פורום הורים למתבגרים

כל מי שחי בישראל יודע שהמציאות פה משתנה מרגע לרגע, שנושאים שבוערים עכשיו יישכחו מחר ושבכל רגע יכולות לצוץ הפתעות חדשות שידרשו את מלוא תשומת הלב הציבורית והתקשורתית.  
ההווה שלנו כל כך סוער ומצריך כל כך הרבה אנרגיות, עד שהיכולת שלנו להסתכל קדימה לטווח הרחוק נפגעת. המצב הזה משפיע עלינו גם באופן אישי אבל גם, ואולי משמעותית יותר, ברמה הלאומית.
כדי לעזור למנהיגים שלנו לצאת מהקופסה ולחשוב קצת יותר קדימה, יתקיים ב- 13-12 בינואר כנס ביוזמת TheMarker ומכון ראוּת, בו תושק יוזמה חדשה, "ישראל 2021", שמטרתה לעודד את השיח הציבורי ארוך-הטווח בנושאים כלכליים-חברתיים במדינת ישראל.
אנחנו יודעים שבין גולשי תפוז בכלל ובין גולשי הפורום הזה בפרט יש לא מעט אנשים חכמים, דעתניים, מנוסים ומקצועיים בשלל תחומים. לכן, אנחנו רוצים להזמין אתכם, ההורים לדור הבא של אזרחי המדינה, להציע את הרעיונות וההמלצות שלכם לתכנון ארוך טווח של מדינת ישראל.
הבמה עכשיו היא שלכם, לכתוב לבאי הכנס ולראש הממשלה, מה לדעתכם צריך לעשות כדי שב- 2021 מדינת ישראל תהייה קרובה הרבה יותר לאיך שהייתם רוצים שהיא תהייה.
אתם מוזמנים להציע כל הצעה (עניינית, כמובן) בנושאי חינוך, אלימות בני נוער, מגבלות על ממכר סיגריות ואלכוהול, מיגור תופעת הסמים וכל הצעה אחרת שנראית לכם שווה דיון.
את ההצעות שלכם אתם מוזמנים לכתוב בתגובה לשרשור זה.
ו-ב-נ-ו-ס-ף, הגולשים שיעלו הצעות מעניינות ורלוונטיות, יקבלו מאיתנו הזמנה לקחת חלק פעיל כמשתתפים בכנס!
המבנה של הכנס הזה שונה מכנסים אחרים שהכרנו עד היום. הוא יתקיים במתכונת של 175 "שולחנות עגולים", אשר יאפשרו דיונים במקביל וסיעור מוחות ראשון מסוגו בין משתתפים מתחומים שונים - מנהלים, אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה וגם - אנשי שטח.
וכמובן – יידונו בו גם ההצעות והרעיונות שלכם! התוצר הסופי של הדיונים סביב השולחנות יתורגם למסמך כוונות שיימסר לראש הממשלה. מסמך זה ירכז ויתאר את המלצות ורעיונות המשתתפים לפעולות אשר יסייעו בתכנון החברתי והכלכלי לטווח ארוך של מדינת ישראל.

אז שיהיה לנו עתיד מוצלח!

לעמוד ההרשמה:
http://bit.ly/2021-reg

לעמוד הפייסבוק:
http://on.fb.me/israel-2021

הילדים בכיתה ל-30-25.
אני חושבת שהפתרון הטכני הזה, יתן מענה להמון בעיות.
החל מיכולת התלמידים ללמוד והמורים ללמד ולהענות לכל ילד, פחות אלימות בכיתות, שחיקת המורים ועוד.
הנושא כמובן מחייב בניה של כיתות, והוספה של תקנים של מורים.
ובשורה התחתונה מחייב הקצאת משאבים נכונה.

רואים  עד כמה מפריעה הבעיה לכל האוכלוסיה..

מלבד שינוי גודל הכיתות,  שסוף סוף כל תלמיד ותלמידה יקבלו את מירב תשומת הלב, ולא ילכו לאיבוד בתוך בית החרושת של ביה"ס.

הייתי מציעה שמורה המרגיש שנשחק, לאפשר לו יציאה לפנסיה מוקדמת. ולא להשאיר אותו ממורמר.. הוא לא מוסיף דבר לילדים שלנו עם תחושות כאלה..

וחוץ מזה חייב כל מורה ומורה,, והוא יהיה מחוייב בכך לעבור השתלמות אחת ל-3 שנים, רעיונות חדשים יובאו לביה"ס, הכול לא יירדם כמו שקורה עכשיו, שינויים לדעתי, שיביאו המון אור ורעננות למערכת החינוך..

לפתח את מערכת החינוך המיוחד, שדי מוזנחת, לצערי ושמעתי סיפורים מהרבה מאוד הורים ממורמרים. על כל דבר צריכים לרוץ ולהתחנן, לזכויות שמגיעות לילדים שלהם.. לפתוח יותר כיתות,  לפתח את התחום..

לגבי צה"ל לא יודעת אם אפשר להגיב, אבל לאפשר לחיילים ללכת לרופא רגיל בקופ"ח, ולא ל"ביקור רופא", סליחה, אבל הטיפול שם, ממש בושה!!!!!
להעלות את משכורת החיילים, מצחיק השכר שמקבל חייל וחיילת., חייל שלא מגיע שבועיים והרבה פעמים גם שלושה שבועות לא יכול להתקיים מ-705 ש"ח.. וחייל רגיל מקבל 360 ש"ח. סכומים מגוחכים בהחלט... לחיילים שתורמים שנתיים ושלוש למדינה..

כל הנטל נופל כרגיל על ההורים, אלא על מי...

מקווה שהדברים יגיעו  לעיניהם ולאוזניהם של מי שאמור להזיז ענינים, ולא לחמם את הכסא בכנסת...

הנושא הזה מתחיל לזוז בכיוון הנכון.
חיילי הקריה ותל השומר, עברו למאוחדת ולאומית (בהתאמה).
עכשיו מי שמשרת במקומות האלה יכול ללכת לרופא בקופות האלה.
אני מקווה שזה רק הסיפתח למעבר כללי.

אבל את יודעת כל הבירוקרטיה. מקווה שגם שאר החיילים ייהנו מרופא נורמלי..

בתכל'ס אם חושבים,הרי רופא קופ"ח מכיר הכי טוב את החייל.. כך שבשביל מה צריך ביקור רופא..

סתם ביזבוז כספים מיותרים...

בארץ... איזה ראש.

מה כל כך מיוחד בכללית או במכבי?

לי אין שום מידע כזה.
מה שנקשר עם שחיתות ומאוחדת זה שראש הקופה בזמנו עשה כל מיני מהלכים כדי לקדם את בתו חולת הסרטן, וגם זה לא הצליח בסוף.
ואני לא שופטת אותו לגבי זה ואין לי ספק שכל אחד היה עושה את זה ובכל קופה.

אז הנה על קצה המזלג
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=759003

איכשהו, אני סקפטית להניח שהשאר כל כך נקיות...
(אולי לא תפסו, למרות שלמכבי יש מושחתים משל עצמה
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=105...

לא תתואר. ואני כותבת כאן: עוד לא עלו על מה שעשו במרפאות השיניים, (כן, גם הטבות לחרדים) וההעסקה הפוגענית שם כשיטה. כתבתי? כתבתי.

בעיר שלי למאוחדת יש שרותים מאוד נוחים.
למכבי הרבה פחות, ולכללית אני לא אעבור.

ואני מרוצה מאוד

באזור המגורים ואיפה שאני גרה מאוד נוח עם מאוחדת.
אני בטוחה שגם מכבי נוח, אבל תלוי איפה.

אבל אפשר היה לשנותם בדרכים שונות,
לא חובת שכתה יותר קטנה היא חזות הכל,
תשומת לב היא לא פונקציה של כמות תלמידים בהכרח.
למבנה הפיזי של ביה"ס יש תפקיד הרבה יותר משמעותי,
כתה מרווחת, שטחי תפעול מרווחים לתלמידים,
חצרות מטופחים, חדרים אישיים למורים, לשיחה אישית עם תלמידים, הורים,
וגם בין מורים, העובדה שהכל מדובר בפרהסיה, זה גם מטפח אלימות.
צפיפות מטפחת אלימות.
חדרי שירותים,נקיים ומטופחים.
מקומות שנראים ומתוחזקים היטב, מורידים את מפלס האלימות והונדליזם.

דוקא השתלמויות הפו להיות מאוסות, מורים הם ה'עם' המשתלם ביותר,
הן בהתמקצעות, מורה להסטוריה לומד עוד ועוד הסטוריה,
אין לאן לתעל את הידע הזה. גם אין צוך בכ"כ הרבה שיטות פדגוגיות,
אין להמציא גלגל, ללמוד זה ללמוד זה ללמוד.

אבל כן יש צורך להעשיר דוקא מתחומי דעת אחרים,
צריך לאפשר ולמנף את המורים לקחת חלק בפעילויות חברתיות ובמעורבות קהילתית.

התכוונתי להשתלמות תוך כדי עבודה, אחת לשבוע, וברור לא רק בתחום הלימודים שבהם הם עוסקים, שירחיבו את הידע, שלא יישארו מאחור.

הלוואי שיהיו מעורבות קהילתית וחברתית, יתרמו הרבה לילדים שלנו.. אולי יצר החיקוי.. לכי תדעי..

ולאו דווקא כיתות צפופות גורמות לאלימות, התקשורת, משחקי המחשב האלימים, הבן הקטן שלי חיפש משחקים לילדים באינטרנט, אין משחק, בלי יריות, בלי להרוג אדם.. נורא ואיום..

אבל מן הסתם, אנחנו כל הזמן מתקדמים, ורוצים להיות דומים למערב, כך שיש העדפה ברורה, של פן מאוד לא טוב עבור הילדים שלנו..

את הבן שלי בחט"ב מלמדים על זהירות בדרכים, הם נבחנים וכו'... צריכים להתחיל עם זה מגיל מאוד צעיר, לא בגיל 14.. בגיל צעיר יותר, סתם מלמדים פה ושם.

לדעתי, צריכים להכניס את המקצוע לבגרות, כמקצוע חובה.. אולי הנהיגה תשתנה, מי יודע? ותוך כדי להכניס גם מסרים נגד אלימות... לאט לאט, אולי עם טפטופים משהו יחדור.

וברוח אופטימית זו נקווה לטוב, ושימשיך הגשם הכייפי, ולא יהיו גזירות על מים... ועוד...

בתוך בית הספר, אחרי שעות הלימודים.

עד לפני זמן לא רב השתלמו המורים בכל מכל כל. החל מציור סיני וכלה בבישול אינדיאני. לא ראינו את ה"העשרה" הזו משפיעה לטובה. רק לרעה. יתר על כן בלחץ אירגוני המורים התחילו לעשות תואר שני בחינוך באוניברסיטת זימבבואה תחתית דבר שהעניק "גמולים" אבל לא שום ערך מוסף לתלמידים.

ובאשר למינוף המורים. המורים כמו כל עמך ישראל הם אנשים פרטיים שיכולים ומוזמנים לתרום מזמנם הפרטי למטרות שהם מוצאים לנכון. יש מורים שמוצאים לנכון ויש שלא. ממש לא מבינה איפה זה "לא מתאפשר"?

אבל כמה מאיתנו - עם יד על הלב - מוכנים לנסוע באופן קבוע להשתלמות מקצועית על חשבון הזמן הפנוי שלנו?
פעם ב... - סבבה. אם זה זה כולל נופש באילת - יללה. אבל קורס דו שבועי או חודשי בערבים או אחה"צ, לאורך זמן רב, זה לא נשמע כ"כ כייפי, נכון?
עכשיו גם תשלמו עליו מהנטו.

שם יש תיק רפואי מסודר, רופאים שמכירים אותו. למה להגביל? איזה הגיון עקום! ומדוע בכלל בצבא צריכים להיות גינקולוגים, אורולוגים, נוירולוגים? למה הצבא מחזיק אנשים כאלה במילואים או בקבע? לשם כך יש קופ"ח.

אבל, זה בטח עובד בשיטת המכרז ומי שהציע למערכת הצבאית מחיר יותר זול.

בצבא צריך רק עזרה ראשונה למקרי כאב או טראומה. לא יותר.

