לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
86208,620 עוקבים אודות עסקים

פורום תרבות מרוקו

אהלן וסאהלן וברוך הבא ביקום, לפורום תרבות מרוקו. כאן המקום המאפשר לנו להתחבר לשורשים הנפלאים ולדבר עלההוואי המרוקאי המופלא והקסום.נדבר כאן על התרבות והמסורת העשירה והנפלאה של יהדות מרוקו, על בית אבא ואמא, על פולקלור מרוקאי, על מנהגים ואמונות, על "תרופות סבתא", נספר סיפורים ומעשיות ששמענו, נחליף מתכונים, על המוסיקה האותנטית והמיוחדת, על טקס החינההמסורתי, המחמם והמשמח כל לב אנוש מכל עדה. נדבר גם על מרוקו, נופיה ואנשיה. כל מי שנולד או טייל בה, מוזמן לספר במילים ותמונות. כל מי שמתעתד לטייל, מוזמן לשאול. כאן המקום לפגוש אנשים, לשוחח על שורשי האהבה, כילידי דור שני ונכדים, להורים, לסבים וסבתות ילידי מרוקו.על ההורים שלנו שדרכם הציונית הביאה אותם לארץ ישראל-ארץ הקודש.בני כל העדות מוזמנים לרב שיח איתנו, לשמוע ולהישמע.וכמובן באהבה ובניחוחות ובחמימות האופיינית לתרבות מרוקו. בלמחבא ובסלאמא ובל-פרחא או בל-סחא....עלמה ושרונהה

אודות הפורום תרבות מרוקו

אהלן וסאהלן וברוך הבא ביקום, לפורום תרבות מרוקו. כאן המקום המאפשר לנו להתחבר לשורשים הנפלאים ולדבר עלההוואי המרוקאי המופלא והקסום.נדבר כאן על התרבות והמסורת העשירה והנפלאה של יהדות מרוקו, על בית אבא ואמא, על פולקלור מרוקאי, על מנהגים ואמונות, על "תרופות סבתא", נספר סיפורים ומעשיות ששמענו, נחליף מתכונים, על המוסיקה האותנטית והמיוחדת, על טקס החינההמסורתי, המחמם והמשמח כל לב אנוש מכל עדה. נדבר גם על מרוקו, נופיה ואנשיה. כל מי שנולד או טייל בה, מוזמן לספר במילים ותמונות. כל מי שמתעתד לטייל, מוזמן לשאול. כאן המקום לפגוש אנשים, לשוחח על שורשי האהבה, כילידי דור שני ונכדים, להורים, לסבים וסבתות ילידי מרוקו.על ההורים שלנו שדרכם הציונית הביאה אותם לארץ ישראל-ארץ הקודש.בני כל העדות מוזמנים לרב שיח איתנו, לשמוע ולהישמע.וכמובן באהבה ובניחוחות ובחמימות האופיינית לתרבות מרוקו. בלמחבא ובסלאמא ובל-פרחא או בל-סחא....עלמה ושרונהה
x
הודעה מהנהלת הפורום

ברוכים הבאים לפורום תרבות מרוקו

המשך >>

לצפיה ב-'הדס בפסטיבל מרוקו מאת דוד אלמוזנינו'
הדס בפסטיבל מרוקו מאת דוד אלמוזנינו
<< ההודעה הנוכחית
21/09/2004 | 02:18
16
17

