האם יש זמן מינימאלי שצריך להכרות עם בנאדם...
- פותח הנושא סוקרטס פה
- פורסם בתאריך
נישואים הם זנות
נישואים הם זנות
 
למילה אהבה יכולות להיות שתי משמעויות שונות לחלוטין, לא רק שונות אלא הפוכות זו לזו.
לפי משמעות אחת, אהבה היא יחסים; ולפי המשמעות השניה, האהבה היא מצב של הוויה.
ברגע שהאהבה הופכת להיות יחסים, היא כובלת. בשלב זה יש ציפיות, יש דרישות, יש תסכולים ויש מאמץ של שני הצדדים לשלוט זה בזה. היא הופכת למאבק כוח.
יחסים אינם הדבר הנכון, אך האהבה כמצב ישות היא עולם שונה לחלוטין.
זה אומר שאתה פשוט אוהב, אינך יוצר מכך יחסים. האהבה שלך היא כניחוח של פרח, הוא אינו יוצר יחסים, אין הוא מבקש ממך להיות בדרך מסוימת, להתנהג בדרך מסוימת, לפעול בצורה מסוימת. אין שום דרישה. יש רק שיתוף, ובשיתוף אין שום רצון לגמול. ההתחלקות עצמה היא הגמול.
כשאהבה הופכת להיות כניחוח לגביך, אז יש בה הרבה יופי. יש בה משהו מעבר למה שנקרא אנושיות, יש בה משהו מהאלוהי.
כשאהבה היא מצב של הוויה, אינך יכול לעשות דבר בנוגע לכך. היא מקרינה, אך היא אינה כובלת אף אחד וגם לא תתן ולא תרשה לך להיות כבול על-ידי אף אחד אחר.
יחסים כאלה, אמיתיים או דמיוניים, הם סוג מעודן מאד של עבדות פסיכולוגית. או שאתה משעבד מישהו או שאתה בעצמך הופך לעבד.
נקודה נוספת שחשוב לזכור היא, שאינך יכול לשעבד אף אחד אחר בלי שתהפוך לעבד בעצמך.
עבדות היא חרב פיפיות. אפשר להיות חזק יותר, אפשר להיות חלש יותר, אך בכל סוג של יחסים האחד הופך לסוהר והאחר לאסיר.
וזו אחת הסיבות הבסיסיות לכך שהאנושות חיה בעצב כזה, במצב מצער כל-כך.
תן לאהבה שלך להיות מצב ישות. אינך מתאהב, אתה פשוט אוהב. זה פשוט הטבע שלך.
מבחינתך, אהבה היא רק הניחוח של הישות שלך. אפילו אם אתה לבד אתה מוקף באנרגיה של אהבה. אפילו אם תגע בדבר שאינו חי, כמו כיסא, היד שלך מוסרת אהבה, לא משנה למי. למצב אוהב אין כתובת, הוא אוהב הכל.
אך אתה יכול להיות במצב של אהבה, רק אם תעזוב את הדפוס הישן של היחסים, אהבה היא לא יחסים.
שני אנשים יכולים להיות אוהבים מאד יחד. ככל שיאהבו יותר, יפחת הסיכוי ליחסים כלשהם.
ככל שתגבר האהבה ביניהם, כך יהיה ביניהם יותר חופש.
ככל שהם אוהבים יותר, כך יש סיכוי קטן יותר לדרישה, להשתלטות, לציפיה, ובאופן טבעי אין גם שום עניין של תסכול כלשהו.
 
אני נגד כל סוגי היחסים.
 
למשל, אינני אוהב את המילה ידידות אלא את המילה ידידותיות. ידידותיות היא איכות שיש בכם. לעומת זאת ידידות היא שוב סוג של יחסים.
האהבה היא בעלת ערך כה רב, שיש להגן עליה מפני כל סוג של זיהום, של הידבקות ושל רעל. היחסים מרעילים אותה.
אני רוצה שהעולם יהיה מורכב מאינדיוידואלים. אפילו המילה "זוג" מכאיבה לי. הרסת שני אינדיוידואלים, וזוג אינו דבר יפה.
תן לעולם הזה להיות רק של אינדיוידואלים, וכל פעם שהאהבה פורחת בצורה ספונטנית שיר את זה, רקוד את זה, חיה את זה. אל תיצור מזה כבלים. אל תנסה לכבול מישהו ואל תרשה לאף אחד לכבול אותך.
עולם שיהיה מורכב רק מאינדיוידואלים חופשיים יהיה עולם חופשי באמת.
אחד הצרכים הגדולים ביותר של האדם הוא שיזדקקו לו. בגלל זה איני יכול לתאר לעצמי זמן כלשהו, שאהבה לא תתקיים בו. כל עוד ישנם יצורי אנוש, תהיה האהבה ההתנסות היקרה ביותר שלהם. ואותה אפשר להשיג על פני האדמה, אך היא אינה שייכת לכדור הארץ. היא נותנת לך כנפיים לעוף, כמו נשר אל השמש. בלי אהבה אתה חסר כנפיים. אך כיוון שהאהבה כה מזינה וכיוון שהיא צורך גדול כל-כך, התהוו ממצב זה כל הבעיות. אתה רוצה שהמאהב או האהובה יהיו נגישים גם מחר. זה היה יפה היום, ואתה דואג בנוגע למחר.
 
מתוך זה נולד מוסד הנישואים.
 
זה רק הפחד שאולי מי שאוהב אותך, האהובה שלך, יכול לעזוב אותך מחר.
