שאלה בוערת

dory141

New member
שאלה בוערת


סקר: מי מעשן פה (או עישן/ניסה בעבר), מה ובאיזו תדירות? יש בני-זוג או בנות זוג מעשנים? תצאו עם מעשן/מעשנת?

אני לא מעשן, היו לי 10 נסיונות (8 סיגריות, 2 סיגרים קטנים בסה"כ). סיגריות בחיים לא אעשן שוב, סיגרים אולי, אם יהיה אירוע שמצדיק את זה. אין ולא היו בנות-זוג מעשנות, היו כמה שהיו בהפסקה (2). לא אצא עם מעשנת על בסיס יומי או שבועי. עקרונית אעדיף אחת שלא מעשנת כלום בכלל. עם זאת, לא תהיה לי בעיה עם אחת שמעשנת על בסיס חודשי, או יותר נדיר מכך, תלוי בכפוף לאישיות שלה. היכרתי מישהי שכתבה באתר הכרויות שהיא: "מתאמנת 4 פעמים בשבוע בשביל הגוף ומעשנת סיגריה בחודשיים בשביל הנפש". מבחינתי, זו גישה לגיטימית לחיים, למרות שעדיף גוף נקי מרעלים.
 

דביאן

New member
היה פעם שוטה אחד שאמר לי

שכל דבר בכמות קטנה הוא לא מזיק. והוא טועה. כל שאיפה של עישון מקצרת את החיים, מבשלת לך סרטן בכל מיני מקומות, מורידה לך את הכושר הגופני, ועושה עוד הרבה דברים לא טובים שעדיין לא התגלו. הבנת נכון, אני אנטי עישון. מעולם לא עישנתי. אשמח אם יעלו את מחירי הסיגריות ל-100$ לקופסה. לממן את הטיפולים. בהצלחה.
 

Som30ne

New member
לדעתי - הגישה הזו שגויה

לדעתי - לא לגיטימי להחליט עבור מישהו מה מתאים לו ומה בריא לו.
(אולי הנזק מאי השקט הנפשי, יקצר את חייה/ו יותר מהנזק של סיגריה ביום)
מה גם - כשאתה מחליט עבור מישהו "מה טוב בשבילו" - אתה יוצר אנטגוניזם מיידי.

ועם זאת -
לא אצא עם מעשנת כי זה מפריע לי.
הריח, ועוד משהו (מעבר לריח שמקשה לנשום בסביבת מעשנים) מפריע.
וזה נשאר בכל מערכות הגוף, במשך ימים ארוכים.
 
אתה מפספס משהו מאוד מהותי

ברור שאין לי בעיה שכל אחד יבחר את הרעל שלו.
הבעיה עם סיגריות שהן פוגעות ומפריעות לאנשים מסביב. אני רגיל שאומרים לי שאני מגזים ונסחף כשאני אומר את זה, אבל בעיני זאת התנהגות אנטי חברתית. כי זה לחדור למרחב הפרטי של מי שמסביבך. גם אם זה בשטח פתוח.
מכיר את מגיפת הקריוקי? כששכן מפעיל אותה בקולי קולות גם אז תשאל אם לגיטימי להחליט עבור מישהו מה מתאים לו ומה בריא לו? או אם סתם שכן שלך החליט בשבת בבוקר לפתוח את היום במסיבת טראנס, רוק או מזרחית - גם אז אתה מחליט בשבילו? ופה מדובר בתדירות נמוכה יותר. סיגריות הן יום יום. בכל מקום. אתה הולך ברחוב ולפניך יכול ללכת מישהו שנושף עליך רעל. בתחנות תחבורה ציבורית. בכניסה למשרד שאתה עובד. כופים עליך לנשום את זה.
אז צר לי. להגיד שזה להחליט עבור מישהו מה מתאים לו זה לגלגל עיניים או יותר נכון - רק לגלגל. לעשות ספין.
גם להורה שהולך עם הילד שלו ומעשן לידו תגיד שלא לגיטימי להחליט מה מתאים לו? מי שרוצה לעשן שיעשה את זה בד' אמותיו ויחנוק את עצמו. אני רק מקוה שהוא שם לבד ולא פוגע בבריאות של המשפחה שלו.
 

