מה דעתכם?

[רינת401]

מה דעתכם?

קניתי לבן של בן 12 סוני 3 ...הילד שיחק בו ללא גבולות ואפילו היו מצבים ששכח לאכול ..מאז שהמכשיר נכנס הביתה האוירה בבית לא נעימה....(כל היום הוא משחק עם חברים שלו באון ליין ) החלטתי להציב גבולות כלומר: משעה 17 עד 19 ולא לפני שיגמור את השיעורים ומערכת ....יש לציין שהוצאתי את הסוני מהחדר ...קשה לו לראות את אח שלו משחק....והכי גרוע זה כשסוגרים את הסוני הפרצופים שלו מתחילים....אני לא מתרגשת מפרצופים אבל הוא ניהיה עויין כלפי אחיו כלפי כולם ...כל דבר שאני מבקשת ממנו זה נהפך לפרצופים מצדו.......אני שוקלת להוציא את הסוני לגמריי מהבית כי זה הדבר היחיד עליו הוא מדבר....מה דעתכם בנושא?

 

[BrightEye]

כמו שכתבת לא להתרגש מפרצופים

אני הגעתי למסקנה הזו שהפיתוי לשחק גובר על כל שיחה והסכמות בנושא. ולכן כל המשחקים יוצאים מהחדר ללילה.
מה שעשית נראה נכון בעיני- להגביל בשעות, להוציא מהחדר למקום שיש לך שליטה שלא ישחק כשאת לא רוצה. ובטח שאח שלו לא ישחק לו מול הפרצוף.

 

[נושיתי האחת]

את מתארת התמכרות. שאלה לי אלייך:

את אומרת שקנית לו את המשחק. אם זה שלו למה מישהו אחר משחק במשחק ללא רשותו? מעבר לכך, טוב שהגבלת את שעות המשחק.

 

[מרוניה]

אני לא חושבת שמשחק מחשב צריך להיות "של".

כלומר, אם יש משחק מחשב בבית (וזה משחק יקר, אם אני מבינה נכון), אז כשאדם אחד לא יכול לשחק בו (עסוק במשהו אחר), אני לא רואה מניעה שמישהו אחר ישחק. לדעתי, משחק מחשב יקר הוא לא עניין פרטי של אחד מבני הבית, אלא אם לכל אחד בבית קונים מכשיר משלו.

 

[תפו ופוזה]

אין ספק!

 

[אביבקיץ]

מה שמשנה זה איך הילד רואה את הדברים

כשסבא קונה לילד מחשב ליום הולדת, הילד מבין מיידית שהמחשב שלו. אי אפשר לבוא בדיעבד ולהתחיל להגיד לו שמחשב זה נורא יקר, ולכן צריך לחלוק.

במקרים כאלה צריך להקדים רפואה למכה. להודיע מראש שסבא קונה מחשב, בתנאי שהילד מתחייב לשתף גם את האחרים.

לילדים, אפילו יותר מאיתנו, יש קטע של רכושנות. אולי כי יש להם פחות. הבית לא שלהם, הריהוט לא שלהם, ... כשהם מקבלים משהו - יש לזה משמעות עבורם. אפילו משמעות סמלית של "אני הראשון בכיתה שיש לו סוני 3". ואם פתאום את מודיעה לו שהסוני הזה הוא משותף - הרסת לו החוויה הזו.

 

[מרוניה]

לדעתי, נוסף על המגבלות,

כדאי שתשבי איתו לשיחה ותנסי לשקף לו מה את רואה שעובר עליו, ותסבירי לו על התמכרויות ועל מצבים שאדם עושה משהו שמזיק לו אף על פי שהוא לא קולט את זה בזמן העשייה. ותסבירי לו שחובתך כהורה, כשאת רואה שהילד שלך צועד לכיוון לא נכון, להתערב ולעצור את ההידרדרות.
יש לי דימוי שאהוב עלי בנסיבות כאלה: אני רואה לנגד עיני עגלה רתומה לסוסים (כמו שהיו פעם עגלונים כאלה). כשילד נולד, מובן שהוריו נוהגים בעגלה הזאת ודואגים שהיא תיסע בשביל ולא תסטה לבוץ ולתעלות ולתהומות שמצדי השביל. לאט לאט, במהלך השנים, ההורים מלמדים את הילד לנהוג בעגלה שלו בכוחות עצמו, עד שבגיל מסוים (על פי החוק - גיל 18) הם מעבירים לידיו לגמרי את המושכות ונותנים לו לנהוג בעצמו, ומשלב מסוים האדם הצעיר לוקח על עצמו את האחריות גם למקרים שהוא מידרדר לבוץ ולתעלה...
התהליך הזה של העברת המושכות הוא באמת הדרגתי, וברור שלילד בן 12 אנחנו רוצים לתת אחריות די רבה על חייו ורוצים שהוא ינהג במידה רבה את העגלה שלו, אבל כשאנחנו רואים שהעגלה שלו מתחילה להידרדר לבוץ שבשולי הדרך, אנחנו נאלצים להתערב ולקחת מידיו את המושכות ולתקן מהר את כיוון העגלה, כי אחרת אוי ואבוי.
ולכן, כשאת רואה שהילד התמכר למכשיר הזה, אין לך ברירה אלא לקחת לידייך את המושכות, אם זה בהגבלת שעות ואם זה בהוצאת המכשיר מהבית. לפעמים אין מנוס. אבל לדעתי, כדאי מאוד להבהיר לילד את התהליך הזה, שהוא יבין מה את עושה, כהורה, ומה בעצם עובר עליו כילד.
או בדימוי אחר - כשאדם מתמכר לסם, לדעתי כדאי ליידע אותו שהוא מתמכר לסם, ולא רק לנסות להרחיק ממנו את הסם. לדעתי, חשוב מאוד שה"נרקומן" יבין בעצמו את התהליך שעובר עליו.

 

[רינת401]

תודה רבה

בנות תודה רבה קראתי כל תשובה ואני אקח לתשומת ליבי תודה ושבת שלום

 

[תמר מרין]

הזמנות פז

העובדה שיש פיתוי עוצמתי שעומד בפני הבן שלך, היא הזדמנות פז ללמד אותו לעמוד מול פיתויים. כאשר יצוצו בפניו רוב הפיתויים בחיים, זה לא יהיה בבית ולא בשליטתך. הפעם יש לך הזדמנות ללמד אותו. תגידי לו שאת מאוד שמחה שהוא נהנה ושיש לו עוד אופציה לבלות את זמנו הפנוי בהנאה. יחד עם זאת, גם להנאה יש גבולות ובעיקר, אסור שהיא תפגע בדברים אחרים בחיים (כגון אוכל, שיעורי בית ועוד). לכן, הגבולות ששמת לו הם יותר ממתחשבים והגיוניים. חשוב שלא תכעסי עליו. ביננו, אפשר להבין את זה שקשה לו להפסיק. אבל תגידי לו שעם כל ההבנה, יש דברים יותר משמעותיים בחיים מהנאה - הבריאות שלו, העתיד שלו, ההתפתחות שלו... אני מציעה לך גם לא לנהל את הקונפליקט הזה לבד. אולי אבא שלו יכול לתמוך בך בעניין. בהצלחה!