הפתגם היומי ...
- פותח הנושא tangi4
- פורסם בתאריך
כליל החורש אחד ה../images/Emo99.gif עלי../images/Emo20.gif
הוא מקשט את גינתי , אכן מסמן את האביב ומפריח את הנשמה. הערבים מכנים אותו : "ערוס אל-ג'אבה" - כלת השממה והוא אכן כך. לא רק שמדהים ביופיו אלא גם אגדות נכתבו והנה לכם אגדה מעניינת : אגדות
והנה דווקא על עץ יפיפה זה טפלו בעלי המסורה הנוצרים אגדה בלתי נעימה. לפי גרסתם התחרט תלמידו הבוגדני של ישו, יהודה איש קריות, על שהסגיר את רבו לידי הכוהנים הגדולים תמורת שלושים מטבעות כסף, והחליט להתאבד. הוא חזר אל הכוהנים, השליך את שכר המלשינות אל ההיכל ואחר תלה עצמו על עץ שעמד בשלכת ערום ועריה. אותו עץ כליל החורש היה, שהתאדם וסמק מבושה על שדווקא עליו מת הבוגד, וכל גזעו התכסה בפרחי בושה ורודים-אדומים. ומאז ועד היום, עת יתעורר העץ מתרדמת החורף- ייזכר בקלון העולם שהמיט עליו יהודה, ושוב יעלה גזעו סומק עז. ומדוע נטפלו לכליל החורש, שהרי יש עצים "אדומים" אחרים אצלנו כמו הקטלב והאלה בלבלובה? זאת משום צורת זרעיו החומים שחרחרים, עגולים ושטוחים; ונדמו לבעלי האגדה למטבעות כסף, אותם מטבעות שקיבל יהודה מהכוהנים בשכר מלשנותו. כליל החורש פורח בשפע עצום של פרחים, והוא מדהים תמיד בעוצמת הפריחה שלו. עם זאת, רק כ-5% מהפרחים ייעשו לפרי. אם כך, לשם מה לגדל כל כך הרבה פרחים? האין זה בזבוז עצום של משאבים? מסתבר כי תופעה זאת אופיינית לעצים רבים, והבוטנאים מסבירים כי היא מאפשרת ברירת צאצאים על-ידי העץ: בשלב הזיווג אין לצמח יכולת בחירה של בן זוג - אין הנקבה יכולה לברר מי הוא הטוב שבזכרים על-ידי ראייה, מישוש והרחה. לאחר ההפריה העץ "מעוניין" להשקיע רק בצאצאים הטובים ביותר, והמדענים מניחים כי המספר הרב של הפרחים מאפשר לעץ לברור את הצאצאים הטובים ביותר שנוצרו מהזיווג: כליל החורש מייצר אלפי פרחים, הרבה יותר מאשר ביכולתו להביא לכלל הבשלה מלאה לאחר ההפריה. הפרחים מופרים באופן אקראי, ולאחר מכן העוברים הרבים מתחרים ביניהם על משאבי מזון מוגבלים. רק הפירות המכילים עוברים חיוניים במיוחד מצליחים לקבל את כל הדרוש להם עד להבשלת הזרעים, וכל שאר העוברים מופלים "באכזריות" על-ידי העץ בעודם באיבם. הדבר מונע בזבוז אנרגיה על פירות גדולים בעלי זרעים בעלי חיוניות ירודה. אם כן, הייצור של אלפי פרחים והפלת רובם בזמן הבשלת הפירות, משמש את הצמחים לבחירה עקיפה בבן הזוג; ואין זה בזבוז כלל, אלא שיטה יעילה שנוקטים הצמחים כדי לברור את הצאצאים המשובחים ביותר. עצי בר יפים של כליל החורש אפשר למצוא בכרמל, ברמת מנשה, בגליל התחתון (שמורת אלוני אבא, שמורת יודפת) בגליל העליון (שמורת נחל כזיב, נחל עמוד, נחל בית העמק, נחל שרך), בהרי יהודה (נחל שורק) בבית שערים ועוד. מדוע ורודים