Som30ne

New member
אז אתה מתווכח איתי רק כדי לחזק את מה שאמרתי ???

כל מה שתיארת כאן - זה בעצם את זה שהעישון והרעש מפריעים --לך-- .

הבריאות של המעשן, או המרעיש - הם לא פקטור כאן, ואין להם השפעה.

וזה בדיוק מה שכתבתי.
 
אני ממש לא מחזק את מה שאמרת

אתה מסתכל על זה בצורה שגויה.
אתה מתייחס לזה בהתממות כשאתה אומר "לא לגיטימי להחליט עבור מישהו מה מתאים לו ומה בריא לו" ו"כשאתה מחליט עבור מישהו "מה טוב בשבילו" - אתה יוצר אנטגוניזם מיידי". כי אתה מתייחס לזה כאילו מדובר במשהו שפוגע רק באדם עצמו. אבל עישון זה תחביב או הרגל שפוגע גם בסביבה גם בלי שמדברים על 'מפריע לא מפריע'. ככה שהעמדה שהבעתי כלפי עישון לא נובעת ממקום של להחליט עבור מישהו מה טוב או מה רע בשבילו. ואם לא היה ברור, אני לא אצא עם מעשנת לא רק כי זה מפריע לי. אלא אפילו יותר בגלל שאני רואה בזה חוסר התחשבות בסביבה בלשון המעטה. כי מעבר להתבוננות על הסקאלה של 'מפריע-לא מפריע' זה גם פוגע בבריאותם של אחרים.
לכן אני גם לא אמהר לצאת עם מעשנת לשעבר שהפסיקה רק כי זה פגע לה בבריאות ובכיס.
ככה שלא רק בריאות המעשן עומדת כאן על הפרק, אלא גם בריאות הסביבה שלו. למעשים שלו יש השלכות. זה שאתה מסתכל רק על בריאותו זאת נקודת מבט מאוד צרה. לך לדוגמא של הורה ותינוק. התינוק יודע אם זה מפריע לו או לא? ואם כן - יש לו יכולת להביע את זה בשלב שהוא עדיין לא מדבר? שלא לדבר על אמא בהריון שמעשנת. וקח גם סתם משפחה שבה ההורים מעשנים ולילדים זה לא מפריע. זה שזה לא מפריע לילדים לא אומר שהבריאות שלהם לא נפגעת.
ומעבר לזה - מה שדביאן אמר זאת עוד נקודה שהתעלמת ממנה. טיפולים במחלות שנגרמות מנזקי עישון עולים לקופת המדינה לא מעט כסף ולכך הוא התכוון בהפקעת מחירי הסיגריות. ככה שלא מדובר פה רק באם עשן הסיגריות מפריע לנו או פוגע לנו בבריאות. גם כשהוא פוגע בבריאות המעשן אנחנו משלמים על זה.
 

Som30ne

New member
או קיי, אז עכשיו הבנתי יותר את כוונתך

ולמרות שאני בגדול מסכים עם הדברים,
גם כאן - הדאגה לבריאות הסביבה היא בעייתית, בטח ובטח כשאתה מעלה את הטיעון של עלויות מערכת הבריאות.
בדיוק כמו כל המטיפים לטבעונות - כי זה טוב לסביבה, עוזר לבריאות, מצמצם את התחלואה הכללית - וחוסך כסף למערכת הבריאות.
אז נכון שהקורניבור המצוי לא מאכיל את סביבתו בבשר בעל כורחה -
אבל - אם החוק במדינה היה נאכף - המעשנים היו מרעילים רק את עצמם ואת דומיהם -
כי הם היו מודרים לפינות העישון.
אבל - מכוון שהחוק בארץ הוא בעצם צ-חוק - המצב הוא כפי שהוא.

