הקפצה

ButtercupA

New member
הנושא שאנחנו תמיד מדברים עליו- הקטנת מס'

הילדים בכיתה ל-30-25. אני חושבת שהפתרון הטכני הזה, יתן מענה להמון בעיות. החל מיכולת התלמידים ללמוד והמורים ללמד ולהענות לכל ילד, פחות אלימות בכיתות, שחיקת המורים ועוד. הנושא כמובן מחייב בניה של כיתות, והוספה של תקנים של מורים. ובשורה התחתונה מחייב הקצאת משאבים נכונה.
 

ButtercupA

New member
שיח חברתי ארוך טווח בנושאים חברתיים חינוכיים

כל מי שחי בישראל יודע שהמציאות פה משתנה מרגע לרגע, שנושאים שבוערים עכשיו יישכחו מחר ושבכל רגע יכולות לצוץ הפתעות חדשות שידרשו את מלוא תשומת הלב הציבורית והתקשורתית. ההווה שלנו כל כך סוער ומצריך כל כך הרבה אנרגיות, עד שהיכולת שלנו להסתכל קדימה לטווח הרחוק נפגעת. המצב הזה משפיע עלינו גם באופן אישי אבל גם, ואולי משמעותית יותר, ברמה הלאומית. כדי לעזור למנהיגים שלנו לצאת מהקופסה ולחשוב קצת יותר קדימה, יתקיים ב- 13-12 בינואר כנס ביוזמת TheMarker ומכון ראוּת, בו תושק יוזמה חדשה, "ישראל 2021", שמטרתה לעודד את השיח הציבורי ארוך-הטווח בנושאים כלכליים-חברתיים במדינת ישראל. אנחנו יודעים שבין גולשי תפוז בכלל ובין גולשי הפורום הזה בפרט יש לא מעט אנשים חכמים, דעתניים, מנוסים ומקצועיים בשלל תחומים. לכן, אנחנו רוצים להזמין אתכם, ההורים לדור הבא של אזרחי המדינה, להציע את הרעיונות וההמלצות שלכם לתכנון ארוך טווח של מדינת ישראל. הבמה עכשיו היא שלכם, לכתוב לבאי הכנס ולראש הממשלה, מה לדעתכם צריך לעשות כדי שב- 2021 מדינת ישראל תהייה קרובה הרבה יותר לאיך שהייתם רוצים שהיא תהייה. אתם מוזמנים להציע כל הצעה (עניינית, כמובן) בנושאי חינוך, אלימות בני נוער, מגבלות על ממכר סיגריות ואלכוהול, מיגור תופעת הסמים וכל הצעה אחרת שנראית לכם שווה דיון. את ההצעות שלכם אתם מוזמנים לכתוב בתגובה לשרשור זה. ו-ב-נ-ו-ס-ף, הגולשים שיעלו הצעות מעניינות ורלוונטיות, יקבלו מאיתנו הזמנה לקחת חלק פעיל כמשתתפים בכנס! המבנה של הכנס הזה שונה מכנסים אחרים שהכרנו עד היום. הוא יתקיים במתכונת של 175 "שולחנות עגולים", אשר יאפשרו דיונים במקביל וסיעור מוחות ראשון מסוגו בין משתתפים מתחומים שונים - מנהלים, אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה וגם - אנשי שטח. וכמובן – יידונו בו גם ההצעות והרעיונות שלכם! התוצר הסופי של הדיונים סביב השולחנות יתורגם למסמך כוונות שיימסר לראש הממשלה. מסמך זה ירכז ויתאר את המלצות ורעיונות המשתתפים לפעולות אשר יסייעו בתכנון החברתי והכלכלי לטווח ארוך של מדינת ישראל. אז שיהיה לנו עתיד מוצלח! לעמוד ההרשמה: http://bit.ly/2021-reg לעמוד הפייסבוק: http://on.fb.me/israel-2021
 

ruthi26

New member
ButtercupA על זה בדיוק רציתי לדבר

רואים עד כמה מפריעה הבעיה לכל האוכלוסיה.. מלבד שינוי גודל הכיתות, שסוף סוף כל תלמיד ותלמידה יקבלו את מירב תשומת הלב, ולא ילכו לאיבוד בתוך בית החרושת של ביה"ס. הייתי מציעה שמורה המרגיש שנשחק, לאפשר לו יציאה לפנסיה מוקדמת. ולא להשאיר אותו ממורמר.. הוא לא מוסיף דבר לילדים שלנו עם תחושות כאלה.. וחוץ מזה חייב כל מורה ומורה,, והוא יהיה מחוייב בכך לעבור השתלמות אחת ל-3 שנים, רעיונות חדשים יובאו לביה"ס, הכול לא יירדם כמו שקורה עכשיו, שינויים לדעתי, שיביאו המון אור ורעננות למערכת החינוך.. לפתח את מערכת החינוך המיוחד, שדי מוזנחת, לצערי
ושמעתי סיפורים מהרבה מאוד הורים ממורמרים. על כל דבר צריכים לרוץ ולהתחנן, לזכויות שמגיעות לילדים שלהם.. לפתוח יותר כיתות, לפתח את התחום.. לגבי צה"ל לא יודעת אם אפשר להגיב, אבל לאפשר לחיילים ללכת לרופא רגיל בקופ"ח, ולא ל"ביקור רופא", סליחה, אבל הטיפול שם, ממש בושה!!!!! להעלות את משכורת החיילים, מצחיק השכר שמקבל חייל וחיילת., חייל שלא מגיע שבועיים והרבה פעמים גם שלושה שבועות לא יכול להתקיים מ-705 ש"ח.. וחייל רגיל מקבל 360 ש"ח. סכומים מגוחכים בהחלט... לחיילים שתורמים שנתיים ושלוש למדינה.. כל הנטל נופל כרגיל על ההורים, אלא על מי... מקווה שהדברים יגיעו לעיניהם ולאוזניהם של מי שאמור להזיז ענינים, ולא לחמם את הכסא בכנסת...
 