בצבא צריכה להיות רפואת חרום ורפואת מלחמה. לא יותר ולא פחות. הרפואה הצבאית כל כך שערורייתית ונוראית, שצריך לצמצם אותה למה שחייבים. אי אפשר לקחת קופת חולים לקרב. לכן צריך רופאים, חובשים ופראמדיקים. אין שום סיבה שילד (של חברה במקרה זה) יצטרך להגרר 4 פעמים לחר"פ בבאר שבע, כדי לבדוק את הנשימה במכשיר מקולקל תדיר, כי יש לו אסטמה. מה זו השטות הזו?? או שבני יאלץ להגיע 3 פעמים לנוירולוג, כדי לקבל אישור לריטלין, כשיש מכתב מנוירולוג שאיבחן צורך כזה כבר לפני זמן רב. שפואת שיניים בצבא, שלא בחרום, זה רק לאנשי קבע. ומה שראיתי ושמעתי על מה שעשו לחיילים בתור עזרה ראשונה, גרם לי לתת לפציאנטים מתגייסים, הוראה מפורטת מה להסכים שיעשו ומה לא, כדי למזער נזקים. נזקים נעשו גם ע"י מומחים בעלי שם, שפשוט זלזלו בחיילים, משום שאלה מילואים.

כמה חייל מקבל משכורת לחודש? אז שלא יאכל באותו החודש? ואללה. זה בטח יעזור לו לשמור על השיניים...
או שאולי אמא'לה ואבא'לה של החייל יממנו?
לו רופאי השיניים היו חלק מביטוח הבריאות הממלכתי - יכולת לומר את זה. אבל הם מתנגדים לזה, כבר משנות העשרים של המאה הקודמת, כשזו היתה הסתדרות הרופאים ולא משהו ממלכתי.

ואגב, חברות שלי ששרתו במרכז והגיעו לרופאי שיניים בצבא, קיבלו טיפול מעולה ממילואימניקים. טיפול שרופאים אחרים, כמה שנים אחרי כן, עוד התפעלו ממנו.
אז אולי כדאי לעשות משהו נגד המניאקים שמחרבים שיניים של חיילים בכוונה ולא לשלוח את החיילים אליהם למרפאה, כדי לתת להם תשלום מלא?

אני הייתי מציעה שחיל יוכל לתבוע פיצויים על טיפול רפואי כושל שקיבל.

פרופ' נחשב, שאוי ואבוי אם איזה צ'ופצ'יק אצל סטודנט, לא נראה לו מושלם, השאיר המון עששת מתחת לסתימה בפה של חייל. חברתי, שהיתה עתודאית, סיפרה לי בתדהמה. אני חושבת שמותר לחייל לתבוע על טיפול כושל.

אגב, את מספרת על משכורת של חייל? מי לדעתך מממן לחייל גרביים? (יקר נורא) תחתונים? חמצואר? כפפות? קרמים לטיפול בפגיעות קור? שפתונים נגד כויות? סמנן קרינת שמש? תרופות? (כי עד שמגיעים לרופא, או מתים או מבריאים), חולצות צבאיות (טריקו), בגדים טרמיים? עדיין לא דיברנו על נסיעות לבסיס לבקר את החייל כדי לתמוך בו שיתפקד טוב...

מי משלם דלק כשהמפקדים עושים ביקורי בית אצל חייליהם? ומי מממן טלפונים למשפחה? (הרי החייל נמצא רחוק עפ"י חוק. מדוע מובן מאליו שאני צריכה לממן נייד? הרי אין גישה לטלפון קווי). ועוד? מי מממן שיחות צבאיות ותאומים צבאיים? (רמז: הם נעשים מהטלפון האישי ועולים אלפי שקלים). רפואת השיניים, שאין לך מושג מה עושים בילדים המסכנים שמקבלים את החינם היקר הזה, זה מה שכואב לך?

אמא'לה ואבא'לה מממנים את החיילים, כולל ביטוח בריאות פרטי למקרה הצורך. והילד גם לא יכול לעבוד, אז מי מממן לו דלק, בילוי או משהו? לא נזכיר את הביטוח היקר, כי מדובר בדרך כלל בנהגים צעירים. ומי נותן שרותי כביסה? זה בחינם החשמל, המים, המכונה?

לא מבינה למה, אבל נו שוין. בגללינו מועסקות שינניות וסייעות ולא בשכר מינימום. (כלומר יותר מקופ"ח). אנחנו מפרנסים גם טכנאי שיניים. עסק קטן של מרפאת שיניים מהווה מקור מחייה לכמה וכמה משפחות. רובנו עוסקים גם במתן בסתר. אבל כואב שמתפרנסים. צודקת. כולנו צריכים להיות עבדים בשכר מינימום, או כמו הרבה מחברי, רופאי ההילדים, לנטוש את המקצוע. צודקת.

היא קפיטליזם מוחלט: אם אתה שייך לאיזשהו אגוד - בטוח תעשק. אך ורק אם תעבוד באופן פרטי - תהיה מאושר ושבע.

ואת כל השינניות שמועסקות בשכר מינימום במרפאות פרטיות ואמורות גם להיות פקידות קבלה, לקנות מתנות לאשת הרופא (העסוק), להרגיע את הילדים בחדר ההמתנה, לנהל חשבונות, לחכות לספקים, לשטוף רצפה, וכו' וכו' - את שוכחת בעצמך.

החולים, אם הכל כל כך ורוד ויפה במגזר הפרטי?

ואין די עבודה עבורן. המצב כזה, שרופאים מעדיפים לעשות את עבודת השיננית בעצמם, כי אחרת אין די כסף להחזיק את המרפאה. סייעות הושלו לעבור קורס שינניות. זה עולה הון. שנה עולה 13 אלף שקל (לפני שלוש שנים, אולי יותר). חשבו שתהיה עבודה עצמאית, בעבורשנת לימודים. וגילו שוקת שבורה. השינניות עובדות כסייעות, כי אין עבודה. ואנשים הולכים לעבוד בקופ"ח כי זה או משכורת מינימום בתנאי גועל, או הסבה מקצועית. זה המצב.

גם אני לא מבינה את ההיגיון, להעסיק רופאים במילואים..

כשהרופאים בקופ"ח מכירים אותם הכי טוב.. ולמה קופ"ח מאוחדת ולאומית, לתת לכל חייל וחייל, שיילך לרופא שמכיר אותו ואת ההיסטוריה שלו..

את ההיגיון הצבאי עדיין לא למדתי להכיר, ואחד הבנים שלי  כבר בקבע... כל פעם לומדת משהו חדש עם הפתעה חדשה..

סליחה על הסקפטיות אבל במשחקי הנדמה לי של "הגדולים" יש תג מחיר. הקטנת הכיתות מ40 תלמידים ל30 (המספרים עגולים למען שיהיה יותר קל לעשות חשבון) צריך להגדיל ב25% את תקציב משרד החינוך השוטף להעסקת עוד מורים שלא לדבר על להוסיף עוד 25% כיתות.

או במילים אחרות: הצחקתני!

אני אסתפק במסגרת המשאבים הקיימים בפחות שיעורים נושאיים (פחות תנ"ך, פחות מורשת, פחות סל תרבות, פחות קשקשת ברשת) ויותר התמקדות במדעים ומתימטיקה הבנת הנקרא והנכתב. את זה אפשר לעשות ממש בלי תוספת אדירה של משאבים.

מכל ה"לשעברים"...

בכלל לא סדרי הגודל שאת מדברת עליהם.

אפשר להתחיל

(תקציב קשרי הציבור והלשכה של האנס מספר 1)

התקציב שלו (למה בעצם? כל המשפחות החד הוריות כבר משוכנות היטב?)
ולכן העודפים עברו ל...משרד הבטחון. שוב, למה?

אלא תקציב של סעיפים פרטניים. המשרד איננו רשאי על דעת עצמו להעביר כסף מסעיף לסעיף כי התקציב הפרטני מועבר בחוק ולא ניתן להעביר כסף מסעיף לסעיף רק כי לשר מתחשק. מה שכנראה קרה שסעיפים מסוימים לא הוצאו עד תום. במקרה כזה השארית חוזרת לאוצר והוא מעביר במידת הצורך.

"הצורך" הוא בטחון.

מהו הצורך אלא שר האוצר ששומע את השרים האחרים. כדי להיות במעגל מקבלי ההחלטות את צריכה להיות שרה בממשלה. בשבילי אין סיכוי שזה יקרה. אין לי שום כשרון להיות פוליטיקאית

בכל מקרה, זו הרי לא החלטה אובייקטיבית.
זו החלטה פוליטית והיא אומרת הרבה מאוד על סדרי העדיפויות של הממשלה ושל עובדי הציבור במשרד האוצר.

שעתיים בשבוע! מה כבר יש להוריד?

תנך זה הבסיס לתרבות שלנו, למערכת החוק שלנו

פחות סל תרבות??

תתביישי לך 2

יש ילדים שאלו ההצגות היחידות שהם ייראו כל החיים שלהם כי בחיים לא יהיה להם כסף להצגה!!! חשבת על זה??

הבנת הנקרא בלי תנ"ך?? איפה את חיה?

בשפה תנ"כית...

גם אם את מאוד נסערת ממה שקראת...

זה שעתיים תנ"ך + שעתיים מורשת+שעתיים ספרות יהודית על צדיקים ורבנים. ואנחנו מדברים על בית ספר כללי!

בסה"כ יותר שעות יהדות מאשר כל דבר אחר.

תיאטרון הוא כמו טלביזיה במובן שהוא בילוי זמן פסיבי. הכוונה לקריאה במקום, תגרום לאדם צריכת תרבות הרבה יותר זולה ומעשירה יותר לאורך זמן מאשר שתי ההצגות בשנה.

לא יוצא לי לראות הרבה הצגות לצערי אבל אני מאוד אוהבת ,
גם לקרוא אני אוהבת אבל אילו שתי חוויות שונות לגמרי ,
לי באופן אישי לראות הצגה מרחיב את הלב ,
אני אוהבת לשבת בשורות קרובות לראות את המשחק מקרוב ,
להסתכל על הבעות פנים של השחקנים ,
להכנס איתם ביחד לדמות שהם משחקים .
אני חושבת שחשוב שילדים יחשפו להצגות במיוחד בבית שלא הולכים
להצגות .
ההורים שלי לא לקחו אותי להצגות , למרות שהם עצמם היו הולכים להצגות באידיש כשהייתי ילדה,
בעיקר נחשפתי לכך דרך בית הספר והצגות ילדים אחה"צ שאני בקשתי ללכת אליהן עם חברות.
בשבילי משחק ( למרות שאני לא מתעסקת בתחום) זה משהו לנשמה,
יש משהו בהצגה שהוא בלתי אמצעי לעומת צפייה בסרט למשל.
חשוב שילדים ילמדו להעריך תרבות .
לדעתי זה משפר אותך בתור אדם אבל זו רק דעתי.
בעלי למשל לא ממש מתחבר להצגות אלא אם  יש בהן הומור והוא למד
לאהוב הצגות דרכי ,לאחרונה אפילו אמר שהמון זמן לא הלכנו להצגה ובא לו ללכת   , לשמוע את זה ממנו מבחינתי זה הישג.
עם הבן הגדול הלכתי להצגות מגיל צעיר והוא מאוד אוהב ,
הצעיר חסר סבלנות ולא היה מסוגל לשבת בהצגות כך שזה התמוסס.
אבל  בבית ספר הוא התחיל פתאום לאהוב  הצגות ומשתף אותי בדברים שהוא הרגיש לגבי הצגה זו אן  אחרת  ומתכוון ללכת להצגה באנגלית בקרוב .
זה מאוד משמח אותי כי הוא בנטייתו מאוד ריאלי ואני חושבת שזה טוב מאוד
הוא נפתח לדברים אחרים .
קצת חפרתי .... סליחה

לדעתי יש לעשות מערכת קדימויות.  ו(שוב לדעתי) קריאת ספרים קודמת לראיית הצגות מטעמים שונים. ולכן אני חושבת שראוי להשקיע בחיבוב קריאת ספרים על הילדים לפני שמשקיעים בלקחת אותם להצגות.

תבואי ותאמרי: יש להשקיע בזה וגם בזה. זה בודאי נכון אבל לא כך הדברים מתנהלים כרגע כאשר יש תקציב שעות תרבות מצומצם מאוד. במסגרת תקציב שעות זה צריך לותר על דברים. בתי הספר ויתרו על הקריאה. זה לדעתי משגה ועצוב.

מתוך פירסום של מחוז תל אביב במשרד החינוך - "....בתיכון חדש בהרצליה, שמעה מנהלת המחוז דיווח על התקדמות הרפורמה "להיות איתך" המיושמת בבית הספר. עקרונות התוכנית שאותה מוביל מנהל בית הספר נחום יעקב מבוססת על ביטול המסגרות המסורתיות של כתות אם, בנייה מושכלת של קבוצות עד 15 תלמידים, בחירת מורה מנחה המתאים לאופייה של הקבוצה, מפגשים קבועים של קבוצות ההנחיה, בניית תוכנית עבודה ומערכת שעות לכל תלמיד והתאמת שיטות הוראה ודרכי הוראה על פי מאפייני קבוצת הלמידה. לדברי יעקב התוכנית הוכיחה את עצמה: ישנה עליה ניכרת בהישגים הלימודיים ובזכאים בבחינות הבגרות, ישנה עליה ניכרת באחוזים המתגייסים לצה"ל ובכלל זה עליה ניכרת בגיוס ליחידות לוחמות וקצונה, השתפר האקלים בקרב התלמידים והמורים, והועצמה תחושת הרווחה המקצועית של מורי בית הספר..."