הפקעת מחירי הסיגריות לא תזיז כהוא זה לחינוך בנושא, ולא תנותב לתקצוב המערכת הרפואית לטיפול בנזקי העישון,
בדיוק כמו שמיסי הרכב, ומיסי הדלק - לא מנותבים למטרה שלשמה הם נוצרו (פיתוח תשתיות תחבורה, ובעיקר - תחבורה ציבורית איכותית),
ובדיוק כמו שמס הבריאות לא מנותב למערכת הבריאות - אלא מעורבבים עם כלל הכנסות המדינה, ומחולקים לכל המרבה הצווחות ובאיומים.
(הצעת החוק המקורית של "חוק בריאות ממלכתי" נפסלה בדיוק על זה - על הדרישה שהסכומים שנגבים כ"מס בריאות" ינותבו בלעדית למערכת הבריאות)
אם הסכומים שנגבים כ"מס בריאות" היו מנותבים למערכת הבריאות - היום לא היית צריך לחכות לשום בדיקה יותר מימים בודדים (ואולי אפילו שעות בודדות).
 
לדעתי הוא צודק בהקשר

אני למשל לא דתיה ולא שומרת שבת (ובטח לא כשרות)
אבל לדעתי זה מקביל ללהשמיע מוזיקה חזקה בשבת כששכניך דתיים-
זה פורץ לתחום שלהם ואין להם בחירה.

אותו דבר אם אתה אוהב אדם והוא לא מעשן כמוך ,
או שאתה מעשן בסביבתו של אחר- לדעתי צריך להתרחק כמה שיותר רחוק שאפשר
או לכל הפחות אם אדם לא מעשן והוא בן זוגך לעשן בחוץ ולא לצידו.

כי זה בדיוק כמו מוזיקה בשבת - שאומנם שם הפגיעה סובייקטיבית ערכית
אבל פה זה חמור מזה - זו פגיעה בריאותית נכפית.
 

Som30ne

New member
מוסיקה היא לא פגיעה

סובייקטיבית ערכית.

זיהום רעש - הוכח כמזיק לא מבוטל לבריאות הנפשית והפיסית.
 
אל תהיה קלוץ

אנחנו לא מדברים על דציבלים שיכולים לגרום לך לחרשות וגם לא על
מכונה כבדה שמטרטרת לך את עצמות התוף -
אנחנו מדברים על הפאפם פאדם המרגיז שמונע ממך לחשוב, לישון, או לשמור שבת אם זה מה ששלך.

אל תהיה כל כך "כבדו את דעתו" וזה "אובייקטיבי"
זה סתם גורם לך להשמע מצחיק.
 
3 אם לפרק

עדין יש בעיה בתפיסה שלך-
זיהום רעש הוא למשל ערך אובייקטיבי בו מגובה או עוצמה מסוימת של דציבלים (אני לא זוכרת איך מודדים את זה כי גלי הקול הרי ככל שהם יותר רחבים וככל שהתדירות שלהם יותר תכופה זה משפיע בהתאמה על גובה או עוצמה)
זה פוגע בשמיעה.

אבל האם כל הרעשים שמפריעים לנו כששכן משמיע הם בעוצמה כזו שפוגעת? ואם למשל סגרת את החלון? והכי חשוב איך תוכל לאמוד מה מטריד ומפריע לאדם- הרי זה לגמרי *סובייקטיבי* למשל אני יכולה לשמוע בפול ווליום באוזניות מוזיקה כי אני לא אוהבת גירויים חלשים - אחרים סובלים מאוד מזה וגם חוש הטעם שלי לגבי מלח הוא יחסית עמום ואצל אחר לא - מצד שני יש כאלה שעם חריף חשים הנאה וכאלה שלא.