יעלעל

New member
תקציב תקציב תקציב

אני יכולה לכתוב כאן מה אני חושבת שצריך להיות אבל זה משהו אוטופי למדי. דבר ראשון, הקטנת תלמידים בכתה זה לא הכל ויחד עם זאת, כמה מורה יכול להשקיע בילד אחד אם יש לו 40 בכתה? הבעיה היא שכמו רוב הדברים, הענין הוא מי עומד מול הכתה. מי הוא המורה. לתינוקת שלי, כתה ו', יש עכשיו מורה שהיא בן אדם. בשנים הקודמות, אותה כתה, אותו הרכב, אותו מספר תלמידים, הכתה הייתה בלאגן. היו אמנם "רק" 30 ילדים מתוכם רוב של בנות, אבל המורות (שהיו לא משהו) לא באמת היו שם. השנה, מורה רצינית, אחראית, עם ראש ועיניים ולב והדברים זזים אחרת. אז גם כתה קטנה לא תעזור אם מי שעומד בראשה הוא לא רציני. הדרכה טובה למורים, מה שנקרא העצמה. לתת להן כח ודרכים להתמודד, ליצור סטטוס חזק למורים. דבר נוסף, ערכים, גבולות, דרישות. הורים ומורים רבים איבדו את הדרך. אני חושבת שאולי הדרכת הורים רצינית יכולה לעזור. הורים לא יודעים מה הם רוצים מעצמם, מהילדים שלהם, מה זה גבול, איך להעמיד אותו. וזה משליך על ביה"ס. לא יודעת איך אפשר לשלב הורים בהדרכה אבל רצוי לחשוב על דרך. להעביר קצת אחריות לתלמידים במיוחד בתיכון. בביה"ס התיכון האזורי שלנו יש מה שנקרא מנהיגות חברתית. נכון, לא כל הילדים משתתפים. אבל אלה שכן פועלים ומפעילים אחרים וכשזה בה מהילדים זה אחרת. גם אם נותנים לצעירים אחריות הם עושים את זה מכל הלב וברצינות. אני חושבת שצריך לצאת מהקופסה. ליצור לילדים מחוייבות לדברים בדרך יצירתית, שונה, לאפשר להם לפעול בכלים שלהם למשל דרך המחשב, קבוצות עבודה בפייסבוק או פורומים. לשלב כוחות עם המיחשוב ולא ללכת נגד. לשים דגש על לימוד הלימוד ולא על החומר. איך מאתרים חומרים, איך ממינים עיקר וטפל, איך מסכמים, איך לומדים. ה"מה" שולי כי יש המון חומר ברשת ובספרים. יחד עם זאת, יש דברים שהם צריכים לדעת כידע כללי. פתגמים, ניבים, עברית, איך מדברים, איך כותבים, איך מתווכחים. איך עושים דברים בסיסיים בחשבון. למרות שיש מחשב. בסיס בגיאוגרפיה, בביולוגיה, בכלכלה, בהסטוריה, בספרות. ברור שצריכים לדעת אנגלית. חינוך גופני. לא כדורגל אלא הפעלת הגוף. מגיל צעיר מאוד לפעול עם הגוף במרחב. לקפוץ, ללכת על גדר, לזחול, כדור, לשחק ביחד עם ילדים אחרים, שת"פ גופני בסיסי, משחקים של פעם. מחבואים, תופסת, דג מלוח. הפעילות הגופנית חשובה מאוד מאוד מאוד לפעילות המוחית, להתמצאות במרחב, לתאום עין יד, לכל אותם דברים שבגלל שהם לוקים בחסר לילדים רבים יש קשיים בלמידה ובהתמצאות. וילדים אוהבים את הדברים הללו. מי שאומר שהם רק רוצים פייסבוק ומחשב וטלביזיה, לא מנסה לתת דברים אחרים. אחד הדברים שהילדים שלי הכי אהבו ואוהבים זה לשחק עם אמא שלי "חי צומח דומם". משחק פשוט, לא צריך בשבילו כלום. רק מוכנות לשחק איתם. הם לומדים דרך זה המון. התינוקת שלי (אותה אחת מו') בשבת בבוקר כשאנחנו אצל ההורים שלי מבקשת להשאר שם עם האחיין שלי שצעיר ממנה בשנה בשביל לשחק עם אמא שלי במשחק הזה. הם לומדים ככה כל כך הרבה שלא לדבר על קשר משפחתי ונחת לסבתא. אני חושבת שהסיכום של כל מה שאמרתי זה כבוד. בעיקר לילדים וליכולות שלהם, לרצון שלהם לדעת וללמוד, לתמימות ולסקרנות שלהם. אבל גם למורים, להורים, לאדם באשר הוא אדם. כבוד. פשוט כך. ועוד כמה מילים לסיום. הייתה כתבה בהארץ שלשום על הורים שמצנזרים לילדיהם סיפורי ילדים. זה חלק מהענין. לצנזר לילד סיפור כי המילה קשה במקום להסביר לו, או כי המילה תפחיד אותו במקום להתמודד עם הפחד או כי המילה לא מתאימה לעולם של ההורים במקום לשוחח עם מה מתאים ומה לא מתאים להורים, זה בעיני חלק מהבעיה. קצת חוסר כבוד לילד. זהו. סיימתי לבנתיים.... ותודה למי שהגיע עד פה. יעל
 

