זה בערך מה שקורה לי עם הבכורות שלי
אחת כבר התגייסה ביולי האחרון והשנייה מתגייסת בדצמבר.
הן פתאום קולטות שאין יותר בית ספר, אין יותר חופשות והתחילו החיים האמיתיים.
אמנם הצבא זה חממה (עם משמעת נוקשה, אבל חממה) לעולם האמיתי אבל הן מתחילות לתפוס את העניין שעכשיו אמא לא תמיד יכולה לעזור והן די ברשות עצמן.
נותן להן הרגשה אמביוולנטית שמצד אחד יש להן את הכוח והבחירה לעשות דברים בעצמן בלי שאני אתערב להן אבל החששות שאולי יטעו ואולי יפגעו ואז שוב יש את העניין שאמא לא מתערבת (אני תמיד שם בשביל לתמוך, להבין, להקשיב ובמידת הצורך לכוון).