אתה מבין את הנקודה שלי?
וזה שלא לדבר על העיתים- למשל אדם יכול להיות מרוצה לגמרי עם פאפם פדאם מחוץ לחלונו ביום רגיל (מכירה כאלה שגרו ליד דיסקוטק וזה כלל לא אכפת להם) אבל ביום השבת שהם רוצים לשמור על אווירתו הנקיה וקדושתו מוזיקה כזה תהיה להם לרועץ. אתה מבין?

זה לניסוח "סובייקטיבי ערכים"
אז מצד אחד זה לגמרי טוב ונכון שאתה מקפיד על רצונו הגמור של אחר- כי זה קולע לסובייקטיביות הזו
ומצד שני דווקא בגללו ובגלל הניסיון להיות אובייקטיבי אתה מפספס מה שיכול להיות אובייקטיבי באמת. נניח ולא אומרת שפספסת את זה- עישון פסיבי פוגע חד משמעית ולא משנה איך בילד או באדם ברחוב וזה יותר חמור לדעתי מפגיעה בעור התוף שהתרחשה כן /לא (ושוב גם זה תלוי באדם- יש אנשים עם טינטונים ורגישות שמיעתית שבשבילם זה להתכווץ במיטה ולבכות) .

אתה מבין?
עלתה בי ההבנה שיתכן שתפגע ממה שרשמתי- כי זה קורה לי הרבה משום שאין לי מחסום או הבנה בין הפה לראש. אז למרות שאני לא מכירה אותך ובעיקרון לא אכפת לי מה זר באינטרנט יחשוב- לא הייתי רוצה שתתעצבן.

כי זה גם לא בא מכוונה רעה (זה עדין אחד הדברים שאני לא לגמרי בטוחה לגבי הגבולות שלהם אצל נורמטיבים כי קורה לא פעם שאנשים חוטפים עלי עצבים).
ואני אדגים -הבת של ידיד שלי שהוא אוטיסט היא גם לא רגילה בעצמה-
היא בת חמש ואבא שלה כמוני אבל יותר לא שם לב לג'אסטות של נימוס וזה מרגיז ומצחיק אותו לקלל יותר מאותי-
אז הוא כל הזמן "איזה יום חרא, נראית כוסית" וכל מיני כאלה (אגב אל תחשוב שזה דר בכפיפה אחת עם אייקיו- הוא פסל וכותב בצורה שהייתה נשמטת לך הלסת).
הבת שלו בת 5 והיא אחת הילדות האדיבות, המתוקות והרגישות שנתקלתי בהן - אם מישהי בוכה בגן היא מיד מביאה את "שמיכי" השמיכה מטפלת בה במסירות ודואגת לה
מצד שני היא חסרת טקט בדיוק כמו אבא שלה או כמוני בגילה - אפילו יותר והיא אומרת שהיא עושה "עוגת קקי" וקוראת לאנשים מטומטמים כשהיא חושבת שאמרו משהו לא נכון או סתם אומרת יותר מדי ממה שמישהו רוצה לשמוע . אבל זה לא סותר שאין בה גרם אחד של רוע לב, היא חושבת שהקללות מצחיקות ויותר מזה היא גם כמו אבא שלה נכפית להגיד מה שחולף לה בראש.

אז לא אמרתי את זה כדי לפגוע :) .
 

Som30ne

New member
דונט וורי

אני לא נפגע או מתעצבן, בטח כאשר הדיון נשאר לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם.

