הקפצה

נומלה

New member
טוב משתחררים עכשיו 1.8 מליון בשנה

אפשר להתחיל (תקציב קשרי הציבור והלשכה של האנס מספר 1)
 

noa_f

New member
קראתי השבוע שמשרד השיכון לא מיצה את כל

התקציב שלו (למה בעצם? כל המשפחות החד הוריות כבר משוכנות היטב?) ולכן העודפים עברו ל...משרד הבטחון. שוב, למה?
 

נומלה

New member
כי משרד ממשלתי איננו מקבל תקציב גלובאלי

אלא תקציב של סעיפים פרטניים. המשרד איננו רשאי על דעת עצמו להעביר כסף מסעיף לסעיף כי התקציב הפרטני מועבר בחוק ולא ניתן להעביר כסף מסעיף לסעיף רק כי לשר מתחשק. מה שכנראה קרה שסעיפים מסוימים לא הוצאו עד תום. במקרה כזה השארית חוזרת לאוצר והוא מעביר במידת הצורך.
 

noa_f

New member
לא קונה. לא יתכן שעם המצב הכלכלי פה

"הצורך" הוא בטחון.
 

נומלה

New member
לא את ולא אני מחליטות

מהו הצורך אלא שר האוצר ששומע את השרים האחרים. כדי להיות במעגל מקבלי ההחלטות את צריכה להיות שרה בממשלה. בשבילי אין סיכוי שזה יקרה. אין לי שום כשרון להיות פוליטיקאית
 

noa_f

New member
גם לי לא.

בכל מקרה, זו הרי לא החלטה אובייקטיבית. זו החלטה פוליטית והיא אומרת הרבה מאוד על סדרי העדיפויות של הממשלה ושל עובדי הציבור במשרד האוצר.
 

glitter8

New member
פחות תנ"ך?? תתביישי לך!!

שעתיים בשבוע! מה כבר יש להוריד? תנך זה הבסיס לתרבות שלנו, למערכת החוק שלנו פחות סל תרבות?? תתביישי לך 2 יש ילדים שאלו ההצגות היחידות שהם ייראו כל החיים שלהם כי בחיים לא יהיה להם כסף להצגה!!! חשבת על זה?? הבנת הנקרא בלי תנ"ך?? איפה את חיה?
 

noa_f

New member
הרבה יותר קל להבין את הנקרא, כשהוא לא כתוב

בשפה תנ"כית...
 

ButtercupA

New member
אני מבקשת לשמור על תרבות דיון

גם אם את מאוד נסערת ממה שקראת...
 

נומלה

New member
אני לא אתבייש וזה לא שעתיים

זה שעתיים תנ"ך + שעתיים מורשת+שעתיים ספרות יהודית על צדיקים ורבנים. ואנחנו מדברים על בית ספר כללי! בסה"כ יותר שעות יהדות מאשר כל דבר אחר.
 

נומלה

New member
ובנושא סל תרבות

תיאטרון הוא כמו טלביזיה במובן שהוא בילוי זמן פסיבי. הכוונה לקריאה במקום, תגרום לאדם צריכת תרבות הרבה יותר זולה ומעשירה יותר לאורך זמן מאשר שתי ההצגות בשנה.
 