ואני עדה שזה עובד. ולא מדובר בתיכון פרטי או יוקרתי, תיכון רגיל, עירוני. בשיטה הזו יש קשר ישיר ואישי של החונך ושאר הצוות עם כל תלמיד ומענה לכל צורך שלו באחד על אחד. אנחנו חווינו זאת במהלך הדרך כשהילד התלבט ביחד עם החונך ואנחנו גם עודכנו מייד בהתלבטות על שינוי מבנה היחידות לבגרות - הדיון נעשה אחד על אחד עם הילד ומול יכולותיו המוכרות לצוות .

בתי לומדת בתיכון אחר באותה עיר, עם השיטה הידועה של כיתות אם ועם אותם 'תחלואים' - כיתות מלאות, המורים נאבקים להגיע לכל תלמיד ולכסות רמות שונות של התקדמות וידע, בנקודות של קושי כזה או אחר תלוי התלמיד ביכולתם הכלכלית של ההורים 'לכסות' על םפוטנציאל פתיחת הפערים הלימודיים בתגבור פרטי - ביה"ס לא ערוך לעלות או להתמודד עם הבעייה.....  כשהילדה התלבטה לגבי יחידות לבגרות חיכינו המון זמן לפגישה עם החנכת שלא הייתה לגמרי מעודכנת במצב והתנצלה "עם 38 ילדים בכיתה קצת קשה לי לעקוב באופן שוטף אחרי מצבו של כל אחד בכל המקצועות...אם לא מעדכנים אותי מעבר לצמתי הערכה ותעודות, אני לא יודעת."

המורים. מהכרותי עם השטח, רובם אכן נאבקים להגיע לכל תלמיד ושלל צרכיו. בישראל יש נטייה להאשים את המורים ולזלזל בתכונותיהם. ההנחה שרב המורים הם לא מ'טובי בנינו' ואינם מוכשרים כמו שהיינו רוצים - הפכה לאקסיומה.
אני מכירה הרבה מורות ומורים מוכשרים, מנוסים, חרוצים וחדורי אמונה. אך איני מכירה ולו מורה אחד, ביסודי או בתיכון, שניתנו לו התנאים הראויים להצלחה בעבודתו או שניתן לו השכר הראויי.
אנו שמים את עתידנו בידיהם של אותם מחנכים ומחנכות, ומכאן והלאה בעיקר מאשימים אותם ומזלזלים בהם.

אז, תודה לך נעה על הגדרתך ההוגנת והמפוכחת ועל כך רק אוסיף את דעתי, המתבקשת מן הכתוב, לגבי שינוי: מבט תמידי אל העתיד שלנו = חינוך, חינוך, חינוך המגובה  בהערכה פומבית וכספית למחנכים בחזית ויצירת גב ושיתוף פעולה של העורף - כלומר ההורים בבית .

ואתם, הקוראים וקובעי דעת הקהל שבכם, יכולים להתחיל בכך כבר מהיום!

בהצלחה.  

אני אישית גדלתי בשכונה קטנה במרכז הארץ.
היו 3 כיתות מקבילות בשכבה שלי (בית ספר יסודי, כיתות א'-ח').
בכיתה שלי היו 24 תלמידים בלבד.
בכיתה ה"עמוסה" ביותר היו 32 תלמידים.
המורות הכירו את כל התלמידים בשמם, וידעו מהם הצדדים החזקים של כל תלמיד, וכיצד לעזור לו במידת הצורך. אין ספק שהן היו מאוד אימהיות, ואנחנו מעולם לא העלנו בדעתנו לזרוק על איזו מורה כסא או משהו נוראי אחר עליו אנחנו קוראים בעיתונות....

אין כמו כיתות קטנות ויחס אישי לתלמידים...

מעבר לתקציב, זה דבר שדורש הרבה מערכות:

תיכנון, אישורים ורק אז הבניה

האם לא עדיף לקחת את התקציב על מנת למצוא מורים טובים יותר? העלאת שכר המורים והעלאת הפסיכומטרי להתקבלות להיות מורה?

אילו דברים שאפשר לעשות אותם מהיום להיום
ולראות תוצאות בעוד כחמש שנים

להתחיל להקטין כיתות? מתי אפשר לראות את הכיתה הראשונה גמורה?

ואז הרי נצטרך עוד מורים

כשאין מרחב אישי, זה מוריד קשב, מוריד סבלנות, מעלה התקלויות ואלימות.
להוסיף כיתות זה בניה של בתי ספר וכמובן עוד מורים.
בכל מקום עבודה יש תנאי מינימום.
תרגול באוניברסיטה הוא של מתרגל על  20-30 תלמידים.
אז למה ביסודי ותיכון מורה אחת עם 40 זה נורמלי?
בכל העולם התקן קטן יותר, אז למה אצלינו ככה זה בסדר?

אבל אני חושבת שצריך לבקש דברים בסדר של יעילות
נניח שמחר מסכימים עם דעתך
מה יקרה?

ואם מחר יסכימו עם דעתי מה יקרה?

ולדעתי אם יתפשרו כל הזמן על מחר, זה בדיוק מקור הבעיה של טלאי על טלאי.

יהיו הרבה כיתות
ומי יהיו המורים שם?

כתבתי רשימה בבלוג שלי שיכתבו מורה אחד שזוכרים אותו לטובה
תחשבי על זה כל אחד מאתנו למד 12 שנים
ובהם עבר הרבה מורים
כמה מהם זוכרים בגלל האישיות שלהם, כי הישפיעו על חיי התלמידים

אז תמיד משהו קם ואומר: אני מורה מסוג אחר
או אמא שלי או אחותי

אז כן יש פה ושם כמה כאלו, אבל הרוב?

כשמדברים עם ההורים שלנו, הם זוכרים את המורים שלהם, כי פעם הלכו להוראה אנשים אחרים

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=...

את מוזמנת לצטט את הרעיונות שלך גם כאן.

רף הפסיכומטרי לקבלה לסמינרים. זה אומר שרק עוד 4-5 שנים יצאו משם המורים הראשונים שעברו אותו. ורק אז הם באמת יתחילו להיות מורים, כלומר: יקח להם עוד כמה שנים להשתפשף, להבין שזה המקצוע שהם רוצים להשאר בו ולתפקד ביכולת מלאה...
ומה עם המורים שיש היום במערכת שלא מתאימים לרף הזה? האם תפטרי אותם? לא.
כלומר, תוכנית לטווח ארוך.
גם היא טובה, כמובן.
והתנעה של שתיהן יחד - התוכנית שלך ושל באטרקאפ - בוודאי תתן תוצאות חיוביות גם בטווח הקצר, אפילו ברמת "תקווה לעתיד".

אבל נראה לי שיותר מהר נקבל התחלת השפעה עם נתחיל הרף המורים

ולגבי פיטורים, מדוע אי אפשר לפטר מורים שמזיקים? ואת יודעת שיש כאלו

והמערכת סובלת אותם, כי אירגוני המורים לא מרשים לפטר מורים גרועים.

אני דיברתי על מורים שלא היו מתקבלים ללימודים או לעבודה, על פי הרף שלך.
מאוד יתכן שהם דוקא מורים טובים...

אני מוסיפה לדיון

כיום כמעט ואי אפשר לפתר מורים
בוודאי של יפותרו מורים טובים מהמערכת גם אם לא עומדים ברף היום, הם חלק מהמערכת

אבל יש מורים מזיקים, שנמצאים במערכת, ואי אפשר לפתר אותם בגלל קביעות

נותנים להם תפקידים כמו אחראיים על קישוט. הם לוקחים משכורת קיימת, נספרים במערכת, ואי אפשר לשכור אחרים בגללם

"ישראל פינלנד..." בהקשר לכיתות קטנות.  על פי מחקר שערך פרופ` רמי בנבנישתי מהאוניברסיטה העברית, נמצא מתאם חלש מאוד בין מספר התלמידים בכיתה לבין ההישגים במבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) של משרד החינוך. המחקר העולמי של חברת מקינזי מצא שכיתות יותר קטנות דווקא פוגעות בחינוך כיוון שהן פוגעות בצורה עקיפה ברמה של המורים. אם יש כיתות קטנות זה אומר שצריך יותר מורים, ואז רמתם הממוצעת תיפגע.

נקודה למחשבה

אני יכולה לכתוב כאן מה אני חושבת שצריך להיות אבל זה משהו אוטופי למדי.
דבר ראשון, הקטנת תלמידים בכתה זה לא הכל ויחד עם זאת, כמה מורה יכול להשקיע בילד אחד אם יש לו 40 בכתה?
הבעיה היא שכמו רוב הדברים, הענין הוא מי עומד מול הכתה. מי הוא המורה. לתינוקת שלי, כתה ו', יש עכשיו מורה שהיא בן אדם. בשנים הקודמות, אותה כתה, אותו הרכב, אותו מספר תלמידים, הכתה הייתה בלאגן. היו אמנם "רק" 30 ילדים מתוכם רוב של בנות, אבל המורות (שהיו לא משהו) לא באמת היו שם. השנה, מורה רצינית, אחראית, עם ראש ועיניים ולב והדברים זזים אחרת.
אז גם כתה קטנה לא תעזור אם מי שעומד בראשה הוא לא רציני. הדרכה טובה למורים, מה שנקרא העצמה. לתת להן כח ודרכים להתמודד, ליצור סטטוס חזק למורים.
דבר נוסף, ערכים, גבולות, דרישות. הורים ומורים רבים איבדו את הדרך. אני חושבת שאולי הדרכת הורים רצינית יכולה לעזור. הורים לא יודעים מה הם רוצים מעצמם, מהילדים שלהם, מה זה גבול, איך להעמיד אותו. וזה משליך על ביה"ס. לא יודעת איך אפשר לשלב הורים בהדרכה אבל רצוי לחשוב על דרך.
להעביר קצת אחריות לתלמידים במיוחד בתיכון. בביה"ס התיכון האזורי שלנו יש מה שנקרא מנהיגות חברתית. נכון, לא כל הילדים משתתפים. אבל אלה שכן פועלים ומפעילים אחרים וכשזה בה מהילדים זה אחרת. גם אם נותנים לצעירים אחריות הם עושים את זה מכל הלב וברצינות.
אני חושבת שצריך לצאת מהקופסה. ליצור לילדים מחוייבות לדברים בדרך יצירתית, שונה, לאפשר להם לפעול בכלים שלהם למשל דרך המחשב, קבוצות עבודה בפייסבוק או פורומים. לשלב כוחות עם המיחשוב ולא ללכת נגד.
לשים דגש על לימוד הלימוד ולא על החומר. איך מאתרים חומרים, איך ממינים עיקר וטפל, איך מסכמים, איך לומדים. ה"מה" שולי כי יש המון חומר ברשת ובספרים.
יחד עם זאת, יש דברים שהם צריכים לדעת כידע כללי. פתגמים, ניבים, עברית, איך מדברים, איך כותבים, איך מתווכחים. איך עושים דברים בסיסיים בחשבון. למרות שיש מחשב. בסיס בגיאוגרפיה, בביולוגיה, בכלכלה, בהסטוריה, בספרות.
ברור שצריכים לדעת אנגלית.
חינוך גופני. לא כדורגל אלא הפעלת הגוף. מגיל צעיר מאוד לפעול עם הגוף במרחב. לקפוץ, ללכת על גדר, לזחול, כדור, לשחק ביחד עם ילדים אחרים, שת"פ גופני בסיסי, משחקים של פעם. מחבואים, תופסת, דג מלוח. הפעילות הגופנית חשובה מאוד מאוד מאוד לפעילות המוחית, להתמצאות במרחב, לתאום עין יד, לכל אותם דברים שבגלל שהם לוקים בחסר לילדים רבים יש קשיים בלמידה ובהתמצאות.
וילדים אוהבים את הדברים הללו. מי שאומר שהם רק רוצים פייסבוק ומחשב וטלביזיה, לא מנסה לתת דברים אחרים. אחד הדברים שהילדים שלי הכי אהבו ואוהבים זה לשחק עם אמא שלי "חי צומח דומם". משחק פשוט, לא צריך בשבילו כלום. רק מוכנות לשחק איתם. הם לומדים דרך זה המון. התינוקת שלי (אותה אחת מו') בשבת בבוקר כשאנחנו אצל ההורים שלי מבקשת להשאר שם עם האחיין שלי שצעיר ממנה בשנה בשביל לשחק עם אמא שלי במשחק הזה. הם לומדים ככה כל כך הרבה שלא לדבר על קשר משפחתי ונחת לסבתא.
אני חושבת שהסיכום של כל מה שאמרתי זה כבוד. בעיקר לילדים וליכולות שלהם, לרצון שלהם לדעת וללמוד, לתמימות ולסקרנות שלהם.
אבל גם למורים, להורים, לאדם באשר הוא אדם.  כבוד. פשוט כך.
ועוד כמה מילים לסיום. הייתה כתבה בהארץ שלשום על הורים שמצנזרים לילדיהם סיפורי ילדים. זה חלק מהענין. לצנזר לילד סיפור כי המילה קשה במקום להסביר לו, או כי המילה תפחיד אותו במקום להתמודד עם הפחד או כי המילה לא מתאימה לעולם של ההורים במקום לשוחח עם מה מתאים ומה לא מתאים להורים, זה בעיני חלק מהבעיה. קצת חוסר כבוד לילד.
זהו. סיימתי לבנתיים.... ותודה למי שהגיע עד פה.
יעל

