מערכת החינוך
להלן מספר הצעות ייעול למערכת החינוך בארץ, אשר שמה דגש על חוסר סובלנות לאלימות, והקלה על ציבור ההורים. יום חינוך ארוך הוא רעיון נחמד שבמדינות מסויימות עובד היטב. הרעיון אינו שהילדים ילמדו יותר שעות יחסית לתלמידים אחרים בעולם, אלא לתת להם ערך מסוף, ולשחרר מעט את עול ההורים העובדים. במערכת הגנים העירוניים, יום שלם נספר מהבוקר (בערך 07:30 בבוקר) ועד הצהריים (סביבות 12:30-13:00). הורים העובדים במשרה מלאה נאלצים להוסיף על כך צהרון. אמנם הגנים עצמם מסובסדים את הצהרונים הם פרטיים ועולים כסף רב. מכיוון שהממשלה מנסה להוציא כמה שיותר אנשים למעגל העבודה, ובמשרה מלאה, וכן ארגוני הנשים קוראים לנשים לצאת ולעבוד, הגיע הזמן שבממשלה יפנימו כי שנות ה- 50 עברו, והאישה אכן עובדת, ובמעמד הבינוני (אלה שאמורים להוות את המעמד הרחב ביותר) הנשים עובדות יום עבודה מלא. אז יש להחליט כי יום לימודים מלא בגן הילדים הינו עד שעות אחה"צ, דהיינו עד 16:30, ולסבסד אותו כראוי, ולתת את האפשרות לבחירה בחצי יום עבור מי שרוצה. עבור הילדים בבתי הספר, יום לימודים ממוצע נע בין השעות 08:00 בבוקר ועד 13:30 בצהריים. ראשית, יש להחזיר לתלמידים את שעות החינוך הרבות שקוצצו משנה לשנה. יש להשקיע במורים טובים (וזה כמובן אומר כסף והעלאת הקריטריונים ללימודי תואר בהוראה), ולעבור ליום חינוך ארוך. כלומר, בין השעות 08:00-13:30 יתקיימו הלימודים כסדרם, לאחר מכן זמן ארוחת צהריים, ואז הכנת שיעורי בית בפיקוח (ע"י אנשים מתאימים שגם יעזרו לתלמידים, ישבו עם תלמידים מתקשים, יאתגרו תלמידים מצטיינים וכו'), וכמובן - חוגים. היום הארוך יסתיים בשעה 17:00. בתיכונים מתחילות מגמות הלימודים והמסע הקשה בעקבות הבגרויות. מספיק עם חוקים ותקנות טפשיות. כן צריך לתקן לילד את שגיאות הכתיב, אחרת לעולם לא ידע שהוא טועה. מיקוד החומר לבגרות הוא רעיון בעייתי שראינו בכל פעם מחדש. מורים מהמרים על איזה חומר ירד בבגרות, ואם צדקו (ורבים מהם צדקו) החומר כלל לא נלמד. אם החומר לא מספיק חשוב כדי שילמדו אותו, תורידו אותו מתכנית הלימודים. אין צורך סתם לומר שהוא קיים. ומספיק עם הורדת רמת הלימודים, אנחנו לא אוהבים להיות במקומות האחרונים בדירוגים העולמיים, אבל הורדת הרמה באופן משמעותי כדי לומר שיש יותר זכאים לבגרות היא אינה הדרך. ישנם מגזרים בהם אחוז מקבלי הבגרויות הוא נמוך להחריד כגון המגזר החרדי והמגזר הערבי. במגזר הערבי אני באמת מאמין שהבעיה תפתר עם יום חינוך ארוך כמוצע לעיל. במגזר החרדי התופעה תצטמצם אך ורק אם משרד החינוך יכריח את בתי הספר ללמד את תכנית הליבה כתנאי לקבלת תקציבים. זה גם הזמן להחזיר למורים את הכבוד והאחריות המגיעה להם. ברור שאין לתת לבית הספר להחליט עבור כל ילד שמעט הפריע כי הוא בודאי סובל מבעיות קשב וריכוז ועליו לקחת ריטלין, אך בודאי שלא יתכן כי התנהגות אלימה - אלימות פיסית או מילולית, תסלח או תשכח. והנה מקרה משנת הלימודים הזו לצורך המחשה. בבית ספר יסודי כלשהו במרכז הארץ ישנו תלמיד בעייתי. התלמיד הזה סובל מהפרעת קשב וריכוז חמורה שאופיינה ע"י מומחים בתחום, וכן סובל מאפילפסיה. עוד לפני שהתחיל להיות מטופל בתרופות, היה הילד אלים מאוד, אך גם עם התרופות שהילד מקבל, הילד מתנהג באלימות. אל ההורים לא ניתן לבוא יותר מידי בטענות. הילד באמת סובל מבעיות שאובחנו והן מטופלות, הילד גם נמצא בטיפולים פסיכולוגיים, ונראה כי ההורים אכן מנסים לעשות ככל יכולתם. אבל בפועל, הילד כמעט ושבר את אפו של חבר ללימודים, מרביץ באופן קבע לתלמידים, והם כמובן מפחדים ממנו מאוד, ולא מבינים מדוע הוריהם שולחים אותם לבית הספר לקבל מכות. פניה למנהלת הניבה את התשובה שהילד מטופל וצריך לבוא לקראתו והילדים האחרים בכיתה צריכים לקבל אותו כמות שהוא, ואף הבהירה כי הילד ישאר שם, ולכן חבריו לכיתה ישארו איתו בכיתה עד לסיום כיתה ו'. ידוע לי כי הרחקת הילד מבית הספר הינה בעיה לא רק בגלל התנהגות המנהלת אלא גם לפי תקנות קיימות של משרד החינוך. לצערי זהו אינו מקרה חריג. כבר ידוע מזמן כי ילד אחד המפריע למהלך השיעור מפריע לכיתה שלמה, וכאן מדובר גם באלימות. מתי העיניין יגמר? כאשר אותו ילד אלים ישבור את אפו או ידו של חבר לספסל הלימודים? ומי יתן את הדין על כך שהמקרה לא נמנע מראש למרות שהיה ידוע שמדובר בילד אלים כל כך? מדוע ילדינו צריכים להיות קורבנות באישור משרד החינוך? הגיע הזמן להחזיר את בית הספר להיות מה שהוא צריך להיות - מקום המחנך ומלמד את תלמידי ישראל, לא רק מלמד קצת ועושה שמרטפות ברוב הזמן. הגיע הזמן להחזיר את התלבושת האחידה לבית הספר, להחזיר למורים את הכוח להוציא מהכיתה ילד מפריע, ולהרחיקו מבית הספר אם עבר עבירות מסויימות.