ילדה שעושה טירור בבית

[אימם]

ועם זאת שזה נראה לך מוכר...

כל מקרה הוא בפני עצמו והדבר הכי דחוף לטיפול שהבנתי שלא טופל עד כה זה הפרעת האכילה של הקטנה. דרך הטיפול הזה כבר יטפלו בכל המשפחה

 

[אחותו של שקספיר]

יש כאן שתי בעיות משפחתיות(לפחות)

האחת הצועקת לעין-הפרעות האכילה של הילדה הצעירה

השנייה- הפחות בולטת ,היא ההפרעה של הבת הגדולה.

אני מאד מציעה לא להניח שדרך טיפול בהפרעת האכילה תטופל גם ההתנהגות של הגדולה, כי לפי התיאור של האמא (ורק לפי הסממנים שהיא מציגה) לא מדובר ב"טרור" של נערה מתבגרת

אלא סוג של התנהגות שמחייבת טיפול ואיזון,ויפה שעה אחת קודם.

זו אינה הטלוויזיה, החדר הפרטי ,או המרחב הציבורי-יש כאן תיאור לפחות על ידי האם,של תסמינים נוספים וחבל להתעלם מהם .

לא רק ה"דחוף" מחייב טיפול אלא גם ה"חשוב" מחייב התייחסות וטיפול.

(אגב- זה לא נראה לי "מוכר" -זה פשוט תעתיק של אחד לאחד-למעט המין שהוא שונה, כל יתר התיאור פשוט כאילו צולם במצלמה נסתרת בבית של חברתי הטובה, היות ואני אחרי עשור של סיוע לה והתמודדות עם הקושי, עם טיפולי משפחה,עם טיפול תרופתי וכל היתר,
אני ממש לא מומחית לנושא, אבל יכולה רק להדליק את הפנס ולכוון את האלומה לשני המוקדים בו זמנית).

 

[lavendula]

מסכימה עם כל מילה

נראה לי שהגדולה סוחבת משהו כבר הרבה זמן, ועכשיו זה רק התעצם.

 

[אימם]

אבל את כתבת בעיקר על הגדולה

גם אם זה נראה לך בדיוק אותו דבר כמו שהיה אצל חברתך, תסכימי איתי שמתיאור סובייקטיבי בן שני משפטים אי אפשר לאבחן משני משפטים את הגדולה וכולנו מבינות שעשויה להיות בעיה דווקא בגלל היותה בת לאבא מכור.
האבחון הוודאי היחידי כאן הוא הפרעת אכילה.

 

[אחותו של שקספיר]

אני לא עוסקת באבחון פורומואלי ואינטרנטי

אבל אני מציעה לא להתעלם גם מהגדולה

לא לחשוב עליה "כעושה טרור"

כי היא בבעיה

לא אותה בעיה כמו הקטנה

אבל יש פה שתי בעיות נפשיות שצריכות כל אחת בנפרד את ההתמודדות והטיפול הספציפי שלה.

כל מה שכתבתי שלא להזניח את הגדולה כי יש בעיה שיותר "צועקת " דחוף- אצל הקטנה

כי טיפול בבעיה של אחת לא בהכרח תטפל גם בבעיה של האחרת

ושתיהן (וכל המשפחה כנראה) צריכים התערבות טיפולית דחופה.

 

[אימם]

אז יש בינינו בסך הכל הסכמה

 

[שדה שיבולים]

מסכימה עם כל מה שכתבת בשירשור הזה

 

[lavendula]

פני לפסיכיאטר, ויפה שעה אחת קודם

היא עצמה מדווחת על חרדות ודיכאון - מה צריך יותר מזה כדי לפנות לעזרה מקצועית?
ההתנהגות שאת מתארת עם הטלוויזיה נשמעת כמו סוג של טקס - היא כנראה מחפשת דרכים להרגיע את החרדה.
הייתי מתייעצת עם פסיכיאטר שגם יידע להמליץ על הטיפול הפסיכולוגי המתאים.
מכיוון שכל הבית סובל (הקטנה מפתחת הפרעת אכילה), אולי יש מקום לטיפול משפחתי, אבל קודם כל, פסיכיאטר.
יש מרפאה לבריאות הנפש בנס-ציונה:
http://www.beer-ness.co.il/
אני מניחה שזה כיוון מאוד מבהיל עבורך אבל אין מנוס

.
בהצלחה

 

[שדה שיבולים]

מסכימה

 

[yamkachol]

אנו ההורים לא מושלמים ולא נולדנו עם אותם

כישורים חינוכיים.
כולנו רוצים רק טוב לילדינו.
טעינו?
כי עשינו.

זה כדי לא לקחת רגשי אשמה לא מוצדקים.

ראשית לו אני במקומך הייתי הולך להדרכה הורית.
לי נראה שיש עניין של חוסר גבולות.

בהצלחה לכם.

 

[שדה שיבולים]

אני מצטרפת להמלצות על פנייה לפסיכיאטר

להתייעצות בעניין 2 הבנות, ויפה שעה אחת קודם.
מעבר לכך, שולחת לך חיזוקים, מקווה שתמצאו אנשי מקצוע טובים שייתנו לכם ולבנותיכן מענים.
ומוזמנת לשחרר את רגשות האשם, יש דברים שהם לא בשליטתנו, ולפי איך שאני קוראת אותך, אני בטוחה שאת מאד מודעת למצב בבית ומניחה שתטפלי בדברים בדרך הטובה ביותר.
שיהיה בהצלחה בתהליך.

 

[חוף פלמחים]

תודה על ההתייחסות הרצינית -מעריכה מאוד !

אני ממש מקווה שהמצב יישתפר .
כמובן שלאורך כל השנים אני מטפלת ועושה את המיטב שאני יכולה להפיק מעצמי , ולעיתים גם על חשבון טיפול בי עצמי...
האנרגיות שבזבזתי על ויכוחים אין סופיים עם בן-זוגי לא תרמו לי עצמי, כמובן.....
בשל היותי אם מגוננת מאוד, נדמה לי שאולי זה גם תרם למצב?!
נדמה לי שאם הייתי פחות חרדה ומשחררת אותן יותר , היו לבנות קישורי-חיים טובים יותר.....
אני עובדת עם אמהות אחרות שיילדיהן היו פחות
מושקעים מבחינה נפשית כביכול , והם עצמאים יותר.... כמובן שברור לי שחיבור הייתר שלי נבע מהחרדה בשל מצבו של בעלי וההתמכרות שלו....ברגע שלאורך תקופה ארוכה מתפקדים במצב-לא נורמלי בעליל , קשה לי עצמי לשפוט את החרדות שלי.... גם ההדחקה היא כלי שימושי מאוד אצלי ובעזרתה תפקדתי באותן שנים ... ביינתים , שתהיה לכולנו שבת שלום והרבה שלוה .