זה בפני עצמו נושא לשולחן עגול
נגיד, אני רוצה לגלגל רעיון חינוכי לשימור ידע - בשתי מילים - איש עשה והצליח, ישפיע האיש מנסיונו על הנוער למען ילמדו ממנו, ולא רק על הנוער שההורים שלו חברים אישיים שלו.,
הבעייה שבדרך משולחן השרטוט חולפים בבירוקרטיה, בקומבינות, באינטרסים....
אני בכלל מאמינה שגם את הקיים אפשר לשפר ולייעל, אם באמת רוצים.
אבל רוצים מחוץ לקופסא? הנה השני גרוש שלי:

כל כך הרבה אנשי עסקים ואקדמיה מצליחנים יש כאן מצד אחד, וכל כך הרבה ילדים בעלי המון פוטנציאל יש מצד שני - אבל כדי שהנוער המבטיח יוכל באמת ובתמים ליהנות ממה שיש לאלה שכבר עשו זאת לתת (ויש בהם לא מעט שרוצים לתת), או לפחות במידה שמשקפת את הפוטנציאל הזה   - צריך נכון להיום לחצות ים של בירוקרטיות, קומבינות,  אינטרסים צרים וקטנוניים , קשרי הון ושלטון ועוד שאר מתנות.
וזה עצוב.
אז איך 'עוזרים' לאותם אנשים לחצות את הים הזה בקלות? איך מחברים את הפוטנציאל הזה לפוטנציאל ההוא?

כבר היו אנשים עם כוונות טובות מזמן, שאמרו "קרנות למעורבות חברתית", "פרוייקטים למנהיגות" ועוד. אבל כמו המון דברים אחרים בארצנו הנהדרת, גם נושאים חינוכיים בנשמה כמו מעורבות קהילתית או חינוך למנהיגות חברתית משמשים לא אחת כקרדום לחפור בו, או ככלי עסקי למניפולציות תקציביות. ונותרים ברמת עמוד מעוצב יפה באתרי החברות,שכל קשר בינם ובין הדור הבא הוא בהמקרה הטוב קלוש.

כן, אני במיגזר השלישי. וגם אצלנו יש 'בועה נדל"נית', המוני עמותות חינוכיות, גופים לקידום נוער ומצויינות, למען עתיד טוב יותר ובלי עתיד בכלל. ומולם מערכת בירוקרטית מסורבלת של אנשי 'חינוך' ו'מינהלה' שאיתם אין לאף אחד בשוק הפרטי את הרצון להתחיל להתעסק....

ובינתיים, באותו שוק פרטי - על כל קרן נדבנית או תקציב "צבוע" למען החברה יש המוני קופצים, ובסוף זוכים במימון תמיד אותם לוביסטים מקושרים וחזקים, בדיוק כמו בכל תחום אחר. ולפעמים יורד הממון לתיפעול ומנגנון, ובסוף בסוף - עולם כמנהגו נוהג - העניים עניים, בפריפריה כמו בפריפריה, וכשכבר יש יוזמה מגוף פיננסי עשיר להשחית, מצעידים את המסכנים "לשווק" את מסכנותם לבחירת הקהל.... (וכולם מוחאים כפיים "איזה יופי שהסלבים התגייסו..")

בצד של "המסכנים" (ראיתם לאן הגענו מ'חינוך' ו-'מנהיגות'? ברוכים הבאים למיגזר השלישי) - ישנם אנשי חזון שפשוט רוצים לעשות שינוי. לעשות טוב.
ואני אומרת - בואו נחסוך את פערי התיווך, אולי כך נישאר עם הכוונות הטובות והמעשים הראויים, למען עתיד טוב יותר ועם הרבה פחות רעש, צלצולים ואינטרסים כלכליים.

איך עושים את זה? שאלה מצויינת. צריך לחשוב מחוץ לקופסה. או להחליט שבודקים באומץ איך מייעלים את התהליכים. למען ילדינו. לעתיד טוב יותר.

לדעתי בכל שנה מאובחנים עוד ועוד ילדים עם ADHD או הפרעה באותו סגנון שגורמת לליקוי למידה, ביטחון עצמי ירוד, קושי חברתי ומצבי רוח.
הילדים האלה לומדים בכיתות מפוצצות עד כה 39-40 תלמידים בכיתה, בתקופה שהעלימות רק גוברת. המורים לא קיבלו הכשרה נכונה להתמודד עם מס' כזה גדול של ילדים בכיתה בכלל ועם ילדים עם צרכים מיוחדים בכלל.

לדעתי ילד לא צריך לנסוע מאיזור המרכז לבית ספר ממוקם באזור נתניה, בגלל מחסום בביתי ספר המיועדים לחינוך מיוחד.
ילד צריך ללמוד בעיר שלו, להישאר מקושר בסביבה הטבעית שלו, ולהמשיך להיפגש עם החברים שלו שהוא רכש בקושי רב מגיל ילדות.

חובה שבכל בית ספר בארץ, יסודי, או אל יסודי, היו כיתות קטנות המיועדות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז.

אופ

המצב הביטחוני בארץ הוא ברור לכל,לא תמיד אנחנו יכולים לתכנן מראש את מה שאנחנו עושים כדי למגר את הטרור ולהגן על העורף,וכן לא ניתן לחזות תמיד את פעולות הצד השני במתרס.
מה שניתן לעשות הוא לשפר את מערך ההסברה העתידי. כבר שניםרבות שישראל מבינה את המצב ההסברתי,מקטנטרת עליו ולא פועלת מספיק על מנת לשפרו כי תמיד צץ דבר יותר חשוב לטפל בו. אנחנו חברה עם לחצים יומיומיים שגורמים לנו לטאטא מתחת לשטיח נושאיפ חשובים ורציניים אחרים.

לא מזמן נכחתי בהרצאה באונ' בר אילן של פרופ' מרדכי קידר,אחד מהאנשים הפורים והמבינים ביותר בתחום לימודי מזרח תיכון וערבית. אותו אדם התראיין ראבות לרשת אלג'זירה ,כאשר יש את הראיון המפורסם שלו שם ביוטיוב למעוניינים. באותה הצראה בדיוק אמר קידר כי למרות שכל המדינות מחזיקות בערוצים לוויניים ,דווקא לישראל ,שכל כך צריכה מקור תקשורתי שיגיע לכל העולם ויפעל לטובת ההסברה-אין.

ישראל ידועה כאחת ממעצמות הלווין המבצעי בעולם לכן יש לה הכישורים והיכולות לפתוח ערוץ לוויני ראשון שישדר בכל מדינה שבידיה רשת לווינית. הסברה ישראלית תוכל להגיע באופן חוקי למדינות ערב ומדינות מערביות נוספות שכעת ,רק מחוסר הצגה נכונה את ישראל במדיה אינן תומכות בנו. מובן שמעורבים גם אינטרסים פוליטים,דמות המנהיג ותהליכי קבלת ההחלטות במדינה אבל מי כמונו יודע שתמונה אחת שווה אלף מילים ויכולה להפוך את הקערה על פיה. נוכל להפוך את המדיה הנגועה כלפי ישראל ליתרון ולא חיסרון עבורנו,נוכל להשמיע קול שישמע ויהדהד בלי קשר לשרי החוץ המתחלפים או לממשלות המקרטעות. קול תקשורתי,אחיד בעל מסר ברור.אנחנו כאן ולא מתכוונים ללכת.

יש לציין שבישראל ישנה רשת לווינית אחת בשם ייס ואמנם שידוריה ובלים בתחום ישראל בלבד. לעומת זאת רשתות ערביות גם עלו על הרעיון והתחילו לשדר בכל העולם כמעט ערוץ לוויני משותף,בעל אג'נדה ברורה.
תארו לכם שנוסף על 300 הערוצים האחרים היתה לכל משפחה ערוץ ישראלי בינלאומי שיכלה לצפות בו. הטכנולוגיה כבר כאן חברה,רק צריך ליישם אותה. הכוח התקשורתי הוא עצום-בואו נממש אותו.

כל הכבוד על היוזמה הברוכה,נהדר לשמוע שיש אנשים שאכפת להם כל כך מישראל גם בתקופות בלתי ברורות אלו.

אני חושבת שזה נושא חברתי בוער יותר מאשר עניין חינוכי.
מעבר לכך הפרוייקט אם יוקם יוכל לשלב צעירים וסטודנטים לתקשורת שיכולים להעלות על נס את הציונות הישראלית שכמעט נשכחה
גם סטודנטים למדעי המדינה או סוציולוגיה שידוע שיש קושי במציאת עבודה עבורם יוכלו להכינס לתחום ההסברתי ודוברות,לערוך ראיונות בנושאים פוליטים בוערים. התשתית היא כמובן טכנית אבל המהות היא הסברה. בעצם יוצרים מעין דור שגרירים עם נקודת מבט  חדשנית ורעננה לישראל.

אבל זה לא משדרג את מערכת החינוך.
להפך הסתכלי בפורום אחר ותראי איך כועסים על ממלאי מקום שאינם מורים.

כל כך פשוט להאשים את השליח.
את יודעת מה את צודקת, פשוט חוצפה שאין לממלאי המקום תעודת הוראה,וחוצפה שהם לא ממשיכים בחומר בדיוק איפה שהמורה התחיל,חוצפה בכלל שהם מחליפים את המורים,מישהו ביקש מהם?

ואגב אני לא יודעת למי את קוראת מערכת החינוך אם לא לציבור הסטודנטים,הם דור העתיד של המדינה הזאת הם לא ילדים חסרי השכלה וגם לא מבוגרים מידי לבצע יוזמות חדשות ושונות.
חבל שאנשים כמוך ואלו שהולכים אחריך בעדר מפחיתים מערכם כל כך.

מי זלזל במי?
דברנו על שינוי מערכת החינוך,
סטודנטים חכמים ככל שיהיו, אפילו דוקטורנטים,
לא בהכרח עשו תעודת הוראה,
ואם רוצים שהם ילמדו הם אמורים לעשות הכשרה ולו קצרה.
תרומה קהילתית אחרת היא לא בתוך המערכת.
מה הרגיז לך בדברי? ורוגזה שאחרי הולכים מי?
קצת הגזמת בתגובתך. חבל.

המצב בבתי החולים קשה מאוד.
רופא שביסס לעצמו שם, בורח לעבודה במקומות פרטיים, אם הוא לא ברח כבר לחו"ל.
בבתי החולים התפוסה היא מעל 100%. אין מספיק מיטות והצוות הרפואי קטן מידי.
אנשים מתים בעודם מחכים להשתלות.

המצב גרוע, אך בהחלט ניתן לתיקון.

משום מה (נכון להיום כמובן) אין אישור להקמת בית חולים נוסף בארץ, והמחלקות אינן מתרחבות מספיק, אין תקציבים להוספת מיטות.... כאן הכל הוא בהחלט פיתרון כספי פשוט. למדינת ישראל תורמים כספים רבים שמגיעים לאפוטרופוס הכללי לחלוקה.
הגיע הזמן להחליט שבשנה הזו הדגש אינו על בתי כנסת וכו' (שלוקחים יותר מ- 50% מהעזבונות - ראו כתבה מורחבת בידיעות אחרונות) אלא להשקיע את הכספים שלא יועדו מראש בצוואה למשהו ספיציפי - למען הוספת מחלקות ומיטות נוספות.

יש להגדיל את הצוות הרפואי כך שיהיה לפי התקנים הקיימים בחוק ולא כפי שהמצב נראה כיום.