noa128

New member
חשיבה מחוץ לקופסה

זה בפני עצמו נושא לשולחן עגול
נגיד, אני רוצה לגלגל רעיון חינוכי לשימור ידע - בשתי מילים - איש עשה והצליח, ישפיע האיש מנסיונו על הנוער למען ילמדו ממנו, ולא רק על הנוער שההורים שלו חברים אישיים שלו., הבעייה שבדרך משולחן השרטוט חולפים בבירוקרטיה, בקומבינות, באינטרסים.... אני בכלל מאמינה שגם את הקיים אפשר לשפר ולייעל, אם באמת רוצים. אבל רוצים מחוץ לקופסא? הנה השני גרוש שלי: כל כך הרבה אנשי עסקים ואקדמיה מצליחנים יש כאן מצד אחד, וכל כך הרבה ילדים בעלי המון פוטנציאל יש מצד שני - אבל כדי שהנוער המבטיח יוכל באמת ובתמים ליהנות ממה שיש לאלה שכבר עשו זאת לתת (ויש בהם לא מעט שרוצים לתת), או לפחות במידה שמשקפת את הפוטנציאל הזה - צריך נכון להיום לחצות ים של בירוקרטיות, קומבינות, אינטרסים צרים וקטנוניים , קשרי הון ושלטון ועוד שאר מתנות. וזה עצוב. אז איך 'עוזרים' לאותם אנשים לחצות את הים הזה בקלות? איך מחברים את הפוטנציאל הזה לפוטנציאל ההוא? כבר היו אנשים עם כוונות טובות מזמן, שאמרו "קרנות למעורבות חברתית", "פרוייקטים למנהיגות" ועוד. אבל כמו המון דברים אחרים בארצנו הנהדרת, גם נושאים חינוכיים בנשמה כמו מעורבות קהילתית או חינוך למנהיגות חברתית משמשים לא אחת כקרדום לחפור בו, או ככלי עסקי למניפולציות תקציביות. ונותרים ברמת עמוד מעוצב יפה באתרי החברות,שכל קשר בינם ובין הדור הבא הוא בהמקרה הטוב קלוש. כן, אני במיגזר השלישי. וגם אצלנו יש 'בועה נדל"נית', המוני עמותות חינוכיות, גופים לקידום נוער ומצויינות, למען עתיד טוב יותר ובלי עתיד בכלל. ומולם מערכת בירוקרטית מסורבלת של אנשי 'חינוך' ו'מינהלה' שאיתם אין לאף אחד בשוק הפרטי את הרצון להתחיל להתעסק.... ובינתיים, באותו שוק פרטי - על כל קרן נדבנית או תקציב "צבוע" למען החברה יש המוני קופצים, ובסוף זוכים במימון תמיד אותם לוביסטים מקושרים וחזקים, בדיוק כמו בכל תחום אחר. ולפעמים יורד הממון לתיפעול ומנגנון, ובסוף בסוף - עולם כמנהגו נוהג - העניים עניים, בפריפריה כמו בפריפריה, וכשכבר יש יוזמה מגוף פיננסי עשיר להשחית, מצעידים את המסכנים "לשווק" את מסכנותם לבחירת הקהל.... (וכולם מוחאים כפיים "איזה יופי שהסלבים התגייסו..") בצד של "המסכנים" (ראיתם לאן הגענו מ'חינוך' ו-'מנהיגות'? ברוכים הבאים למיגזר השלישי) - ישנם אנשי חזון שפשוט רוצים לעשות שינוי. לעשות טוב. ואני אומרת - בואו נחסוך את פערי התיווך, אולי כך נישאר עם הכוונות הטובות והמעשים הראויים, למען עתיד טוב יותר ועם הרבה פחות רעש, צלצולים ואינטרסים כלכליים. איך עושים את זה? שאלה מצויינת. צריך לחשוב מחוץ לקופסה. או להחליט שבודקים באומץ איך מייעלים את התהליכים. למען ילדינו. לעתיד טוב יותר.
 