חלק 1

נכון. התבגרתי מעט, ידעתי שאני נראה שונה. שפם, שער מגודל, בגדים אחרים. לא נראה לי שזיהתה אותי, הרי לא התראינו לפחות חמש שנים...  אבל אני זיהיתי אותה ועוד איך. מרחוק, ברחוב, בין כל ההמונים שנעים מכאן לשם בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. אבל אך לא אזהה אותה? הרי לא הפסקתי אף פעם לחשוב עליה .כל הזמן, ממש כמו אז, לפני חמש שנים כשעבדנו יחד באילת עבור המענק הצבאי.
גם בתחנה המרכזית הישנה היא הייתה יפה. נורא יפה. אולי אפילו יותר יפה מפעם. היא מצאה חן בעיניי, בלי איפור, בשער לא צבוע ושמלה דקה וכחולה לגופה. עמדתי בצד השני של הרחוב, מביט עליה עומדת בתחנה והתלבטתי. לחצות? לא לחצות. לחצות? לא לחצות... בסוף ציוויתי על פי להיפתח, ואחר כך גם להשמיע קול. "תקרא לה!" אמרתי לעצמי בנחישות, "פשוט פתח את הפה וקרא לה!" ציוויתי על עצמי, אז שמעתי את עצמי אומר בקול "הדס!", והיא הסתובבה ועיניה ננעצו בי יכולתי לראות בפניה שהיא בהלם גמור. חציתי. לחצנו ידיים, יכולתי לראות את העיניים שלה סופרות את הקמטים שנוצרו סביב עיניי, היא עמדה שם מבולבלת, ובוהה . היא הסתכלה עליי, הסתכלה בי, ואחר כך ישירות לתוך עיניי ,לא מאמינה,
"ואוו!" היא אמרה "זה אתה?" חצי שואלת, חצי מבינה.
"אז את כן מזהה אותי!" חשתי הקלה. יכולתי להרגיש את הדם שוטף את פניי.
עיני נאחזו בעיניה הגדולות, אני מחייך וזונח את כל הרגשות הרעים בצד והתחבקנו ארוכות, חיבוק אוהב. אלוהים! כמה התגעגעתי לחבק אותה אני ליטפתי את לחיה בכף ידי ואחר כך החזקתי את פניה בידיי ואז קלטתי שאנחנו למעשה באמצע הרחוב וכל עיני הנוסעים מופנים אלינו,  ומיהרתי להתרחק.
"מה אתה עושה פה?" היא שואלת, "בדיוק מה שאת עושה פה!" אני עונה,
"נוסעת, לא?
"את רוצה שנשב באיזה מקום שקט לדבר?" שאלתי.
"לא, לא, אני רוצה לאילת. אני מתגעגעת לים, יש "פסטיבל מרוקו" אני רואה אותך ומיד נזכרת באילת". הפתיעה אותי .
עשר דקות אחר כך ישבנו באוטובוס הנוסע לאילת. חשתי צורך לצבוט את עצמי. החזקנו ידיים. נסענו זמן רב באוטובוס החם והצפוף. הוא נעצר רק אחרי כמה שעות ליד פארק באחד הקיבוצים, המון דשה ירוק ופרחים. הנהג מודיע על  הפסקה של עשר דקות,  ירדנו  מהאוטובוס, עדיין מחזיקים ידים והולכים על הדשה הרך,   זאת  שעה טובה לחידוש קשרים אבודים. אנחנו מתיישבים על הדשה הלח, היא מחייכת, מביטה לתוך עני, אני מתקרב אליה ומניח את ידי על הבטן הרקה שלה מלטף אותה,  היא מחייכת, מביטה לתוך עני הרמתי את ידי קצת יותר למעלה ונגעתי בחזה שלה אין תגובה,  ניראה לי שהיא אפילו אהבה את זה,  חיבקתי אותה, אנחנו חוזרים לאוטובוס הממשיך בנסיעה. עדיין לא הגענו ל"פונדק רימון" לשנינו יש מבטים בוחנים, הנהג הפעיל  את הרדיו,  אך נשמעה רק שריקה מעצבנת.אין קליטת רדיו בכביש הערבה. שכחתי כמה הדרך לאילת ארוכה. רוב הדרך הדס העבירה בשינה כשראשה מונח על כתפי.