רופא לומד 7 שנים רפואה. מספר שנים הוא "מבלה" כמתמחה בהן עליו לצבור ניסיון וידע, אך כיום, מכיוון שהרופאים הבכירים יוצאים לשוק הפרטי, אין מספיק מי שיכוון וילמד אותם, והציבור נאלץ לקבל טיפולים מידי מתמחים בלבד, כאשר הרופא התורן בקושי שם לב להיסטוריה הרפואית שלהם, והבעיות הקיימות.
המחלקה הפנימית - מחלקה עמוסה במיוחד, מלאה במבוגרים שנדמה כאילו הצוות פשוט מחכים שיואילו בטובם להתפנות. ראו טור שנכתב ב- ynet בו מספר רופא בכיר על כך שכלל אינו מספיק אפילו לרחוץ ידיים בין המטופלים - דבר שבהחלט מוסיף סיכון בבית חולים.
רופא בבית חולים מקבל שכר נמוך מאוד.
אפילו קסטרו החליט שצריך במדינתו לשפר היטב את השירותים הרפואיים, והשקיע רבות ברופאים, והתוצאות לא איחרו להגיע.
אם קסטרו יכל, בודאי שגם אנחנו יכולים. רופאים צריך לתגמל כראוי. לא יתכן כי רק אלה שיכולים להרשות לעצמם לפנות לרופא פרטי יהנו משירותים רפואיים בסיסיים טובים שמגיעים לכל אזרח.

עיניין ההשתלות עלה לכותרות שוב בעקבות מותו של אבי כהן ז"ל שהיה חתום על כרטיס אד"י אך אישתו החליטה שלא לתרום את איבריו.
הגיע הזמן לשנות את החוק. כל אזרח יהיה תורם איברים פוטנציאלי, אלא אם כן חתם על כרטיס הפוך לאד"י בו אינו מתיר לתרום את איבריו.
תרומת האיברים תלויה אך ורק בנפטר עצמו. אם לא היה חתום - יתרום. אם כן היה חתום - לא יתרום, ולאיש לא תהיה זכות לערער על החלטתו.
ברשימת הממתינים להשתלה יופיעו אך ורק שמות אזרחי המדינה שלא חתמו על כרטיס שאינו מתיר לתרום את איבריהם.

להלן מספר הצעות ייעול למערכת החינוך בארץ, אשר שמה דגש על חוסר סובלנות לאלימות, והקלה על ציבור ההורים.

יום חינוך ארוך הוא רעיון נחמד שבמדינות מסויימות עובד היטב. הרעיון אינו שהילדים ילמדו יותר שעות יחסית לתלמידים אחרים בעולם, אלא לתת להם ערך מסוף, ולשחרר מעט את עול ההורים העובדים.

במערכת הגנים העירוניים, יום שלם נספר מהבוקר (בערך 07:30 בבוקר) ועד הצהריים (סביבות 12:30-13:00). הורים העובדים במשרה מלאה נאלצים להוסיף על כך צהרון. אמנם הגנים עצמם מסובסדים את הצהרונים הם פרטיים ועולים כסף רב.
מכיוון שהממשלה מנסה להוציא כמה שיותר אנשים למעגל העבודה, ובמשרה מלאה, וכן ארגוני הנשים קוראים לנשים לצאת ולעבוד, הגיע הזמן שבממשלה יפנימו כי שנות ה- 50 עברו, והאישה אכן עובדת, ובמעמד הבינוני (אלה שאמורים להוות את המעמד הרחב ביותר) הנשים עובדות יום עבודה מלא.
אז יש להחליט כי יום לימודים מלא בגן הילדים הינו עד שעות אחה"צ, דהיינו עד 16:30, ולסבסד אותו כראוי, ולתת את האפשרות לבחירה בחצי יום עבור מי שרוצה.

עבור הילדים בבתי הספר, יום לימודים ממוצע נע בין השעות 08:00 בבוקר ועד 13:30 בצהריים.
ראשית, יש להחזיר לתלמידים את שעות החינוך הרבות שקוצצו משנה לשנה. יש להשקיע במורים טובים (וזה כמובן אומר כסף והעלאת הקריטריונים ללימודי תואר בהוראה), ולעבור ליום חינוך ארוך. כלומר, בין השעות 08:00-13:30 יתקיימו הלימודים כסדרם, לאחר מכן זמן ארוחת צהריים, ואז הכנת שיעורי בית בפיקוח (ע"י אנשים מתאימים שגם יעזרו לתלמידים, ישבו עם תלמידים מתקשים, יאתגרו תלמידים מצטיינים וכו'), וכמובן - חוגים. היום הארוך יסתיים בשעה 17:00.

בתיכונים מתחילות מגמות הלימודים והמסע הקשה בעקבות הבגרויות. מספיק עם חוקים ותקנות טפשיות. כן צריך לתקן לילד את שגיאות הכתיב, אחרת לעולם לא ידע שהוא טועה. מיקוד החומר לבגרות הוא רעיון בעייתי שראינו בכל פעם מחדש. מורים מהמרים על איזה חומר ירד בבגרות, ואם צדקו (ורבים מהם צדקו) החומר כלל לא נלמד.
אם החומר לא מספיק חשוב כדי שילמדו אותו, תורידו אותו מתכנית הלימודים. אין צורך סתם לומר שהוא קיים. ומספיק עם הורדת רמת הלימודים, אנחנו לא אוהבים להיות במקומות האחרונים בדירוגים העולמיים, אבל הורדת הרמה באופן משמעותי כדי לומר שיש יותר זכאים לבגרות היא אינה הדרך.
ישנם מגזרים בהם אחוז מקבלי הבגרויות הוא נמוך להחריד כגון המגזר החרדי והמגזר הערבי. במגזר הערבי אני באמת מאמין שהבעיה תפתר עם יום חינוך ארוך כמוצע לעיל. במגזר החרדי התופעה תצטמצם אך ורק אם משרד החינוך יכריח את בתי הספר ללמד את תכנית הליבה כתנאי לקבלת תקציבים.

זה גם הזמן להחזיר למורים את הכבוד והאחריות המגיעה להם.
ברור שאין לתת לבית הספר להחליט עבור כל ילד שמעט הפריע כי הוא בודאי סובל מבעיות קשב וריכוז ועליו לקחת ריטלין, אך בודאי שלא יתכן כי התנהגות אלימה - אלימות פיסית או מילולית, תסלח או תשכח.
והנה מקרה משנת הלימודים הזו לצורך המחשה. בבית ספר יסודי כלשהו במרכז הארץ ישנו תלמיד בעייתי. התלמיד הזה סובל מהפרעת קשב וריכוז חמורה שאופיינה ע"י מומחים בתחום, וכן סובל מאפילפסיה. עוד לפני שהתחיל להיות מטופל בתרופות, היה הילד אלים מאוד, אך גם עם התרופות שהילד מקבל, הילד מתנהג באלימות.
אל ההורים לא ניתן לבוא יותר מידי בטענות. הילד באמת סובל מבעיות שאובחנו והן מטופלות, הילד גם נמצא בטיפולים פסיכולוגיים, ונראה כי ההורים אכן מנסים לעשות ככל יכולתם. אבל בפועל, הילד כמעט ושבר את אפו של חבר ללימודים, מרביץ באופן קבע לתלמידים, והם כמובן מפחדים ממנו מאוד, ולא מבינים מדוע הוריהם שולחים אותם לבית הספר לקבל מכות.
פניה למנהלת הניבה את התשובה שהילד מטופל וצריך לבוא לקראתו והילדים האחרים בכיתה צריכים לקבל אותו כמות שהוא, ואף הבהירה כי הילד ישאר שם, ולכן חבריו לכיתה ישארו איתו בכיתה עד לסיום כיתה ו'. ידוע לי כי הרחקת הילד מבית הספר הינה בעיה לא רק בגלל התנהגות המנהלת אלא גם לפי תקנות קיימות של משרד החינוך.
לצערי זהו אינו מקרה חריג. כבר ידוע מזמן כי ילד אחד המפריע למהלך השיעור מפריע לכיתה שלמה, וכאן מדובר גם באלימות.
מתי העיניין יגמר? כאשר אותו ילד אלים ישבור את אפו או ידו של חבר לספסל הלימודים? ומי יתן את הדין על כך שהמקרה לא נמנע מראש למרות שהיה ידוע שמדובר בילד אלים כל כך?
מדוע ילדינו צריכים להיות קורבנות באישור משרד החינוך?
הגיע הזמן להחזיר את בית הספר להיות מה שהוא צריך להיות - מקום המחנך ומלמד את תלמידי ישראל, לא רק מלמד קצת ועושה שמרטפות ברוב הזמן.

הגיע הזמן להחזיר את התלבושת האחידה לבית הספר, להחזיר למורים את הכוח להוציא מהכיתה ילד מפריע, ולהרחיקו מבית הספר אם עבר עבירות מסויימות.

חושבת שצריך לעשות בדק בית רציני, ולהשקיע בחינוך ילדינו.

לשם כך דרושים תקציבים, משאבים, ולשנות את הכנסת...להפוך סדרי עולם..

גם אני חושבת שהגיע הזמן שיפנימו שאישה עובדת מחוץ לבית, וחוזרת ב-17.00 לביתה, לא צריכה להתרוצץ ממקום למקום, אין צורך להשאיר את רוב המשכורת בצהרון ובגנים.. לא לשם כך יוצאים לעבוד... אם רוצים שאנשים ייצאו למעגל העבודה, צריך ללכת לקראתם. ובזה אתה צודק במאת האחוזים.

יום ארוך עד 17.00 בבתי ספר לא יהיה.. אצלנו ישנו יום לימודים ארוך, עד השעה 15.00, כמובן איך מכנים אותנו "פריפריה" בצפון... כן, הולכים לקראתנו פחות או יותר..

לגבי הילד שתיארת, לדעתי אתה לא יודע היטב את כל הסיפור, יכול להיות שזה על סמך התקשורת, וכמו שאנחנו יודעים, העיתון  קיים על מנת לנפח כל דבר לבלון אחד ענק, אחרת איך ימכור את מרכולתו??? ההורים עשו ועושים שמיניות באוויר, על מנת שהילד ייקלט בבית הספר, הולכים איתו לטיפולים, הילד מטופל אצל פסיכולוג, מטופל תרופתית, והוא אינו זקוק לח"מ.. לכן מקומו אינו שם..

נכון, שקשה ולא קל איתו, לכן צריכות לקום בכל בית ספר רגיל, גם כיתות מקדמות, שהן כיתות קטנות, עם צוות מיוחד, ובו יוכלו לתת את הפתרון לילד הזה..
הילד לא אלים, משום שהוא רוצה להיות אלים! ואף אחד לא צריך לפחד, שהוא מגיע לביה"ס, זה ברור.. ד"א לילד עם אפילפסיה לא ניתן לתת הרבה פעמים ריטלין, משום שאז מתגברים  התקפי האפילפסיה, ואת זה לא ידעת.. כך שגם ההורים וגם ביה"ס בין הפטיש לסדן.. הילד עם הפרעות התנהגותיות, ולאוו דווקא הפרעת קשב, שהיא משהו אחר לחלוטין. ואיך אני יודעת, משום שהבן שלי עם הפרעת קשב וריכוז. ואין קשר לבעיות התנהגותיות ואלימות.. זה משהו אחר לגמרי..

הילד הזה לומד בכיתה אחת עם בנה של חברה מהעבודה (שיושבת לידי ומגיעה כמעט כל יום בוכה לאחר שהבן שלה עושה סצנות ומפחד ללכת לבית הספר).
כבר כמה שבועות שעולמה סוער ובשיחות עם אמהות נוספות, הן מנסות לפנות למנהלת כדי למצוא פתרון, והמנהלת נשארת בשלה - הילד מקסים ומטופל וצריך לעזור לו.
אבל מה עם לעזור לתלמידים האחרים? מה עם להגן עליהם?

זוכרת שהתקשורת דיברה בהרחבה על שני ילדים בכיתות הנמוכות שניסו לגזור את הפטמה של חברתם לכיתה, והאם של אותה ילדה גילתה על כך רק למחרת כי הצוות בבית הספר לא טרח אפילו לעדכן אותה? והילדים הפוגעים לא הורחקו מהלימודים כלל.
וסיפורים כאלה ממשיכים כל הזמן. ילדים מתעללים בילדים אחרים, ויוצאים מכך ללא עונש. עד מתי?????

עד שתוצמד לילד האלים סייעת על תקן שומרת ראש. אין מה לפנות למנהלת. צריך לפנות לפקוח ולהיות אסרטיבים.

מערכת החינוך ואתה מערבב דברים רלוונטים ושאינם רלוונטים.
השינוי לא יהיה מלהחזיר דברים, אלא מלהתאים אותם.
כל הבעיות שיש היום באות מניסיון לעבוד בבתי ספר בשיטות שהצליחו לפני 40 שנה.
תלבושת אחידה לא רלוונטית לכבוד למערכת ולמורה.
לא צריך להחזיר שום דבר למורה, זו שוב גישה של לפני 30-40 שנה שאז ההתייחסות היתה שונה בגלל סיבות רבות ואינה רלוונטית היום.
אני מסכימה איתך שצריכה להיות חוסר סובלנות לאלימות ולחוצפה, אבל המורה צריך לדעת להרוויח את הכבוד על ידי כך שיהיה מורה טוב.
כדי שהמורה יהיה מורה טוב הוא צריך תנאי עבודה ויכולת לעבוד בצורה גמישה מחשבתית.
הבעיה של התלמיד האלים שסיפרת עליו, היא בעיה שהמערכת צריכה לפתור ואני לא הייתי מוכנה שילד כזה יהיה בכיתה של הילד שלי.

