מחר בערב ארוח בנושא מתבגרים

[פלגיה]

תודה רבה

יסניו להסכים על שינה מוקדמת בחלק מהימים, אבל היא טוענת שהיא לא נרדמת, מה שנשמע הגיוני מאוד. אי אפשר להרגיל את הגוף ליום ככה ויום אחרת.

 

[גליה12]

נעורים והתמדה

הבן שלי 15+ לא מתמיד... מתחיל בתחביב מתלהב מאד משקיע הכל ואחרי כמה זמן... נמאס לו ולא רק תחביבים... הוא החליט לעבוד בקיץ התחיל לעבוד... ומהר מאד (יותר מהר ממהר) נמאס לו נראה לי שברגע שהוא נתקל בקושי קטן הוא מרים ידיים ולא מתמודד שאלה מה ניתן לעשות

 

[מירי קובלסקי תלמ]

נעורים והתמדה

אמא יקרה, האם ישנם תחומים בהם בנך כן מצליח להתמיד ולהשקיע? מה קורה בלימודים למשל? מה עם חברויות? מה עם מטלות בבית? כדי לעזור לבנך להיות צעיר אחראי ומתמיד- חשוב שגם בבית תדעו לדרוש ממנו, באופן נחוש אך לא שרירותי וכוחני. בגיל זה, חשוב לדעת להמשיך ולהציב גבולות המתאימים לגיל זה ולדרוש מהצעירים לקחת חלק במטלות הבית. חשוב גם לדעת ולפרגן על הצלחות ועל הפגנה של לקיחת אחריות. עקביות בנושא הגבולות כמו גם בנושא הפרגון והעידוד, יעזרו לבנך ללמוד להתמודד גם עם קשיים ולא לנטוש את המערכה ברגע שחווה קצת קושי.

 

[AYELET1]

שלום מירי ותודה רבה לך ../images/Emo140.gif

 

[אמא של דפנה]

יש לי כמה

1. הבת כמעט בת 14 הופכת יום ללילה, כאשר מעירים לה אז היא נכנסת לחדר שלה סוגרת את הדלת ומפעילה מוסיקה וממשיכה להיות ערה עד 3-4 לפנות בוקר ואז קשה מאד להעיר אותה ב-12. נסיון אחד ויחיד שעשיתי לפני שבוע לסגור לה במופגן את החשמל לחדר גרר ילדה מאוד כועסת בשעה 23:00 בלילה שלאחריו למחרת היא הסתובבה כל היום עם פרצוף חמוץ ולא היתה מוכנה לעשות דבר בבית למען הכלל. 2. הנ"ל קיבלה שיעורים לחופש במטמטיקה למעלה מ-120 תרגילים על כל מה שנלמד לאורך כל השנה. עשתה חשבון וגילתה כי אם תשב במשך 8 ימים ותעשה 20 תרגילים ליום תסיים את הכל תוך פחות מ-8 ימים. אמרה אוי ואבוי ועד נכון לאתמול לא בוצע כמעט ולו תרגיל אחד. האם להציק, האם להגיד משהו בכלל, להשאיר לה את האחריות, אני לא רוצה להגיע ליום האחרון של החופש ולגלות שנשאר לה לעשות באותו יום עוד 100 תרגילים ולציין שהם אינם ארוכים אבל כל אחד לוקח לה כ-10 דקות. 3. יש ימים שלבת יש נטיה לא בחופש אלא במשך השנה כולה לא לעשות שיעורים ולהשאיר הכל ל-6 בבוקר. מה אני עושה איתה?

 

[מירי קובלסקי תלמ]

שעות ערות ודחיינות

לאמא של דפנה שלום, לגבי שעות שינה את מוזמנת לראות את התשובה שעניתי לפלגיה. לגבי הפתרון בו נקטת- מתבגרים אכן זקוקים לגבולות, אך אכיפתם תהיה שונה בגיל זה מאשר בגילאים צעירים יותר. נשמע שבתך נעלבה מעצם הכפייה שהייתה באקט שלך. עם מתבגרים, רצוי להסביר ולנמק למה מטילים איסור או גבול מסויים, ניתן גם לנהל איתם מו"מ על כך בתנאי שאתם הפוסקים, אך לא לבוא עם עובדות מוגמרות. לגבי השיעורים- נראה שלבתך ישנה נטייה לדחיינות. דחיינות יכולה לנבוע מהרצון להימנע מפעילות שמסיבה קושי כלשהו. הקושי יכול להיות חוסר הבנה של התרגילים או אפילו שעמום. על פי רוב, לא כדאי להתערב יתר על המידה בביצוע המטלות הבית ספריות. אני ממליצה לעזור לבתך בעניין ההתארגנות, כדי להקל עליה את הכניסה לתוך העשייה. למשל לשאול אותה- מתי רוצה להכין את השיעורים, האם את צריכה שאעזור לך בפינוי השולחן לשם כך? האם תרצי לאכול משהו לפני שאת מתחילה? האם לכבות את הטלוויזה בזמן שאת יושבת לעשות את השיעורים. כך בתך תרגיש שאת לא דוחקת בה אלא תומכת בה בעניין זה וזה ודאי יקל עליה לבצע את המוטל עליה מהר יותר.

