מחר ארוח דרמה תרפיסטית בפורום זה

[עדי שפירא1]

ילד סגור

אני מציעה שתקראי את תשובתי ל"אחות בת 16". מאוד קשה ולרוב לא כל כך מצליח לדובב בני נוער שידברו על עצמם, בטח ובטח שלא עם ההורים... הצעתי היא למצוא את הדרך העדינה והאגבית ביותר (למשל סביב השולחן כשרק שניכם לבד בבית וכ"ו...) לומר לו שאת אוהבת אותו ושאת סומכת עליו, ושחשוב שיידע שאתם ההורים פה בשבילו לכל דבר. ושאת יודעת שהוא יכול להסתדר בעצמו מפני שהוא ילד מדהים, אבל אם במקרה קשה לו, הוא מתלבט, אולי זקוק לעצה... . בשביל זה יש את ההורים. מפני שזה התפקיד שלכם והוא צריך לתת לכם לעשות את התפקיד שלכם. בהצלחה, ויש לילד שלך מזל גדול שאת רואה אותו ורגישה אליו כל כך. עדי שפירא פאיאנס דרמה תרפיה

 

[AYELET1]

מידע מבחור שהוא חבר מסור בשב"כ?

שכל נסיון להוציא ממנו מידע אודות הרגשתו, מה מעיק עליו, מה הוא רוצה/מצפה נתקל בתשובה שהכל בסדר/כלום וכו'. איך מדובבים אותו? (מצטרפת בחום לזו ששאלה אודות בנה הסגור)

 

[עדי שפירא1]

דיבוב זה רק בסרטים מצוירים

לשבת אחד ליד השני, כאילו לא בכוונה... לצאת ביחד שניכם והכלב (אם אין כלב, לקנות אחד!) הדברים הקטנים שמצליחים ליצור אינטימיות. בלי איזו "תוכנית מגירה לדיבוב בשעת משבר". אי אפשר להיות להתעניין בבחור רק כשנראה שמשהו לא כשורה. ירצו יגידו לא ירצו לא יגידו (בתנאי שלא מדובר במצב סיכון כמובן, כוונתי בדבריי "למתבגר המצוי" שנוחר "הכל בסדר" ומתפוגג מהשטח תוך שניה). וביננו, לבי עליהם בגיל ההתבגרות, מה כבר יכול להיות בסדר?! איזה בלגאן נוראי ונהדר זה!!! ואפילו בשב"כ כבר למדו, שאסור לטלטל! שום דבר טוב לא יוצא מזה, חוץ מאיזו עוד ועדת חקירה שמחליקה מהכיס של המכנסיים... בשמחות, אמן עדי שפירא פאיאנס דרמה תרפיה

 

[AYELET1]

תודה רבה!

האמת שאני מתעניינת תמיד (מכל הלב. נורא סקרנית לדעת מה הוא מרגיש...) הוא שואל אותי בתמיהה למה כל השאלות הללו... נו באמת

אני מסבירה לו שבגלל שהוא הבן שלי הוא מעניין אותי...

 

[עדי שפירא1]

הדיבוב מכה שנית

מעניין אם יש הבדל בין בנות לבנים בעניין גילוי הלב (נו באמת!) אני שומעת על יותר בנים שחושדים בהוריהם המתעניינים, כאשר הם נתקפים בפרץ התעניינות. זה גם מצחיק אותי קצת מפני שאין כל כך הרבה הבדל בין ילד בין חמש נגיד ("איך היה היום בגן חמודי" תשובה מלאה ומנומקת:"כיף"!) לבן תשחורת אחר. יש גם עניין של אופי, ויש איזשהו מנעד בין קודחי המוח לבין השתקנים. מנסיוני אפשר להוציא הכל לאט ובזהירות (כמו שמקלפים ביצה קשה...). יש גם את עניין העיתוי (אף פעם לא לשאול ישר אחרי בית הספר למשל ולצפות לתשובה מלאה, לחכות לשעת הדמדומים). וישנה השיטה העתיקה מכולן - "היה לי היום יום מזעזע מפני שבלה בלה בלה... ולך?... בקיצור, נראה לי שנתת לי לרעיון לכתיבת ספר! עדי שפירא פאיאנס

 

[AYELET1]

תודה רבה עדי.

היה מעניין מאד

 

[עדי שפירא1]

תודה רבה ולילה טוב.

תודה על האירוח הנעים, על השאלות החכמות והמאתגרות ועל גילוי הלב. העונג כולו שלי! עדי שפירא פאיאנס דרמה תרפיה