ריצתו של העולה דנינו
השיר מתאר באופן מרגש עד דמעות את סיפורה של ה"סלקציה" שהונהגה כלפי העלייה ממרוקו. ריצתו של העולה דנינו דבר, לפני שבוע, כתבה פירסם בשבח שלוחינו, אלה הממונים לברור ולמיין, בשם "שיבת ציון ובשם חוקה", את משפחות גולת מרוק בתור. סיפרה הכתבה, בתוקף ובהבלט, על קושי מלאכתם של הממינים... על עשנה וכויתה... על מרי ליבם המתלבט והמסב, אפילו, נדודי שינה... קראתי הדברים הבנתי עד מאוד לקדוש עמלם, להקלעם בצר בין החובה ובין המרי והדמעות ושלל התחבולות של המחכים לגזר... ובכל זאת, בקוראי את התאור הזה הרגשתי: לא הלבט הנפשי הלה ראוי לתשומת לב ראשית במחזה... הוא חרף כל, ענין שני במעלה. [...] "ההגבלה בטלה לפני חודשיים"... כן. אך אין היא כי אם פרט. לכן יובא נא כאן עוד קטע של הוי. כמעט לא יאמן דברו, אך לו נקשיבה לו בראש מורכן: "בכרטיס של דוד דנינו נכתב שאינו מסוגל לעבודה גופנית. לרופא נאמר שהוא צולע במקצת. הרופא מבקש מדנינו לרוץ מספר צעדים אנה ואנה. דנינו מבין שלפניו מבחן של חיים ומוות. הוא מנתר במרץ רב מן הדרוש ומשתדל בכל כוחו להוכיח שמיטיב הוא ללכת ולרוץ. הוא חוזר ועומד מול הרופא ובעיניו מבט אילם. הרופא סבור שהפגם שבדנינו אינו פוסלו - באולם, המקושט בתמונות המלך ובדגלוניו, מתייפחות המשפחות שנפסלו - המשפחות שאושרו לעלייה מתפזרות בשקט ובבטחון. הציפייה לעתיד הגדול" ש' טבת כן קטע שכזה גם הוא בל יעדר. גם הוא בל ישכח, דף אילם ואשם. דף בזיונו של אב אשר ניתר, ניתר ורץ, ותינוקיו רואים דומם. דף בזיונו של אב אשר שיבת ציון צותה עליו קפוץ, והוא בעגולו, אץ, אץ, ובלבבו תפילה לאל עליון כי יעזרו לבל נרגיש חולי רגלו... ואל עליון שמע! וכה אמר לו אל: רוץ רוץ עבדי דנינו... רוץ כי לא תמעד. אתך אני! אם זה החוק לישראל, יכול נוכל שנינו כאחד! רוץ רוץ עבדי דנינו... עזרך אני... רוץ, רוץ ואל תחת. כי אכסה מומך, אבל לא אכסה עלבון תחית עמי אשר זיוה נוצץ בדמעך. מילים: נתן אלתרמן לחן וביצוע: שלמה בר הברירה הטבעית