איך למנוע מהפכה בילקוט בית הספר ?

[נומלה]

כי בעולם אידאלי

המורה היתה שמה את רשומות השיעור באתר בית הספר ולא היתה בעיה בכלל (וגם לא היה צורך לבזבז זמן כיתה על העתקה אלא היה אפשר לדון בחומר).

 

[ButtercupA]

חלום ליל קיץ...

 

[מרוניה]

זה כבר לא חלום. זה בהחלט יהיה עוד כמה שנים.

כבר עכשיו יש לא מעט חומר שהמורים שמים ברשת והתלמידים לוקחים משם ואפילו פותרים דרך הרשת ושולחים דרך הרשת. ובעתיד זה רק ילך ויגבר. וכך גם יהיו הרבה פחות ספרי לימוד מנייר.

 

[נומלה]

אין בעיה לשים דברים באתר

אבל (וזו תגובת אחת המורות) אם הילדים לא יעתיקו, מה הם יעשו בשיעור?

 

[מרוניה]

אימא'לה,

ככה היא אמרה?

אני כבר בדיכאון טוטאלי ממערכת החינוך. כמה אפשר...?

 

[מימי מייאו]

לאימם,בואי ואספר לך שאת כל נחומר בתיכון

ובלימודי התואר צילמתי
אחרת לא היה לי חומר כתוב,מה לעשות שיש לי בעיות מוטוריות לא פשוטות???

 

[פיטנגו4]

בתור מי שעיכבו אותה שעות ליד מכונת הצילום

הכתב שלי ברור ואני יודעת לסכם. מה שהפך את המחברות שלי למצרך מבוקש.
לאור רמת ההגינות הנפוצה של מי שלוקח מחברות ו"מבטיח להחזיר" -ולאור מחברות שלי ש"נעלמו" - לא סמכתי על אף אחד.
גם לא ידעתי לאמר "לא".
לכן, במשך 4 שנים נאלצתי לעמוד שעות ליד מכונות הצילום ולחכות למחברות שלי, זה אומר וותר על מנוחה בין השיעורים, שלא לאמר איזה סנוויץ' בקפטריה. אח"כ ריצה מטורפת במעלה ההר בין פישבך לתעו"נ, כדי לא לאחר. על כסא שמאלי בדקות האחרונות לפני השיעור יכולתי רק לחלום....
אז כן, יקירתי, ךצלם באופן קבוע אולי זה הכרח של אנשים מסוימים, ואני מבינה את זה (הבן שלי דיסגרף, סביר להניח שגם הוא יצלם) ובכל זאת, זה ניצול.

 

[מימי מייאו]

אנימ הייתי לוקחת בתיכון מחברות רק בשעורים

חופשיים
ובלימודי התואר (חנ"מ) לעיתים קרובות אפילו לא הייתי צריכה לבקש,אנשים צילמו מיוזמתם (בד"כ במקום העבודה) והביאו לי את החומר

 

[מימי מייאו]

ודרך אגה,הלואי והייתי "רק דיסגרפית"...

 

[אימם]

אני מדברת בעיקר על מקרים של פרזיטיות

ושל הורים שבמקום לדרוש מהילד להתאמץ הם מנחים אותו שבעולם המתקדם שלנו שיצלם עם הסמארטפון מחברת של ילד אחר.
המחברת מכילה לא רק סיכומים בכיתה אלא גם שיעורי בית שנעשו ע"י אותו ילד.
גם לבני יש קשיי התארגנות ואני לא מוותרת לו ולא מנחה אותו לחפש את הדרך הקלה.
ויש לזה עוד יתרונות: דרך כתביה של חומר לומדים אותו וגם משפרים את המוטוריקה.
צר לי לשמוע שיש לך בעיות מוטוריות לא פשוטות אבל אני מתכוונת לכלל ולא ליוצא מן הכלל.

 

[איה תפוס]

איך אפשר לחנך לסביבה ברת קיימא מצד אחד

ולדרוש שמרדפים ושקפקפות מצד שני ? זאת עוד דוגמא לעצלות. זה אמור לשמור ? ממה זה אמור לשמור ? אם צריך לשמור על נייר עד להגשת העבודה למורה אפשר לשים בניילונית ולהגיש עבודה מסודרת שהמורה בבקשה תרשום לעצמה V בטור הסדר והנקיון (אפשר לעשות טבלה כזאת - כן אני יודעת שאני הוזה). בסוף השנה הכל נזרק לפח כי חלילה לי להגיש עבודה בשקפקפת משומשת (הגיוני לא ?) והנה חנכו למשהו ומיד תסתרו את זה. הגיוני מאוד. ולענין המותגים.....מי קונה מותגים ?! אני קונה מחברות צבעוניות חלקות ללא מותגים מקסימום שישיית מדבקות לתחילת השנה וזהו.

 

[r i n i]

אני לא זורקת שמרדפים כל שנה

אם הם בלויים - כן, אם לא מודבקת עליהם מדבקה זה נשאר לשימוש הבא.
מחברות שנכתבו בהן שני עמודים, העמודים הכתובים נתלשים והמחברת חוזרת לשימוש (כל כך הרבה מחברות כאלו ייצרו הדיסגרפיים שלי)

הקטון משתמש במחברות חומות או צבעוניות בשקל וקלסרים רגילים (לא מותגים).
הגוזל במחברות חומות העטופות בנייר A4 מודפס עם ציור ושם המחברת (כיתה א') ועטוף בניילון שקוף.
הספרים עטופים בניילון שקוף אצל שניהם (אוחחחח כמה שאני אוהבת לעטוף ספרים, אני מוכנה לעטוף לכל השכונה).

המותג היחיד שיש לי בבית זה קלסר ומחברות בן-TEN (ויומן תלמיד) כי הגוזל קיבל "ערכת כיתה א'" ממקום העבודה של בעלי.

* תיקון קטן בעברית: אומרים "בת-קיימא" ולא "ברת-קיימא", בר=בן

 

[איה תפוס]

היתה לי הרגשה בר-ברת

כמובן. גם אני. אבל העטיפות של בית הספר מנסיון של שלושה ילדים זה בזבוז כסף וזיהום סביבתי ואני לא מבינה את ההתעקשות של בתי הספר. הם מתגלצ'ים. הילדים לא סובלים את זה. וחוץ מהפעם הראשונה, השבוע הראשון אני לא קונה יותר ולא מתעסקת עם זה הם מורידים את זה ואני לא מתעקשת.