אני מקנאה

[חמימות חולפת1]

אני מקנאה

וזו תחושה מגעילה, שאני מקווה מאוד שעד הבוקר תעבור לי.
יצאתי עם חברה לפאב, וברגע קוסמי מסויים היא ובחור שמצא חן בעיניה קלטו זה את זו. באיזה שלב הוא וחברים שלו יצאו מהפאב ולפני שהלך, הוא ניגש והתחיל איתה. בחור נחמד דווקא.
פשוט מקנאה בזה שזה הצליח לה, וכל כך מושלם ומדויק. הבחור שמצא חן בעיניה ניגש אליה, והיא לא חשה תחושת פספוס על זה שהיה היתה ביישנית מדי כדי להתחיל איתו...
סתם. הייתי רוצה שזה יקרה לי גם. ואולי מבאס אותי שזה קרה לה לפניי.
ואולי זה באמת יקרה, אבל כרגע זה לא כל כך מנחם אותי...
אוף. טוב. חפרתי.
בבקשה בלי הערות ציניות/ סרקסטיות

(הן פחות הקטע שלי).
תגובות מנחמות ומחכימות יותר ממוזמנות!

תודה

 

[דביאן]

מאוד נפוץ

עכשיו תארי לעצמך את הקנאה כשהיא תודיע לך שהיא מתחתנת איתו, ושהם הולכים לגור בבית פרטי בארסוף.
אומר ספר אורחות צדיקים, שער הקנאה: "הקנאה היא ענף מן הכעס, ואין אדם נמלט ממנה, כי אנחנו רואים אשר כל בני אדם נמשכים איש אחר רעהו, כי כאשר הוא רואה שחברו קונה קנין מעניני העולם....אז הוא טורח להשיג כמוהו, כי הוא חושב: חברי יש לו זה, גם לי יהיה כן..."
&nbsp
הקנאה נגרמת מזה שמסתכלים על מה שיש לאחרים, וחומדים את מה שיש להם. ושוב מגיעים לאותו הפתרון - מי שיודע שכל מה שיש לו נגזר מלמעלה, אין לו מה לקנא במה שיש לאחרים והוא שמח בחלקו. כי הוא יודע שכל מה שיש לו או אין לו זה לטובתו. והוא אף שמח במה שיש לאחרים.

 

[חרסינה משורינת]

אני בכלל לא באה להגיב

או לשלול משהו שכתבת
ויותר ממה שכתבת יש בעייתיות ביחס של ההנחה שאם חמדתי את אשר לחבר
ואני מתאמץ להשיג את ששלו -
האם זה מה שאני שזקוק לו כעת והאם זה מה שימלא את מחסורי?

האם בשם האחר לשפוט את עולמי ולהניח שלא מתוך שהוא שונה ודרכיו משונות ממני-
מה שממלא והולם אותו כעת ובכלל שונה ממה שמשאת נפשי אליו ?
ולכן צרכי , דרכי וכן הלאה.

וכמובן ויש להפך שזה כוח דוחף וגורף לשינוי בנו עצמנו כשמבינים מה מונע ומעכב.

בכל אופן ובכלל בלי קשר סתם רציתי להאיר ולהעיר אך ורק לדביאן -
שמגורים בארסוף זה ממש פיכס.
גרים שם חבורת ליצנים וצוררים לא קטנים והדירות לא נעימות וכל הפומפוזי מכסף וניקיון נורא נורא קורא להבל ולההפך מחום ונוחות בין דייר לשכנו .
בוא נגיד שאף פעם לא קיבלתי שם תחושה של הנאים השכנים בעיניך והנאה הדירה בעיניך- לא ולא.

אבל מכיוון שהזכרת ונזכר כמשהו "שווה" סתם חשבתי להוסיף את שלי :I

 

[דביאן]

הקנאה אוכלת את הבנאדם

ועוד, יש פסוק במשלי "...ורקב עצמות קנאה" שאומר שעצמות המת שקינא מרקיבות.
ספר אורחות צדיקים כותב שהקנאה זה מגריעות הנפש. המקנא מתאבל על מה שיש לאחרים, ואין לו חיים. שלכל שנאה יש תקוה (סוף), חוץ מהשנאה מחמת הקנאה.