אז בוא נעשה את זה, נהפוך את זה לחוזה לפני החברה ולפני החוק. אך זה מכוער. זה מכוער מאוד. מחליא. לעשות חוזה של אהבה משמעו, שאתה שם את החוק מעל האהבה. זה אומר שאתה שם את ההמון מעל האינדיבידואליות שלך, ואתה מחפש תמיכה בבתי המשפט, בצבאות, במשטרה, אצל השופטים, כדי לגרום לכך שהכבלים שלך יהיו בטוחים לחלוטין.
אי-אפשר לדעת מה יקרה מחר בבוקר.
האהבה באה כמו רוח ים, היא יכולה לבוא שוב, היא יכולה גם לא לבוא. וכשהיא אינה באה - החוק, הנישואים והמכובדות החברתית גורמים כמעט לכל הזוגות שבעולם לרדת לזנות.
לחיות עם אישה, לחיות עם גבר שלא אוהבים, לחיות למען הבטחון, לחיות למען התמיכה הכספית, לחיות מכל סיבה שהיא חוץ מאהבה - כל אלה הופכים את החיים לשום דבר מלבד זנות.
הייתי רוצה שהזנות תיעלם לחלוטין מהעולם.
כל הדתות רצו שלא תהיה זנות. אך זו הטיפשות האנושית. אותן הדתות שרצו שלא תהיה זנות, הן אלה שגורמות את הזנות. כיוון שמצד אחד הן תומכות בנישואים, ומצד שני הן נגד הזנות.
הנישואים בעצמם הם זנות.
אם אני סומך על האהבה שלי - למה שאתחתן? עצם הרעיון של חתונה הוא חוסר אמונה.
ומשהו שבא מחוסר אמונה לא יעזור לאהבה שלך לצמוח עמוק וגבוה יותר.
זה יהרוס אותה.
אהבה היא אותנטית רק כשהיא נותנת חופש. תן לזה להיות קנה המידה.
האהבה אמיתית רק כשהיא אינה מתערבת בפרטיות של האחר. היא מכבדת את האינדיוידואליות שלו ואת הפרטיות שלו.
אך מאמציהם של האוהבים, שאתה רואה בכל העולם, מכוונים לכך שדבר לא יהיה פרטי. כל הסודות צריכים להיות גלויים.
הם פוחדים מהאינדיוידואליות שלך, ונהרסת האינדיוידואליות של שניכם.
הם מקווים שעל-ידי כך שיהרסו זה את זה, יהפכו החיים שלהם להיות הגשמה.
הם פשוט נהיים אומללים יותר ויותר.
היה אוהב וזכור: כל דבר אמיתי משתנה דרך קבע.
קיבלת את המושגים הלא נכונים, שאהבה אמיתית היא לנצח.
ורד אמיתי לא נשאר לנצח. כל דבר חי צריך למות יום אחד.
הקיום הוא שינוי מתמשך.
אך המאמץ, הרעיון שאם האהבה היא אמיתית עליה להתקיים לנצח... ואם האהבה נעלמת יום אחד, אז המסקנה הטבעית היא, שהיא לא הייתה אמיתית.
הייתי רוצה שתדע: אהבה באה בפתאומיות לא משום שעשית מאמץ כלשהו. היא באה כמתנה של הטבע.
לא היית מקבל אותה באותו הזמן אילו היית דואג שיום אחד היא תעלם.
היא הולכת באותה הדרך שבה היא באה.
אך אין צורך לדאוג אם נבל פרח אחד. יבואו פרחים אחרים.
פרחים יבואו לנצח, אך אל תצמד לפרח אחד, או שמהר מאד תמצא את עצמך צמוד לפרח מת.
וזו המציאות: אנשים נצמדים לאהבה מתה, שפעם הייתה בחיים. עכשיו היא רק זיכרון וכאב, ואתה תקוע בגלל המכובדות, בגלל החוק.
לקרל מרקס היה רעיון נכון - שבקומוניזם לא יהיו נישואים. וכשהתרחשה המהפכה ברוסיה, במשך ארבע או חמש השנים הראשונות הם ניסו להפוך את האהבה לחופש. אך אז הם התחילו להיות מודעים לקשיים המעשיים שמרקס לא היה מודע אליהם, הוא רק חשב. והקושי הגדול מכולם היה, שאם אין נישואים המשפחה נעלמת, והמשפחה היא עמוד השדרה של החברה, של האומה. אם המשפחה נעלמת, אז האומה לא יכולה להתקיים עוד זמן רב. חמש שנים בלבד מאז המהפכה, שינתה המפלגה הקומוניסטית של רוסיה את כל הרעיון. שוב תמכו בנישואים. הגירושים הותרו רק בקושי. הערימו מכשולים רבים בפני הגירושים כדי שהיחידה המשפחתית תשאר, כי עכשיו הם רצו שתהיה להם אומה. בלי האומה אין פוליטיקאים ואין ממשלה. ומאז הם מעולם לא דיברו על כך, אף שזה היה אחד הרעיונות היסודיים של מרקס, שהנישואים באו אל תוך הקיום בגלל הרכוש הפרטי. כך שכאשר הרכוש הפרטי יעלם, גם הנישואים צריכים להעלם. אף אחד אינו מדבר על כך. דיברתי עם קומוניסטים, אך כולם נפלו למלכודת כלשהי, כמו כל הדתות. הקפיטל של קרל מרקס הפך להיות הברית החדשה שלהם או הקוראן הקדוש שלהם. אי אפשר לשנות בו דבר. אמרתי: "זה נכון, אני לא אומר שצריך לשנות בו משהו, אך תעקבו אחריו". הם אינם שומעים אותו. הם התחילו לסגוד לו. וזו כל האסטרטגיה של האדם, שבאמצעותה הוא נמנע מכל מהפכה אותנטית בעולם: סגידה.
