39 שנה למלחמת יום הכיפורים

[אביבקיץ]

הסיפור של "המלחמה האחרונה" הוזכר לאחרונה

באחת הכתבות לאחר מותו של חיים חפר.

סופר שחייל ניגש אליו ואמר לו "למה אין אף שיר על המלחמה הזאת?", וחפר כתב על פתק "אני מבטיח לך שזו המלחמה האחרונה".

כל כך עצוב.

 

[פיטנגו4]

אחרי כמה שנים, כמחאה, נכתב השיר הזה

על ההורים שהבטיחו לקיים הבטחות...http://www.youtube.com/watch?v=haSFFii7vj8

והנה המילים http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=583&wrkid=1427



(את רוני אבני, הסולנית, שמעתי לאחרונה שרה דואט מצמרר... אבל זה כבר סיפור אחר)

 

[XמXלה]

נולדתי שנתיים אחרי פרוץ המלחמה...

כך שאין לי חוויות מהתקופה ולכן גם לא יכולה להעביר אותן הלאה. גם אני, כמו ילדיי ניזונים מהמתפרסם במדיה.
לעומת זאת, במלחמת המפרץ הייתי תיכוניסטית וכן מספרת להם חוויות שהנושא עולה.

 

[מחשבות]

אני הייתי בן 13. לא משוחח עם בנותיי על

המלחמה. חושב שהן צריכות לדעת, אבל האמת שזה משהו כללי כזה שצריך לדעת על מלחמות ושפיכות דמים.
מה היה קורה אילו לא אנו ולא איש בעולם היה לומד לימודי דת וכתוצאה מכך היתה נעלמת גזענות מהעולם? סתם מחשבה לימים הנוראים (לא נוראים בעיני).

 

[תפו ופוזה]

נעלם? לא מאמינה

היה לובש צורה ומראה אחרים.

 

[מחשבות]

למה לא מאמינה? כל הרוע בעולם בה הרי מהדת

ומלימודי הדת. אז היינו הולכים מכות למי סמסונג גלקסי S3 או אייפון 5. יותר חינני.

 

[תפו ופוזה]

זה מה שכתבתי.

 

[katam]

אני מאד אוהבת לישמוע את הספורים של הורי

אבי במיוחד מאד נהנה לספר על מה שהיה כאן בכט בנובמבר בהכרזת המדינה במלחמת השחרור ועוד (אבי נולד וגדל בתל אביב) זה נותן נימה אישית של ספורי ההסטוריה.

גם הילדים שלי אוהבים לשמוע את החווית שלי כנערה במלחמת יום כיפור וילדה במלחמת ששת הימים.

גם הסיפורים של אבא וגם שלי הם בנימה מאד אישית.

 

[החתולה השחורה]

יש לי סכיזופרניה בקשר למלחמת יום כפור:

מצד אחד היא היתה חוויה אפילו כיפית עבורי כילדה קטנה: ההאפלה וכ"ו-ממש חגיגה קטנה לצעוק "האפלה!!" על כל מי שהעז ההדליק אור ולראות איזה שכן צבע את פנסי המכונית בכחול או בשחור ולמי כבר מתקלף הצבע.

מצד שני, כילדה, לא קלטתי את מסוכנות המצב וכמעט רק לקראת גיל 30 חלה ההתפכחות והבנתי שמדינת ישראל איננה בלתי מנוצחת.
זו היתה התפכחות כואבת.
אני תוהה מתי יהיה הגיל הנכון "להעיר" את ילדיי מהאשליה. אין לי אומץ. אני מרחמת מדי. בינתיים.

 

[מירי,]

מראש לא גידלתי אותם באשליה הזו.

 

[katam]

אני חושבת שאסור לגדל ילדים באשליה

גם בגיל צעיר התפקחנו מהאשליה ויצאנו בסדר.

אני זוכרת שאחד הילדים היה בן שלוש פיגוע קשה בפורים אז הסתרנו כי רצינו שלילדים בגיל כל כך צעיר לא יהרס החג. אבל מאז שהם עצמם רואים חדשות וקוראים עיתון הם חשופים למה שקורה כאן

 

[מרבה ידיים]

הייתי צעירה מדי

רק בגיל מאוד מבוגר הבנתי שכמה זכרונות מקוטעים שיש לי הם מהמלחמה הזאת.
משוחחת עם הילדים על כל דבר שעולה, כרגע נושאים צבאיים מאוד מעסיקיים אותם בגלל הגיוס של הבכורה כך שיתכן מאוד שנושא מלחמת יום כיפור יעלה גם הוא. לא יוזמת שיחות בנושאים כאלה.

 

[תפו ופוזה]

בהצלחה לחיילת.

 

[י רדן]

המלחמה הזו חקוקה היטב בזכרוני...

ואני מניחה שבזכרון בני גילי....מהישוב בו גדלנו...
את אותו יום כיפור לא ניתן לשכוח....ושהחל הגיוס של הגברים בישוב
והמשקים הופקדו בידי בני הנוער.....מלבד המשק הפרטי של כל אחד...מאיתנו
לא למדנו תקופה די ארוכה....כי עבדנו....ובערבים עשינו אף תורנות במזכירות ואף קיבלנו הודעות על הרוגים ופצועים מהישוב....
שגבתה המלחמה הזו...
היום בדיוק חשבתי על כך...שעברו 39 שנים מאז מאותו יום נורא ואיום.....
מילואים ומלחמות הם חלק מחיי מחיי רובנו....
לצערי....
וכמובן שילדי שמעו ושומעים את הסיפורים על אותה מלחמה ומלחמות בכלל...כחלק מהחיים בארץ הזאת....

 

[תפו ופוזה]

אני קוראת ולא מאמינה

אני לא מאמינה כולי צמרמורת .
כל מה שכתבת כאן כתוב בבלוג שניסחתי אתמול עד חצות
והותרתי לגימור אחרון ופרסום.
מותר לשאול מהיכן את?

אני משדה משה.

 

[י רדן]

הייתי בכיתה י'.

 

[תפו ופוזה]

גם אני. אעלה הבקר רשומה בנושא.

 

[תפו ופוזה]

סיימתי לערוך - מוזמנת

"בשעה 14:00 באותה שבת נשמעה צפירה חדה בכל רחבי הארץ. אבא שהיה אחראי על הביטחון במושב כבר קיבל כמה טלפונים לא ברורים עוד במהלך הצום, ואמא אמרה שמשהו מתרחש אבל לא יודעים עדיין כלום. אני זוכרת את עצמי נייצבת ליד החלון הדרומי בחדרי בעת האזעקה. לא יודעת לספר עד כמה נבהלתי אם בכלל. להק מטוסים חלף ופילח את השקט הקדוש. אחריו באו נוספים. שעות בודדות חלפו עד שאוטובוסים של אגד נכנסו למושב טיפין טיפין כשהם מחפשים כל אחד את המילואימניק שלו. היחידות התחילו לגייס היישר מהבתים. בזה אחר זה עזבו גברי המושב את המשפחות ויצאו לנקודות המפגש...... הרשומה כולה

 

[י רדן]

אכן קראתי וכתבתי

הכל דומה מוכר כל כך ממשי ומוחשי.....
תודה ששיתפת.....
מסוג הזכרונות שלא מרפים.....