לדעתי - כל הפרעה שגורמת לסביבה להכנס למוד של מגננה צריכה להיות אסורה.
סגירת חלון = מגננה.
למה אני צריך להחנק בבית סגור, כשהיצור הבלתי מתחשב מפעיל את ה"מוסיקה" שלו ?
(או לחילופין - נושף את עשן הסיגריות שלו החוצה, כדי שהבית שלו לא יסריח, אבל - הבית של שאר הכשנים יספוג את הסירחון)

כבר אמרתי בעבר - ואגיש שוב - לתפיסתי - חוסר התחשבות הוא לא רוע.
רוע הוא משהו שעושים בכוונה תחילה, במטרה להזיק לאחרים.
(ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - רוע לעומת חוסר התחשבות אפשר להקביל לרצח מדרגה ראשונה לעומת להריגה - אני מניח שכאן ההבדל בין הדברים הוא ברור)
 
אין הבדל בין השניים לרוב

וזה דבר עקרוני.

אתה פוגע גם כשאתה לא יודע ואתה יכול לדבר על זה ולחשוב על זה או להמנע.
כשאתה ספוג ברעל זה כבר מקום אחר - זה קודם כל פגיעה בעצמך וחמורה ואוי לנפגע ואוי לפוגע על נפשו שלו.

אני מקווה תמיד שאדם משוכנע שפעל בתום לב ,
לשאת רשעות אישית זה קשה יותר מלשאת רשעות לא אנושית ולא אישית
כבר ראיתי אנשים כאלה מתפרקים.
מקווה שלא אראה שוב , אם להתגלגל במדרון אז לפחות עם חיוך על שפתיים
יש בזה גם חסד כלשהו
 

Som30ne

New member
באמת ?

את לא רואה הבדל בין תכנון מדוקדק, עם כוונה מלאה, לעומת משהו שנעשה בשוגג ?

ובעניין רעלים - יש שיגידו שדוקא אלו שמרשים לעצמם לפגוע באחרים, מנקים את נפשם מהכעס, מהטינה, ומהגורמים הנפשיים של סטרס ושל תעוקה מפשית.
 
אני לא יודעת איך לענות

לא במצב לענות גם- אנסה אבל מילים כפויות וכפותות
במעיל שיגעון

טוב
אנסה בכללי- לחבר
אני חושבת שהיחס שלך בין כוונה- מעשה- מודעות
יש בו מן החסר
וקשה לי למצוא מילים שתדייקנה לפנורמה טקסטואלית כזו

מה הגבול בין כוונה לשוגג?
מה קדם לו , מה יצר אותו - מה שרשרת הזיכרון שמשחזרת רוע מכוון שכזה
הרוע שלי עמוק מזה והחלטי ונוגע מזה
יש שאקלל ואתה תבחר לראות זאת כרשע, זילזול , שנאה
אבל אני רק מהדהדת מה שנחבא מתחת פינות או כאב שנגרע מבית החזה החוצה
הגס ביותר עבורי הוא דווקא לנהוג באחר בלי צלם אנוש-
בכל מצב. קשה לתאר
לטעון לכל דבר שמפריד- מתנשא- סמכותני- מלעיג- בז לכאבו- בז למצבו- מפספס גוונים של קיום.

זה כל הזמן מסביבך- וזה לא נאמר. זה כל כך מובנה גם בשוחרי כוונות טובות שאני נכנסת למצב קפוא- קר- נמהר של שנאה. יש מעט מאוד אנשים שחשים לי כפותחים שיח כלא כפותים לכל מה ששגוי. מה שגוי ?
החירחור המתמיד לכבוד, לצורך להוכיח טיפשות או חוכמה על אחר, לראות בו חפץ , לראות בו רוע, להרים את עליונותך המוסרית (חרא זה אף אחד לא חף ממנו), לקבע ולעצור זרימה- בשם אידאל צדקני מדי , טקט, מוסכמה, התנשאות.

אתה לא מבין לאיזה רמות זה מחלחל - בעיקר הגאווה. גאווה ריקה לסבל, לחום , לבשר , לקיום , לאחר- לאחר!.
עד לאן וכמה- אני לא רואה ממש אדם אני רואה מה שלא ידעתי פעם שכך- כמו מין צמתים שמובילים בו להחלטותיו, מעייניו, רצונותיו , תשוקותיו , כמו עץ או פקעת שורשים , או מבוך - והכל קופץ לי מול העיינים כמקשה אחת .