 
 
אינני רוצה שהמשפחה תתקיים, אינני רוצה שהאומות יתקיימו, אינני רוצה שהעולם יהיה מחולק.
אני רוצה עולם אחד, הבני מאינדיוידואלים חופשיים שחיים באהבה ספונטנית, חיים בשקט, חיים במשחק, אינם מגנים את ההנאה, אינם פוחדים מפני הגיהנום, אינם משתוקקים לזכות בגמול בגן העדן - כי אנחנו יכולים ליצור את גן העדן כאן. יש לנו את כל הפוטנציאל ליצור אותו, אך איננו משתמשים בו. להפך, אנחנו יוצרים כל מכשול אפשרי כדי שכדור הארץ לא יהפוך גן עדן.
אני לא נגד אהבה. אני מאד לטובת האהבה, ולכן אני נגד כל היחסים ונגד נישואים.
זה אפשרי ששני אנשים יחיו יחד כל החיים. אף אחד אינו אומר שאתה צריך להפרד. אך החיים האלה יחד יהיו רק מתוך אה
נישואים הם זנות
 
למילה אהבה יכולות להיות שתי משמעויות שונות לחלוטין, לא רק שונות אלא הפוכות זו לזו.
לפי משמעות אחת, אהבה היא יחסים; ולפי המשמעות השניה, האהבה היא מצב של הוויה.
ברגע שהאהבה הופכת להיות יחסים, היא כובלת. בשלב זה יש ציפיות, יש דרישות, יש תסכולים ויש מאמץ של שני הצדדים לשלוט זה בזה. היא הופכת למאבק כוח.
יחסים אינם הדבר הנכון, אך האהבה כמצב ישות היא עולם שונה לחלוטין.
זה אומר שאתה פשוט אוהב, אינך יוצר מכך יחסים. האהבה שלך היא כניחוח של פרח, הוא אינו יוצר יחסים, אין הוא מבקש ממך להיות בדרך מסוימת, להתנהג בדרך מסוימת, לפעול בצורה מסוימת. אין שום דרישה. יש רק שיתוף, ובשיתוף אין שום רצון לגמול. ההתחלקות עצמה היא הגמול.
כשאהבה הופכת להיות כניחוח לגביך, אז יש בה הרבה יופי. יש בה משהו מעבר למה שנקרא אנושיות, יש בה משהו מהאלוהי.
כשאהבה היא מצב של הוויה, אינך יכול לעשות דבר בנוגע לכך. היא מקרינה, אך היא אינה כובלת אף אחד וגם לא תתן ולא תרשה לך להיות כבול על-ידי אף אחד אחר.
יחסים כאלה, אמיתיים או דמיוניים, הם סוג מעודן מאד של עבדות פסיכולוגית. או שאתה משעבד מישהו או שאתה בעצמך הופך לעבד.
נקודה נוספת שחשוב לזכור היא, שאינך יכול לשעבד אף אחד אחר בלי שתהפוך לעבד בעצמך.
עבדות היא חרב פיפיות. אפשר להיות חזק יותר, אפשר להיות חלש יותר, אך בכל סוג של יחסים האחד הופך לסוהר והאחר לאסיר.
וזו אחת הסיבות הבסיסיות לכך שהאנושות חיה בעצב כזה, במצב מצער כל-כך.
תן לאהבה שלך להיות מצב ישות. אינך מתאהב, אתה פשוט אוהב. זה פשוט הטבע שלך.
מבחינתך, אהבה היא רק הניחוח של הישות שלך. אפילו אם אתה לבד אתה מוקף באנרגיה של אהבה. אפילו אם תגע בדבר שאינו חי, כמו כיסא, היד שלך מוסרת אהבה, לא משנה למי. למצב אוהב אין כתובת, הוא אוהב הכל.
אך אתה יכול להיות במצב של אהבה, רק אם תעזוב את הדפוס הישן של היחסים, אהבה היא לא יחסים.
שני אנשים יכולים להיות אוהבים מאד יחד. ככל שיאהבו יותר, יפחת הסיכוי ליחסים כלשהם.
ככל שתגבר האהבה ביניהם, כך יהיה ביניהם יותר חופש.
ככל שהם אוהבים יותר, כך יש סיכוי קטן יותר לדרישה, להשתלטות, לציפיה, ובאופן טבעי אין גם שום עניין של תסכול כלשהו.
 
אני נגד כל סוגי היחסים.
 
למשל, אינני אוהב את המילה ידידות אלא את המילה ידידותיות. ידידותיות היא איכות שיש בכם. לעומת זאת ידידות היא שוב סוג של יחסים.
האהבה היא בעלת ערך כה רב, שיש להגן עליה מפני כל סוג של זיהום, של הידבקות ושל רעל. היחסים מרעילים אותה.
אני רוצה שהעולם יהיה מורכב מאינדיוידואלים. אפילו המילה "זוג" מכאיבה לי. הרסת שני אינדיוידואלים, וזוג אינו דבר יפה.
תן לעולם הזה להיות רק של אינדיוידואלים, וכל פעם שהאהבה פורחת בצורה ספונטנית שיר את זה, רקוד את זה, חיה את זה. אל תיצור מזה כבלים. אל תנסה לכבול מישהו ואל תרשה לאף אחד לכבול אותך.