לבסוף ראינו כתם כחול עמוק מתקרב אלינו  ואחר כך את צלליות בתי המלון וידענו שהגענו סוף סוף לאילת,  בתחנת "אגד" הישנה המתינו שוכרי יחידות הדיור, ומיטות ללילה אחד, הם נדחפו בין נוסעי האוטובוס ולא נתנו לנו לרדת,  הצלחנו להתחמק מהם ולקחנו מונית ישר לחוף הים.                          
היא לבשה בגדי ים ורוד ואני שמתי עלי  "טי- שרט " חדש. הייתה כבר שעת דמדומים הים היה שקט,  השמים וההרים אדומים כדם.  התיישבנו אחד ליד השני קרוב למים בבית קפה קטן בחוף.
את אילת אני אוהב מאד, אפילו התרגלתי לחום הכבד כאן  , הורגלתי להסתכל על הים שעות על גבי שעות. לפני הגיוס לצבא הייתי נוהג לשכב שעות על החוף עם חברים ותיירים ופשוט לחלום. רוח קרירה ומלוחה באה מהים, התחיל להחשיך המלצר הערבי מירושלים- המזרחית הביא קנקן קפה וכוסות והתיישב לידנו. אחרי מלחמת "ששת הימים" מלצרים רבים מירושלים- המזרחית שדברו אנגלית מצאו עבודה במלונאות באילת. אחרי שהלך,  היא הסתכלה עלי כאילו היא רואה אותי בפעם הראשונה "
"-אני עדיין אוהבת אותך אתה יודע? "
"-לא ידעתי"!, לא אמרת לי אף פעם שאת אוהבת אותי".
"-ואתה אוהב אותי"? שאלה
"-כל הזמן!, עניתי,"כל הזמן!",
אנו מעבירים את  השעות הנעימות אני מחייך לכל עבר ומרגיש פשוט נפלא. כל כך נפלא שאני מתחיל לחשוב שהיה שווה לסבול בלעדיה, על מנת שתגיע להבנה שהיא רוצה להיות איתי ושטוב לה איתי, שהיא רוצה שנמשיך להיות ביחד, ושיותר לא נפרד...לעולם לא!
ההרים מסביב אדומים כדם, אלה קרני השמש אחרונות  ששוקעות בים האדום, זה ניראה כציור, קצת "קיטש", נזכרתי שהיתי יושב שעות ליד כן הציור ומצייר את הנוף של המפרץ.

שאלתי אותה:
-"מה לך ולפסטיבל מרוקו"?
-"בזמן האחרון יש לי רצון עז לחזור לשורשים המרוקאיים של".
-"מה קרה פתאום? אף פעם לא ידענו שאת בכלל ממוצא מרוקאי כל החברים שלך אשכנזים".
אז אגלה לך את סודי!.
"עוזרת- גננת שלי היא מרוקאית אסלית היא סיפרה לי בדיחה על המרוקאים. שאלתי אותה מהיכן זה והיא אמרה לי מאתר בשם "קוסקוס" אתר עם שורשים. וזה בדיוק מה שאני מחפשת, זה שורשים אתה מבין. לא ידעתי שיש אתר כזה לא ידעתי על קיומם וזה מאוד מרגש לדעת שיש מקום שניתן דרכו לנגוע בשורשים שלנו שורשים שהמציאות לצערי טשטשה על מנת לזרום עם כולם".
כל הכבוד למי שיזם. כל הכבוד לכל מי ששומר בקנאות על התרבות וניצני השורשים. אני יודעת שיש היום עוד אתרים.להיות מרוקאי זה להיות גאה. זה לא רק תרבות, זה חום אנושי שלא ניתן לתאר במילים.
-"ומצאת בדיחות"?
-"לאתר שנכנסתי לאתר מצאתי עשרות בדיחות".
- "אילו לא הייתי שומעת את הבדיחה לא הייתי מודעת על קיומו של האתר וכמוני יש המון. אז נכון גם לכך צריך חשיפה. אך החשיפה תהייה ממני , ממך, ומכל מי שמכיר וניכנס לאתר.אתה מתאר לעצמך, אתר שכולו מרוקאים אתר שכולו שורש אחד ענק אתה חייב להיכנס"
-"יש גם מתכונים"?
"-עזוב אוכל יש  אנשים אפשר לכתוב, פוסטמה יש פורום יש חום אנושי" וזה מה שהביא אותי להיכנס לפורום.


תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'הדס חלק 2... מאת דוד אלמוזנינו'
הדס חלק 2... מאת דוד אלמוזנינו
21/09/2004 | 02:21
5
טוב, טוב  אני מבטיח לבקר באתר.
כן אני גאה במה שאני אילו היו לי ילדים הייתי מחנכת אותם על רזי העדה. הידע! הצימאון הזה למה שאני, רציתי ללגום ממעיין התרבות שחסר מגיל צעיר מאוד. בגיל  3 וגדלתי אצל דודתי "המקסימה" שסיפרה מעט מאוד על התרבות שלנו מאחר וגם היא עלתה לארץ תינוקת  .  הבדיחה, הביא אותי לחפש אחר השורשים "הוורטואלים" שלי. כגננת להבדיל ממורה אשר מקבל תכנים מוכנים ממשרד החינוך, הגננת בונה את המערכים והתכנים אותם היא רוצה להעביר בנוסף לנושא שנתי של משרד החינוך לכן הזכרתי את החינוך מגיל הרך. אם אני בוחרת להעביר נושא שיש בו מקום גם למורשת  אכניס אותו  ללא חשש.

