בתור בוגר אונ' ת"א, אני נוטה להסכים (אם כי חלקית) איתך
אני למדתי בתקופה שעוד לא היו מכללות. סיימתי תואר ראשון במתממטיקה ומדעי המחשב. לא הלכתי ללמוד את הנ"ל בגלל שהיה או לא היה ביקוש, אלא בגלל שהנושא משך ועניין אותי. כתבתי תוכנה כבר שהייתי נער וגם התעניינתי באלקטרוניקה (תחום שדווקא זנחתי אחרי הצבא לטובת מחשבים (ולא שרתתי בתחום המחשבים, אלא בשיריון)).
כבר היה כאן דיון בנושא. אני טוען שיש משמעות מסויימת לאם פלוני/ת סיים תואר מסויים במוסד מסויים. במקרים כאלה אפשר להסיק לוגית בכיוון אחד אבל לא בהפוך ואסביר: נניח A- מסמן קיבלת תואר "מספיק קשה" במוסד "מספיק טוב"
ונניח B- מסמן יכולת אינטלקטואלית גבוהה, למשל IQ, אז:
A ⇒ B
כלומר A גורר את B אבל זה כמובן לא נכון בכיוון ההפוך, כלומר
לא נכון ש-
B ⇒ A
כי אדם יכול להיות בעלי יכולות גבוהות גם מבלי שקיבל תואר.
לדוגמא, סביר להניח שמי שסיים לימודי רפואה (תואר דוקטור) באונ' ת"א הוא בעל/ת IQ גבוה מהממוצע (כל סטונדט באוניברסיטה, כמדומני הוא בעל IQ מעל הממוצע, כך שזה לא חוכמה (או שכן...
)).
ראה כאן IQ (בחו"ל) לפי עיסוק,
כאן הערכה של IQ לפי תחום לימוד
וכאן ציוני SAT (בארה"ב. מקביל לפסיכומטרי שאני מניח שיש איזה מיתאם (משמעותי) בינו ל-IQ) לפי תחום לימוד.
מובן שאדם לא נמדד רק לפי מידת האינטליגנציה שלו/ה. יש גם ערכים, אישיות ועוד דברים לא פחות חשובים. לגבי מדעי הרוח וכו' - אני מאמין שלא כל האנשים זהים. יש מי שיש להם באופן טבעי נטייה הומנית ומנגד מי שיש להם נטיה ריאלית (ויש שגם וגם). לדעתי, אדם צריך ללכת ללמוד תחום שהוא מרגיש שמתאים לו/ה ומה שהוא/היא אוהב/ת. מנגד צריך גם לשקול שיקולים פרקטיים, אבל רצוי שלא בסתירה לנ"ל.