עולם שיהיה מורכב רק מאינדיוידואלים חופשיים יהיה עולם חופשי באמת.
אחד הצרכים הגדולים ביותר של האדם הוא שיזדקקו לו. בגלל זה איני יכול לתאר לעצמי זמן כלשהו, שאהבה לא תתקיים בו. כל עוד ישנם יצורי אנוש, תהיה האהבה ההתנסות היקרה ביותר שלהם. ואותה אפשר להשיג על פני האדמה, אך היא אינה שייכת לכדור הארץ. היא נותנת לך כנפיים לעוף, כמו נשר אל השמש. בלי אהבה אתה חסר כנפיים. אך כיוון שהאהבה כה מזינה וכיוון שהיא צורך גדול כל-כך, התהוו ממצב זה כל הבעיות. אתה רוצה שהמאהב או האהובה יהיו נגישים גם מחר. זה היה יפה היום, ואתה דואג בנוגע למחר.
 
מתוך זה נולד מוסד הנישואים.
 
זה רק הפחד שאולי מי שאוהב אותך, האהובה שלך, יכול לעזוב אותך מחר.
אז בוא נעשה את זה, נהפוך את זה לחוזה לפני החברה ולפני החוק. אך זה מכוער. זה מכוער מאוד. מחליא. לעשות חוזה של אהבה משמעו, שאתה שם את החוק מעל האהבה. זה אומר שאתה שם את ההמון מעל האינדיבידואליות שלך, ואתה מחפש תמיכה בבתי המשפט, בצבאות, במשטרה, אצל השופטים, כדי לגרום לכך שהכבלים שלך יהיו בטוחים לחלוטין.
אי-אפשר לדעת מה יקרה מחר בבוקר.
האהבה באה כמו רוח ים, היא יכולה לבוא שוב, היא יכולה גם לא לבוא. וכשהיא אינה באה - החוק, הנישואים והמכובדות החברתית גורמים כמעט לכל הזוגות שבעולם לרדת לזנות.
לחיות עם אישה, לחיות עם גבר שלא אוהבים, לחיות למען הבטחון, לחיות למען התמיכה הכספית, לחיות מכל סיבה שהיא חוץ מאהבה - כל אלה הופכים את החיים לשום דבר מלבד זנות.
הייתי רוצה שהזנות תיעלם לחלוטין מהעולם.
כל הדתות רצו שלא תהיה זנות. אך זו הטיפשות האנושית. אותן הדתות שרצו שלא תהיה זנות, הן אלה שגורמות את הזנות. כיוון שמצד אחד הן תומכות בנישואים, ומצד שני הן נגד הזנות.
הנישואים בעצמם הם זנות.
אם אני סומך על האהבה שלי - למה שאתחתן? עצם הרעיון של חתונה הוא חוסר אמונה.
ומשהו שבא מחוסר אמונה לא יעזור לאהבה שלך לצמוח עמוק וגבוה יותר.
זה יהרוס אותה.
אהבה היא אותנטית רק כשהיא נותנת חופש. תן לזה להיות קנה המידה.
האהבה אמיתית רק כשהיא אינה מתערבת בפרטיות של האחר. היא מכבדת את האינדיוידואליות שלו ואת הפרטיות שלו.
אך מאמציהם של האוהבים, שאתה רואה בכל העולם, מכוונים לכך שדבר לא יהיה פרטי. כל הסודות צריכים להיות גלויים.
הם פוחדים מהאינדיוידואליות שלך, ונהרסת האינדיוידואליות של שניכם.
הם מקווים שעל-ידי כך שיהרסו זה את זה, יהפכו החיים שלהם להיות הגשמה.
הם פשוט נהיים אומללים יותר ויותר.
היה אוהב וזכור: כל דבר אמיתי משתנה דרך קבע.
קיבלת את המושגים הלא נכונים, שאהבה אמיתית היא לנצח.
ורד אמיתי לא נשאר לנצח. כל דבר חי צריך למות יום אחד.
הקיום הוא שינוי מתמשך.
אך המאמץ, הרעיון שאם האהבה היא אמיתית עליה להתקיים לנצח... ואם האהבה נעלמת יום אחד, אז המסקנה הטבעית היא, שהיא לא הייתה אמיתית.
הייתי רוצה שתדע: אהבה באה בפתאומיות לא משום שעשית מאמץ כלשהו. היא באה כמתנה של הטבע.
לא היית מקבל אותה באותו הזמן אילו היית דואג שיום אחד היא תעלם.
היא הולכת באותה הדרך שבה היא באה.
אך אין צורך לדאוג אם נבל פרח אחד. יבואו פרחים אחרים.
פרחים יבואו לנצח, אך אל תצמד לפרח אחד, או שמהר מאד תמצא את עצמך צמוד לפרח מת.
וזו המציאות: אנשים נצמדים לאהבה מתה, שפעם הייתה בחיים. עכשיו היא רק זיכרון וכאב, ואתה תקוע בגלל המכובדות, בגלל החוק.
