בעיות חברתיות לבת 13

[תמי 800]

בעיות חברתיות לבת 13

שלום רב,
הגעתי אליכם בעקבות בעיה חמורה ואשמח לעזרה.

ביתי בת 13, לומדת בכיתה ח'. ילדה מקסימה וחכמה באופן בלתי רגיל.

מאז המעבר לחטיבת ביניים אין לה חברות וחברים, היא הולכת לבית הספר בתחושת בדידות.
לדבריה הכל הבנות הן "פקצות" ואין לה על מה לדבר איתן.

אז היא מעדיפה להיות לבד. מעבירה את ההפסקות בשמיעת מוסיקה באוזיניות....ביתי היא מסוג הבנות שלא מתאפרות, שונאות עקבים, הולכות עם נעלי אולסטר ולא שמות לק....

היא ילדה עמוקה שאפשר לדבר איתה על הכל. ביסודי היא הייתה בין הבנות המקובלות...והיום היא לבד.

המורים יודעים ורוצים לעזור לה..זה מגיע למצבים בהם היא מביימת מחלות כדי לא ללכת לבית ספר.

היא ילדה מאוד סגורה, ואומרת שאף אחד לא מתעלל בה או מציק לה...היא מסרבת לדבר עם מורים ו עם היועצת כי יש לה פחד תהומי מאנשים בעלי סמכות.
היא אף פעם לא תתחצף ושמורה מדבר איתה היא משתתקת...

זה הגיע למצב בו היא רוצה לעבור בית ספר.
אני רוצה שהיא תהיה מאושרת אבל אני לא יודעת אם בבית ספר אחר המצב לא יהיה דומה.

אין לי מושג מה לעשות....
אשמח לדעתכם...

תמי

 

[ButtercupA]

ברוכה הבאה

מאחר ובבית הספר הקודם היו לה חברות, אז מאוד יכול להיות שמעבר לבי"ס חדש יפתור את הבעיה- יש כזו אופציה?
אולי תבדקו איך המקום נראה ואיך נראות לה הבנות שם.
דרך אגב, אני לא יודעת אם רלוונטי עבורכם, אבל יש בית ספר תיכון מדעים בלוד שנחשב מאוד מוצלח (ואם היא חכמה אז ממש מתאים לה ויכול להיות שהחבר'ה שם יותר יתאימו לה) ומגיעים אליו מערי המרכז. לפי מה שכתוב - הרשמה פתוחה לתלמידי כיתות ח' ו-ט', בעלי השגים גבוהים.
http://www.atidlod.org.il/
בגלל שזו בעיה שכבר יושבת אצלה לפחות שנה, ובנוסף יש את הפחד התהומי הזה מבעלי סמכות, אני הייתי חושבת על טיפול רגשי כדי לפתור את הקושי.

 

[תפו ופוזה]

לא הייתי מתעלמת מהתופעה

זה מאוד לא טבעי לגיל הזה
הייתי משתפת את המחנכת והיועצת בשלב ראשון.

יש לתת על כך את הדעת
כי זה יכול להקצין עם הזמן

חבל.

 

[ButtercupA]

הגבת אלי, אז אני לא כל כך מבינה

כי לא כתבתי להתעלם.

 

[תפו ופוזה]

מתנצלת

זה היה אמור להיות משורשר להודעה הראשית
אבל קראתי אותך אחרונה ומכאן הטעות.
אפשר לחתוך ולהדביק? או שתמחקי
אשרשר נכון.

תודה סליחה

 

[פרלוד ופוגה]

היא מזכירה לי את עצמי בגיל שלה...

אני סבלתי ככה לאורך כל החטיבה. אני חושבת שכדאי לך באמת לחפש לה בית ספר אחר, אולי מסגרת לילדים מחוננים או משהו בסגנון. זה סבל מאוד גדול לבלות ככה שנים בבידוד חברתי, וההנחה שלי היא שאם ביתך היא שם מעל לממוצע אולי גם הלימודים לא ברמה שמתאימה לה.

 

[תפו ופוזה]

לא הייתי מתעלמת מהתופעה

זה מאוד לא טבעי לגיל הזה
הייתי משתפת את המחנכת והיועצת בשלב ראשון.

יש לתת על כך את הדעת
כי זה יכול להקצין עם הזמן.

חבל.

 

[תמי 800]

תודה רבה לכולכם.

הכיתה היא סוג של כיתת מחונננים, הבת שלי אומרת שאותן פקצות נוהגות להעתיק והיא לא מבינה איך עדיין לא תפסו אותן.