"את שמה לב כמה את מדברת!
כן כן נסחפתי קצת,זה הבירה שלך עלתה לי לראש.
את מאושרת" ? שאלתי? היא הניעה את ראשה ,אני תמיד מאושרת באילת, אל תשכח ארבע שנים למדתי כאן גננת.
באילת אלה ימים חמים,  אך עכשיו נעים,  נעים  מאד,  החוף ריק מאדם, רק אנחנו והמלצר מירושלים המזרחית, היא הזמינה לימונדה ואני בירה "היניקן" מהחבית,  התגעגעתי לחוף לשקט. אני והדס, מחזיקים ידים משוחחים, מנסים להשלים את הפרטים החסרים בפזל, ולפרוק מעלינו את הגעגועים, המחשבות והמכאובים של אותם שנים.
שם על החוף על החול הרך, כשרגלינו מונחים במי הים הקרירים המלטפים בארבע עיניים אנחנו מתפייסים, משלימים ומספרים אחד לשני אודות מסעותיו. הדס מספרת לי על הנסיעה ללונדון. "היה לי כל כך חשוב להיות כמה שיותר עם המשפחה, אני אוהבת אותם כל כך הם מקסימים הייתי רוצה להיות אייתם עוד ועוד כמה חבל שעזבו את הארץ.

חמש שנים זה הרבה זמן,  בחוץ נראיתי שקט ונינוח, דבריה על הביקור אצל המשפחה באנגליה שלא הייתי שותף בו עורר סערת רגשות שהייתה רדומה שנים אצלי.ידעתי את כל מה שעברה, רציתי לשאול אותה עוד מיליון שאלות כמו, מה כל העניין במרוקאים? למה שתקה למה התעלמה ממני? מה פתאום עכשיו היא כל כך נחמדה אלי? האם מתישהו הייתה מועילה בטובה לתת לי סימן חיים? מכתב אחרון ממנה היגיע לפני שנה, ומה היה קורה אם לא היינו נפגשים בכלל?  ועכשיו אחרי שנפגשנו ופתאום הכל נחמד ויפה, האם נחה דעתה באופן סופי, או שמא זה רק עניין זמני, בטרם יחזור המצב לקדמותו? איפה זה מציב אותי? והאם אני צריך לסלוח ולשכוח? ואם כן, האם היא חושבת שאני יעבור על זה כל כך בקלות? אני לא סמרטוט ריצפה שאפשר לדרוך עליו בכל פעם שרוצים! האם סגרה סופית את היחסים שלה עם החבר שלה? האם אכפת לה בכלל ממני, עם מי הייתי בחודשיים האחרונים בשנים האחרונות, למה היא לא שואלת? ומה עבר עליי בכלל? והאם היא באמת מתגעגעת אליי, או סתם מחפשת כתף ישנה וטובה להישען עליה?

מוסיקה חרישית החלה להישמע  הלכה והתעצמה.  מסיבת חוף החלה במקום ,  צעירים רבים הגיעו משום מקום  והחלו רוקדים סביבנו .

על החוף ממש לידנו ביתן עץ חום  בצורת רדיו ענק כמו של פעם , איך לא הבחינו בו קודם יושב שם התקליטן מהרדיו המקומי, 102 אפ-אם,  ומשמיע מוסיקה ב"פול ווליום" והיום רק מוסיקה מרוקאית. החלו מופעי אש ולוליינים החוף התעורר לחיים,  רק לפני רגע היינו לבד בשקט,  הזמנו שני כוסות בירה "הייניקן" מהחבית,  במסיבה פגשתי כמה חברים מהצבא שלא ראיתי זמן רב, האווירה החלה להתחמם,  אמרתי לה שהיא יפה,  הלכתי לאיבוד בתוך עיניה הגדולות, התחבקנו והתנשקנו  אחר כך רקדנו יחפים  על החול החלק והשקוף , היה בינינו משהו שלא היה קודם,  על הבמה בחוף הופיעה להקת שפתיים,  כל הזוגות  רקדו והתנועעו לפי קצב המוסיקה , הבמה המוארת יצרה צלליות ארוכות ודקות של הרוקדים המגיעות עד שפת הים ונעלמות בחושך.
בטיילת החלו להסתובב מלצרים בתלבושת לבנות  ולראשם "תרבוש" אחד אחרי השני נפתחו דוכני האוכל היה שם מכל טוב מקוסקוס עד מופלטה וסבקיה.