לקרל מרקס היה רעיון נכון - שבקומוניזם לא יהיו נישואים. וכשהתרחשה המהפכה ברוסיה, במשך ארבע או חמש השנים הראשונות הם ניסו להפוך את האהבה לחופש. אך אז הם התחילו להיות מודעים לקשיים המעשיים שמרקס לא היה מודע אליהם, הוא רק חשב. והקושי הגדול מכולם היה, שאם אין נישואים המשפחה נעלמת, והמשפחה היא עמוד השדרה של החברה, של האומה. אם המשפחה נעלמת, אז האומה לא יכולה להתקיים עוד זמן רב. חמש שנים בלבד מאז המהפכה, שינתה המפלגה הקומוניסטית של רוסיה את כל הרעיון. שוב תמכו בנישואים. הגירושים הותרו רק בקושי. הערימו מכשולים רבים בפני הגירושים כדי שהיחידה המשפחתית תשאר, כי עכשיו הם רצו שתהיה להם אומה. בלי האומה אין פוליטיקאים ואין ממשלה. ומאז הם מעולם לא דיברו על כך, אף שזה היה אחד הרעיונות היסודיים של מרקס, שהנישואים באו אל תוך הקיום בגלל הרכוש הפרטי. כך שכאשר הרכוש הפרטי יעלם, גם הנישואים צריכים להעלם. אף אחד אינו מדבר על כך. דיברתי עם קומוניסטים, אך כולם נפלו למלכודת כלשהי, כמו כל הדתות. הקפיטל של קרל מרקס הפך להיות הברית החדשה שלהם או הקוראן הקדוש שלהם. אי אפשר לשנות בו דבר. אמרתי: "זה נכון, אני לא אומר שצריך לשנות בו משהו, אך תעקבו אחריו". הם אינם שומעים אותו. הם התחילו לסגוד לו. וזו כל האסטרטגיה של האדם, שבאמצעותה הוא נמנע מכל מהפכה אותנטית בעולם: סגידה.
 
 
אינני רוצה שהמשפחה תתקיים, אינני רוצה שהאומות יתקיימו, אינני רוצה שהעולם יהיה מחולק.
אני רוצה עולם אחד, הבני מאינדיוידואלים חופשיים שחיים באהבה ספונטנית, חיים בשקט, חיים במשחק, אינם מגנים את ההנאה, אינם פוחדים מפני הגיהנום, אינם משתוקקים לזכות בגמול בגן העדן - כי אנחנו יכולים ליצור את גן העדן כאן. יש לנו את כל הפוטנציאל ליצור אותו, אך איננו משתמשים בו. להפך, אנחנו יוצרים כל מכשול אפשרי כדי שכדור הארץ לא יהפוך גן עדן.
אני לא נגד אהבה. אני מאד לטובת האהבה, ולכן אני נגד כל היחסים ונגד נישואים.
זה אפשרי ששני אנשים יחיו יחד כל החיים. אף אחד אינו אומר שאתה צריך להפרד. אך החיים האלה יחד יהיו רק מתוך אה
המשך
אך החיים האלה יחד יהיו רק מתוך אהבה, בלי להתערב ולהשיג את גבולות האינדיוידואליות של האחר, את גבולות נשמתו הפרטית של האחר. זה הכבוד שלו.
אני מדבר על אהבה כעל תופעה רוחנית, לא כעל תופעה ביולוגית.
ביולוגיה היא לא אהבה, היא רק תשוקה. ביולוגיה מעוניינת בהמשך כל הזנים. הרעיון של האהבה הוא רק שוחד ביולוגי, וברגע שעשית אהבה עם אישה או עם גבר, פתאום אתה מוצא שכבר אינך מעוניין, לפחות לעשרים וארבע שעות, וזה תלוי בגיל. ככל שאתה מזדקן - ארבעים ושמונה שעות, שבעים ושתיים שעות...
מפקד חדש הגיע לבסיס הלגיון הצרפתי, והסרן תדרך אותו בכל הבניינים. לאחר שסיימו את הסיבוב, הסתכל המפקד בסרן ואמר: חכה רגע, לא הראית לי את הבניין הקטן והכחול שם. למה הוא משמש?
ענה לו הסרן:"טוב, אדוני, אתה רואה, שם יש לנו גמל. כל פעם שגבר מרגיש שהוא צריך אישה..."
"מספיק!" אמר המפקד בגועל. שבועיים מאוחר יותר התחיל המפקד עצמו להרגיש צורך באישה. הוא הלך לסרך ואמר:"תגיד לי משהו, סרן", הנמיך את קולו, הגניב כמה מבטים סביב ושאל:"האם הגמל מתפנה בזמן הקרוב?"
"תן לי לבדוק", אמר הסרן. הוא פתח את הספר שלו, "אה, כן, אדוני. הגמל פנוי מחר בצהריים בשעה שתיים".
אמר המפקד:״טוב תרשום אותי".
למחרת בשעה שתיים נכנס המפקד אל תוך הבניין הקטן והכחול. בפנים הוא מצא את הגמל הכי חמוד שראה בחייו. הוא סגר את הדלת.
הסרן שמע צרחות ורעשים, ולכן רץ ופרץ אל תוך הבניין. הוא מצא את המפקד עירום, מכוסה שיער גמל ובוץ. "סליחה, אדוני", אמר הסרן, "אבל האם לא היה זה נבון יותר לעשות כמו כל הגברים האחרים? לרכוב על הגמל אל העיר כדי למצוא אישה?"
 
אושו
אך החיים האלה יחד יהיו רק מתוך אהבה, בלי להתערב ולהשיג את גבולות האינדיוידואליות של האחר, את גבולות נשמתו הפרטית של האחר. זה הכבוד שלו.
אני מדבר על אהבה כעל תופעה רוחנית, לא כעל תופעה ביולוגית.