 

[חרסינה משורינת]

רשום כי

קינאה מורכבת מכעס, פחד, עצב.

כעס-
כעס על עצמי שנותרתי כך ללא הדבר שיש לך -
והשאלה הפעורה למה אני משתוקק לו?
מה החיסרון מצד עצמי .

ברע- כעס על האחר שזכה לו - ליתרון ותסכול.

פחד- מעורר אותי לחשוב על הבל ימי (למשל בדוגמא של פותחת השרשור)
על הקושי והצרחה של הנפש מהמחסור שלי
ובסה"כ הפחד מפני האין הנוכחי ומפני האין העתידי-
מפני מה שעתיד להיות עלי ותאוותי לדבר.
ילדים למשל .
ברע- הפחד מפני הצלחתו של אחר ושמחתו בזמן שגזל כזה מותיר אותי במחסורי ובשמחתו .

עצב- על ימי החסור והביזבוז שחלפו בי כך - שכן קשה הקנאה למחזיק בה.
על הכעס והזעם כלפי האחר והאשמה במקום שיופנו כלפי עצמי .
על כך שליבי לא שלם עמדי לא בצרכי, ולא ברגשותי ולא עם אחר.
ברע- עצב על יתרונו של אחר. רצון לראות בנפילתו ושוויון לנו.

"קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה - רְשָפֶיהָ רִשְפֵּי אֵשׁ שַלְהֶבֶתְיָה" -
אבל אם מותמרת לאהבה-
*מתוך אהבת עצמנו לחפש מה מציגה בפנינו כמראה-
מחסרונו, דלות חיינו, פחדנו . אם מתוך אהבת עצמנו להתעורר לחיים
ולמחסור שלנו.
*אם מתוך אהבת האחר להתעורר על העוול שבהשלכת מחסורנו ועוד
כשזו חברה מתוך זו שנמצאת שם תמיד למלא חלל פעור בחיבוק ותמיכה-
נתעורר להעריך מה שיש לנו.
*אם מתוך אהבת כוח עליון - להבין שמחסורנו וקשיינו ואפילו הקנאה מקורה
כסמן למה שחסר ולמה שצריך לאהוב ולמה שצריך לברור ולמה שצריך לקבל בשתיקה ולא למהר בזמנים ובעולם . לא להפגין חוסר אמונה וקטנות דמוחין.
כי סבל מכל סוג מצביע על מחלה ובדרך כלל אנחנו אדונים לפצע שותת הדם שפצענו עצמנו. להאמין.

מכאן שברגע שמתעוררים לאהבה-
הקנאה נהפכת ל"קנאת סופרים תרבה חוכמה"

היא מלמדת אותנו חוכמה וענווה ואנו הופכים לעט נובע לחרוט בבשר את הלקחים ובבשר הקשרים שלנו ובהתבוננות פנימית לתוך חיינו ואל עצמנו וליקרים לנו.

ולכן ובמידה ומרבה חוכמה- מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה-
שכן רשפיה מתהפכים מקנאה וסבל לאהבה נקיה מרבב.

ולכן קנאה מצויה בשורש רקוב של אהבה ובשורש נקי נפתחת כמו ניצן של פרח לאמת לנו.

ומכיוון ושמענו שקנא להשם צבאות אפילו -
מכיוון ששורשה בדבר כה חזק וניסיון לתחזק אותה ברע בה- כמוהו כאבל על המת בזמן שאתה בחיים ואפילו הכורח לפתוח ניצן כזה מצריך דישדוש ובטישה בפצע פעור וחריקת שיניים - הריהו לפעמים מוכרח אבל על עצמך עד שתתעורר באהבה.
מכאן שרבים נותרים באבל ובאובדן של עצמם ורבים אף נותרים באבל ובאובדן על אחר- ומשורשה החזק של התחושה שהיא כאילו עצמות המת- המקנא שמת בחייו - מרקיבות. שהכאב הוא כפול עליך ועל האשמה של אחר (שלכן נחווה כרגש רע כל כך ) וכן על אחר וזכותו .