החוק היבש מוכר לכל.
אין מכירה של אלכוהול או סיגריות לאנשים מתחת לגיל 18, והמכירה בהצגת ת.ז. בלבד.
השלט המתאים מופיע במקום גלוי וברור בכל פיצוציה ואף בסופרים.
אך בפועל, המצב שונה...
מעולם לא ראיתי מישהו הנדרש להציג ת.ז. בבואו לרכוש מוצרים אלה בסופרים או בפיצוציות.

לפני כחודש וחצי, יצאתי לראות סרט בקניון במרכז. ליד הכניסה היתה פינת עישון, ושם היו 4 ילדים. 2 בנים ו- 2 בנות. הבנות פשוט ישבו להן על הספסל, בלבוש מינימלי כל כך שהזדעזתי איך הוריהן מתירים להן לצאת כך מהבית, ושני הבנים עמדו ועישנו. כל הרביעיה הזו נראתה כבני 10....

חוק, צודק ככל שיהיה, צריך שיאכפו אותו כדי להרתיע, והעונשים צריכים להיות מרתיעים אף הם.
אם החוק היה אומר שמכירה לקטינים גוררת 100,000 ש"ח על עברה ראשונה, 500,000 ש"ח על עברה שניה ומיליון ש"ח + חצי שנת מאסר עבור עברה שלישית, הוא היה ללא ספק מרתיע יותר. אבל צריך גם את הצד השני. צד האכיפה.
המשטרה ידועה כמוסד ממשלתי שאמנם חשוב מאוד, אבל מתוקצב נמוך מאוד. אם המשטרה היתה מקבלת אחוזים מכל קנס שכזה, בעית הכספים היתה נגמרת.
היו מחליטים כל x זמן להקצות כח משטרתי שיבדוק את המקומות הללו ויקנוס את מי שעובר על החוק.
המבצעים הללו הם יחסית קצרי טווח, אבל התמורה היא גדולה, גם לעתיד ילדנו, וגם בתקציב הנוסף שתקבל המשטרה בעקבות האחוזים מהקנסות. כח האדם הזה ישלם בעצם על עצמו, ואף יניב רווחים עבור מחלקות חשובות אחרות במשטרה.

גם תיקון החוקים צריך להיות הגיוני ורחב מספיק.
אין סיבה לאסור סם מסוים, כמו שעשו עבור "חגיגת" בשמו בלבד, מכיוון שברגע שאסרו אותו, שונתה מעט הנוסחה, שונה השם, וסם חדש נמצא על המדפים.
יש לשים לב לדרך שבה אוסרים על הסמים האלה כך שיכללו גם את הקיימים כיום וגם את הנוסחאות העתידיות. התייעצות עם ביולוגיים וכימאים בהחלט תעזור כאן.

התוצאה כרגיל על הפנים.
לדעתי הכלכלנים הליברטרים צודקים לגבי היובש והאיסורים , זה רק יוצר שוק שחור ומשחקי חתול ועכבר .
תקרא את מה שמילטון פרידמן אומר בנושא.

הכל מתחיל בחינוך.
קודם כל יש לבצע חשיבה מקיפה על סמכויות המורה, המנהל וביה"ס.
לדוגמא: טיפול בכינים, הפרעות קשב, אלימות... כיום, אין סמעויות לביה"ס לדרוש מההורים טיפול בילד.
יש לאפשר לכל תלמיד להתקדם לפי רמתו. כיום יש בכל כיתה את אלה המשתעממים ומצד שני את אלה שההורים נאלצים לממן שיעורים פרטיים.
יש לכלול את כל הטיפול בתוך ביה"ס.
מערכת החינוך כיום, נכשלת בגדול בטיפול ב"גאונים". דו"ח דברת הציע לאתר מחונני על, אלה שיצעידו את המדינה קדימה בתחומם.
חינוך לידיעת החוק והכבוד אליו כבר מגיל צעיר.
שמירת דיסטנס בין המורים להורים. כיום, יש להורים פתח לנהל את המורים ולהטרידם פעמים רבות שלא בשעות עבודתם.
חינוך לנהיגה בטוחה כבר מגיל צעיר (שישפיע בטווח הקצר על ההורים ובטוח הארוך על כולם).
העלאת המודעות לאיכות הסביבה ולהשפעתה הישירה על חיינו. מחזור, חסכון באנרגיה, שימוש בחומרים ידידותיים...

"חינוך לנהיגה בטוחה כבר מגיל צעיר (שישפיע בטווח הקצר על ההורים ובטוח הארוך על כולם)"

בהחלט משפט נכון. הקטנטנים משפיעים יפה על ההורים.
למשל הפרסומת "מדליק מי שמקליק ראשון" בהחלט תפסה יפה אצל הקטנטנים (שגם למדו על זה כמובן) וההורים החלו לחגור חגורת בטיחות גם בנסיעות קצרות.
הטרנד של מי שמתעטש שלא יעזה זאת ליד אלא למרפק, גם תופס לא רע בכלל.
גם בגני הילדים ובבתי הספר מעלים מודעות למיחזור, רק חבל שלא בכל העיריות יש מתקני מיחזור מתאימים בכל מקום...

"מערכת החינוך כיום, נכשלת בגדול בטיפול ב"גאונים". דו"ח דברת הציע לאתר מחונני על, אלה שיצעידו את המדינה קדימה בתחומם"

מסתבר שבתחום הזה מאוד תלוי היכן אתה גר. בעיריות כמו רמת השרון, מנסים לאתר את הילדים הללו כבר בגן, וישנן עיריות בהן לא נעשה מאמץ מינימלי למצוא אותם, וחבל.

"שמירת דיסטנס בין המורים להורים. כיום, יש להורים פתח לנהל את המורים ולהטרידם פעמים רבות שלא בשעות עבודתם"

זה מזכיר לי כתבה ב- ynet שפורסמה בה מורה ביקשה צו הרחקה מהורי תלמידה מסוימת. הסתבר שההורים היו ממש מציקים לה 24/7 בנוגע לביתם. למה לא קיבלה 100 בבחינה מסוימת, למה שיעורי הבית הם ככה או אחרת, למה לא מלמדים בשיטה כזו או אחרת... שגעו אותה לגמרי... היו מגיחים לבית הספר כדי לתפוס אותה... נורא ואיום.
אבל עד שהורים שמרימים יד על המורה לא יקבלו עונשים כואבים מאוד שירתיעו גם את השאר, המערכת לא תשתפר...

על מערכת המשפט בישראל דיברו, מדברים ועוד ידברו בהרחבה בתקשורת.
אין ספק שמדובר בעבודה רבה, אך הפתרונות אינם קשים ליישום.

הדבר החשוב ביותר (לדעתי כמובן) היא עונשי מינימום, התרעה ואכיפה.

ראשית, כמות רצינית של תביעות סרק מוגשת בכל שנה. דוגמה לכך היתה תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות שעליה נכתב ב- ynet ובה תבע עו"ד את אל-על על כך שהחרימו לאישתו את הפצירה שהיתה בארנקה וסירבו להתיר לה לעלות על הפצירה למטוס.
בית המשפט דחה את התביעה ואף קרא לה קנטרנית, אך לא הוטלו שום קנסות על התובע.
אם החוק היה אומר כי תביעה שאין ספק שבאה מתאוות בצע בלבד, ואין לה שום אחיזה בחוק פשוט תיקנס בסכום של 50,000 ש"ח, אין ספק שתביעות מגוכחות מסוג זה, שסתם מבזבזות את זמנם של בית המשפט, יפסיקו להיות מוגשות.

חוק עונשי מינימום לדעתי הוא הכרחי. שופטים שונים פוסקים גזרי דין שונה ככל העולה על רוחם, אבל פעם אחר פעם מתבשר הציבור (דרך התקשורת פשוט) על גזרי דין מקוממים הגורמים לנו לחשוב שחיי אדם אינם חשובים במדינתנו.
חוק עונשים מינימום ימנע משופטים לתת עונשים מגוחכים שכאלה. לא יתכן כי אדם שרצח את אישתו יענש ב- 5 שנים בכלא בלבד. לא יתכן שעל עבירות פדופיליה חמורות ינתנו 3 שנים בלבד.
החוק גם כך מתייחס לסוגים שונים של פשעים (דרגת הפשע) ולכן ניתן לכל דרגת פשע לתת עונש מינימום המתאים לסוג. כך ניתן למשל להחליט כי פשעים קשים כגון רצח יתחמו במינימום 25 שנות מאסר, והמקסימום יהיה 99 שנות מאסר.

עדכון החוקים הוא גם חשוב מאין כמוהו. לצערנו בתקשורת מספרים לנו על עדכונים של חוקי תקשורת וכו', אך לא מעדכנים חוקים חשובים הקשורים בחיי אדם.
כך למשל הגיע הזמן לחוקק חוק כי מי שנוסע בעודו שיכור וגרם לתאונה, אוטומטית התאונה נחשבת כניסיון רצח, ואם חלילה אכן נהרג מישהו - רצח בכוונה תחילה.

והכי חשוב - מספיק עם החופשות האלה לאסירים שהורשעו בעבירות קשות.
מדוע קיבל רוצחו את נהג המונית דרך רוט חופשה מלכתחילה? ובחופשה זו ביצע שוד מזוין, אז מדוע קיבל חופשה נוספת, אותה ניצל כדי להמלט מהארץ?
הפסקת החופשות לרוצחים לאלתר !!!!

אם היתה הרתעה, וכל פדופיל, רוצח, גנב, היו יודעים שצפוי להם עונש מאסר עם שנים רבות בכלא, או אפילו עונש מוות.. יכול להיות שהכול היה נראה אחרת..

אבל במדינה שלנו, הכול נסלח כהרף עין, שום דבר לא נורא...

אמהות שרצחו את ילדיהן, או גברים שרצחו את הנשים שלהם... מגיעים לבית נופש הייתי קוראת לזה, "בית חולים לחולי נפש", לאחר שעוה"ד שלהם נלחם על כך, "שהם לא שפויים".. ושם הם יושבים שנתיים-שלוש שנים, ולאחר מכן משתחררים..

צריך להיחקק בחוק עונש מוות למי שרצח את הילדים שלו, לגבר שרצח את האישה שלו בדם קר.. שתהיה הרתעה, או לפחות מספר שנים לא מבוטל של ישיבה בכלא.. לא לשחרר על התנהגות טובה בשום אופן..

אני מקווה שהנשיא שלנו, שבושה לנו ולארץ שלנו, עם נשיא שכזה... יקבל את העונש מהמקסימלי  וישב בכלא... לא למען יראו וייראו.. כי זה מה שמגיע לו, אדם אחר כבר היה יושב בכלא, מספר שנים, לא יודעת כמה בכל אופן, עפ"י השופטים במדינה שלנו..

"אני מקווה שהנשיא שלנו, שבושה לנו ולארץ שלנו, עם נשיא שכזה... יקבל את העונש מהמקסימלי  וישב בכלא... לא למען יראו וייראו.. כי זה מה שמגיע לו, אדם אחר כבר היה יושב בכלא, מספר שנים, לא יודעת כמה בכל אופן, עפ"י השופטים במדינה שלנו.."

חברי הכנסת ונשיא המדינה חייבים להוות דוגמה.
לדעתי, אנשים כאלה חייבים תמיד לקבל את המקסימום לפי העברה שבוצעה.
וזו ממש חוצפה שנשיא שמואשם בעבירות חמורות כל כך מחליט על "נבצרות זמנית", ואז מוכן להודות בהכל אם יבטיחו לו חנינה.... עכשיו, אחרי ההרשעה, נראה מה באמת יקרה...

כשרק התחיל המשפט, היו צריכים להישלל ממנו כל הזכויות, מה פתאום שישארו לו זכויות.. וכל כך קשה לי להתבטא יפה כעת..

ואני לא מדברת על מסכת ההתעללות שעברו הנשים בכל הזמן הזה.

לדעתי הוא חייב לבקש סליחה מכל הנשים שהתעלל בהן, ובגללו התעללו בהן בכלי התקשורת, ולהודות בכול בפניהן..

ולהכניס אותו כמה שיותר עמוק ויותר זמן, ולא לבית סוהר של "הצווארון הלבן" שמן הסתם ייכנס..

לבית סוהר של עבריניים,וסוטים, ואנסים כמוהו.. (טוב, היה לי קשה להתאפק..) מקווה שלא יכעסו עליי..