ביולוגיה היא לא אהבה, היא רק תשוקה. ביולוגיה מעוניינת בהמשך כל הזנים. הרעיון של האהבה הוא רק שוחד ביולוגי, וברגע שעשית אהבה עם אישה או עם גבר, פתאום אתה מוצא שכבר אינך מעוניין, לפחות לעשרים וארבע שעות, וזה תלוי בגיל. ככל שאתה מזדקן - ארבעים ושמונה שעות, שבעים ושתיים שעות...
מפקד חדש הגיע לבסיס הלגיון הצרפתי, והסרן תדרך אותו בכל הבניינים. לאחר שסיימו את הסיבוב, הסתכל המפקד בסרן ואמר: חכה רגע, לא הראית לי את הבניין הקטן והכחול שם. למה הוא משמש?
ענה לו הסרן:"טוב, אדוני, אתה רואה, שם יש לנו גמל. כל פעם שגבר מרגיש שהוא צריך אישה..."
"מספיק!" אמר המפקד בגועל. שבועיים מאוחר יותר התחיל המפקד עצמו להרגיש צורך באישה. הוא הלך לסרך ואמר:"תגיד לי משהו, סרן", הנמיך את קולו, הגניב כמה מבטים סביב ושאל:"האם הגמל מתפנה בזמן הקרוב?"
"תן לי לבדוק", אמר הסרן. הוא פתח את הספר שלו, "אה, כן, אדוני. הגמל פנוי מחר בצהריים בשעה שתיים".
אמר המפקד:״טוב תרשום אותי".
למחרת בשעה שתיים נכנס המפקד אל תוך הבניין הקטן והכחול. בפנים הוא מצא את הגמל הכי חמוד שראה בחייו. הוא סגר את הדלת.
הסרן שמע צרחות ורעשים, ולכן רץ ופרץ אל תוך הבניין. הוא מצא את המפקד עירום, מכוסה שיער גמל ובוץ. "סליחה, אדוני", אמר הסרן, "אבל האם לא היה זה נבון יותר לעשות כמו כל הגברים האחרים? לרכוב על הגמל אל העיר כדי למצוא אישה?"
 
אושו
יש לי תחושה
שלא חווית אהבת אמת.
לא יתכן שהיית יכול לקבל את התזה הזו, אם היית חווה אחת.
איך שאני רואה את זה? אהבה לא יכולה להיות או להתקיים- אלא אהבה רוחנית.
אהבה ביולוגית היא סטוץ, זיונים, תשוקה כמו שכתבת....
אז אני רואה את זה כאהבה ותשוקה, או רק תשוקה. זה כבר תלוי באנשים שמעורבים....
לא יודעת, כל התזה הזו נראית לי בדיה של אושו...יתכן שככה הוא חי, וזה היה התירוץ שלו. אבל אם זה כך, אז בעיני הוא לא אהב מעולם....
שלא חווית אהבת אמת.
לא יתכן שהיית יכול לקבל את התזה הזו, אם היית חווה אחת.איך שאני רואה את זה? אהבה לא יכולה להיות או להתקיים- אלא אהבה רוחנית.
אהבה ביולוגית היא סטוץ, זיונים, תשוקה כמו שכתבת....
אז אני רואה את זה כאהבה ותשוקה, או רק תשוקה. זה כבר תלוי באנשים שמעורבים....
לא יודעת, כל התזה הזו נראית לי בדיה של אושו...יתכן שככה הוא חי, וזה היה התירוץ שלו. אבל אם זה כך, אז בעיני הוא לא אהב מעולם....
חזרנו?
טוב אני קוראת......אז בגדול-
יש בזה הרבה נכון, אבל זה לא ריאלי בכלל. תסכים איתי לפחות שבעולם עם האנושות הנוכחת הקיימת, לא כל האנשים יהיו כאלה כמו שכותב אושו.
לפני שיתרחש דבר כזה, אנשים צריכים להיות בלבל אחר מבחינת הפנימיות שלהם, כדי שיוכל להתקיים דבר כזה בלי הגועל הצרוף שיכול לדבוק בזה מבחינת רוב האנושות אולי...עם זה אתה מסכים איתי?
אני חושבת שאושו במקרה הזה ניסה להתאים את העולם, לתזה שלו או זו שהוא ייחל מבחינת עצמו שתהיה. לא שוללת אינטרסים אישיים שלו.
לי זה נראה בעייתי לזרוק את התזה שלך לעולם- מבלי שהיא יכולה להתקיים. עד כאן בגדול.
בקצת יותר צפוף- איפה הקינאה בכל זה? איפה אהבת אמת כלפי אדם מסויים *תחשוב על עצמך כשאתה מאוהב על אמת, או שאולי לא חווית, לא יודעת*
כששאר האנשים פחות מעניינים אותו מבחינה רומנטית? הלב שלו "מכור"...באופן הכי טבעי שיש, לא מאולץ!
בעיקרון, במקום אושו הייתי הולכת יותר על התזה של: אם אתה אוהב אדם- תאמין בו, תבין שאם הוא איתך זה כי הוא רוצה לא כי הוא חייב. וכמובן תכבד את ההתפתחות האישית שלו בתוך המערכת הזוגית-שקיימת מרצון!
זה בקטנה.....לא מקבלת את התזה הזו רק חלקים קטנים ממנה...
טוב אני קוראת......אז בגדול-
יש בזה הרבה נכון, אבל זה לא ריאלי בכלל. תסכים איתי לפחות שבעולם עם האנושות הנוכחת הקיימת, לא כל האנשים יהיו כאלה כמו שכותב אושו.