ולכן קשה לי לענות לך מה גרוע. גרוע שנדמה לו שחזק ושולט בגורלו- יש הרבה טיפשות שמזהה עם מוסר גרוע, עם התדמות לשולט בעצמו , לשולט באחר , עם יומרה מוסרית. מה זה יומרה? ההבטחה לדעת מ לדעת כ טוב מאחר.
אם שורשו הירככי -סמכותי - גאה כל הרוע יאסף אט אט באלף דרכים.
אני לא יכולה להצביע ולומר כוונתיו- אני לא רואה כוונה כנפרדת ממכלול האדם
שמבצע תנועה.
זה קשור להבנת נפש- כל מהלכים ותמורותיה. - כל הסבריה וחיבורה

והרשע שאני חשה הוא כזה שנדחק בך לקרן זווית. פי מיליון בהגדלה אצלי. לכן אני משתגעת כל הזמן. נקרעת . קופאת . כמו העולם. לכן אנשים בוחרים להרע זה לזה.

אני גם נקרעת כי יש המון יופי שאין לתארו במילים שמת לי כל יום מול העיינים בגלל כל אלה וכל חיותו נעצרת בפעימת המוות של אותם שורשים שהזכרתי-
סמכות- היררכיה- גאווה - השפלת אחר
קודם כל - כשאין שוויון מהותי ופנימי, כשאין רוך כמחייב. כל אלה זורמים כמו דם שרץ ורץ בכל חיותו וקיומו של אחר.

וזה משתקף בדמות הרבים. גרוע בעיני אדם שמבצע בלא ידיעה מתוך תחושה של טוב לב או נכונות וצדק עמו מאשר אדם שמודע לכאב ובכל זאת נכנע לו. שניהם גם יחד עכורים בכל ענפיהם אבל הכואב שידע יש לו פתח להשריץ את הארס החוצה החוצה ממנו.

כשלא מודע - גס יותר, בהמי יותר ולכן הגרוע בהם- כי הם רבים
ממלאים חללים כמו תולעי מרצע. הכוח שלהם באיחודם בבורותם
אני יכולה לדון לחובה לשנאה גם את היחיד אבל דווקא בתנועתו הנגדית
יתכן אלמנט מרפא מאוד.

פעם שאלתי את עצמי למה יחיד?
ואז למה רבים
כי פסיכוזה של יחיד תוכל להסביר בחוסר מוצלח של מצב זמן חולי
וזה עבר להבנה שהמשקל בין הרבים מסייע ויוצר את היחיד
והיחיד מסייע ויוצר את הרבים.
לכן כשיקוף כשמבטא את הנאלח באדם מכוונה היחיד מתמיר לעצמו
עונש מוות שאינו ממניין הגיהנום הזה.

הלוואי ויכולתי להסביר לך בשפה שתבין. אבל ממילא אין דרך בה תבין
אני מתייסרת בכאבים כאלה שאתה לא מדמיין בעניין הזה -
ויותר מכל כשמדובר באדם שאפשר לאהוב
שאפשר שיעורר את כל היפה והטוב
ושבדיוק כמו ואולי דווקא "מונוגמיה" שמייצגת למעשה את שיקוף כל היפה והטוב
באדם אחד ודרך אדם אחד חווית קיום של עולם ומלואו ולכן רבים כאחד - מתוך אחד - סימבול וממשות
אז ככה אדם מודע לופת לעצמו עול לא מתואר בבחירתו ברשעות
ולא נקל לשער שכל שורשיו פושים הלם ועצב ורעל אינקץ

לפגוע באחר לא מנקה.
הוא יכול לפרש לך מה שבבסיסנו - האנושי - העדין- הנצרך - האוהב
לכל אדם
בכל זמן
בכל דרך
בכל גוון
דווקא השונות ביחס זה לזה מאפשרת לחוש את האיחוד האנושי טוב יותר.