opaline

New member
התייחסות לבעיית הילדים שזקוקים לחינוך מיוחד

לדעתי בכל שנה מאובחנים עוד ועוד ילדים עם ADHD או הפרעה באותו סגנון שגורמת לליקוי למידה, ביטחון עצמי ירוד, קושי חברתי ומצבי רוח. הילדים האלה לומדים בכיתות מפוצצות עד כה 39-40 תלמידים בכיתה, בתקופה שהעלימות רק גוברת. המורים לא קיבלו הכשרה נכונה להתמודד עם מס' כזה גדול של ילדים בכיתה בכלל ועם ילדים עם צרכים מיוחדים בכלל. לדעתי ילד לא צריך לנסוע מאיזור המרכז לבית ספר ממוקם באזור נתניה, בגלל מחסום בביתי ספר המיועדים לחינוך מיוחד. ילד צריך ללמוד בעיר שלו, להישאר מקושר בסביבה הטבעית שלו, ולהמשיך להיפגש עם החברים שלו שהוא רכש בקושי רב מגיל ילדות. חובה שבכל בית ספר בארץ, יסודי, או אל יסודי, היו כיתות קטנות המיועדות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז. אופ
 

שיר זהב

New member
../images/Emo104.gif שימו לב לרעיון הבא --->

המצב הביטחוני בארץ הוא ברור לכל,לא תמיד אנחנו יכולים לתכנן מראש את מה שאנחנו עושים כדי למגר את הטרור ולהגן על העורף,וכן לא ניתן לחזות תמיד את פעולות הצד השני במתרס. מה שניתן לעשות הוא לשפר את מערך ההסברה העתידי. כבר שניםרבות שישראל מבינה את המצב ההסברתי,מקטנטרת עליו ולא פועלת מספיק על מנת לשפרו כי תמיד צץ דבר יותר חשוב לטפל בו. אנחנו חברה עם לחצים יומיומיים שגורמים לנו לטאטא מתחת לשטיח נושאיפ חשובים ורציניים אחרים. לא מזמן נכחתי בהרצאה באונ' בר אילן של פרופ' מרדכי קידר,אחד מהאנשים הפורים והמבינים ביותר בתחום לימודי מזרח תיכון וערבית. אותו אדם התראיין ראבות לרשת אלג'זירה ,כאשר יש את הראיון המפורסם שלו שם ביוטיוב למעוניינים. באותה הצראה בדיוק אמר קידר כי למרות שכל המדינות מחזיקות בערוצים לוויניים ,דווקא לישראל ,שכל כך צריכה מקור תקשורתי שיגיע לכל העולם ויפעל לטובת ההסברה-אין. ישראל ידועה כאחת ממעצמות הלווין המבצעי בעולם לכן יש לה הכישורים והיכולות לפתוח ערוץ לוויני ראשון שישדר בכל מדינה שבידיה רשת לווינית. הסברה ישראלית תוכל להגיע באופן חוקי למדינות ערב ומדינות מערביות נוספות שכעת ,רק מחוסר הצגה נכונה את ישראל במדיה אינן תומכות בנו. מובן שמעורבים גם אינטרסים פוליטים,דמות המנהיג ותהליכי קבלת ההחלטות במדינה אבל מי כמונו יודע שתמונה אחת שווה אלף מילים ויכולה להפוך את הקערה על פיה. נוכל להפוך את המדיה הנגועה כלפי ישראל ליתרון ולא חיסרון עבורנו,נוכל להשמיע קול שישמע ויהדהד בלי קשר לשרי החוץ המתחלפים או לממשלות המקרטעות. קול תקשורתי,אחיד בעל מסר ברור.אנחנו כאן ולא מתכוונים ללכת. יש לציין שבישראל ישנה רשת לווינית אחת בשם ייס ואמנם שידוריה ובלים בתחום ישראל בלבד. לעומת זאת רשתות ערביות גם עלו על הרעיון והתחילו לשדר בכל העולם כמעט ערוץ לוויני משותף,בעל אג'נדה ברורה. תארו לכם שנוסף על 300 הערוצים האחרים היתה לכל משפחה ערוץ ישראלי בינלאומי שיכלה לצפות בו. הטכנולוגיה כבר כאן חברה,רק צריך ליישם אותה. הכוח התקשורתי הוא עצום-בואו נממש אותו. כל הכבוד על היוזמה הברוכה,נהדר לשמוע שיש אנשים שאכפת להם כל כך מישראל גם בתקופות בלתי ברורות אלו.
 

