שמעו קטע מזוגיות
היא אומרת שאני לפעמים נוחר וזה מפריע לה לישון (אנחנו ישנים צמוד)
ואותי היא מעירה כל יום שעה לפני שאני אמור לקום (אני יודע אני יודע, אמור זה שם של דג ורומא בהפוך)
היא קמה לעבודה מוקדם ממני, ומכוונת שעון לשעה וחצי לפני הדד-ליין, כשבעצם החצי שעה הראשונה זה סתם צילצולים להציק לעצמך (ולי)
עכשיו לשנינו יש שינה קלה, אבל לא לשנינו יש התאוששות קלה (קרי להתעורר)
אני בנאדם שמקבל את החיים והמציאות קצת יותר בהכנעה, באהבה, אם התעררתי אז התעוררתי, מה לעשות, מה גם נתעצבן עכשיו ?!
נכעס על הבוקר (או לילה), אם ככה רצה ה-ה', אז ככה רצה ה-ה' !
מי אני ומה אני בכלל לחלוק ולהתלוננן, איפה יש בכלל תיבת תלונות ?
אבל היא... היא אלימה לעצמה ולסובבים אותה
קמה בבאסה ויסורים, כועסת, מתעצבנת, מעצבנת, ועוד מאחרת לעבודה, שזה 10 דקות הליכה, או אוטובוס 2 תחנות והיא שם
ואמרתי לה כבר 100 פעם "מאמי, אתה סתומה, אם לא היית סתומה המציאות לא היתה מתאכזרת אליך ככה בבוקר, בטח שלא היית מתאכזרת לעצמך, אבל זה בגלל שאת סתומה, רק תרימי תפקק ותראי איזו מציאות מעלפת תשפך לפנייך, בלי כעסים בבוקר, בלי עצבים, אין יותר "קשה לי" או "אני לא יכולה", את לא חייבת להשאר סתומה, יש דרכים תקינות יותר לחיות את המציאות"
בקיצור לא הצד היפה שלה
למזלי אני למדתי קצת איך להשתלט על עצמי, ולהכין את עצמי למצב של שינה להשקיט את המחשבות, ולמצב של התעוררות
להרגע,
אז היום יותר קל לי להרדים את עצמי, ויותר קל לי לחזור לישון אם התעוררתי , ויותר קל לי לקבל את המציאות האכזרית של לקום משינה
היום הצילצול של השעון התחיל לצלצל, והמשיך, עד שהתעוררתי, אז סימנתי לה שתכבה אותו והיא עונה לי בחוצפה "תפסיק, תכף"
, ואני יש לי עוד שעה וחצי לקום בכלל, וזה עוד הצילצולים של החצי שעה שהיא לא באמת קמה בה
אותי זה כמעט עיצבן, עד שאמרתי לעצמי אין בעיה, אני אשחק לה קטע כזה שהיא לא תדע מה קרה לה
חשבתי על כמה רעיונות
ראשון הוא האלים יותר (אני פשוט יודע להעריך מציאות חותכת) שזה אומר שכשהשעון הראשון שלה מצלצל (קרי 6 וחצי) שכשבכלל היא קמה בפועל ב7, אני פשוט אקרא בקולי קולות "מאמי קומי!!!, תתעוררי לעבודה!!!! שש וחצי !!!, ותוך כדי אנער אותה עם הידיים
שאני מאמין שאחרי פעמיים-שלוש כאלו כבר תיהיה לה יקיצה טיבעית רגע לפני שהשעון שלה מצלצל כדי שלא יעיר אותי
והרעיון שני הוא לקח קצת פחות אלים, אבל יותר מתמשך
שזה אומר לקבל על עצמי לקום כל בוקר לבית כנסת ב6 וחצי
שזה חצי שעה לפני שהיא באמת קמה, וגם לתת לשעון שלי לצלצל ולהטריף לה תמוח, ואז אני אענה לה "די מאמי, לא עכשיו"
למרות שמהחוצפנות שלה אני מוכן לקום גם ב6 רק בשביל ללמד אותה לקח
למזלה העצלנות שלי גוברת על הרצונות שלי בקטעים האלו
וגם אין לי לב למשוך לה את זה כל כך הרבה זמן, חרם, גם ככה היא מתעוררת לסיוט כל בוקר, ואניווי הילדים כבר ינסרו לה את המציאות הזו לאלפי חלקיקים בצורה אלימה פי 100 מכל מה שאני יכול לחשוב עליו (למרות שאני פתוח להצעות)
ולכן אני חושב שהבחירה האלימה יותר היא הבחירה הנכונה עבורה
פשוט מציאות חותכת זו מציאות שמקדמת אותך יותר מהר להבנת השיעור ולקיחת לקחים והסקת מסקנות
מה אתם אומרים, איך להתמודד עם הסיטואציה
היא אומרת שאני לפעמים נוחר וזה מפריע לה לישון (אנחנו ישנים צמוד)
ואותי היא מעירה כל יום שעה לפני שאני אמור לקום (אני יודע אני יודע, אמור זה שם של דג ורומא בהפוך)
היא קמה לעבודה מוקדם ממני, ומכוונת שעון לשעה וחצי לפני הדד-ליין, כשבעצם החצי שעה הראשונה זה סתם צילצולים להציק לעצמך (ולי)
עכשיו לשנינו יש שינה קלה, אבל לא לשנינו יש התאוששות קלה (קרי להתעורר)
אני בנאדם שמקבל את החיים והמציאות קצת יותר בהכנעה, באהבה, אם התעררתי אז התעוררתי, מה לעשות, מה גם נתעצבן עכשיו ?!