הלוואי שיכולתי לתרגם לך אבל אני מצטערת, כשאני לא מבוקרת או ממוקדת
בשפה הנטי"ית אני מאבדת את היכולת לתקשר דרך ועם המושגים שלכם.
מאוד קשה לי - זה מה שאומרת בשבילי השפה הלא אוטיסטית
(היא לא שפה היא קיום)
נוראית. אני חונקת את המילים שלי מרבית הזמן כי החיבורים
התחושה
האהבה
הבלתי מעמדי ואינטרסנטי כמעט לא מובן בשדה השפתי שלכם
וכשמובן נחמס לטובת כלל שמתגלם באחר שיכול ויכל ליותר
וזה מעציב אותי.

וכל תשובה אני נאלצת לתרגם למרחב השפה שלכם-
כי השיח והקישורים שלי שונים לגמרי
וכל דבר נשמע לא במקום , לא קשור, משונה.

אני לא רואה אדם כיחידה.
אני לא מרגישה אדם כיחידה
אני לא מרגישה מרחב כיחידה אלא זרימה
וזה מסביר ביחס ליחיד-

דה פקטו אייחס לכוונת הלב מניע מהותי, כמובן אז אפשר לומר שכן
אבל ביחס האישי בניסיון עד גבול מסוים לחזור בו , להשתנות
אאמין לאו דווקא במי שנראה לך זמין וברור להאמין בו.
לא רואה ככה אדם תלוי מה הדם שזורם בו כרגע וכמה הוא בריא להבין שהוא חולה
ולא מתוך יחס קבוע למוסר אלא מתוך יחס משתנה בהתאם לטבעו,
תכולתו , פנימיותו.

לעזאזל . אני מצטערת. תן לי לחזור ביום שאארגן את השפה- אוכל לענות
בצורה שלכם.

מתנצלת על ההארכה לנסות לדבר. לא ילך היום.

תשובה סופית ונחרצת :
"זה מורכב- ולא פשוט להכריע שחור ולבן לפי כוונת הלב כי בכל סיטואציה בחיים יש הרבה יותר דברים לשקול ולבדוק.
תוכל לחשוב על סיטואציות בהן רשע מתוכנן יכול דווקא להיות פחות רע מרשע של שתיקה. הדוגמא הגדולה מכולן- שהיא שוגג השוגגים- השואה. אם לא ברור לך מדוע אדם ישתוק , לא יחשוב לציית הרי שניסוי מילגרם חושף אמת משמעותית.
יתכן ותאמר שזה במזיד אבל יתכן ואדם שלא מבחין בינך לבין חיה אין לייחס לו מזיד שכזה ככה גם מתגלם במעשים. החשיבות והיכולת של חוסר מודעות- טראנס מובנה וכוחו של ההמון מגבירים סיכון של רשע אמיתי ומשמעותי לאחר- המוביל אותו הוא לא פעם בובה על חוט של עצמו וחולשותיו אבל גם אם לא נלך על דרך זו לרוב רשע יחודי גרוע פחות מרשע לא יחודי , שגרתי שקורה כל הזמן בקיום."

הכי קרוב שהצלחתי להתראות. לילה טוב
 
סליחה שחפרתי

אני חושבת שאני לא יכולה להסביר.
לא חושבת שיש טעם.

השפה שלי לא קבועה כמו שלך- המושגים מתחלפים ומובנים דרך ההקשר
ולכן גם בין דובר לדובר מצריכים העמקה ובירור של חשיפתם.
אז נאמר שאני לא יודעת מה לענות .
הכי טוב.
בדרך כלל האחר לא מבין , וזה בסדר מבחינתי.
 