שיר זהב

New member
-->

אני חושבת שזה נושא חברתי בוער יותר מאשר עניין חינוכי. מעבר לכך הפרוייקט אם יוקם יוכל לשלב צעירים וסטודנטים לתקשורת שיכולים להעלות על נס את הציונות הישראלית שכמעט נשכחה גם סטודנטים למדעי המדינה או סוציולוגיה שידוע שיש קושי במציאת עבודה עבורם יוכלו להכינס לתחום ההסברתי ודוברות,לערוך ראיונות בנושאים פוליטים בוערים. התשתית היא כמובן טכנית אבל המהות היא הסברה. בעצם יוצרים מעין דור שגרירים עם נקודת מבט חדשנית ורעננה לישראל.
 

mykal

New member
זה נהדר לחנך סטודנטים,

אבל זה לא משדרג את מערכת החינוך. להפך הסתכלי בפורום אחר ותראי איך כועסים על ממלאי מקום שאינם מורים.
 

שיר זהב

New member
כועסים???!!?

כל כך פשוט להאשים את השליח. את יודעת מה את צודקת, פשוט חוצפה שאין לממלאי המקום תעודת הוראה,וחוצפה שהם לא ממשיכים בחומר בדיוק איפה שהמורה התחיל,חוצפה בכלל שהם מחליפים את המורים,מישהו ביקש מהם? ואגב אני לא יודעת למי את קוראת מערכת החינוך אם לא לציבור הסטודנטים,הם דור העתיד של המדינה הזאת הם לא ילדים חסרי השכלה וגם לא מבוגרים מידי לבצע יוזמות חדשות ושונות. חבל שאנשים כמוך ואלו שהולכים אחריך בעדר מפחיתים מערכם כל כך.
 

mykal

New member
מי האשים את מי?

מי זלזל במי? דברנו על שינוי מערכת החינוך, סטודנטים חכמים ככל שיהיו, אפילו דוקטורנטים, לא בהכרח עשו תעודת הוראה, ואם רוצים שהם ילמדו הם אמורים לעשות הכשרה ולו קצרה. תרומה קהילתית אחרת היא לא בתוך המערכת. מה הרגיז לך בדברי? ורוגזה שאחרי הולכים מי? קצת הגזמת בתגובתך. חבל.
 
לגבי מערכת הבריאות

המצב בבתי החולים קשה מאוד. רופא שביסס לעצמו שם, בורח לעבודה במקומות פרטיים, אם הוא לא ברח כבר לחו"ל. בבתי החולים התפוסה היא מעל 100%. אין מספיק מיטות והצוות הרפואי קטן מידי. אנשים מתים בעודם מחכים להשתלות. המצב גרוע, אך בהחלט ניתן לתיקון. משום מה (נכון להיום כמובן) אין אישור להקמת בית חולים נוסף בארץ, והמחלקות אינן מתרחבות מספיק, אין תקציבים להוספת מיטות.... כאן הכל הוא בהחלט פיתרון כספי פשוט. למדינת ישראל תורמים כספים רבים שמגיעים לאפוטרופוס הכללי לחלוקה. הגיע הזמן להחליט שבשנה הזו הדגש אינו על בתי כנסת וכו' (שלוקחים יותר מ- 50% מהעזבונות - ראו כתבה מורחבת בידיעות אחרונות) אלא להשקיע את הכספים שלא יועדו מראש בצוואה למשהו ספיציפי - למען הוספת מחלקות ומיטות נוספות. יש להגדיל את הצוות הרפואי כך שיהיה לפי התקנים הקיימים בחוק ולא כפי שהמצב נראה כיום. רופא לומד 7 שנים רפואה. מספר שנים הוא "מבלה" כמתמחה בהן עליו לצבור ניסיון וידע, אך כיום, מכיוון שהרופאים הבכירים יוצאים לשוק הפרטי, אין מספיק מי שיכוון וילמד אותם, והציבור נאלץ לקבל טיפולים מידי מתמחים בלבד, כאשר הרופא התורן בקושי שם לב להיסטוריה הרפואית שלהם, והבעיות הקיימות. המחלקה הפנימית - מחלקה עמוסה במיוחד, מלאה במבוגרים שנדמה כאילו הצוות פשוט מחכים שיואילו בטובם להתפנות. ראו טור שנכתב ב- ynet בו מספר רופא בכיר על כך שכלל אינו מספיק אפילו לרחוץ ידיים בין המטופלים - דבר שבהחלט מוסיף סיכון בבית חולים. רופא בבית חולים מקבל שכר נמוך מאוד. אפילו קסטרו החליט שצריך במדינתו לשפר היטב את השירותים הרפואיים, והשקיע רבות ברופאים, והתוצאות לא איחרו להגיע. אם קסטרו יכל, בודאי שגם אנחנו יכולים. רופאים צריך לתגמל כראוי. לא יתכן כי רק אלה שיכולים להרשות לעצמם לפנות לרופא פרטי יהנו משירותים רפואיים בסיסיים טובים שמגיעים לכל אזרח. עיניין ההשתלות עלה לכותרות שוב בעקבות מותו של אבי כהן ז"ל שהיה חתום על כרטיס אד"י אך אישתו החליטה שלא לתרום את איבריו. הגיע הזמן לשנות את החוק. כל אזרח יהיה תורם איברים פוטנציאלי, אלא אם כן חתם על כרטיס הפוך לאד"י בו אינו מתיר לתרום את איבריו. תרומת האיברים תלויה אך ורק בנפטר עצמו. אם לא היה חתום - יתרום. אם כן היה חתום - לא יתרום, ולאיש לא תהיה זכות לערער על החלטתו. ברשימת הממתינים להשתלה יופיעו אך ורק שמות אזרחי המדינה שלא חתמו על כרטיס שאינו מתיר לתרום את איבריהם.
 
