ענין של מינוח
אני למשל לא הייתי כותבת "ההפסד של לי קורזיץ" אלא אחרי התחרות שלה או אחרי שהגיעה למקום השישי. כי תכל'ס, היא הגיעה למקום השישי בעולם. ואת זה נדמה ששוכחים. ברגע שאין פודיום, ההישג לא נחשב.
מספרית, אנחנו עם לא גדול. אוביקטיבית, אנחנו עם של בטלנים. הספורט היחיד שקיים כאן לאורך השנים הוא כדורגל. אין סיקור של שום ענף ספורט בצורה רצינית. המשפחה שלי עוסקת בטריאתלון. אחרי תחרויות אנחנו מנסים למצוא בעיתון דיווח על התחרות. כלום. לא היתה תחרות. אם זאת אליפות הארץ אז התחרות מוזכרת בפסקה קטנה בעמוד 6 או 8 במוסף הספורט תחת הכותרת "ענפים אחרים" או משהו כזה ואז יש שורה עם שם הזוכה במקום הראשון. זהו. זה הסיקור. לא כמה מקצים היו, כמה משתתפים, מזג אוויר, סיקור הקהל ועוד. אז איך יהיו לנו ספורטאים בתחרויות שיביאו מדליות? ואותו ענף ספורט, כדורגל, נדמה לי לא הגיע בכלל לאולימפיאדה.
עכשיו יקימו וועדה, יחליטו החלטות, בעוד שבוע נחזור לקרוא על כדורגל לעוד ארבע שנים פחות חודש ואז יתחילו כאן מחדש את המירוץ למדליה, כאילו הכבוד של כל עמישראל תלוי אם נזכה במדליה או לא. אני עדין מתרגשת מטומרקין ומגל נבו, מלי קורזיץ ומשטילוב ואפילו מאריק זאבי. לא לשכוח שהם הגיעו לאולימפיאדה בזכות ולא בחסד.
