאני מצאתי אתר ללימוד רוסית).
תשאירי את המריבות לדברים שמהותיים לעתידו ולהתקדמותו המקצועית. (וגם אז, לא הייתי רצה לנופף בעונשים. בשביל מה זה טוב?)

(רק דבר אחד - שרק יידע שהצבא מאוד מחפש אנשים שיודעים ערבית ומוכן להציע ג'ובים טובים. אבל זה באמת לא חובה. יש גם ג'ובים טובים בתחומים אחרים, כגון מחשבים ועוד.)
 

פיטנגו4

New member
עתידו

עתידו תלוי בכך שלא יכנע בפני כל משהו שקשה לו או לא בא לו. בחיים אי אפשר לאמר "לא בא לי" ולהמשיך ככה . אי אפשר לוותר .
אז אני רוצה להראות לו שלא נכנעים.
מצד שני אני לא רוצה להראות קשיחות חסרת בסיס...
ולכן השאלה.

לא יודעת איך זה נשמע מההודעה, אבל בהחלט אין פה ריב אמיתי. יש ויכוח.
זה גם לא "עונשים" אלא דרישה שיעשה קודם כל מה שצריך ואח"כ את הדברים האחרים.

לגבי הצבא - היוא כבר מדבר על זה... ולכן אני יודעת שסביר להניח שזה יהיה סיירת/שייטת/מובחרת ולא ג'ובים למיניהם... הוא אומר שאם יגיע לסיירת מטכ"ל אז הוא ילמד בקלילות את ה5 משפטים שצריך בערבית מדוברת.
 

מרוניה

New member
אני לא חושבת שפטור בערבית זה "להיכנע".

להיכנע זה לסגת מכל המקצועות שיש, לעשות רק את המינימום ההכרחי, לא לפתח שום תחום התעניינות והתמקצעות מקביל, וכן הלאה. זה נקרא להיכנע.
אבל לבחור במה אתה משקיע ובמה לא - זה אלמנטרי לדעתי. בדיוק כמו שהיה לנו כאן בוויכוח על מקצוע ההיסטוריה בתיכון (2 נקודות) (מקווה ששמתי מספיק סייגים כדי שלא יגידו לי אחר כך שאמרתי משהו שלא אמרתי). אם בסך הכול הוא מפתח את עצמו ומשקיע ובונה את עתידו - בהחלט סביר שבאפיקים מסוימים הוא יחליט להתקפל.
 

מירי,

New member
חיים רק פעם אחת ותקופת גיל ההתבגרות קצרה

(למרות שכהורה היא ניראית לי באורך הגלות- ואנחנו רק בהתחלה).
ללמוד בתקופה הזו ניראה לי בזבוז של זמן אמיתי, עבור הילדים שלי כדורסל חברים ומחשב יכולים להיות הדבר הכי טוב- וחיסול 90% מהמריבות לפחות עם התיכוניסט.
אז יאללה נוותר להם על הלימודים- בשנה מכינה הם ייתקבלו לכל פקולטה שיירצו (לפחות הראליות בינהן...).
לדעתי אין סיבה לוותר על אף מקצוע שלומדים! ילד צריך לדעת יותר ממתמטיקה!
 

מרוניה

New member
ללמוד זה ממש לא בזבוז זמן. זה חשוב מאוד!

אבל לא כל המקצועות בתיכון חשובים באותה מידה, ובהחלט יש סיבה לוותר על חלקם במקרים מסוימים. אני מבינה שהילד מתקשה בשפות או יש לו ליקוי למידה אחר (שבגללו הוא יכול להוציא פטור), ואני בהחלט לא רואה סיבה ללכת עם הראש בקיר.
 

מירי,

New member
איך מחליטים על מה לוותר?

על מה שקשה? על מה שמפריע?
אצל הבכור הלימודים מאוד מפריעים לקידום בכדורסל, אז למה להתמודד?
 

