האם חוסר העניין באנשים הולך ופוחת?
היי, אני רז בן 23 מאיזור המרכז.
בתקופה האחרונה אני מנסה לשנות בצורה דרסטית את ההתנהגות החברתית שלי, מזה שיושב תמיד בצד וחושב לעצמו מחשבות ולא משתף, היום אני שמח לומר שהמצב קצת שונה.
אך עם זאת, התחלתי לשים לב שלא רק אצלי זה ככה. כל פעם כשאני נמצא בסיטואציה בין-אישית כלשהי, בין אם מדובר על ישיבה בבר/פאב עם חברים, למידה בכיתה, סתם מעבר זמני מול זר ברחוב, אני שם לב יותר ויותר שאנשים פשוט שקועים לגמרי בבועה של עצמם, לא מסתכלים ימינה ולא שמאלה.
אני לא מכיר את המושג שכנות (מושג שדיי נעלם מהעולם עקב הטכנולוגיה), האם ההתקדמות הטכנולוגית אשמה בתופעה? או שתמיד בני-אדם היו קרים מבפנים?
אני לא חי בסרט, אני מודע לכך שאני גם חוטא בזה, והמון פעמים אני נסחף לסמארטפון ושוקע למחשבות, אבל כשהמצב עולה לי לתודעה, אני מבין ישר שזה פשוט הרגל ולא משהו שאני אוהב לעשות.
מה אתם חושבים?
היי, אני רז בן 23 מאיזור המרכז.
בתקופה האחרונה אני מנסה לשנות בצורה דרסטית את ההתנהגות החברתית שלי, מזה שיושב תמיד בצד וחושב לעצמו מחשבות ולא משתף, היום אני שמח לומר שהמצב קצת שונה.
אך עם זאת, התחלתי לשים לב שלא רק אצלי זה ככה. כל פעם כשאני נמצא בסיטואציה בין-אישית כלשהי, בין אם מדובר על ישיבה בבר/פאב עם חברים, למידה בכיתה, סתם מעבר זמני מול זר ברחוב, אני שם לב יותר ויותר שאנשים פשוט שקועים לגמרי בבועה של עצמם, לא מסתכלים ימינה ולא שמאלה.
אני לא מכיר את המושג שכנות (מושג שדיי נעלם מהעולם עקב הטכנולוגיה), האם ההתקדמות הטכנולוגית אשמה בתופעה? או שתמיד בני-אדם היו קרים מבפנים?
אני לא חי בסרט, אני מודע לכך שאני גם חוטא בזה, והמון פעמים אני נסחף לסמארטפון ושוקע למחשבות, אבל כשהמצב עולה לי לתודעה, אני מבין ישר שזה פשוט הרגל ולא משהו שאני אוהב לעשות.
מה אתם חושבים?