האם אפשר לפצל את הדיון לנושאים שונים
די קשה לקרוא ולהגיב לשירשור כל כך ארוך

ובדרך כלל נכתב בנושא מה תוכן התגובה.
בחלק מהתשובות יש התייחסות לכמה נושאים.

אפשר לפתוח את זה למספר שירשורים שונים כגון:
חינוך
בריאות
צבא


או לפחות את החינוך לגודל כיתות, השתלמויות מורים

אני מאמינה שכך הדיון יהיה יעיל יותר
אבל כמובן את המנהלת

אפשר לחשוב על זה לשרשור סיעור המוחות הבא

גם אם יש בלאגן.
(תכתבי תגובה להודעה הראשית).

אני חושבת שהיום מנסים לתקן בשיטת טלאי על טלאי.
שומעים לא מעט על רעיונות כמו- "להחזיר את הכבוד למורה" "להחזיר את המקום שלנו במתמטיקה ומדעים".
השינוי לא יהיה מלהחזיר דברים, אלא מלהתאים אותם.
לא צריך להחזיר שום דבר למורה, זו גישה של לפני 30-40 שנה שאז ההתייחסות היתה שונה בגלל סיבות רבות ואינה רלוונטית היום.
צריך להיות חוסר סובלנות לאלימות ולחוצפה, וצריכים להיות חוקים ברורים כמו שיש במקומת עבודה ציבוריים (מערכת אכיפת החוק למשל) אחרים, אבל המורה צריך לדעת להרוויח את הכבוד על ידי כך שיהיה מורה טוב.
כדי שהמורה יהיה מורה טוב הוא צריך תנאי עבודה ויכולת לעבוד בצורה גמישה מחשבתית.
מקורות המידע היום שונים וזמינים, לא צריך לשפוך חומר, אלא ללמד טוב את הבסיס וללמד איך ללמוד.

רק קדימה.

בתנאים לא טובים

קודם כל המורה צריך ללכת למקצוע מתוך רצון לעבוד בתחום
לא מתוך נימוקים אחרים

אנחנו רואים שבכתה מסוימת תהיה מורה אחת והשיעור יתנהל כשורה
ומורה אחרת יהיה גיהנום

השוני הוא המורה

הכיתה אותה כיתה וגם התנאים

כמובן שהלוואי ויהיו תנאים הכי טובים למורה, אבל זה לא התנאי הראשוני

התנאי הראשוני הוא יכולתו של המורה

אני בטוחה שהורדת מס' התלמידים בכיתה תאפשר יותר נגישות לתלמיד.
תלמידים עם קשיים יקבלו מענה יותר מהיר, יהיה פחות רעש בכיתה אז ילדים עם הפרעת קשב יוכלו להתמקד יותר.
מורים הם בני אדם כמו כולם, אז לרובם יהיה יותר טוב לתפקד בכיתה יותר רגועה.

עדיין יש הרבה מורות שלא הולכות לתחום כי הן אוהבות ילדים, כי הן רוצות לחנך, אלא כי רצו ללמוד ספרות ובסוף מצאו שאין מה לעשות עם ספרות, או כי רצו חופשים עם הילדים, האם הן יוכלו להיות מורות טובות בכיתה קטנה?

כן, יותר טובות מאשר בכתה גדולה, אבל עדיין לא מספיק

את יודעת מה? בתי למדה בכיתה קטנה, 28 ילדים

הקירקס שעשו שם לא היה שונה מכתה של 40 ילדים
לא למדו שם
הציקו לילדים בצורה נוראית ועוד

הפתרון הוא באישיות המורה

הפתרון הוא אישיות המורה--
היא 1)קצת קלישאה,
      2)אין פטנט להולדת אישיות.
      3)אין מבחן אמיתי לבחינת אישיות מתאימה או לא,
בדיוק כמו כתת ה'קרקס' של בתך שמנתה 28 תלמידים.
אין כלי מדד להרכבי כיתות ולאישיות מורה.

הוראה היא מקצוע (פרופסיה) אותה לומדים.
בדיוק כמו רואה חשבון וכמו רופא, ובאלה חשובה אישיות ממש כמו בהוראה.

כן אפשר לבנות מערכת, שבה התנאים הפיזיים יהיו ראויים,
(אגב, לתלמידים כמו גם למורים) כן אפשר לתת מספיק מכשירי הוראה,
כמו מספיק מחשבים, כמו ברקו כמו לוחות מחיקים שהציוד לא על חשבון המורה,
כל אלה יכולים לבנות אישיות מורתית יותר מובנית.

כן צריך שיהיו גבולות של מותר ואסור לתלמידים, כן צריך ללמוד לדבר בשפה נקיה וראויה.
כן אמור להיות תקנון ואנשים שאוכפים אותו ויש בו גם ענישה,
שלא יהיה כח לותר עליה. (_למשל הורים המרחמים מדי על ילדיהם)

יש יש הרבה מה לעשות.

ומי שימציא, כולנו נשלם לו הרבה כסף.

גם לא מולידים קצנים, אבל עושים אותם כאלו, ולא לוקחים כל אחד לקצונה, אלא מרגת קבא מסוימת.

אין לי שום דבר נגד תנאים טובים יותר לילדים ולמורים, אבל לוח מחיק לא משפר את המורה ולא את ההוראה שלו, הוא רק בריאותי יותר

אין לי שום דבר נגד ענישה, וגבולות

אבל זה צריך לומר גם לגבי המורים, לא יתכן שאי אפשר לפטר מורה.

מפטרים ועוד איך,
לא מפטרים כשיש אמא לא מסופקת ע"י מורה.
לא מפטרים אם אין מספיק ראיות לאי הצלחה.

אמר פעם מי שהיה מזכ"ל הסתדרות המורים,
אינני רוצה בשורותי מורים גרועים,

רק שיש צורך להוכיח כשלון,
ויש צורך לבדוק אם אין כאן נקמה או מלחמה אישית וכד'

אני ישבתי בועדות פריטטיות, ואני אומרת לך מפטרים ועוד איך.

לא אתיחס לתנאים טובים, רק אומר  זאת ממקום הפוך, כשהתנאים קשים, ואין ציוד אלא ע"ח מורה,
זה יוצר אוירת זלזול, זה יוצר אי חשק, זה יוצר תנאי אלימות וכעס.
בגלל זה התיחסתי אני לתנאי בסיס בכלל לא לצ'ופרים.

אני רק יודעת, שבזמן שביתת המורים קראתי נתונים בנושא של פיתורי מורים. אני אישית אף פעם לא קראתי לפיטורי מורה, כן קראתי לא לקבל מורה בתור מחנכת לבת שלי לכתה ה' כאשר אותה מורה הייתה מורה שלה בגן חובה וכתה א'.

אני יודעת שלמדתי בתיכון הייתה מורה למתמטיקה שהכשילה דורות של תלמידים, בעלי התפרנס טוב מאוד מלמד תלמידים שלה כעבור כמה שנים.

עבודה קשה, שכר נמוך, תדמית ירודה.

ולכן הצעתי הייתה לא ללכת להקטנת הכתות, כי אם לשיפור התנאים למורים והעלאת רף הכניסה להוראה

נדמה לי שבכך עניתי לטענות שלך

זה באמת נראה לך "השיקול" לבחירת מקצוע? אז איך זה שאין מיליונים שעומדים בתור?

לא תמיד לחזור אחורה אינו הפתרון.
למשל, לימוד קריאה בשיטה הפונטית (קודם לומדים אותיות ורק אח"כ לומדים לחבר אותן למילים שלמות) היתה נהוגה בארץ שנים רבות, והתאימה לכל התלמידים.
המעבר לשיטת הלימוד שדגלה בלימוד קריאת מילים ומשם הסקה על האותיות, התאימה רק לתלמידים ממוצעים ומעלה, והחלשים יותר הפסידו ובגדול.
במקרה כזה, לדעתי בהחלט צריך לחזור אחורה - בבית הספר צריך לשאוף להגיע לכל התלמידים, לא רק לחלק...

אותו הדבר היה עם נושא תיקוני שגיאות הכתיב. פעם היו הכתבות, לימוד אוצר מילים, ביטויים, מטבעות לשון וכו'.
בשלב מסוים ירדו מזה ועוד החליטו שלא מתקנים יותר לתלמידים את שגיאות הכתיב. כתוצאה מכך, צעירים רבים כותבים בשגיאות כתיב מחרידות, ולעתים כלל אינך מבינה מה כתוב בגלל זה. אז למה לא ללכת אחורה?

גם במתמטיקה היום לומדים בשיטת ה"חקר". לתת לתלמיד לחקור ומשם להסיק מסקנות ולהבין. להזכירך - ישראל כעת מדורגת במקומות האחרונים בעולם במתמטיקה, אז למה לא לחזור לשיטות בדוקות שידוע שהן עובדות?

הבעיה הגדולה ביותר היא שכדי לשנות שיטת לימוד, נעשה מחקר קודם לכן, אבל המחקר עורך שנים, ובסוף יוצא ששיטת הלימוד נכנסת למערכת החינוך בישראל בערך באותו זמן שבו במדינות אחרות מתפרסמים תוצאות הישגים המוכיחות כי השיטה שגויה...

כמו בכל מדינה שהוציאה את הראש מהחול והפסיקה להלחם באנשים בגלל פחד מנזקים ,  וכמובן להלחם בכל הנזקים , החל מהשמנת יתר וכלה בהתמכרות למשחקי מחשב.

ר שום דבר שהיה קיים מאות שנים, מקסימום נשפר את המצב.