מרוניה

New member
איך מחליטים? הסרגל שלי -

(כפי שכבר אמרתי בדיון על מקצוע ההיסטוריה בתיכון) - עד כמה הוויתור סוגר דלתות בעתיד.
אם בנך יעזוב הכול ויתמקד רק בכדורסל, לדעתי הוא מעמיד את העתיד שלו בסכנה, כי גם אם יהיה מטאור בתחום הכדורסל, בשלב מוקדם הוא "יזדקן", ואז יוכל רק להיות מאמן וזהו. כל הדלתות האחרות יהיו די סגורות, וכדי לפתוח אותן הוא יצטרך להתאמץ קשות, ולא בטוח שיצליח.
לעומת זאת, אם הבן של השואלת ימשיך ללמוד את המגמות החזקות שלו בתיכון אבל רק יוותר על לימודי הערבית, לדעתי הוא לא סוגר בכך דלתות משמעותיות, ואם בכל זאת ירצה לפתוח את הדלת הזאת - הוא לא יתקשה בכך.
מבחינתי, תקופת הנעורים זו התקופה שילדי צריכים להכשיר את עצמם לעתיד שלהם בצורה האופטימלית. כל עוד הם עושים את זה - אין לי בעיה שדברים מסוימים יפלו לשוליים וייזנחו.
 

מירי,

New member
לימודים תמיד אפשר להשלים

בפועל שום דלת לא נסגרת (ואני מקווה שלא מתחשק לאף אחד מהבנים שלי לקרוא פה) - הפוך אם לא משקיעים בספורט בזמן הנכון.

אם הבן שלי היה מטאור בכלל לא הייתי דואגת, כשהוא יגיע לשלב הזקנה (30 ובמקרה הטוב 40) היה לו כבר מספיק כסף ללמוד בנחת.

אבל למה בעצם כשקצת קשה צריך לוותר?
 

מרוניה

New member
לדעתי, ההשלמות האלה מאוד קשות,

כלומר, אם בגיל עשרים ומשהו אדם רק מתחיל ללמוד בגרויות, בהכרח התואר שלו נדחה, בהכרח ההתקדמות המקצועית שלו נדחית, ובהכרח הוא לא יכול (אם הוא אדם אחראי) להתחיל לגדל ילדים, כי אין לו איך לפרנס אותם (אלא אם הוא מתחתן עם מישהו שמפרנס אותו, אבל אז הוא כלוא בזוגיות הזאת גם אם לא טוב לו, ואני לא בעד התלות הזאת).
ואפילו הוא צבר חסכונות מכאן ועד הודעה חדשה, הוא יתקשה מאוד לגדל ילדים אם הוא יצטרך להשלים לימודים בגיל 30-40 ולהתחיל בגיל הזה את הקריירה המקצועית שלו.
בקיצור, איך שאני לא מסתכלת על זה, זה לא חיובי ולא לעניין לזנוח לגמרי את הלימודים ולהתמקד בתחום אחד מצומצם, ואין שום טעם להתחיל להשלים בגיל מאוחר את מה שלא עשיתי בשנות הנעורים. (אלא אולי אם אתה מטאור בקנה מידה לאומי, כמו פלפס בשחייה או אייזיק שטרן בכינור. אבל אלה מקרים בודדים יחסית, ובמקרה כזה ההורה כבר יודע שיש לו עסק עם ילד פלא, ואז השיקולים קצת אחרים. אני מדברת על מסלול חיים ממוצע פחות או יותר.)
 

מירי,

New member
נו באמת?

אז אני מאוד לא אחראית! אבל אני מגדלת 3 ואין לי בכלל תואר, אבל שלהם בלל עבריין כי הוא אפילו לא חושב ללמוד.
ויחד אנחנו מפרנסים אותם!!! (ובשנה האחרונה הוא מפרנס אותם כמעט לבד!!) ואני לומדת כבר 10 שנים תואר- ולא קורה לי כלום (התחלתי את הלימודים ממש בשביל עצמי, היום כשאני לא עובדת זו הזדמנות גם לסיים אותם, ואולי להתחיל עוד סיבוב....).
למה להשלים לימודי ערבית זה לא נורא, אבל להשלים לימודי מתמטיקה זה איום ונורא? (אגב, לבכור שלי מיותרים 3 שנות הלימוד מתמטיקה בתיכון- הוא בהחלט יכול היה לסיים את הבגרות תוך שנה -כן! 5 יחידות...).