לפני שיתרחש דבר כזה, אנשים צריכים להיות בלבל אחר מבחינת הפנימיות שלהם, כדי שיוכל להתקיים דבר כזה בלי הגועל הצרוף שיכול לדבוק בזה מבחינת רוב האנושות אולי...עם זה אתה מסכים איתי?
אני חושבת שאושו במקרה הזה ניסה להתאים את העולם, לתזה שלו או זו שהוא ייחל מבחינת עצמו שתהיה. לא שוללת אינטרסים אישיים שלו.
לי זה נראה בעייתי לזרוק את התזה שלך לעולם- מבלי שהיא יכולה להתקיים. עד כאן בגדול.
בקצת יותר צפוף- איפה הקינאה בכל זה? איפה אהבת אמת כלפי אדם מסויים *תחשוב על עצמך כשאתה מאוהב על אמת, או שאולי לא חווית, לא יודעת*
כששאר האנשים פחות מעניינים אותו מבחינה רומנטית? הלב שלו "מכור"...באופן הכי טבעי שיש, לא מאולץ!
בעיקרון, במקום אושו הייתי הולכת יותר על התזה של: אם אתה אוהב אדם- תאמין בו, תבין שאם הוא איתך זה כי הוא רוצה לא כי הוא חייב. וכמובן תכבד את ההתפתחות האישית שלו בתוך המערכת הזוגית-שקיימת מרצון!
זה בקטנה.....לא מקבלת את התזה הזו
רק חלקים קטנים ממנה...אוקיי, זה נכון. מסכימה איתך....
עכשיו תחשוב על סוגי האנשים הקיימים כרגע ברובם, שאין להם את ההבנה
להכיל את הדברים שלו, ומכךיוצא שאין להם את הכח לפעול כך.עכשיו תגיד לי- זו התובנה שלו ומה שהוא מוסר לעולם, נכון? אז אני אגיד לך שאו שהוא לא אהב
באמת, או שהוא אינטרסנט שמתאים את אלו שקוראים אותו ללא עוררין,למה שמתאים לו.
בתוך התזה שלו, בהחלט אפשר למצוא הרבה הגיון ודברים שאני למשל מקבלת.
כמו החופש של האינדיבידואל להגשים את עצמו ואת ההתפתחות שלו. את זה אפשר להשיג- כששניים הם חכמים או חכמים יחסית
עכשיו תחשוב על סוגי האנשים הקיימים כרגע ברובם, שאין להם את ההבנה
להכיל את הדברים שלו, ומכךיוצא שאין להם את הכח לפעול כך.עכשיו תגיד לי- זו התובנה שלו ומה שהוא מוסר לעולם, נכון?
אז אני אגיד לך שאו שהוא לא אהבבאמת, או שהוא אינטרסנט שמתאים את אלו שקוראים אותו ללא עוררין,למה שמתאים לו.
בתוך התזה שלו, בהחלט אפשר למצוא הרבה הגיון ודברים שאני למשל מקבלת.
כמו החופש של האינדיבידואל להגשים את עצמו ואת ההתפתחות שלו. את זה אפשר להשיג- כששניים הם חכמים או חכמים יחסית
יש אנשים שעשו את זה, והצליחו..
אני אישית לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה... בכל זאת- כמה אפשר לדעת אחרי שבוע על אדם?
לא צריך להקצין לשום כיוון, לא זמן קצר מידי או ארוך מידי....זה באמת אני חושבת תלוי בזוג. אני מכירה זוגות שיצאו שנים, נפרדו ומיד אחרי כמה חודשים התחתנו עם מישהו/י אחר/ת.
זה מה שמעסיק אותך בימים אלו?
מצד שני- עכשיו אני חושבת לעצמי, שאף פעם אתה לא יכול לדעת באמת ממש.
יש הפתעות, זה תלוי באנשים באיך הם בנויים. שאלה מורכבת שאלת...
אני אישית לא חושבת שהייתי יכולה לעשות את זה...
בכל זאת- כמה אפשר לדעת אחרי שבוע על אדם?לא צריך להקצין לשום כיוון, לא זמן קצר מידי או ארוך מידי....זה באמת אני חושבת תלוי בזוג. אני מכירה זוגות שיצאו שנים, נפרדו ומיד אחרי כמה חודשים התחתנו עם מישהו/י אחר/ת.
זה מה שמעסיק אותך בימים אלו?
מצד שני- עכשיו אני חושבת לעצמי, שאף פעם אתה לא יכול לדעת באמת ממש.
יש הפתעות, זה תלוי באנשים באיך הם בנויים. שאלה מורכבת שאלת...
מיתר פורט על אהבה
New member
אני לא חושב שזה כל כך תלוי בזמן אלא בהתנסות משותפת
אם לדוגמה אתה יוצא עם מישהי שנה ולא גרת איתה מעולם. כל אחד מכם גר אצל ההורים וניפגשים רק בסופי שבוע. זה לא יהיה נכון לדעתי למסד את הקשר לפני שתחוו מגורים משותפים.
אני לדוגמה גרתי עם אשתי אצל סבתה במשך כשנה.
גם זה לא היה מדד להסתדר, כי זו לא היתה הסביבה הטבעית שלנו.
רק כשעברנו לגור בדירה משלנו היא התחילה לעצבן ולתת לי פקודות "תוריד את הפח", "תסדר את זה", "תנקה את זה".
מצד שני ישנם זוגות שהקשר שלהם מתחיל מאוד אינטנסיבי ועוברים לגור יחד אחרי שבוע היכרות , אחרי חודשיים מחליטים להתחתן.