מערכת החינוך

להלן מספר הצעות ייעול למערכת החינוך בארץ, אשר שמה דגש על חוסר סובלנות לאלימות, והקלה על ציבור ההורים. יום חינוך ארוך הוא רעיון נחמד שבמדינות מסויימות עובד היטב. הרעיון אינו שהילדים ילמדו יותר שעות יחסית לתלמידים אחרים בעולם, אלא לתת להם ערך מסוף, ולשחרר מעט את עול ההורים העובדים. במערכת הגנים העירוניים, יום שלם נספר מהבוקר (בערך 07:30 בבוקר) ועד הצהריים (סביבות 12:30-13:00). הורים העובדים במשרה מלאה נאלצים להוסיף על כך צהרון. אמנם הגנים עצמם מסובסדים את הצהרונים הם פרטיים ועולים כסף רב. מכיוון שהממשלה מנסה להוציא כמה שיותר אנשים למעגל העבודה, ובמשרה מלאה, וכן ארגוני הנשים קוראים לנשים לצאת ולעבוד, הגיע הזמן שבממשלה יפנימו כי שנות ה- 50 עברו, והאישה אכן עובדת, ובמעמד הבינוני (אלה שאמורים להוות את המעמד הרחב ביותר) הנשים עובדות יום עבודה מלא. אז יש להחליט כי יום לימודים מלא בגן הילדים הינו עד שעות אחה"צ, דהיינו עד 16:30, ולסבסד אותו כראוי, ולתת את האפשרות לבחירה בחצי יום עבור מי שרוצה. עבור הילדים בבתי הספר, יום לימודים ממוצע נע בין השעות 08:00 בבוקר ועד 13:30 בצהריים. ראשית, יש להחזיר לתלמידים את שעות החינוך הרבות שקוצצו משנה לשנה. יש להשקיע במורים טובים (וזה כמובן אומר כסף והעלאת הקריטריונים ללימודי תואר בהוראה), ולעבור ליום חינוך ארוך. כלומר, בין השעות 08:00-13:30 יתקיימו הלימודים כסדרם, לאחר מכן זמן ארוחת צהריים, ואז הכנת שיעורי בית בפיקוח (ע"י אנשים מתאימים שגם יעזרו לתלמידים, ישבו עם תלמידים מתקשים, יאתגרו תלמידים מצטיינים וכו'), וכמובן - חוגים. היום הארוך יסתיים בשעה 17:00. בתיכונים מתחילות מגמות הלימודים והמסע הקשה בעקבות הבגרויות. מספיק עם חוקים ותקנות טפשיות. כן צריך לתקן לילד את שגיאות הכתיב, אחרת לעולם לא ידע שהוא טועה. מיקוד החומר לבגרות הוא רעיון בעייתי שראינו בכל פעם מחדש. מורים מהמרים על איזה חומר ירד בבגרות, ואם צדקו (ורבים מהם צדקו) החומר כלל לא נלמד. אם החומר לא מספיק חשוב כדי שילמדו אותו, תורידו אותו מתכנית הלימודים. אין צורך סתם לומר שהוא קיים. ומספיק עם הורדת רמת הלימודים, אנחנו לא אוהבים להיות במקומות האחרונים בדירוגים העולמיים, אבל הורדת הרמה באופן משמעותי כדי לומר שיש יותר זכאים לבגרות היא אינה הדרך. ישנם מגזרים בהם אחוז מקבלי הבגרויות הוא נמוך להחריד כגון המגזר החרדי והמגזר הערבי. במגזר הערבי אני באמת מאמין שהבעיה תפתר עם יום חינוך ארוך כמוצע לעיל. במגזר החרדי התופעה תצטמצם אך ורק אם משרד החינוך יכריח את בתי הספר ללמד את תכנית הליבה כתנאי לקבלת תקציבים. זה גם הזמן להחזיר למורים את הכבוד והאחריות המגיעה להם. ברור שאין לתת לבית הספר להחליט עבור כל ילד שמעט הפריע כי הוא בודאי סובל מבעיות קשב וריכוז ועליו לקחת ריטלין, אך בודאי שלא יתכן כי התנהגות אלימה - אלימות פיסית או מילולית, תסלח או תשכח. והנה מקרה משנת הלימודים הזו לצורך המחשה. בבית ספר יסודי כלשהו במרכז הארץ ישנו תלמיד בעייתי. התלמיד הזה סובל מהפרעת קשב וריכוז חמורה שאופיינה ע"י מומחים בתחום, וכן סובל מאפילפסיה. עוד לפני שהתחיל להיות מטופל בתרופות, היה הילד אלים מאוד, אך גם עם התרופות שהילד מקבל, הילד מתנהג באלימות. אל ההורים לא ניתן לבוא יותר מידי בטענות. הילד באמת סובל מבעיות שאובחנו והן מטופלות, הילד גם נמצא בטיפולים פסיכולוגיים, ונראה כי ההורים אכן מנסים לעשות ככל יכולתם. אבל בפועל, הילד כמעט ושבר את אפו של חבר ללימודים, מרביץ באופן קבע לתלמידים, והם כמובן מפחדים ממנו מאוד, ולא מבינים מדוע הוריהם שולחים אותם לבית הספר לקבל מכות. פניה למנהלת הניבה את התשובה שהילד מטופל וצריך לבוא לקראתו והילדים האחרים בכיתה צריכים לקבל אותו כמות שהוא, ואף הבהירה כי הילד ישאר שם, ולכן חבריו לכיתה ישארו איתו בכיתה עד לסיום כיתה ו'. ידוע לי כי הרחקת הילד מבית הספר הינה בעיה לא רק בגלל התנהגות המנהלת אלא גם לפי תקנות קיימות של משרד החינוך. לצערי זהו אינו מקרה חריג. כבר ידוע מזמן כי ילד אחד המפריע למהלך השיעור מפריע לכיתה שלמה, וכאן מדובר גם באלימות. מתי העיניין יגמר? כאשר אותו ילד אלים ישבור את אפו או ידו של חבר לספסל הלימודים? ומי יתן את הדין על כך שהמקרה לא נמנע מראש למרות שהיה ידוע שמדובר בילד אלים כל כך? מדוע ילדינו צריכים להיות קורבנות באישור משרד החינוך? הגיע הזמן להחזיר את בית הספר להיות מה שהוא צריך להיות - מקום המחנך ומלמד את תלמידי ישראל, לא רק מלמד קצת ועושה שמרטפות ברוב הזמן. הגיע הזמן להחזיר את התלבושת האחידה לבית הספר, להחזיר למורים את הכוח להוציא מהכיתה ילד מפריע, ולהרחיקו מבית הספר אם עבר עבירות מסויימות.
 