הילדים שלי עכשיו רואים 2 שחקני כדורסל, לא כוכבי פלא (ואפילו לא בליגת העל- שחקנים טובים), מאמנים, משחקים כדורסל בעלי משפחה (זוגיות+ילד) ולומדים בסוף שנות ה-20 תחילת ה-30 ולומדים לתואר.

בהחלט אפשרי! אם היו בוחרים הפוך (קודם תואר ואז לחזור לכדורסל) היה להם אבוד.
 

מרוניה

New member
אם הוא יכול לסיים בשנה 5 יחידות - שיסיים.

לא הבנתי מה הטענה. אין לי שום התנגדות שיסיים בשנה.
וברור שיש מקצועות שאפשר להתפרנס מהם יפה בלי תואר אוניברסיטאי, אבל גם בלי בגרות...?
כלומר, כן, אפשר, אבל זה נורא קשה.
אבל בשורה התחתונה - כל אחד והסרגלים שלו והדרך שלו. אני חושבת שכדאי להשלים את הבגרות (אין לי בעיה עם השלמה מהירה), אלא אם הבן-אדם מטאור מדהים באיזשהו תחום. סטיב ג'ובס הוא דוגמה מצוינת, ואם הייתי חושבת שאחד מילדי הוא מין סטיב ג'ובס כזה, אז כן, הייתי מאפשרת לו לצאת מהמערכת.
בכל מקרה, בטוח שלא הייתי מתעקשת על שפה שלישית (ערבית, צרפתית). כן - כן. לא - לא. כך זה בעיני.
 
לא נסחפת...

"אם בגיל עשרים ומשהו אדם רק מתחיל ללמוד בגרויות, בהכרח התואר שלו נדחה, בהכרח ההתקדמות המקצועית שלו נדחית, ובהכרח הוא לא יכול (אם הוא אדם אחראי) להתחיל לגדל ילדים...".
נו, באמת...
לאן את ממהרת? יש איזו נוסחא קבועה לפיה כולם חייבים להתיישר?
כולה מדובר בשנה מכינה, אולי קצת יותר אם משלימים בגרויות. על אזו "דחיה" של התואר שתגרום ל"דחיית ההתקדמות המקצועית" את מדברת? על איזה תחילת קריירה בגיל 40 את מדברת...
ומה עם אלה שעושים את הטיול הגדול של אחרי הצבא? ואלא שבוחרים לצאת ולעבוד ולהתנסות בחיים במדינה אחרת לפני שנכנסים למסלול של לימודים-חתונה-ילדים... ומה עם אלה שלא לומדים באקדמיה ומקימים עסק עצמאי משגשג ומצליח? גם הם יתקכו מאחור?...
אני התחלתי ללמוד את התואר הראשון בגיל 25, נראה לך שפספסתי משהו? אז זהו, שלא. נהפוך הוא, רק הרווחתי, לא מיהרתי לשומקום והלכתי בעקבות הלב שלי. בחרתי לעשות שנת שירות חוויתית לפני הצבא, וקורס קדם צבאי מרתק שהוסיף לי חצי שנה לשנתיים של הצבא, ערכתי טיול של שנה ורבע במזרח, אחת התקופות ה-מ-ד-ה-י-מ-ו-ת, לפניו עבדתי הרבה חודשים כדי לאסוף כסף למימון החלום, וכששבתי לארץ עבדתי תקופה כדי לחסוך למימון לימודי באוניברסיטה. וכן, הייתה גם שנה של מכינה לפני תחילת התואר. ובין לבין הרבה סיני, בילויים, טיולים, חברות, חברים. חיים, את יודעת.
אז אולי זה יפתיע אותך, אך מעולם לא הרגשתי שנתקעתי והתעכבתי מאחור, רק הרגשתי שהרווחתי, שזכיתי ועשיתי את הדברים בקצב ובדרך שלי, כולל הגשמת החלומות שבדרך.
אז יקירתי, החיים הם לא שחור ולבן, יש גוונים רבים ודרכים רבות ושונות לחיות אותם.
 