Som30ne

New member
אנסה להדגים בצורה בוטה יותר

אבל - קודם שאלה - נה זה " נ"ט " ?
(הפירוש היחיד שאני מכיר לראשי התיבות האלו הוא "נגד טנקים" ו/או "נגד טילים")

הריגה :
רופא שמבצע ניתוח בחולה, אבל בגלל טעות או תנועה לא נכונה, גורם למותו
או
נהג שנוסע בכביש, במקום שבו אין מעבר חציה, ובגלל חוסר תשומת לב של חלקיק שניה, סנוור, או הפרעה רגעית אחרת - פוגע באדם וגורם למותו.
(אני יכול להעיד שקרה לי כבר פעם שיצאתי מהבית, והגעתי לעבודה,
ולא זכרתי שום דבר ממה שקרה בין שתי נקודות הזמן האלו.
נהיגה בסוג של "טייס אוטומטי".
בלי לזכור איפה ואם היו רמזורים אדומים, אם היו אנשים במעברי החציה,
ועוד פרטים כאלו ואחרים על מה שקרה בדרך בין שני המקומות)

רצח מדרגה ראשונה -
מישהו שהחליט להרוג אדם מסיבה כלשהי.
דאג לבדוק היכן האדם הזה מסתובב, מתי, ועם מי,
ולהבין מתי ואיפה תהייה שעת כושר לבצע את המעשה,
הכין את הנשק לביצוע מהעשה (נשק - יכול להיות גם ידיים חשופות, או התוקף חזק דיו ומיומן דיו)
וגם בסופו של דבר ביצע את התוכנית.
 
בלי בוטות בבקשה

נ"ט- הצחקת אותי נורא עם הנגד טנקים
זה נוירוטיפקלים אנשים בעלי מבנה מוחי ממוצע- לא אוטיסטים.
אדם אמצע- אדם על קו התפר בין הספקטרום לבין הנ"ט = בן דוד.

אפשר להפוך את זה כי העולם גם הפוך כמו לאוטיסטים
בשפתך-
ונקח את היסוד הסמכותי, הררכי , מפריד ואגואיסטי בחסוות הסביבה-
רוב הנ"ט לא כולם - רוב בני האדם הם
מתנשאים למעמד רופא אבל הם לא טורחים ללמוד את המאטריה
ולכן ממיתים אינספור חולים בוודאי אוטיסטים כל הזמן.

כשאתה מביט פרטנית- זה קל לומר שהנהג לא אם כמו רוצח וזה נכון כאמור
פשטנית כשאתה מסתכל במה שמרכיב רוצח ובמה שמרכיב רוצחים נפשיים
זה הרופא ,
שבכל אחד
והטייס האוטומטי שמסנוור אותם לתהילה הנודעת של אותם יסודות.

אז כן רוצח הוא רוצח וזה לא מקל אבל הדחיפה לרוצח מבצע מתכנן
היא תחילה לא מהאוויר אלא דווקא מתוך אותם רופאים
טייסים אוטומטים (טייס גם סמל סטטוס- מתאים).

זה בערך מה שאני חווה - יש רובד מתחת לרובד.
בהקשר אוטיסטי זה משמעותי ביותר, הכי.

ובהבנה גם כן.
וכמובן זה לא מפחית אשמה מהרוצח הישיר


אגב אתה מזכיר לי מישהו , רק לא זוכרת מי מנסה להתאים
טעם למי . אולי יעזור לי להבין משהו ממהותך.
 

Som30ne

New member
ברור

שאני מזכיר לך מישהו.
שהרי זה אני.
Som30ne = SomEOne = מישהו.

ו - יש לי קצת הרגשה שאת מתאמצת _לא_ להבין/לרדת לסוף דעתי.
קצת מתחפרת בדעתך, באמירה מסויימת, שיש לך קושי כלשהו לחזור ממנה.
אולי אני טועה.
אבל - כך זה מרגיש לי כרגע.
(ואצטת אותך ואומר - שאין לי כוונה לפגוע או להרגיז)
 
למעלה