בכל מקרה במקרה ולא נתהפכה - אין לו חיים ומזומן רק מוות. במקרה ונתהפכה מרבה חיים , מרבה אהבה, מרבה חוכמה ושווה לו וכפי מידת האהבה- שדנתי שאינסופית- מידת השנאה שאין לה תקווה כי חולקים שורש משותף (ולכן טבע דואלי).

 

[דביאן]

קנאה זה ענף מן הכעס

יש קנאה חיובית כמו שכתבת, קנאת סופרים. יש גם קנאה ביראת שמיים של צדיקים כמו שכתוב באורחות צדיקים.
לא נראה לי מה שכתבת שהקנאה הופכת למשהו אחר. לפי ההבנה שלי את הקנאה צריך למגר.

 

[חרסינה משורינת]

הבעיה בלמגר - זה שאתה יוצר אויב

ואויב כמו במשפט על הפיל הורוד-
כמה שלא תנסה לחשוב עליו ישוב ויעלה בדעתך .

לכן לדעתי אפשר לפרק אדם מנשקו
דרך הסברה ודרך הבנה עמוקה לאנושי שבו.

לכן הסכמתי מאוד למה ש-NW משום מה ועל רקע ההסכמה
השתדל לחבוט בי עליו .

חשוב לקבל את מי שאנחנו קודם כל על מנת שיהיה שינוי .
אחר כך אפשר לבאר מה מהצד הטוב ומה מהצד הרע כי לכל דבר
יש אופי דואלי (ואפילו יותר מזה).

 

[חותך בבשר החי]

לא מבין מה הבעיה

למרות שיחסי הציבור של רגש הקנאה הם גרועים - קנאה היא לא בהכרח משהו רע.
השאלה היא כמה את באמת כנה עם תאור הרגשות שלך וכמה באמת רוב הקנאה היא ממקום של 'הלואי עלי' כמה את באמת מפרגנת לה ואין בך צרות עין ולא רוצה ב'נפילתה'.
כלומר, כמה באמת את רוצה שתהיה לך 'הצלחה' כזאת לצד ההצלחה שלה שזה טוב, וכמה את רוצה 'להצליח' במקומה שזה רע.
אז נשאלת השאלה, האם את מרגישה שזו תחושה מגעילה בגלל שעמוק בפנים הקנאה שלך היא מהסוג הרע? אם כן - לא טוב. אבל אם זאת קנאה מהסוג הטוב שרוצה גם - אז אין לך מה להרגיש מגעיל. זה טבעי. אגב, גם ההתבאסות שזה קרה לה לפנייך היא טבעית ולגיטימית אבל שוב - השאלה היא מה עוצמת התחושה הזאת, כי ככל שהיא חזקה יותר ותופסת נפח גדול יותר בתחושות שלך - לא טוב. כל עוד זה את עם עצמך וזה לא יגרום לשינוי ביחס שלך אליה - אז סבבה.
יעבור לך.

 

[חמימות חולפת1]

תודה

היא חברה שלי, אז ברור שאני רוצה שיהיה לה טוב ושתמצא בן זוג טוב (כבר קרה שהיה לה בן זוג תקופה ארוכה ואני הייתי פנויה. דווקא לא קנאתי בה יותר מדי).
ונראה לי שיעבור לי. יעבור לי במיוחד אם יקרה דבר דומה רק הפוך. רק חבל שאני לא יכולה לתכנן את זה...

 

[איש המתח]

לא יכולה לתכנן את זה?

תמיד אפשר להתפלל על זה.
(בנינו זה יותר חזק משל חברה שלך...)

 

[חרסינה משורינת]

מותק של תגובה

ולא שפך הפעם את התינוק עם המים BIG LIKE

סתם הזכיר לי על הדרך קטע מצחיק - שמדבר בחלק ממנו על קנאה בין חברות (ובהומור אם זה מרע ורק פותחת השרשור יודעת) וצוחק על החלק הזה בלמה לא כדאי להניח שהדשא של השכן ירוק יותר :

https://www.youtube.com/watch?v=YrIMuYsw7aU

 

[puma141]

במקרה הזה

אני רואה בקינאה משהו שלילי.......מצטערת
תפרגני לחברה שלך, תגידי סבבה לה שהיא מצאה וגם את רוצה-בלי קשר...
נסי לפרגן באמת, מהלב...
תכלס? אני חושבת שכשאת חושבת על טוב גם לאחרים, זה חוזר אלייך.....מן מעגל כזה...