פרחיו של כליל החורש? / רות ריכטר לפני שנים רבות מאוד מלך חורף עז על הארץ. גשמים ירדו ללא הפוגה, סופות רעמים הרעידו את היקום, רוחות וברד הכו בעצים, והקרה דקרה באנשים בלי רחם. על אחת הגבעות גדל עץ כליל החורש צעיר. העץ היה גאה מאוד בגזעו המוצק ובצורת הגביע שהקנו לו ענפיו, אך הוא הרבה לסבול מהקרה ומהרוחות שצלפו בו בחורף. עירום ורועד עמד העץ בשיפולי הגבעה, כי נשרו עליו בשלכת, ומעט תרמיליו החומים, שנותרו על העץ מהשנה שעברה, לא הצליחו לחממו. יום אחד, לאחר ימי גשם רבים ואפורים, הציצה מעט השמש מבין העננים, ואחת מקרני השמש נגעה קלות בענפי העץ, חיממה וליטפה אותו, ומגעה נעם לו מאוד. "אנא, קרן של שקיעה, הישארי נא עמי הלילה, כי מגעך מחמם ומלטף, ואני כמעט קפאתי פה בקור הנורא." אמר העץ לקרן השמש הסגולה. "רוצה אני להישאר אתך," אמרה קרן האור, "אבל אני ואחיותיי, הקרניים האחרות, עומדות לשקוע עתה בים לשנת הלילה, ואם אאחר לחזור, לא אוכל להיכנס עם אמי ועם אחיותיי לים ולהתכסות אתן בשמיכת המים, והחושך הקודר והשחור עלול להמיתני." נאנח כליל החורש בכבדות ואמר: "צודקת את ,חביבתי. חיזרי לך לאמך ולאחיותיך, אבל בואי מחר לבקרני, כי מגעך נעים וטוב." חלפו ימים אחדים. כל יום באה קרן האור הסגולה לבקר את ידידה העץ, כי נקשרה נפשה בנפשו. היא דאגה לחממו ולהגן עליו מהרוחות ומהכפור הנורא, אך בערב מיהרה הקרן לחזור ולהתכסות עם אחיותיה בשמיכת המים לפני בוא החושך. יום אחד גבר מאוד הקור העז. טיפות הגשם קפאו בדרכן אל האדמה והיו לגרגרי ברד גדולים, והשמש התחבאה מאחורי העננים הכבדים. כל היום לא באה קרן האור לבקר את העץ, ורק בערב, דקות אחדות לפני רדת הלילה, הצליחה הקרן לחמוק ולבוא אל ידידה וללטף מעט את ענפיו. "מהרי, קרן אור קטנה שלי, וחיזרי אל אמך ואל אחיותיך, כי עוד מעט ירד החושך על הארץ, והוא עלול להמיתך!" קרא העץ בבהלה. "לא אוכל לסלוח לעצמי אם תקפא בקור הנורא הזה!" אמרה הקרן, ונשארה ללטף ולחמם את העץ הקטן והעירום. בינתיים בא החושך על הארץ, והשמש החלה לשקוע בים האפור, אך קרן השמש הסגולה נשארה ליד העץ, והוסיפה לחממו במעט החום שנותרו בה. והשמש הלכה ושקעה, ובנותיה הקרניים האחרות שקעו עמה, והחושך העמיק לרדת על הארץ, ועטף בזרועותיו השחורות את הים ואת הארץ ואת קרן האור הקטנה ואת כליל החורש שעל הגבעה. אולם קרן האור הקטנה שלנו לא מתה. למחרת עם בוקר הפכו רסיסי אורה לפרחים סגולים שצבעם כצבע השקיעה, והם מקשטים את העץ עד היום הזה.
הוא מקשט את גינתי , אכן מסמן את האביב ומפריח את הנשמה. הערבים מכנים אותו : "ערוס אל-ג'אבה" - כלת השממה והוא אכן כך. לא רק שמדהים ביופיו אלא גם אגדות נכתבו והנה לכם אגדה מעניינת : אגדות
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.