אין העורב משחיר את פניו
שלומות וברכות "חבאבי וסחאבי". כדי להבין את הפתגם היטב – השחירו. פניו.. אני הולך אך ורק למקורות. כתוב בתלמוד במסכת עירובין, כ"ב ע"א: "....משים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב".... בחז"ל העורב נתפס כציפור אכזרי ביותר.... במסכת כתובות מ"ט ע"ב: דנים בשאלה, האם אדם חייב לזון (לפרנס) את בניו ובנותיו. לפי מה שכתוב בתלמוד, אינו מחוייב. אך, התקינו לפי תקנות "אושא", שיזון כשהם קטנים, ואין בית דין יכול לכפותו. אבל, מכלימים אותו וגוערים בו, שהרי הוא פחות ואכזרי יותר מעוף טמא, הזן את אפרוחיו. ואומרים לו: הרי העורב דואג לבניו וזה אינו דואג?!. כלומר – אפילו העורב שהוא אכזרי, דואג ומפרנס את ילדיו, ואתה לא"!?? חסומה וועיב עלייך. ולצבע השחור – "שחורות כעורב"... צבע שחור מסמל, עמל ויסורין. השחירו פניו – נראה עליהם סבל רב, מרוב סיגופין ורעב...מוסבר בחז"ל, בעיקר על דברי תורה, שקשה להבינם, וצריך לטרוח עליהם הרבה. כנראה, מכאן צמח הפתגם: אין העורב משחיר, אלא למען ילדיו. הכוונה, שלמען ילדיו, הוא מתאמץ. יפה תרגם עזיזנא אלחכם "הודפי". מה שנאמר: אותה הגברת בשינוי האדרת. העורב קם בבוקר מוקדם, השחיר את פניו והתאמץ, למען ילדיו. (אלפג'ר - שחר. שחור, שחר, שיחר את פניו (בא לבקר) אותו שורש.) אפרופו העורב – הנה לכם, אגדה יפה לקוחה ממדרש רבה של בראשית, איני זוכר כרגע בדיוק דף ועמוד. פעם, עלה הזרזיר לארץ, ולא ידעו אם הזרזיר טמא או טהור לאכילה. שאלו את רבי חייא הגדול, אמר להם: נמתין ונראה לאן ילך הזרזיר, הלך אצל העורב (יתכן והזדווגו ביניהם..??) אמר להם: טמא הוא. אמרו: "לא הלך עורב אצל זרזיר אלא שהוא מינו". וכל המתחבר אל טמא, טמא הוא.....(במסכת חולין ס"ה א': כתוב כך: לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. (הזרזיר הוא שהלך לעורב, ולא כפי הגירסא הקודמת. אך, הכוונה ברורה)...הנה לנו, מקור הפתגם. חסלו, הפתגמים בכל החברות ובכל התרבויות, הם נסיון של חיים מתומצת. לעתים, גם מיני סאטירה, על החיים. הנה לנו דו שיח של שתי נשים ספריוויות קשות יום. א-מאנין (א' בשווא), א-שכבארק? ב- מה הנא מא נעאוודלכ ( יש מה לספר, אבל היא לא רוצה לספר, מעין ציניות). א- אשזראלק עאווד? (מה קרה לך עוד פעם. שתיהן יודעות כי יש מה לספר, והיא תספר). ב - א-מסודי ח'תי, אנא חבלה ומאזאלה אל-תרביה פושני (הוי אחותי, אני בהריון, ועדיין עוד תינוק בחיקי. כלומר – אין לי מנוחה). א – אללה ירחמהא יימא, כאנת אתאול: נח'דם פאלמזארי ומא נכברש אל-דרארי (אמא שלי ז"ל, היתה אומרת: אעבוד בביוב ולא אגדל ילדים. ברור, כי הכוונה כאן, היא צינית במעט). בברכה!
