"הורה הליקופטר"- שמעתם על המונח?

[ButtercupA]

מעניין שזה הנושא החם השבוע

אצל הפסיכולוגים

 

[RiddlerWoman]

 

[RiddlerWoman]

לינק מעודכן בפנים (הלינק היה לתוכנית האחרונה)

 

[ButtercupA]

ההורים אשמים- גיל ונטורה השבוע על הנושא

איזה טיימינג

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4263250,00.html
"אתם מתלוננים ש"הילד" כבר בן 30, אבל עדיין מתפנק אצלכם בבית במקום לצאת לעולם האמיתי? זה לא הוא - זה אתם. הפסיכולוג גיל ונטורה מסביר כיצד רגשות אשם, חוסר רצון להתמודד עם הזוגיות המתפוררת ואפילו בעיות קריירה מונעים מאיתנו לבעוט אותו החוצה"
בנקודה הזו חלק מאתנו נדרשים לתקוע מבט כן וחודרני פנימה. ילדים בני 35, 29, 42 מוחזקים פה ושם בארץ ישראל בעמדה תלותית. לא מאונס מוצהר, חלילה. לעתים נדמה שגם הגדול וגם הקטן שלמים ושלווים עם הסידור הזה.

אל תאמינו. ילדים שחצו את התעלה אל גיל הזיפים המתקדם צריכים לגור לבד, להתפרנס לבד, ליפול לבד ולקום לבד. לא "לבד" במשמעות של בדידות קיומית מדברית, אלא במובן של 'אתה האחראי הבלעדי למה שקורה לך, בסוף היום'. ההורה יעניק תמיכה וחיבה כנדבת ליבו ואפשרותו, אבל עידן הגן/בית ספר תם – וההורה לא ייטול יותר את הבעלות לידיו. בניסוח כלכלי: לבעוט את הילד בגילאי ה-25 פלוס פלוס לכיוון עצמאות סבירה אמור להיות אינטרס אסטרטגי של ההורה."
גילוי נאות: הדפוס הזה מתקדם לכיוון התקין ברוב המקרים. רוב ההורים משלחים היטב את ילדיהם מהקן בלי שום עזרה של אנשי מקצוע. עבור המיעוט שנתקע מוקדשות המילים הבאות: כן, עם כל הסלידה שלי מהטחת רפש בפני קהילת ההורים, לעתים זה באשמתכם.

 

[נושיתי האחת]

קראתי את המאמר הזה והסכמתי עם

הכתוב. תוהה מה יהיה עם ילדיי כשיהיו בגיל הרלוונטי.

 

[יעלעל]

בגדול מסכימה

עם מה שהוא כותב אבל...
אני חושבת על בני בכורי, נכון להיום נער בן כמעט 23. סיים שנה ראשונה באוניברסיטת ירושלים. יש לו עוד כמה שנים. הוא מתגורר במעונות ומגיע בסופ"שים הביתה. גם עכשיו בחופשה הוא בבית. אוכל בבית, מתקלח, מכבס, משתמש ברכב, חי. עכשיו הוא עובד כחודשיים כדי לעשות קצת כסף כדי שיהיה לו במהלך השנה. הדרישות שלו לא רבות. יש לו קצת כסף שהוא חסך מעבודתו במהלך התיכון כמדריך שחיה וכן משנת הקבע שלו והוא משתמש בכסף הזה. לאורך השנה נהגנו לקנות עבורו מדי פעם מצרכים מסויימים. אנחנו גם מסייעים ברכישת בגדים. כמו כן אני נותנת לו מדי פעם כסף. למה? כי החיים מאוד יקרים. כי הוא לומד קשה ואין לו כל כך אפשרות לעבוד בלי לפגוע בלימודים, כי יש לו חברה שאיתה הוא יכול להתראות רק בסופ"ש (היא לומדת בב"ש), וגם כי אני יכולה. אז נכון שהוא צריך כבר לעמוד ברשות עצמו לפי גילו אבל אני באמת לא רואה סיבה הגיונית שאני אעיף אותו מהבית ושיסתדר בעצמו. לא יודעת מתי הוא יחליט לצאת לגמרי מהבית, מעונות זה לא בדיוק כיף גדול (2 שותפים בחדר, 4 בדירה), ואם הוא רוצה בסופ"ש לבוא הביתה ואם אני יכולה לתת לו קצת מצרכים או אפילו לבשל עבורו שיהיה לו אוכל טעים במהלך השבוע בלי לטרוח יותר מדי, אז למה לא? כדי להוכיח שהוא עצמאי ולהוכיח שלי אין בעיות בזוגיות או שאין לי יסורי מצפון על דרך הגידול שלו? לא משכנע אותי. ברור לי שהוא יצא מהבית, אני לא מחזיקה אותו אבל בנתיים הסידור הזה מתאים לשנינו. גם העובדה שהוא הבכור מאפשרת יותר מרחב כי יש עוד ילדים שמסתובבים כאן בנתיים (אולי את תינוקת הבית נעיף יותר מוקדם...) אבל נכון לעכשיו הוא מוזמן להשאר.