מה שמדריך אותם לדעתי זו עדיין התשוקה, ההתאהבות הראשונית.
אני חוושב שנישואין צריכים לבוא כהמשך טבעי להרגל של הקשר. כשהניצוצות שכחו. צריכים לבחון פוטנציאל לנישואין על פי חברות טובה, קשר הדדי, תמיכה נפשית ולאו דוקא רק על פי משיכה חייתית.
חשוב גם לבחון השקפות עולם. התייחסות לכסף, התייחסות לחינוך ילדים, מנטליות , אופי. אמנם תמיד אומרים שניגודים נמשכים, אבל קשה לי להאמין שזוג יכולים לקיים קשר טוב אם צד אחד אוהב לצאת המון לבלות ושני שונא את זה ורק רוצה להישאר בבית (על הדרך גם לא רוצה להוציא כסף)
זה יהיה קשה.
חשוב להגדיר ציפיות בקשר לפני שמחליטים להתחייב.
אם לדוגמה אתה יוצא עם מישהי שנה ולא גרת איתה מעולם. כל אחד מכם גר אצל ההורים וניפגשים רק בסופי שבוע. זה לא יהיה נכון לדעתי למסד את הקשר לפני שתחוו מגורים משותפים.
אני לדוגמה גרתי עם אשתי אצל סבתה במשך כשנה.
גם זה לא היה מדד להסתדר, כי זו לא היתה הסביבה הטבעית שלנו.
רק כשעברנו לגור בדירה משלנו היא התחילה לעצבן ולתת לי פקודות "תוריד את הפח", "תסדר את זה", "תנקה את זה".
מצד שני ישנם זוגות שהקשר שלהם מתחיל מאוד אינטנסיבי ועוברים לגור יחד אחרי שבוע היכרות , אחרי חודשיים מחליטים להתחתן.
מה שמדריך אותם לדעתי זו עדיין התשוקה, ההתאהבות הראשונית.
אני חוושב שנישואין צריכים לבוא כהמשך טבעי להרגל של הקשר. כשהניצוצות שכחו. צריכים לבחון פוטנציאל לנישואין על פי חברות טובה, קשר הדדי, תמיכה נפשית ולאו דוקא רק על פי משיכה חייתית.
חשוב גם לבחון השקפות עולם. התייחסות לכסף, התייחסות לחינוך ילדים, מנטליות , אופי. אמנם תמיד אומרים שניגודים נמשכים, אבל קשה לי להאמין שזוג יכולים לקיים קשר טוב אם צד אחד אוהב לצאת המון לבלות ושני שונא את זה ורק רוצה להישאר בבית (על הדרך גם לא רוצה להוציא כסף)
זה יהיה קשה.
חשוב להגדיר ציפיות בקשר לפני שמחליטים להתחייב.
טרם חוויתי אישית מצב כזה (ואין לי מושג אם כן בעתיד), אבל...
לא, אין זמן תחום ומוגדר. בניגוד להפעלת שואב אבק, אין לדברים האלה הוראות. אני מאמין, שזוג אמור לדעת (לפי תחושת בטן) שהזמן לקפוץ מדרגה יגיע. בדיוק כמו שאתה יודע מתי לשנות עבודה, סביבת מגורים ולזרוק לפח את החולצה הישנה מכיתה ו'.
אגב, התחלתי לכפור בסיפור של "אהבה אמת". אין דבר רחוק מהמציאות. גם בסיפורים הכי רומנטיים ומתוקים (בחיים, לא ספרים או סרטים), יש עליות ומורדות בכל השלבים. זה סוג של סיפור מעשיות ששני בני הזוג מוכרים זה לזו, כי אהבה או חיזור מבוססים על הונאה עצמית והדדית. כי זה עניין של אמונה, בדיוק כפי ש- X מאמין שהפוליטיקאי הזה הוא מלך ישראל ושהכדורגלן מהקבוצה האהובה עליו הוא הטוב ביותר בכל הזמנים. אין לזה הוכחה אמפירית כמו במעבדה, זה פשוט שכנוע עצמי וזהו. לא אמרתי שזה רע או שצריך להימנע, רק אמרתי שצריך להיות מודע לזה.
לא, אין זמן תחום ומוגדר. בניגוד להפעלת שואב אבק, אין לדברים האלה הוראות. אני מאמין, שזוג אמור לדעת (לפי תחושת בטן) שהזמן לקפוץ מדרגה יגיע. בדיוק כמו שאתה יודע מתי לשנות עבודה, סביבת מגורים ולזרוק לפח את החולצה הישנה מכיתה ו'.
אגב, התחלתי לכפור בסיפור של "אהבה אמת". אין דבר רחוק מהמציאות. גם בסיפורים הכי רומנטיים ומתוקים (בחיים, לא ספרים או סרטים), יש עליות ומורדות בכל השלבים. זה סוג של סיפור מעשיות ששני בני הזוג מוכרים זה לזו, כי אהבה או חיזור מבוססים על הונאה עצמית והדדית. כי זה עניין של אמונה, בדיוק כפי ש- X מאמין שהפוליטיקאי הזה הוא מלך ישראל ושהכדורגלן מהקבוצה האהובה עליו הוא הטוב ביותר בכל הזמנים. אין לזה הוכחה אמפירית כמו במעבדה, זה פשוט שכנוע עצמי וזהו. לא אמרתי שזה רע או שצריך להימנע, רק אמרתי שצריך להיות מודע לזה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.