RiddlerWoman

New member
תרשי לי לחלוק עלייך

לא יוצא לי לראות הרבה הצגות לצערי אבל אני מאוד אוהבת , גם לקרוא אני אוהבת אבל אילו שתי חוויות שונות לגמרי , לי באופן אישי לראות הצגה מרחיב את הלב , אני אוהבת לשבת בשורות קרובות לראות את המשחק מקרוב , להסתכל על הבעות פנים של השחקנים , להכנס איתם ביחד לדמות שהם משחקים . אני חושבת שחשוב שילדים יחשפו להצגות במיוחד בבית שלא הולכים להצגות . ההורים שלי לא לקחו אותי להצגות , למרות שהם עצמם היו הולכים להצגות באידיש כשהייתי ילדה, בעיקר נחשפתי לכך דרך בית הספר והצגות ילדים אחה"צ שאני בקשתי ללכת אליהן עם חברות. בשבילי משחק ( למרות שאני לא מתעסקת בתחום) זה משהו לנשמה, יש משהו בהצגה שהוא בלתי אמצעי לעומת צפייה בסרט למשל. חשוב שילדים ילמדו להעריך תרבות . לדעתי זה משפר אותך בתור אדם אבל זו רק דעתי. בעלי למשל לא ממש מתחבר להצגות אלא אם יש בהן הומור והוא למד לאהוב הצגות דרכי ,לאחרונה אפילו אמר שהמון זמן לא הלכנו להצגה ובא לו ללכת , לשמוע את זה ממנו מבחינתי זה הישג. עם הבן הגדול הלכתי להצגות מגיל צעיר והוא מאוד אוהב , הצעיר חסר סבלנות ולא היה מסוגל לשבת בהצגות כך שזה התמוסס. אבל בבית ספר הוא התחיל פתאום לאהוב הצגות ומשתף אותי בדברים שהוא הרגיש לגבי הצגה זו אן אחרת ומתכוון ללכת להצגה באנגלית בקרוב . זה מאוד משמח אותי כי הוא בנטייתו מאוד ריאלי ואני חושבת שזה טוב מאוד הוא נפתח לדברים אחרים . קצת חפרתי .... סליחה
 

נומלה

New member
אני בהחלט מסכימה איתך אבל...

לדעתי יש לעשות מערכת קדימויות. ו(שוב לדעתי) קריאת ספרים קודמת לראיית הצגות מטעמים שונים. ולכן אני חושבת שראוי להשקיע בחיבוב קריאת ספרים על הילדים לפני שמשקיעים בלקחת אותם להצגות. תבואי ותאמרי: יש להשקיע בזה וגם בזה. זה בודאי נכון אבל לא כך הדברים מתנהלים כרגע כאשר יש תקציב שעות תרבות מצומצם מאוד. במסגרת תקציב שעות זה צריך לותר על דברים. בתי הספר ויתרו על הקריאה. זה לדעתי משגה ועצוב.
 

noa128

New member
בתיכון של אחד מהילדים שלי זה כבר עובד

מתוך פירסום של מחוז תל אביב במשרד החינוך - "....בתיכון חדש בהרצליה, שמעה מנהלת המחוז דיווח על התקדמות הרפורמה "להיות איתך" המיושמת בבית הספר. עקרונות התוכנית שאותה מוביל מנהל בית הספר נחום יעקב מבוססת על ביטול המסגרות המסורתיות של כתות אם, בנייה מושכלת של קבוצות עד 15 תלמידים, בחירת מורה מנחה המתאים לאופייה של הקבוצה, מפגשים קבועים של קבוצות ההנחיה, בניית תוכנית עבודה ומערכת שעות לכל תלמיד והתאמת שיטות הוראה ודרכי הוראה על פי מאפייני קבוצת הלמידה. לדברי יעקב התוכנית הוכיחה את עצמה: ישנה עליה ניכרת בהישגים הלימודיים ובזכאים בבחינות הבגרות, ישנה עליה ניכרת באחוזים המתגייסים לצה"ל ובכלל זה עליה ניכרת בגיוס ליחידות לוחמות וקצונה, השתפר האקלים בקרב התלמידים והמורים, והועצמה תחושת הרווחה המקצועית של מורי בית הספר..." ואני עדה שזה עובד. ולא מדובר בתיכון פרטי או יוקרתי, תיכון רגיל, עירוני. בשיטה הזו יש קשר ישיר ואישי של החונך ושאר הצוות עם כל תלמיד ומענה לכל צורך שלו באחד על אחד. אנחנו חווינו זאת במהלך הדרך כשהילד התלבט ביחד עם החונך ואנחנו גם עודכנו מייד בהתלבטות על שינוי מבנה היחידות לבגרות - הדיון נעשה אחד על אחד עם הילד ומול יכולותיו המוכרות לצוות . בתי לומדת בתיכון אחר באותה עיר, עם השיטה הידועה של כיתות אם ועם אותם 'תחלואים' - כיתות מלאות, המורים נאבקים להגיע לכל תלמיד ולכסות רמות שונות של התקדמות וידע, בנקודות של קושי כזה או אחר תלוי התלמיד ביכולתם הכלכלית של ההורים 'לכסות' על םפוטנציאל פתיחת הפערים הלימודיים בתגבור פרטי - ביה"ס לא ערוך לעלות או להתמודד עם הבעייה..... כשהילדה התלבטה לגבי יחידות לבגרות חיכינו המון זמן לפגישה עם החנכת שלא הייתה לגמרי מעודכנת במצב והתנצלה "עם 38 ילדים בכיתה קצת קשה לי לעקוב באופן שוטף אחרי מצבו של כל אחד בכל המקצועות...אם לא מעדכנים אותי מעבר לצמתי הערכה ותעודות, אני לא יודעת."
 