 

[RiddlerWoman]

like

 

[עפרה ד]

בדיוק דברנו על זה

לנו נכון שהיא תחתוך את חבל הטבור בקצב שלה.
מבחינה כלכלית - היא עצמאית לגמרי, ודי קוסמת אפילו

, מחזיקה דירה (לא לבד אומנם), רכב ומשלמת לימודים ממשכורת לא גבוהה של קבע .
כשעברה לגור לבד שאלתי, איך??? כי כאן אנחנו עושים בשבילה, והייתה תחושה שלא ממש תדע לתחזק בית. והתשובה שלה הייתה ש"הגיע הזמן"
לעומת זאת, כל תקלה קטנה ברכב "אבא לוקח למוסך" ואם עכשיו היא עוברת דירה אז אבא דואג להובלה וכד'
זה הרגיש לי טיפה מוזר, במיוחד כי היא בזוגיות מאוד צמודה, אבל אז החלטנו ש"בקצב שלה" זה כנראה מה שצריך להיות.

 

[סקיפי]

חצי OFF - אולי זה יעניין אותו

 

[יעלעל]

יש מצב

מעבירה לו. תודה רבה

 

[אחותו של שקספיר]

לא תמיד כשהילד בן 30 יש לו חום גבוה

גילוי נאות ,אני באופן כללי די סולדת מהקביעות והכתבות של גיל וונטורה.

ברור שלהורים באופן כללי, יש אינטרס לקדם את הילד לעצמאות, זה מתחיל בגינת השעשועים ובית ספר ומסתיים ברצון של ההורה לתמוך בצאצא לקידום ועצמאות.
רק מה?
לא כל כך פשוט בארצנו הקשה למחיה לצעיר בן 25 להתפרנס, ללמוד,לשלם שכר דירה
זה טוב בתיאוריה העיתונאית המנותקת של מר וונטורה.
זה פחות קל בחיים .

הוא קושר שני נושאים שלא בהכרח קשורים זה לזה.
הורה יכול לא לדעת ל"שחרר " את הילד- גם כשהוא לומד,עובד,מתפרנס וחי בהונוללו (ראה ערך "אני החברה הכי טובה של הבת שלי" או "אין יום שעובר בלי 3 שיחות טלפון" או "היא לא תעשה את זה בלי לדבר איתי קודם")
והורה יכול לדעת ל"שחרר" את הילד ,גם אם הוא בן 27 וגר בבית ההורים.
היכולת לשחרר, היכולת לאפשר עצמאות אינה קשורה (רק) במרחב הגיאוגרפי של החיים.

לא תמיד אי העזיבה של בית ההורים היא רק פונקציה של תלות נפשית, או חוסר יכולת של ההורה להתנתק (ועוד היגדים על זוגיות רופפת וכו)
לפעמים, רק לפעמים--- החיים נראים אחרת.

 

[שדה שיבולים]

אוהבת מה שכתבת

 

[נומלה]

יש לי רק הסתייגות אחת

זה לא צריך להיות בגיל 25 פלוס פלוס. זה צריך לקרות הרבה לפני. ואני אומרת את זה בתור אחת שמתוקף תפקידה (שישאר אלום) קיבלה יותר מידי שיחות טלפון מאמהות שלא יודעות להעביר ל"ילד" את האחריות על מעשיו.