קבעתי פגישה עם המורה ועם היועצת....אני יודעת שהן ילחצו עליי לא להעביר את הילדה בית ספר או כיתה...

אבל הילדה ממש רוצה ולי מאוד חשוב שתהיה מאושרת.

אני אתחיל לעבוד גם על מציאת טיפול רגשי מתאים...

זה מאוד קשה כי כשהם קטנים את יודעת עליהם הכל, וברגע שמישהו פוגע בהם הם רצים ומספרים לך...ובגיל ההתבגרות באופן טבעי מסתירים דברים ולא הכל פתוח וידוע....

קשה קשה קשה...והכי חשוב לי האושר שלה.

אעדכן בהמשך

תודה

תמי

 

[נסיכונת קטנטנה]

דעתה של אישה צעירה (22) שהייתה שם

לפני שנים לא כ"כ רבות.

גם אני עברתי לסוג-של-כיתת-מחוננים עם המעבר לחטיבת הביניים. בדיוק באותו גיל, בכיתות ז'-ח', סבלתי מאוד והתנהגתי בדיוק כמו בתך. הייתי ילדה מאוד מאוד עמוקה וסקרנית, ולא מצאתי את עצמי שם בכיתה הספציפית מבחינה חברתית. לפני כן, ביסודי, הכל היה בסדר. הייתי אהובה ואוהבת. אבל שם? משהו לא עבד. הרגשתי שהסביבה לא מתאימה לי. לא התחברתי לבנות, לחשיבה שלהן (או יותר נכון - לחוסר החשיבה, בהכללה גסה). גם התחרותיות שמאפיינת כיתות כאלו נורא מקשה על מי שלא מוצא שכל הוויתו מתבטאת בציונים. ההתעסקות הזו במאיות ולא בדברים שמעבר פשוט גמרה אותי.
גם אני, כמו בתך, הייתי ילדה טובה ולכן כששעמם לי או לא מצאתי את עצמי בשיעור, פשוט קראתי ספר מתחת לשולחן. לא רבתי עם אף אחד. ככה גם בהפסקות, העדפתי להעשיר את העולם הפנימי שלי מלהתעסק בשטויות האלו.

אני מזהירה אותך שלא רק בגלל זה, אבל גם בגלל זה, חלה אצלי התדרדרות מטורפת במצב הנפשי עם הזמן והתחלתי להזיק לעצמי. זה מאוד קשה לבחורה שרגילה להיות חברותית ואוהבת מאוד חברה לחוות כזאת בדידות מתמשכת, ולהיות מוקפת במשך תקופה ארוכה יום-יום באנשים שמדכאים אותה. התחלתי להחסיר ופשוט לא להגיע, התדרדרתי בלימודים והייתי במצוקה קשה. זה גרם לי להרגיש שמשהו לא בסדר *איתי*, והלקיתי את עצמי בלי הרף.

בסוף כיתה ח' עשיתי מעשה ועברתי לבי"ס אחר, לכיתה רגילה, שבה למדה חברה טובה שלי מהיסודי.
למזלי, אמא שלי הייתה שם לצידי, הייתה קשובה לצרכים שלי ולתחושה שכלו כל הקיצין מהמצב - והייתה מאוד בעד.
זה היה הצד הכי חכם שעשיתי בתקופת ההתבגרות שלי.
פשוט פרחתי שם.
אני לא אומרת לך מה לעשות, רק משתפת בחוויה שלי. אני כ"כ מזדהה עם הבת שלך,
ולא הייתי רוצה שהיא תעבור את מה שעברתי. היא לא פגומה בשום צורה. היא פשוט בסביבה שלא מתאימה לה, ונשמע שבדיוק כמוני אז - היא נובלת.

יום נעים

 

[תמי 800]

נסיכונת

מאוד כאבתי לקרא את מה שעברת...מצד שני עודדת אותי לעשות את מה שנראה לי נכון לעשות עבור ביתי.

הראית לי את האמת הקשה ממנה לא ניתן להתעלם.

ועל כך מאוד מודה לך

 

[עדית גאנה]

מסכימה הם נסיכונת

בצעירותי חששתי לעבור לבית ספר אחר, והיום אני יודעת שזו היתה טעות.
לא כדאי לחשוש משינויים. בהצלחה!!!