המטריה שלי רק אם יש התמודדות עם הקושי

* בעיניי לימודי ערבית אינם הכרחיים לחייו העתידיים.
** בעיניי יש מספיק מריבות ומלחמות על לימודים,וכדאי למקד את האנרגיות באיפה שחשוב באמת.

ומה שחשוב באמת - בעיניי, זה לא להיות "משתמט" לא לברוח מקושי, לא להתחמק מהתמודדות.,להכנע- ממש לא משנה הציון בסופו של דבר -אלא ההתמודדות עצמה.

זה הרבה יותר חשוב בעיניי משיעורי ערבית או ביולוגיה.

אתה תתמודד- ואנחנו נעזור לך להתמודד.

(לא אוהבת את הסיפא של הסנקציות)

כן להגיע אל הלב שלו - אל התובנה שלא עוזבים כי קשה באמצע, שהחיים לא מורכבים רק מ"לא בא לי" ו"כן בא לי"

נכון בלימודים,נכון בצבא, נכון בחיים.

את המטרייה שלי הוא יקבל כשהוא יתמודד עם הקושי.


**כל האמור לעיל בהנחה שאין לו קושי באמת ,אלא דלקת קרום החשק בעיקר.
 

פיטנגו4

New member
דלקת קרום החשק

אין לו קושי ללמוד את המקצוע, בכללי , אין לו גם בעיה של התמודדות עם קשיים. הוא לא נכנע, הוא נלחם ומצליח.

במקרה הזה הוא פשוט לא רוצה. הוא לא מבין מה יצא לו מזה, מתי ישתמש בזה, והוא רוצה לשבת בחוץ לקשקש עם החברים במקום ללמוד משהו שנראה לו מיותר.
 

פיטנגו4

New member
בדקתי - אין פטור

אין לו פטור, בדקתי עכשיו את האבחון. יש לו הקראה במקום קריאה, והתעלמות משגיאות כתיב.
הוא מסרב ללמוד ערבית כי "זה נגד העיקרון שלי ללמוד את זה"...
 

katam

New member
תשמעי יפה "נגד העיקרון" אהבתי

לדעתי מדובר בהחלטה שלכם ההורים על מה להילחם איתו, ביעוץ הורים אמרה לי הפסכולוגית שאיני יכולה כל היום לריב עם הנער אז לבחור את המלחמות שהכי חשובות לי כאם.

מצד אחד ברור שאי אפשר להגיע איתם לאנרכיה מצד שני להלחם איתם כל היום ? צריך למצוא את שביל הביניים
 
תשאלי אותו מה לא נוגד את העיקרון , האם צרפתית

במקום זה אפשרי?
או להגביר מקצוע אחר?
לא יודעת אם זה הגיוני מה שאני מציעה, אני רק מנסה לחשוב על חלופה כד שהפטור מערבית לא יצור מצב של "התחמקתי ממטלה והרווחתי________(השלם את החסר).
 

lavendula

New member
אם אין פטור אז סביר להניח

שהוא יוכל פחות לעלות על בריקדות עכשיו, אבל אני צופה שהוא פשוט יעשה את המינימום הדרוש. קשה להשקיע במקצוע ששנוא עליך.
 

Ronit FL

New member
אולי עכשיו יהיה לו

יותר קל להתמודד כשהוא יודע שאין אפשרות לפטור?

לדעתי, אם היה לו פטור, הייתי מוותרת לו. ולו רק מכיון שלפעמים צריך לדעת לוותר. אם הוא ילד שמשקיע בדכ ולא בורח מאחריות, כן, הייתי מוצאת מקום לוותר.
 
למעלה