לביו1

New member
נעה, אני מודה לך על הניסוח לגבי

המורים. מהכרותי עם השטח, רובם אכן נאבקים להגיע לכל תלמיד ושלל צרכיו. בישראל יש נטייה להאשים את המורים ולזלזל בתכונותיהם. ההנחה שרב המורים הם לא מ'טובי בנינו' ואינם מוכשרים כמו שהיינו רוצים - הפכה לאקסיומה. אני מכירה הרבה מורות ומורים מוכשרים, מנוסים, חרוצים וחדורי אמונה. אך איני מכירה ולו מורה אחד, ביסודי או בתיכון, שניתנו לו התנאים הראויים להצלחה בעבודתו או שניתן לו השכר הראויי. אנו שמים את עתידנו בידיהם של אותם מחנכים ומחנכות, ומכאן והלאה בעיקר מאשימים אותם ומזלזלים בהם. אז, תודה לך נעה על הגדרתך ההוגנת והמפוכחת ועל כך רק אוסיף את דעתי, המתבקשת מן הכתוב, לגבי שינוי: מבט תמידי אל העתיד שלנו = חינוך, חינוך, חינוך המגובה בהערכה פומבית וכספית למחנכים בחזית ויצירת גב ושיתוף פעולה של העורף - כלומר ההורים בבית . ואתם, הקוראים וקובעי דעת הקהל שבכם, יכולים להתחיל בכך כבר מהיום! בהצלחה.
 
צודקת לחלוטין

אני אישית גדלתי בשכונה קטנה במרכז הארץ. היו 3 כיתות מקבילות בשכבה שלי (בית ספר יסודי, כיתות א'-ח'). בכיתה שלי היו 24 תלמידים בלבד. בכיתה ה"עמוסה" ביותר היו 32 תלמידים. המורות הכירו את כל התלמידים בשמם, וידעו מהם הצדדים החזקים של כל תלמיד, וכיצד לעזור לו במידת הצורך. אין ספק שהן היו מאוד אימהיות, ואנחנו מעולם לא העלנו בדעתנו לזרוק על איזו מורה כסא או משהו נוראי אחר עליו אנחנו קוראים בעיתונות.... אין כמו כיתות קטנות ויחס אישי לתלמידים...
 

ענתר

New member
הקטנת הכיתות

מעבר לתקציב, זה דבר שדורש הרבה מערכות: תיכנון, אישורים ורק אז הבניה האם לא עדיף לקחת את התקציב על מנת למצוא מורים טובים יותר? העלאת שכר המורים והעלאת הפסיכומטרי להתקבלות להיות מורה? אילו דברים שאפשר לעשות אותם מהיום להיום ולראות תוצאות בעוד כחמש שנים להתחיל להקטין כיתות? מתי אפשר לראות את הכיתה הראשונה גמורה? ואז הרי נצטרך עוד מורים
 

ButtercupA

New member
אני חושבת שהצפיפות היא בעיה גדולה

כשאין מרחב אישי, זה מוריד קשב, מוריד סבלנות, מעלה התקלויות ואלימות. להוסיף כיתות זה בניה של בתי ספר וכמובן עוד מורים. בכל מקום עבודה יש תנאי מינימום. תרגול באוניברסיטה הוא של מתרגל על 20-30 תלמידים. אז למה ביסודי ותיכון מורה אחת עם 40 זה נורמלי? בכל העולם התקן קטן יותר, אז למה אצלינו ככה זה בסדר?
 

ענתר

New member
אני לא אומרת שלא עדיף כיתות קטנות

אבל אני חושבת שצריך לבקש דברים בסדר של יעילות נניח שמחר מסכימים עם דעתך מה יקרה? ואם מחר יסכימו עם דעתי מה יקרה?
 
למעלה