"אהבה היא מצב שבו אושרו של הזולת הוא תנאי הכרחי לאושרך."

[ה כ ל]

"אהבה היא מצב שבו אושרו של הזולת הוא תנאי הכרחי לאושרך."

 

[קלייטון.ש]

זו גישה מיושנת שכיום תגונה בכל פה בטענה שכל אחד אחראי לאושרו

 

[ה כ ל]

אז לטענתך אב שרואה את בנו האהוב סובל, צריך להיות מאושר?..

 

[קלייטון.ש]

לא מספיק שהבן סובל הוא גם צריך לשאת באחריות לאומללות האב?

התשובה שלי היא כן, האב צריך לעשות הכל כדי להיות מאושר ובאמצעות האושר שלו להעניק כוח נפשי ומוסרי לבן במאבקו בסבל.

 

[ה כ ל]

אתה כנראה על אנושי...

מה שאתה אומר אולי מאד יפה בתאוריה, אך הפרקטיקה לא מעשית. (גם אם האב יעמיד פני מאושר, לא בטוח שזה מה שהוא יחוש)

 

[קלייטון.ש]

אתה טועה

מעשית משפחות של אנשים שסובלים לא שוקעות באומללות, אלא אחרי תקופת הסתגלות ממשיכים באותה רמת אושר שהיתה להם ללא הסבל. מי שמאושר בטבעו ממשיך להיות מאושר גם כאשר אהוב שלו סובל, ומי שאומלל מלכתחילה ממשיך להיות אומלל כי ככה הוא בנוי, ולא בגלל שאהוב שלו סובל. גם האנשים הסובלים עצמם יכולים להיות מאושרים אם הם זוכים לתמיכה ודוגמה מהסובבים אותם. אני מדבר על המצב בפועל ולא על איזו אוטופיה.

 

[ה כ ל]

אתה מצפה מהורים שצופים בבנם גוסס מסרטן להיות מאושרים?

אתה מזכיר לי קצת את איש הפח מהסיפור הזה, נו.. איך קוראים לו?.. ברח לי...

 

[קלייטון.ש]

כן. ולא רק מצפה אלא אני חושב שהם חייבים

מול מוות בלתי נמנע גם הגוסס ובמיוחד הקרובים לו צריכים לא לבזבז את הזמן שנותר להם ביחד על אומללות, אלא להפך לעשות הכל כדי למצות מהזמן כמה שיותר שמחה. גם לטובת הזמן שעוד נשאר וגם לטובת הזכרונות שילוו את מי שממשיכים לחיות, וצריך שיהיו זכרונות טובים ולא זכרונות של אומללות.

 

[ה כ ל]

לא נטען שהם צריכים להיות ״אומללים״, אבל מאושרים? הגזמת

 

[קלייטון.ש]

מה שיותר לכיוון החיובי יותר טוב, לילד ולהורים, להווה ולעתיד

אפשר ורצוי לחגוג כל יום במיוחד כשאין מהם הרבה.
סבל ומוות הם עובדות חיים והדרך להתמודד איתם איננה באמצעות רגשות שליליים.

 

[ה כ ל]

אין דבר כזה ״רגשות שליליים״

כל רגש הוא בסדר

 

[קלייטון.ש]

אם אומללות היא שלילית ואושר חיובי

כי אומללות גורמת סבל מצוקה ואיננה רצויה ואילו אושר הוא רצוי, אז רגשות שמשוייכים ומגבירים אומללות הם שליליים, ואלה שמשוייכים לאושר ומבססים אותו הם חיוביים. המשמעות איננה שרגשות שליליים אינם תקינים. גם אדם מאושר יחוש כעס, עצב ואפילו קנאה. אלה רגשות שיש להם הצדקה והם עשויים להניע את האדם לשפר את מצבו. השאלה מה המידה והמרכזיות שלהם. מי שכעס, שנאה, קנאה, עצב, הם מרכזיים וקבועים בחייו שונה ממי שחש אותם באופן זמני ובהקשרים מוגבלים. הראשון רצוי שיעבוד על הקטנת המקום שהרגשות השליליים תופסים בחייו, כי הוא בטח לא מרגיש טוב בחברתם.

 

[ה כ ל]

טוב...

עברנו לשלב שגילת המוח.
היה שלום עד לפעם הבאה

 

[puma141]

יש מצב נתון, יש רגשות, יש טיימינג או תהליך....

לא בשביל לפגוע חלילה\ אבל באמת נדמה שאתה לא "מרגיש". לא רק כמו שאמרת אהבה, אלא בכלל.....
יש רגשות שליליים לפעמים, והם כמו שאומר הכל גם בסדר...
תלוי על מה, תלוי במינון והעוצמה שלהם תלוי בהקשר.
בכל מקרה גם ילדים יודעים מה זה אושר מזוייף....אולי הם מרגישים יותר אפילו ממבוגרים לפעמים.
ומעבר להכל אל תשכח שמדובר בבני אדם בעלי קשת רחבה של רגשות.
אי אפשר לזייף אושר, בטח שלא לאורך זמן ובטח כשזה נראה מגוחך.

 

[קלייטון.ש]

לכן השתמשתי במילה "אחריות"

את מתארת את המצב שהאדם נסחף ברגשותיו אחרי מה שקורה, והוא תלוי ברגשותיו בבחירות, בתחושות ובגורל של אחרים.
לכן אמרתי שלאדם יש אחריות על רגשותיו וראוי שימצא בתוכו את הכוח לשלוט בהם, ולא להאשים את הגורל, ובוודאי לא אנשים אחרים, באומללות שלו עצמו.

 

[ה כ ל]

זה נכון גם אם אנשים אחרים באמת אחראים לאומללות שלו?

אתה כמו ישו? מפנה את הלחי השניה בחיוך?...

 

[קלייטון.ש]

רק אתה אחראי לאומללות שלך

אנשים, הגורל, המצב, יכולים להקשות את החיים אפילו מאד, אבל זו בחירה שלך איך להתייחס לקשיים. אתה יכול לבחור להניח להם לקבוע את הרגשות שלך, ואז מרוב מכות שתחטוף לא יישארו לך לחיים. אתה יכול לבחור לסרב להיפגע רגשית ואז גם הלחי הראשונה לא תכאב.

 

[ה כ ל]

היית אומר את זה גם לקורבנות הנאצים שהובלו בקרונות בקר

בחורף של אירופה?

 

[קלייטון.ש]

נתחיל עם בני העולם המערבי שחיים בביטחון ושובע

אבל אומללים כי אין להם האייפון הכי חדיש, או כי מישהו אמר להם מילה רעה, או בגלל שאין להם זוגיות.
עם קורבנות הנאצים אני אדבר לחוד.

 

[ה כ ל]

בקיצור, עם כל התאוריות היפות, אתה מסכים איתי שאנשים משפיעים

זה על אושרו של זה.
&nbsp
מש״ל