נכעס על הבוקר (או לילה), אם ככה רצה ה-ה', אז ככה רצה ה-ה' !
מי אני ומה אני בכלל לחלוק ולהתלוננן, איפה יש בכלל תיבת תלונות ?
אבל היא... היא אלימה לעצמה ולסובבים אותה
קמה בבאסה ויסורים, כועסת, מתעצבנת, מעצבנת, ועוד מאחרת לעבודה, שזה 10 דקות הליכה, או אוטובוס 2 תחנות והיא שם
ואמרתי לה כבר 100 פעם "מאמי, אתה סתומה, אם לא היית סתומה המציאות לא היתה מתאכזרת אליך ככה בבוקר, בטח שלא היית מתאכזרת לעצמך, אבל זה בגלל שאת סתומה, רק תרימי תפקק ותראי איזו מציאות מעלפת תשפך לפנייך, בלי כעסים בבוקר, בלי עצבים, אין יותר "קשה לי" או "אני לא יכולה", את לא חייבת להשאר סתומה, יש דרכים תקינות יותר לחיות את המציאות"
בקיצור לא הצד היפה שלה
למזלי אני למדתי קצת איך להשתלט על עצמי, ולהכין את עצמי למצב של שינה להשקיט את המחשבות, ולמצב של התעוררות
להרגע,
אז היום יותר קל לי להרדים את עצמי, ויותר קל לי לחזור לישון אם התעוררתי , ויותר קל לי לקבל את המציאות האכזרית של לקום משינה
היום הצילצול של השעון התחיל לצלצל, והמשיך, עד שהתעוררתי, אז סימנתי לה שתכבה אותו והיא עונה לי בחוצפה "תפסיק, תכף"
, ואני יש לי עוד שעה וחצי לקום בכלל, וזה עוד הצילצולים של החצי שעה שהיא לא באמת קמה בה
אותי זה כמעט עיצבן, עד שאמרתי לעצמי אין בעיה, אני אשחק לה קטע כזה שהיא לא תדע מה קרה לה
חשבתי על כמה רעיונות
ראשון הוא האלים יותר (אני פשוט יודע להעריך מציאות חותכת) שזה אומר שכשהשעון הראשון שלה מצלצל (קרי 6 וחצי) שכשבכלל היא קמה בפועל ב7, אני פשוט אקרא בקולי קולות "מאמי קומי!!!, תתעוררי לעבודה!!!! שש וחצי !!!, ותוך כדי אנער אותה עם הידיים
שאני מאמין שאחרי פעמיים-שלוש כאלו כבר תיהיה לה יקיצה טיבעית רגע לפני שהשעון שלה מצלצל כדי שלא יעיר אותי
והרעיון שני הוא לקח קצת פחות אלים, אבל יותר מתמשך
שזה אומר לקבל על עצמי לקום כל בוקר לבית כנסת ב6 וחצי
שזה חצי שעה לפני שהיא באמת קמה, וגם לתת לשעון שלי לצלצל ולהטריף לה תמוח, ואז אני אענה לה "די מאמי, לא עכשיו"
למרות שמהחוצפנות שלה אני מוכן לקום גם ב6 רק בשביל ללמד אותה לקח
למזלה העצלנות שלי גוברת על הרצונות שלי בקטעים האלו
וגם אין לי לב למשוך לה את זה כל כך הרבה זמן, חרם, גם ככה היא מתעוררת לסיוט כל בוקר, ואניווי הילדים כבר ינסרו לה את המציאות הזו לאלפי חלקיקים בצורה אלימה פי 100 מכל מה שאני יכול לחשוב עליו (למרות שאני פתוח להצעות)
ולכן אני חושב שהבחירה האלימה יותר היא הבחירה הנכונה עבורה
פשוט מציאות חותכת זו מציאות שמקדמת אותך יותר מהר להבנת השיעור ולקיחת לקחים והסקת מסקנות
מה אתם אומרים, איך להתמודד עם הסיטואציה