ruthi26

New member
עם רוב דבריך הסכמתי בקשר לחינוך

חושבת שצריך לעשות בדק בית רציני, ולהשקיע בחינוך ילדינו. לשם כך דרושים תקציבים, משאבים, ולשנות את הכנסת...להפוך סדרי עולם.. גם אני חושבת שהגיע הזמן שיפנימו שאישה עובדת מחוץ לבית, וחוזרת ב-17.00 לביתה, לא צריכה להתרוצץ ממקום למקום, אין צורך להשאיר את רוב המשכורת בצהרון ובגנים.. לא לשם כך יוצאים לעבוד... אם רוצים שאנשים ייצאו למעגל העבודה, צריך ללכת לקראתם. ובזה אתה צודק במאת האחוזים. יום ארוך עד 17.00 בבתי ספר לא יהיה.. אצלנו ישנו יום לימודים ארוך, עד השעה 15.00, כמובן איך מכנים אותנו "פריפריה" בצפון... כן, הולכים לקראתנו פחות או יותר.. לגבי הילד שתיארת, לדעתי אתה לא יודע היטב את כל הסיפור, יכול להיות שזה על סמך התקשורת, וכמו שאנחנו יודעים, העיתון קיים על מנת לנפח כל דבר לבלון אחד ענק, אחרת איך ימכור את מרכולתו??? ההורים עשו ועושים שמיניות באוויר, על מנת שהילד ייקלט בבית הספר, הולכים איתו לטיפולים, הילד מטופל אצל פסיכולוג, מטופל תרופתית, והוא אינו זקוק לח"מ.. לכן מקומו אינו שם.. נכון, שקשה ולא קל איתו, לכן צריכות לקום בכל בית ספר רגיל, גם כיתות מקדמות, שהן כיתות קטנות, עם צוות מיוחד, ובו יוכלו לתת את הפתרון לילד הזה.. הילד לא אלים, משום שהוא רוצה להיות אלים! ואף אחד לא צריך לפחד, שהוא מגיע לביה"ס, זה ברור.. ד"א לילד עם אפילפסיה לא ניתן לתת הרבה פעמים ריטלין, משום שאז מתגברים התקפי האפילפסיה, ואת זה לא ידעת.. כך שגם ההורים וגם ביה"ס בין הפטיש לסדן.. הילד עם הפרעות התנהגותיות, ולאוו דווקא הפרעת קשב, שהיא משהו אחר לחלוטין. ואיך אני יודעת, משום שהבן שלי עם הפרעת קשב וריכוז. ואין קשר לבעיות התנהגותיות ואלימות.. זה משהו אחר לגמרי..
 