 

[Ronit FL]

שאלה מהצד שלי, כאמא חרדתית

אנחנו גרים בארה"ב, הבן שלי עוד מעט נכנס לגיל ההתבגרות (יש לנו עוד שנה-שנתיים) אבל אני בהיסטריה כבר עכשיו. איך אני משחררת אותו מתחת לכנפיי המוגננות? כבר עכשיו הוא טוען שאני מגוננת מדי וקשה לי להרפות. אודה להתייחסותך.

 

[מירי קובלסקי תלמ]

אמא חרדתית

אמא יקרה, מה גורם לך להיות חרדה כל-כך? האם העובדה שאתם גרים בחו"ל מוסיפה על כך? האם הוא בנך היחיד? הבן הראשון שמגיע לגיל זה? האם את אמא חד הורית או נשואה? כל אלה הן שאלות חשובות שהיו מקלות עליי להתייחס נכונה לשאלתך. אין פתרון כללי לקושי שלך להרפות ולשחרר. הפתרון תלוי בך ובנסיבות העבר וההוה. אני מעריכה מאד את יכולתך להכיר ולהודות בכך שאת חשה בקושי להיפרד מבנך. זהו אכן שלב לא קל, אך בלתי נמנע של גיל ההתבגרות, ועלינו ההורים מוטלת האחריות לדעת להרפות ולשחרר במקומות בהם הילד שלנו יכול וצריך כבר לתפקד באופן עצמאי. אני מעודדת אותך להמשיך עם הבירור העצמי שהתחלת כאן ולבדוק את הצורך שלך להיות כל-כך מגוננת. את הבירור אני ממליצה לעשות בעזרת איש מקצוע בתחום הפסיכותרפיה.

 

[מירי קובלסקי תלמ]

נהניתי להתארח כאן הערב ולענות על שאלותיכם,

אשמח להתארח כאן שוב בעתיד,

 

[AYELET1]

מירי תודה רבה ../images/Emo140.gif

אני נהניתי מאד לקרא את תשובותיך

 

[Ronit FL]

תודה!

ממממ המצב שלי עד כדי כך גרוע? ואם תחזרי לכאן או למישהו אחר כאן יש תובנות עבורי, אז ככה, אני נשואה, הילד הוא בכור בן 3 ילדים. אמנם לארה"ב יש את מרכיבי הפחד שלה, אבל גם בארץ חשתי כך. גיל התבגרות מפחיד אותי, אני עדיין זוכרת שהייתי שם. הפחד שלי הוא מהדברים שהם עושים, מההסחפויות שלהם אחרי אחרים, מהסמים וכו'.

 

[NewH]

התוספת שלי היא כזו

קודם כל, כל שנה היא משמעותית ואת יכלה לגלות פתאום שבהתקרב "גיל ההתבגרות" את תגלי שאת יכולה לסמוך עליו יותר. בנוסף, גם אנחנו כהורים גדלים עם הילדים וחווים יחד איתם את השינוי בצורה מדורגת. זה לא "נופל" פתאום. דבר שני- החברה שהוא מסתובב איתה משמעותית. אם יש לו חברים טובים מבחינת התנהגות, אז יש סיכוי טוב שלא יהיו בעיות מיוחדות. דבר שלישי- להיות כל הזמן עם היד על הדופק, להיות עירניים ולשים לב מה קורה. אם את זוכרת דברים ספציפיים מגיל ההתבגות שמפחידים אותך, את יכולה להיות יותר ערנית לגביהם.

 

[עפרה ד]

בעיני זה דווקא חיובי שאת חרדתית ../images/Emo8.gif

לפחות את מוכנה יותר ממה שאני הייתי... בדיוק ספרתי לבת שלי, לא מזמן, איך כשהתחילה את גיל ההתבגרות הרגשתי שהאדמה נשמטת מתחת לרגליי. איך פתאום הרגשתי שאם עד אותו שלב הייתי די בטוחה ביכולת ההורית שלי, צצו לפתע מצבים שלא היה לי מושג איך להגיב להם. אגב, היא מצדה פקחה זוג עיניים משתומם ושאלה: למה? אבל אני מתבגרת מאוד נוחה, לא?

, ודפדוף קליל כאן יראה לך מה היא זמנה לנו, כך שפרוש המונח "נוחות" מסתבר רחב מאוד... אבל, ברצינות.. נשארים בחיים, גם אנחנו וגם הם. תראי שהוא יפתיע אותך, בבגרות שתצוץ פתאום, ביכולת העמידה שלו מול חברים, בפיתוח דעה עצמאית. הם הופכים לאנשים, זהו תהליך מדהים, שזו זכות גדולה בעיני להיות שותפים לה. המלצה לדרך: לשמור על ערוץ תקשורת פתוח. למעט בביקורת, להיות קשובים לצרכים ולרצונות שלו. להתחיל לדבר יותר בהמלצות ופחות בהוראות, לצד מספר מצומצם מאוד של קווים אדומים, ולהנות ממנו...זה הכי חשוב!

 

[סנדרה רגב]

היי רונית! מה נשמע?

איך פתאום צצת כאן???? תהיי בקשר