אז בוא נראה מה אני חושב שמחכה לנו:
1. האינטרנט וחופש הביטוי , יתפוס מקום גדול מאוד בחיים של כולם אם כבר עכשיו החיים שלנו לא השתנו לבלתי היכר , המקרה המעצר של ההתאבדות עקב הסבייבר-בריונות הוא דוגמה למציאות הלא כ"כ מדומה של המרחב הזה ,
2. שינוי דפוסים חברתיים קצב הפצה של ידע , ילדים , בני נוער , מבוגרים , כולם לומדים ונחשפים ליותר ויותר מידע ,תוכנו לפי רצונו , לכל העסק יש השפעה ענקית בתחום החינוך והפוליטיקה (מי שעוסק בהסברה באינטרנט יודע)
3. שינוי מוחלט של ערכים והרגלי חיים אצל כלל האוכלוסייה , אם בעבר המקומיות הגאוגרפית הייתה משמעותית היופם התת-תרבויות והאידיולוגיה קובעת הכל
4. התקדמות ברפואה ותוחלת החיים , מודעות עולה באופן מהיר יותר לבריאות ונפש האדם אצל כל פרט ופרט , צריך לעודד ולתמוך במקום להגביל ולהפחיד , אם נשקיע , התוצאות והרווח בידיים שלנו , על כל שנה תוחלת החיים בישראל עולה קצת יותר מחמישית שנה , זה אומר שמי שהיום בעל תוחלת חיים של 80 שנה כשיגיע לגיל 80 יהה לו עוד יותר מעשור לחיות בבריאות ואולי יותר . לדעתי בריאות זה הכי חשוב , אני בכלל ממליץ לקרוא על הנושא ולפתח מודעות לאומית , עם העשור הזה נקרא ע"H מדענים ה"עשור של המח" הרי העשור הבא יהיה עשור הגנום ותוחלת החיים .
5.כנגזר מזה כמובן המצב הדמוגרפי , גיל הפנסייה חייב ליהיה לעלות או שהמימון חייב לפצות על השנים. וכנגזר מזה ההשקעה והביטוח היחיד שאמין במקרה הזה זה חינוך אמיתי לביקורתיות אינטלגנציה למדנות וכו' מערכת החינוך שלנו בינונית ומשתרכת מאחורה , ולדעתי אם המצב לא יפתר חינוך פרטי והפערים שיווצרו מכך , אין מהם מנוס.
6. המצב הכלכלי , לדעתי חייבים , אבל חייבים ללמד כלכלה מביתספר יסודי , זה נושא יותר חשוב מאזרחות ומערכים , שני הדברים האלה מתבססות על כלכלה בסופו של דבר. ישראל מתנהלת באחריות כלכלית סבירה כיום , אבל מי יודע מה יקרה מחר?
7.המצב החברתי , סיגריות ואלכוהול , לדעתי מדובר בזכות הפרט. זה כולל סמים קלים , סמים קשים , תרופות , הרגלי תזונה וכו' מה שברור שתעמולה לבני נוער לא מחזיקה עכשיו ולא תחזיק בעידן האינטרנט והויקיפדיה , מה שהטבע מאפשר הטבע מאפשר , ומאוד תמוהה שאנשים מבוגרים , או אפילו בני נוער יעצרו ויחקרו ע"י המשטרה עם משאביה המילא מוגבלים כאשר האחוזים עולים ויעלו ללא מעצור בכל העולם , כיום בישראל לדוגמה המריחואנה יש לה חשיפה של למעלה מ10% , כנראה יותר באזור המרכז. בקנדה זה למעלה מ40% ובעלייה. השימוש בחומרים כאלה ואחרים אולי לא מוסרי לכמה , ומדאיג עבור אחרים , הוא מזיק להתפתחות של בני נוער אבל פשוט אי אפשר להפליל נתחי ענק מהאוכלוסייה ואי אפשר במדינה דמוקרטית לקבוע מהו אורח החיים ישנם שלושה סוגי מדינות בעולם , מדינות עולם שלישי בהם המשטר אינו מסוגל לגייס את המשאבים האדירים הנחוצים אכיפה בנושא , מדינות אשר טומות את הראש בחול ומדינות אשר מתעמתות עם התופעה , הולנד וצ'כיה הן דוגמאות טובות עם תוצאות , לדעתי ישראל צריכה לקחת את היוזמה הנכונה ולהסתכל על תופעת ניצול החומרים לטובה\רעה עקב בני נוער וכלל האוכלוסייה כתופעה רפואית ולא כתופעה פלילית , האופצייה השנייה של "ניקוי ישראל מאלכוהול וסמים וחיסול התופעה" בלתי ניתנת להשגה בלתי מוסרית ובעלת מחיר חברתי כבד לכל צד.
8. פיתוח הפריפריה ומצב הדיור , העניין קשור למדי , בפריפריה אין עבודה , אין פיתוח , ולכן עדיין אין עבודה , במרכז יש עבודה אבל המחירים גבוהים \ התעבורה לוקחת זמן וכסף , המצב נראה כבלתי פתיר , אבל בפועל יש מה לעושת , דבר ראשון החבורה הציבורית בישראל והכבישים , כל אלה נמצאים\ם בחסות הממשלה , צריך קודם כל להמשיך בתופעה של הליברלזציה של תחבורה ציבורית , דיי לקרוא לכל מי שלא חלק מהמונפול של דן ואגד "חאפר" רק טוב יצא מהליברלזציה שהייתה עד כה וחברות חדשות צצו להן וכמובן זה מורגש בתדירות ובשירות , דבר שני התשתית , המצב כיום שהפקקים, החוסר באספלט בעצם , מעכב את הנסיעה ומוריד את הדרישה לדיור בפריפריה ומעכב את התפתחותה , הדבר קל מאוד לפתרון , אין מנוס מלהניח עוד אספלט , בקומות , מתחת לקרקע , באגרה , רק לא בשיטות הקיימות של הבטחת רווחים במכרז , בבקשה.
דבר שי הוא כמובן הפשרת הקרקעות ומיסוי על פי צפיפות , אני לא מתמצא בעיניין אבל אם בונים צמודי קרקע אוכמה מגדלים בתוך פארק ענק "על" התשתית הקיימת , כנראה שמשהו לא בסדר הנכון . אני אישית לא רואה אלטנטיבה בישראל לכביש גדול עם תחבורה ציבורית מהירה באזור שמסביב לגוש דן , שלידו בניינים של כ30 דירות בכל הגדלים לכל האוכלוסייה והדרישות שלה , האלטרנטיבה כמובן היא צפיפות אדירה למ"ר ומחירים בשמיים. , אה וכדאי שמישהו כבר יתקע מחט בקיבוצים והפריוילגיות שלהם , ם כבר נהיו מעין אצולה שמקבלת הכל בלי לשלם ( ועוד כמובן הפוליטיקה הסוציאליסטית שמה גורמת להם להטיף לכולם , הקיבוצים לדעתי צריכים להקריב הכי הרבה , מכל המקומות בעשור הזה , וזה לא אומר שהם יסבלו או יפסידו, יותר מדי. בקיבוצים יש את עתודות הבנייה של העשור הזה.)

בקיצור פוסט לא ממש מסודר של רעיונות , אבל המניע העיקרי הוא הכלכלה ואלטרנטיבות שצריך לבחור מביניהן באופן משכיל ושקוף.
אי אפשר להפוך את ישראל לגן עדן עם תוכניות "נאורות" אם זה היה קיים היינו כבר פינלנד , אבל לא נהייה פינלנד ולא שוויץ ב2021 , נוכל כנראה , לשמור על הקיים ולשפר מעט אם נבחר את סדר העדיפויות הנכון עם הקרבה הנחוצה של העקרונות הישנים , הדבר היחיד שבטוח הוא שהתהליכים החברתיים של המאה ה21 רצים בקצב שלא נראה קודם לכן בהיסטוריה והקצב מאיץ . מדובר בעוצמה שאפשר לנצל או לתקוע ולהתקע עימה.

העם מתחלק לאלה שלא מוכנים לעשות כלום מרוב יאוש כיוון שלא נראה להם שיוכלו להשפיע לבין אלו שלא מוכנים לעשות כלום כי הם תקועים מול הטלויזיה\פייסבוק\אייפון(מחק את המיותר).
השתתפתי בכנס לשכת המסחר המקומית כאן באילת בשבוע שעבר בה נסקרו בזה אחר זה השקעות ערית אילת בתשתיות ותיירות ל-2011(60 מליון ש"ח שגרדו מכל משרד ממשלתי אפשרי) בלא מעט גאווה ואח"כ נציג מהועדה לשת"פ איזורי עם עקבה על התקדמות התכניות בממלכה השכנה(20 מיליארד$$$).
אולי אנחנו עוד נשרוד את זה ואולי אפילו ילדינו. מתישהו אבל, יתהפכו היוצרות שלא יהיה ספק.
חיבור הפריפריה למרכז בתחבורה ציבורית יעילה ומהירה היה צריך לקרות לפני עשור.
שינוי כל התפיסה החינוכית, מעמד המורה, החזרת ערכים של התנדבות, שירות קרבי, הזדמנות שווה לילדים באשר הם חייב לקרות באופן מיידי.
חייב להיות שלום במזרח התיכון ועכשיו. רוב העם רוצה את זה ומוכן לשלם כמעט כל מחיר בשביל זה.
צמצום פערים כלכליים וחברתיים משול לנטרול פצצה והצלת חיים. פיקוח נפש דוחה הכל! להעלות שכר מינימום ולהגביל שכר לפחות בגופים ציבוריים מיידית.

"חייב להיות שלום במזרח התיכון ועכשיו. רוב העם רוצה את זה ומוכן לשלם כמעט כל מחיר בשביל זה."
על סמך מה החלטת את זה ? מי שם אותך להחליט דבר כזה ?
צריך שניים לטנגו אתה יודע ?
כל מחיר ?  דבר בשם עצמך ולא בשם העם.

כשאר מאיימים עלינו בשביתת האטה של הרכבות ביום ראשון והרכבת לבאר שבע בכלל לא תעבוד, נזכרתי ברשימה הזו. היא כל כך ישנה, כל כך עבר מאז, ועדיין אקטואלית לצערי.

ותמציט למי שלא רוצה להיכנס, אני מספרת על יום בו בנותי היו צריכות לסוע לתל אביב ואילו רכבת ישראל החליטה לשבות

1. להגדיל את תקציבי הסיוע לשכבות החלשות
2. לגבות ולשפר את מערך המלגות לסטודנטים - יותר מלגות ויותר תרומה חברתית באמצעות מסגרות התנדבותיות מגוונות שכל סטודנט ימצא את מקומו לתת ולקבל, לעזור ולהיעזר.
3. מענקים לסטודנטים נזקקים, כאלה הסובלים מלקויות או מחלות במשפחתם
4.הגדלת המענקים למחקרים פורצי דרך בתחום הטיפול במחלת הסרטן.
הגברת המודעות למחלה וקמפיינים לקידום בדיקות לשם גילוי מוקדם והצלת חיים.

תחנות כח סולאריות שימלאו את הנגב ויספקו חשמל לכל המדינה - צמצום צריכת פחם, זיהום אוויר והפחתת הנזק לאוזון.
יצירת רכבים סולארים או מונעי גז זולים משמעותית על מנת שכל כיס יוכל להרשות לעצמו לקנות רכב ידידותי.
עידוד צרכנים להפרד מפלאפונים ולחזור לקו נייח.
דגש על בריאות תעסוקתית במפעלים והסבת כל המפעלים לידידותיים לסביבה ולעובד.
הפחתת מחירים על מוצרי מזון בסיסיים כמו גבינות ולחם, לא יתכן שגבינה תהיה מוצר לעשירים בלבד (קוטג', גבינה לבנה ושאר מיני טובין עולים כיום 7 ש"ח למשל - סכום אותו משפחה ממוצעת ומטה מתקשה להוציא על מוצר "יומי").
תמיכה מסיבית בארגוני בעלי החיים תוך שילוב תוכניות לשיקום נוער והפיכת בני הנוער לסמל למצוינות.
שמת גוף חיצוני חובב בעלי חיים לפיקוח על רשויות מקומיות והפיכתן למקום שבו ישנה אופציה להמשך חיים ולא רק גדיעתם (רעננה היא דוגמה מעולה למודל ששומר על כבוד בעלי החיים תוך ישום ימי אימוץ, חימום הכלביה בחורף הקר ושמירה על תנאים הגיינים מצויינים).
הייתי רוצה שכל חבר בממשלה יעבור סיווג בטחוני ויצהיר אמונים למדינה.
שכל חבר בממשלה יהיה בעל השכלה בסיסית.
כל חבר ממשלה שפוגע באמון הציבור ע"י שוחד, מעילה, מעשים אסורים, אי מילוי תפקידו - יפוטר לאלתר ללא תנאים.
ממציאת והשקעת תקציב בחיזוק כל המבנים הקיימים בארץ מפני רעידות אדמה לפני שיהיה מאוחר מדי.


השאלה היא רק.. האם זה בכלל יעזור הפורום הזה?
הרי זה לא שהממשלה מקשיבה לאזרח הפשוט.

בן 16 שלח מכתב לכל מנהלי בתי הספר באריזונה, שבו התריע כי בכוונתו להגיש תביעה משפטית נגד כל בית ספר שלא ייאבק בבריונות ובאלימות של תלמידים
http://www.havana.org.il/world/4032

מיקצועיים מחו"ל. כן כן. שרק הטובים והאיכפתיים יבואו. את רוב המורות צריך לפטר.
אם יהיה לנו גז, המדינה תוכל להתעשר, וזה גם יסדר את עניין העוני בארץ. נהיה כמו אחת מנסיכויות הנפט העשירות.  אם תהיה פריחה כלכלית כולם ירוויחו מזה.

כל מי שמסתכל סביב על העולם ככלל ועל המדינה שלנו כפרט- רואה הדרדרות אמיתית בחברה שלנו כחברה מוסרית, אנושית, בעלת ערכים של כבוד ועשייה פרודוקטיבית ונתינה. והתוצאות? במדורי החדשות חדשות לבקרים...
כל מי שמכיר אפילו מעט את הגישות הפסיכולוגיות השונות יודע- איזו חשיבות עצומה יש לתקופה הכי ראשונית בחייו של האדם, השנה שנתיים הראשונות הן קריטיות עבורו, מהוות את הבסיסי לכל מה שיבוא אחר כך ומאוד קשה לשנות חוויות שנחוו בתקופה זו.
ולבסוף- כל מי שחווה הורות יודע כמה מקום יש לנו כהורים להוביל את הילד שלנו למקום טוב ומטפח ומעצים, החל מהיום הראשון שנולד.

אז עם כל היומרנות שבעניין, ואולי יש שיאמרו נאיביות, אני מאמינה בכל ליבי שהכוונה נכונה לכל ההורים שהינם אזרחי ישראל, באופן מסודר, מבוקר ומסובסד שאף יאפשר את מענק הלידה או סכום כסף כלשהו אחר כתמריץ להשתמש בסדנאות הללו, ממש כחוק מדינה- דבר כזה יוכל לשנות לגמרי את פני המדינה בעוד כמה שנים כשאותם ילדים יגדלו,
אין לי שמץ של ספק בכך!
מה המשמעות של המילים - אתה ילד רע או אתה ילד טוב- על הילד?
מה הם תמריצים נכונים?
איך מעניקים מספיק חופש לילד לגדול ולהיות מה שהוא?
איך מתמודדים עם בדיקת גבולות של הילד?
שילוב קריירה וגידול הילדים, איך עושים את זה?

תחשבו רגע שכל ההורים יקבלו סדרה של מס' הרצאות בעניינים קריטיים כאלה- איזה ילדים יצמחו לנו כאן במדינה? לאיזה עתיד הם יובילו אותנו? הכל יכול להיות טוב יותר, ומתוך היכרות שלי עם הורים רבים, אני אמינה כי ההיענות ההורית תהיה גבוהה מאוד.

החלום שלי שזה יקרה, והלוואי והייתי יכולה לקחת חלק במהלך הזה...
ותחשבו על זה...