ButtercupA
New member
ואני אומרת שאמרתי את זה כבר קודם
אנחנו דורשים מהם לא לבלות שעות מול המסכים, להגיד רק את האמת, לא לדחות למחר ולהתמיד בבחירות שהם עשו. אבל בו בזמן אנחנו לא יכולים להעביר רגע בלי הסמארטפון, עושים פרסה גם במקום שאסור ודוחים את הדיאטה לראשון הבא. אלי זוהר ניב מזכירה שילדים הם בני אדם - בדיוק כמונו
כן, אני רואה אתכם** מצקצקים בלשונכם, ועוברים, תוך שנייה, לעמדת התקפה: אז מה את רוצה להגיד לנו כאן? שלא נבקש מהם? שלא נכעס עליהם כשהם דוחים משימות? שנאפשר להם להיות צמודים למסך? שהם יכולים לא לעשות מה שלא בא להם כי זה קשה?
אז זהו, שלא. זה לא שהטיעונים האלה נותנים להם "פטור", שחרור גורף מעשייה או לגיטימציה לפריקת כל עול. אך יחד עם זאת, בבואנו לדבר איתם, להתייחס למה שהם עושים ולא עושים, בואו נזכור גם את זה: הילדים שלנו הם לא פוסטר!
בדיוק כמונו גם הם בני אדם, רק צעירים יותר ומנוסים פחות. בדיוק כמונו, גם הם חולקים את אותן חולשות אנושיות, המוכרות לנו כל כך. גם להם קשה להתחייב ולבצע תמיד, גם להם קשה לעמוד בכל הכללים והחוקים, לעשות את הדבר הנכון, הראוי, המושלם. גם הם מונעים על ידי הנאות רגעיות, "חשקים", גחמות, שקשה לכולנו לוותר עליהן. גם הם נסחפים, גם להם בא לפעמים "לחפף", לעגל פינות, לדחות ולעקוף קושי. בדיוק כמונו. חסל סדר צדקנות.
האם זווית הראייה הזאת משנה משהו בהסתכלות שלכם על התנהלותם של ילדיכם?
**ובאתם כמובן שמדובר על התלונות שעולות כאן לא מעט על הבעיות האלה
אנחנו דורשים מהם לא לבלות שעות מול המסכים, להגיד רק את האמת, לא לדחות למחר ולהתמיד בבחירות שהם עשו. אבל בו בזמן אנחנו לא יכולים להעביר רגע בלי הסמארטפון, עושים פרסה גם במקום שאסור ודוחים את הדיאטה לראשון הבא. אלי זוהר ניב מזכירה שילדים הם בני אדם - בדיוק כמונו
כן, אני רואה אתכם** מצקצקים בלשונכם, ועוברים, תוך שנייה, לעמדת התקפה: אז מה את רוצה להגיד לנו כאן? שלא נבקש מהם? שלא נכעס עליהם כשהם דוחים משימות? שנאפשר להם להיות צמודים למסך? שהם יכולים לא לעשות מה שלא בא להם כי זה קשה?
אז זהו, שלא. זה לא שהטיעונים האלה נותנים להם "פטור", שחרור גורף מעשייה או לגיטימציה לפריקת כל עול. אך יחד עם זאת, בבואנו לדבר איתם, להתייחס למה שהם עושים ולא עושים, בואו נזכור גם את זה: הילדים שלנו הם לא פוסטר!
בדיוק כמונו גם הם בני אדם, רק צעירים יותר ומנוסים פחות. בדיוק כמונו, גם הם חולקים את אותן חולשות אנושיות, המוכרות לנו כל כך. גם להם קשה להתחייב ולבצע תמיד, גם להם קשה לעמוד בכל הכללים והחוקים, לעשות את הדבר הנכון, הראוי, המושלם. גם הם מונעים על ידי הנאות רגעיות, "חשקים", גחמות, שקשה לכולנו לוותר עליהן. גם הם נסחפים, גם להם בא לפעמים "לחפף", לעגל פינות, לדחות ולעקוף קושי. בדיוק כמונו. חסל סדר צדקנות.
האם זווית הראייה הזאת משנה משהו בהסתכלות שלכם על התנהלותם של ילדיכם?
**ובאתם כמובן שמדובר על התלונות שעולות כאן לא מעט על הבעיות האלה