לגבי הילד שתואר

הילד הזה לומד בכיתה אחת עם בנה של חברה מהעבודה (שיושבת לידי ומגיעה כמעט כל יום בוכה לאחר שהבן שלה עושה סצנות ומפחד ללכת לבית הספר). כבר כמה שבועות שעולמה סוער ובשיחות עם אמהות נוספות, הן מנסות לפנות למנהלת כדי למצוא פתרון, והמנהלת נשארת בשלה - הילד מקסים ומטופל וצריך לעזור לו. אבל מה עם לעזור לתלמידים האחרים? מה עם להגן עליהם? זוכרת שהתקשורת דיברה בהרחבה על שני ילדים בכיתות הנמוכות שניסו לגזור את הפטמה של חברתם לכיתה, והאם של אותה ילדה גילתה על כך רק למחרת כי הצוות בבית הספר לא טרח אפילו לעדכן אותה? והילדים הפוגעים לא הורחקו מהלימודים כלל. וסיפורים כאלה ממשיכים כל הזמן. ילדים מתעללים בילדים אחרים, ויוצאים מכך ללא עונש. עד מתי?????
 

נומלה

New member
במקום לבכות צריך להשבית

עד שתוצמד לילד האלים סייעת על תקן שומרת ראש. אין מה לפנות למנהלת. צריך לפנות לפקוח ולהיות אסרטיבים.
 

ButtercupA

New member
אני חושבת שיש לך לא מעט הנחות שגויות לגבי

מערכת החינוך ואתה מערבב דברים רלוונטים ושאינם רלוונטים. השינוי לא יהיה מלהחזיר דברים, אלא מלהתאים אותם. כל הבעיות שיש היום באות מניסיון לעבוד בבתי ספר בשיטות שהצליחו לפני 40 שנה. תלבושת אחידה לא רלוונטית לכבוד למערכת ולמורה. לא צריך להחזיר שום דבר למורה, זו שוב גישה של לפני 30-40 שנה שאז ההתייחסות היתה שונה בגלל סיבות רבות ואינה רלוונטית היום. אני מסכימה איתך שצריכה להיות חוסר סובלנות לאלימות ולחוצפה, אבל המורה צריך לדעת להרוויח את הכבוד על ידי כך שיהיה מורה טוב. כדי שהמורה יהיה מורה טוב הוא צריך תנאי עבודה ויכולת לעבוד בצורה גמישה מחשבתית. הבעיה של התלמיד האלים שסיפרת עליו, היא בעיה שהמערכת צריכה לפתור ואני לא הייתי מוכנה שילד כזה יהיה בכיתה של הילד שלי.
 
סיגריות, אלכוהול וסמים

החוק היבש מוכר לכל. אין מכירה של אלכוהול או סיגריות לאנשים מתחת לגיל 18, והמכירה בהצגת ת.ז. בלבד. השלט המתאים מופיע במקום גלוי וברור בכל פיצוציה ואף בסופרים. אך בפועל, המצב שונה... מעולם לא ראיתי מישהו הנדרש להציג ת.ז. בבואו לרכוש מוצרים אלה בסופרים או בפיצוציות. לפני כחודש וחצי, יצאתי לראות סרט בקניון במרכז. ליד הכניסה היתה פינת עישון, ושם היו 4 ילדים. 2 בנים ו- 2 בנות. הבנות פשוט ישבו להן על הספסל, בלבוש מינימלי כל כך שהזדעזתי איך הוריהן מתירים להן לצאת כך מהבית, ושני הבנים עמדו ועישנו. כל הרביעיה הזו נראתה כבני 10.... חוק, צודק ככל שיהיה, צריך שיאכפו אותו כדי להרתיע, והעונשים צריכים להיות מרתיעים אף הם. אם החוק היה אומר שמכירה לקטינים גוררת 100,000 ש"ח על עברה ראשונה, 500,000 ש"ח על עברה שניה ומיליון ש"ח + חצי שנת מאסר עבור עברה שלישית, הוא היה ללא ספק מרתיע יותר. אבל צריך גם את הצד השני. צד האכיפה. המשטרה ידועה כמוסד ממשלתי שאמנם חשוב מאוד, אבל מתוקצב נמוך מאוד. אם המשטרה היתה מקבלת אחוזים מכל קנס שכזה, בעית הכספים היתה נגמרת. היו מחליטים כל x זמן להקצות כח משטרתי שיבדוק את המקומות הללו ויקנוס את מי שעובר על החוק. המבצעים הללו הם יחסית קצרי טווח, אבל התמורה היא גדולה, גם לעתיד ילדנו, וגם בתקציב הנוסף שתקבל המשטרה בעקבות האחוזים מהקנסות. כח האדם הזה ישלם בעצם על עצמו, ואף יניב רווחים עבור מחלקות חשובות אחרות במשטרה. גם תיקון החוקים צריך להיות הגיוני ורחב מספיק. אין סיבה לאסור סם מסוים, כמו שעשו עבור "חגיגת" בשמו בלבד, מכיוון שברגע שאסרו אותו, שונתה מעט הנוסחה, שונה השם, וסם חדש נמצא על המדפים. יש לשים לב לדרך שבה אוסרים על הסמים האלה כך שיכללו גם את הקיימים כיום וגם את הנוסחאות העתידיות. התייעצות עם ביולוגיים וכימאים בהחלט תעזור כאן.
 
למעלה