היי חברים, זקוקה לעצה...
היי כולם, קוראת פה הרבה אבל אף פעם לא כתבתי... תמיד יש פעם ראשונה
הכרתי בחור מקסים, גם חתיך ברמה שלא הכרתי, גם חכם, גם רגיש... הייתי בטוחה שזכיתי בלוטו, אבל כמו שאומרים אין מתנות חינם
והבחור חרדתי ברמות, חסר בטחון ברמות שלא ברור לי על מה ולמה. דיברנו בהתחלה על זה שלשנינו יש בעיות אמון, אבל אני מרגישה שאצלו זה כבר לא בריא.
הוא אומר לי שהוא אוהב אותי, אבל לפעמים אני מרגישה שזו יותר אובססיה...
הייתי שקופה איתו מההתחלה על הכל - יש לי הרבה ידידים, יש לי חשבונות פייסבוק, אינסטגרם וסנאפצ'אט פעילים שאני נהנית מהם וקשורים לעבודה שלי, הכל הוא ידע, כי מבחינתי אין מה להסתיר.
ולמרות כל זה, אחרי פחות מחודש הוא התחיל להעיר לי על תמונות שאני מעלה, ביקש ממני לצנזר את עצמי. הרגשתי שזה מוזר, אבל זה היה רק זה והוא היה כזה מושלם אז זרמתי. אח"כ הוא ביקש ממני לא לבלות עם ידידים שלי לבד. אמרתי אוקיי, מוזר... אבל סבבה, ממילא אין לי כ"כ זמן אליהם כי אני מבלה הרבה איתו.
מפה לשם זה הגיע למצב שהוא שואל אותי 160 פעמים ביום איפה אני, אם אני לא עונה לו (עם כל חיבתי לאפליקציות אני לא בנאדם שמטבעי מחובר נון-סטופ לטלפון, ואמרתי לו את זה) אז הוא משתגע ושולח הודעות נלחצות. שואל אותי עם מי אני מדברת בווצאפ כשהוא שם לב שאני לא מתכתבת רק איתו. מבקש ממני להתלבש בצורה שונה.
ישבנו במסעדה והסתכלתי על נעליים מוזרות של בחור, הוא החליט שאני מתחילה איתו. כבר פעמיים בריב איתי (טלפוני) הוא היה צריך להוציא עצבים וחבט בדברים ונפצע קצת.
בקיצור, נדלקה לי מה זה נורה אדומה... עם צ'קלקות לידה.
אני מגזימה? אני מחפשת?
אני אדם שקצת קשה לו יותר להיקשר, באופן טבעי אוהבת את החופש שלי... אבל מרגישה שהקרבתי המון בשבילו בזמן קצר והוא רק מחפש עוד ועוד.
תוכלו לעזור לי לנתח את המצב?
היי כולם, קוראת פה הרבה אבל אף פעם לא כתבתי... תמיד יש פעם ראשונה
הכרתי בחור מקסים, גם חתיך ברמה שלא הכרתי, גם חכם, גם רגיש... הייתי בטוחה שזכיתי בלוטו, אבל כמו שאומרים אין מתנות חינם
והבחור חרדתי ברמות, חסר בטחון ברמות שלא ברור לי על מה ולמה. דיברנו בהתחלה על זה שלשנינו יש בעיות אמון, אבל אני מרגישה שאצלו זה כבר לא בריא.
הוא אומר לי שהוא אוהב אותי, אבל לפעמים אני מרגישה שזו יותר אובססיה...
הייתי שקופה איתו מההתחלה על הכל - יש לי הרבה ידידים, יש לי חשבונות פייסבוק, אינסטגרם וסנאפצ'אט פעילים שאני נהנית מהם וקשורים לעבודה שלי, הכל הוא ידע, כי מבחינתי אין מה להסתיר.
ולמרות כל זה, אחרי פחות מחודש הוא התחיל להעיר לי על תמונות שאני מעלה, ביקש ממני לצנזר את עצמי. הרגשתי שזה מוזר, אבל זה היה רק זה והוא היה כזה מושלם אז זרמתי. אח"כ הוא ביקש ממני לא לבלות עם ידידים שלי לבד. אמרתי אוקיי, מוזר... אבל סבבה, ממילא אין לי כ"כ זמן אליהם כי אני מבלה הרבה איתו.
מפה לשם זה הגיע למצב שהוא שואל אותי 160 פעמים ביום איפה אני, אם אני לא עונה לו (עם כל חיבתי לאפליקציות אני לא בנאדם שמטבעי מחובר נון-סטופ לטלפון, ואמרתי לו את זה) אז הוא משתגע ושולח הודעות נלחצות. שואל אותי עם מי אני מדברת בווצאפ כשהוא שם לב שאני לא מתכתבת רק איתו. מבקש ממני להתלבש בצורה שונה.
ישבנו במסעדה והסתכלתי על נעליים מוזרות של בחור, הוא החליט שאני מתחילה איתו. כבר פעמיים בריב איתי (טלפוני) הוא היה צריך להוציא עצבים וחבט בדברים ונפצע קצת.
בקיצור, נדלקה לי מה זה נורה אדומה... עם צ'קלקות לידה.
אני מגזימה? אני מחפשת?
אני אדם שקצת קשה לו יותר להיקשר, באופן טבעי אוהבת את החופש שלי... אבל מרגישה שהקרבתי המון בשבילו בזמן קצר והוא רק מחפש עוד ועוד.
תוכלו לעזור לי לנתח את המצב?