 

[mri10]

" ואולי זה באמת יקרה"

למה אולי? זה בטוח יקרה. את תביאי את זה. הדרך לשם, כמו אצל רוב המין האנושי, אינה דרך מישור. זו דרך רצופה עיקולים ופיתולים, תקופות של שפל וגאות, של אור וחושך, ולפעמים הכל משמש בערבוביה. אם הקנאה מניעה אותך לפעולה ממשית אז אדרבה, תקנאי. זו קנאה מבורכת. " אוף. טוב. חפרתי." לא, כלל לא חפרת.

 

[חמימות חולפת1]

תודה

גרמת לי לחייך

 

[חותך בבשר החי]

תגיד

ה'זה בטוח יקרה, את תביאי את זה', עובד רק במציאת זוגיות או בעוד תחומים כמו כספי שילומים לניצולי שואה, מזון לנזקקים, מזור לחולים במחלות סופניות וכיו"ב?
ובלי קשר - מאיפה הבטחון שזה יקרה לה?

 

[חרסינה משורינת]

כי רצון

ולא במפתיע גורם לך לנסות ולא להרים ידיים-
לנסות שוב ושוב ושוב אם הוא חזק כברזל ושמץ קנאה
יכולה להפוך לשמץ מוטיבציה לשם .

ואפילו בשיטת מצליח -כשמנסים יש סיכוי טוב יותר שיקרה.

אז נכון לא לכל דבר ולכל עניין- האדם שנמצא בכיסא גלגלים יוכל לרצות ולקנא רבות בהולכים על שתיים אבל בסופו של דבר רצונו זה יתנוון אל מול המציאות הקפואה של רגליו (או שימציא רגליים מכניות? סתם).

אבל בעיקרון , זה לא מסובך ללמה לא כל כך מונפץ שאומרים - אם תרצה וקיים הרצון יש סבירות גבוהה יותר שיקרה (כמובן אם לא חלית מעודף רצון שאיפס אותך מכל כיוון ומטרות אחרות בחיים).

...

 

[חותך בבשר החי]

יש הבדל בין החדרת מוטיבציה לבין פיזור הבטחות ללא בסיס

וזה הקו הדק שעובר בין דירבון לבין שרלטנות.

 

[חרסינה משורינת]

נכון

ולדעתך בכך שאמר מה שאמר
היה בזה יותר מין הדירבון או יותר מן השרלטנות?

 

[חותך בבשר החי]

לא השאלה הנכונה

השאלה אם את שואלת איך אני רואה את זה, או למה לדעתי הוא התכוון.
כי בעיני זאת שרלטנות, אבל אני די בטוח שהוא התכוון לדרבן. ולא. גם הכוונה שלו לא משנה את איך שזה נשמע לי.
אותו הדין עם משפטים כמו 'תן חיוך הכל לטובה', 'תחשוב טוב יהיה טוב', 'תחייך אל העולם והוא יחייך אליך חזרה' ודומיהם שלרוב נאמרים במטרה לדרבן ולזרוע אופטימיות, אבל לי עושים בחילה.

 

[חרסינה משורינת]

אני מזכירה אותך .
מעדיפה שיבעטו לי בבטן הרכה לפני שיאמרו מילת נחמה ,
אם ובכלל.

גם כאב פוער יותר לקבלת מסר (אני לא מדברת על בדסמ או משהו כזה- הכוונה נפשי) , הוא גם יותר מאוזן וגם יש בדרך כלל מה לעשות עם מה שקיבלת .

בגלל זה אני שונאת נימוס ומקבלת בחילה כשאנשים אומרים לי שאני רוחנית- כי אני הכי לא.

בכל מקרה אחלה תשובה.

*שכחתי להוסיף שהפשטות כאלה בדרך כלל גם פושטות את העור מהאדם. כי זה לא שאם נאמר למשל שאדישות גרועה משנאה ואם יש שנאה יש אהבה זה אפילו לא יזיק ויהיה שקרי.