 

[Amason]

שלום תמי

הבת שלך היא מאה אחוז בסדר. היא נאמנה לעצמה ולא מוכנה להתפשר רק כדי להיות מקובלת על ידי בנות שהיא לא מעריכה ושאין לה בהן ענין. כל הכבוד לה
אל תתני לה הרגשה שיש לה בעיה. להיפך, את צריכה לשבח אותה על מי שהיא ולתמוך בבחירה שלה. ואם היא רוצה לעבור לבית ספר אחר, כדאי להעביר אותה, גם אם סגל ביה"ס שלה יתנגד.
הבת שלי בגילה גם כן היתה בררנית מאוד ולא הסכימה להתחבר עם פקאצות למיניהן, גם אם המחיר היה לבלות לבד בהפסקות. היא מצאה חברה אחת כלבבה בחטיבה, ועוד שניים-שלושה בתיכון ולאט לאט התגבשה חבורת נערים ונערות אינטילגנטים ומקסימים, שעד היום [כבר אחרי צבא] כולם בקשרים נפלאים.

 

[אטילה878]

בעיות בעיות..

הבן שלי היה במצב דומה.
הוא היה אמנם בבית ספר פרטי מעולה אך לא מצא את מקומו והמצב החברתי שלו התדרד עד שגם הוא כמו נסיכונת התחיל להזיק לעצמו פיסית.
הוא היה בטיפול רגשי מספר שנים. בסופו של דבר הבנו כולנו - אנחנו, בית הספר והמטפל הרגשי שהבעיה היא לא בהכרח בילד.
לא תמיד ניתן לשנות דינמיקה של כיתה / שכבה או בית ספר.
לפעמים - הילד פשוט לא נמצא במקום הנכון למרות שהוא קיבל את כל התמיכה הנכונה והכלים הנכונים - "משהו" פשוט לא הסתדר. משהו פשוט לא היה נכון.
היתה לי האפשרות להעביר אותו לבית ספר אחר (פרטי גם כן ומעולה קצת יותר) ועשינו את זה.
לא אומר שהוא פורח. אבל הוא בהחלט מרגיש שהוא חי. חיוני. חיובי. פתאום - יש לו חברים
הוא עכשיו - תודות למעבר - נמצא חברתית במקום הרבה יותר טוב מהמקום בו הוא היה בבית הספר הקודם.
איך אמרו זקנים מאיתנו - משנה מקום, משנה מזל. צריך רק את האומץ לעשות את השינוי.

 

[אלמו החמוד]

מכיר, מכיר

אני אאוטסיידר בחברת הנערים וטוב לי כך.
לא להיות מעורב בשטויות המשמימות שלהם.
רוב הקשרים שלי נמצאים באינטרנט ועם המטופל השותף שלי אצל קלינאית התקשורת (איתם קל לי יותר לתקשר ולדבר על הנושאים שמעניינים אותי מאשר עם נ"טים בגילי), וטוב לי עם זה.
אני אישית מאובחן עם ASC.
לא חוויתי התעללות קשה בחיי.

 

[עדית גאנה]

בשמחה וללא חשש לעבור לבית ספר אחר

נשמע לי שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה, וזה נהדר.
היא לא מרגישה מושפלת, אלא יודעת שעם הבנות הללו היא
לא מעוניינת להיות, ורוצה חברה מסוג אחר.
בתך נשמעת לי מאד חזקה ואופטימית. החרדה היא אצלך,
לא אצלה. לכי איתה במסלול שהיא מציבה לעצמה. הבעיה לא
תחזור על עצמה. בכלל, תמיד כדאי לנסות. מה יכול להיות?
יותר גרוע לא יהיה.

 

[adif11]

לא לפסול אפשרות של מעבר בית ספר

מסכימה איתך שלא תמיד זה פתרון קסמים אבל יש פעמים שכן.
יש בית ספר מסוים אליו היא רוצה לעבור ?

 

[kara]

לחפש לה חברה עם שפה משותפת

אני גם חושבת שכדאי לנסות בית ספר אחר, במיוחד אם היא מעוניינת בכך. אבל לא סתם להעביר אותה למקום אחר בו היא עלולה להיות באותו מצב. את אומרת שהיא חכמה באופן בלתי רגיל - אולי בבית ספר למחוננים היא תמצא עוד בנות ובנים שיש לה על מה לדבר איתם. מה מעניין אותה - מדעים, אומנויות, ספורט? יש בתי ספר שמתמחים בתחום מסוים, גם שם היא תוכל למצוא חברה.

אבל בכל מקרה חשוב להיות עם היד על הדופק. אם בבית ספר החדש היא מוצאת חברים והמצב משתנה לטובה, תדעו שהיא פשוט היתה צריכה להגיע למקום הנכון. אבל אם לא, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי כיוון שאם היא מביימת מחלות ומפחדת ממורים באמת לא טוב לה.