היא מנערת אותי .  אני אומר לך עוד דבר חשוב נוסף, היום באילת פסטיבל מרוקו נכון, המטרה של האירוע הוא בידור אבל יותר מכל לעורר את המודעות של הפולקלור המרוקאי, את התרבות  לראות את טקס החינה המסורתי, את השירים המיוחדים והפיטנות  היחודית לעדה. ואין מאומה אפילו רמז על מי אנחנו באמת. מה עברנו באמת אני לא מצליחה להבין שכל העבר המרוקאי מתחיל באוכל ונגמר באוכל ,תשים לב לכך. אפילו הפסטיבל הזה שאמור להדר את העדה מתחיל עם אוכל ונגמר באוכל. אפילו המימונה מתחילה עם המופלטה  המיוחדת ודבש ונגמר אייתה. תשאלו כל אחד למה בעצם חוגגים את המימונה? מלבד עיני עגל אין תשובה.
למה את אומרת את זה? אני יודע מה זה מימונה.
טוב אולי אתה יודע !
אני ראיתי לצערי את הבורות של הרבה מאתנו. וכוונתי לבני העדה. אני יודעת מעט על עברי. ואכן בתקופת שלטון מפא"י היה צורך לבטל את ה"אני מרוקאי" על מנת להתקבל לחברה הישראלית. אין בי כעס על כך הורי עשו את המעשה בלחץ חברתי וכך שמונים אחוז מהעדה וסליחה אם אני מגזימה  אני אישית מכירה לא מעט מרוקאים שהחליפו את שם בית האב על מנת להיות "ישראלי" כמו מאוחנה לבר- חן, מבוזגלו לגל, ועוד אז איך אתה מסביר זאת? אילו ההיסטוריה שלנו הייתה חודרת לעורקים שלנו והיה זיהוי אחד המקשר אותנו לאירוע גדול בהיסטוריה ולא למופלטה.
-"אני בעד הבאת פולקלור העדה המרוקאית לתודעת הציבור הרחב. ויותר מכך, לבני העדה עצמם, שלא באשמתם גדלו בניתוק מוחלט משורשיה העבותים של העדה.

תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'הדס חלק 3... מאת דוד אלמוזנינו'
הדס חלק 3... מאת דוד אלמוזנינו
21/09/2004 | 02:22
4

תופעת ההתכחשות למוצא וחיפוש אחר מסתור תחת "שם מעוברת", המיטה אסון נורא על העדה וגרמה ל"נטישת" מוחות מבריקים ואנשים בעלי ערך נכבד. שנאלצו לעברת את שמם בלחץ מעסיקיהם דאז - מפא"י,
לא הזכרת את הרבנים והחכמים שחשובים לעדה.
  על הרבנים קטונטי מלערער גדולתם ראויה לכך למרות שגם מי שמקורב לדת ולמד בבית ספר דתי וגדל על ברכי הדת מכיר בסיפורים אבל מי שלא? הוא בור? אז לא הבורות היא שלנו על כך שאנו לא מחדירים כבר בגן שמדברים על בר כוכבא אפשר להזכיר גם את מאיר בעל הנס. נכון זה לא במתכונת של האגף ומדוע? בגלל בורות.


-"תראי הדס, אני יגיד לך,  פסטיבל מרוקו באילת הוא מסחרי גרידא. מאחוריו עומדים מפיקים שבראש מעיניהם רווחים פיננסיים וזה לגיטימי כדי להרוויח הם צריכים למכור אוכל ושעשועים.עולמם צר כעולם נמלה".
-"עולמה של העדה המרוקאית לא ''צר כעולם נמלה'' כמו שכתבה המשוררת רחל,
יש לנו הרבה יותר מאוכל. יש לנו היסטוריה. היסטוריה יפה וכואבת וניתן להתגאות בראש מורם לא פחות מכל הסטוריה של עם אחר, אבל אין מי שיספר אותה ואין מי שלומד אותה על מנת להעביר לדורות הבאים. זה חסר. זה חסר מאוד שמדברים על שימור המורשת .
דבר אחד היה חסר לי כמו: סיפורים על ההיסטוריה שלנו, מכירה של ספרים על העם היהודי במרוקו, הרי אחרי הכל גם בנו פגעה השואה, גם יהודי מרוקו התגייסו ללחימה בנאצים, גם לנו היו מחתרות שניתן להתגאות בהן. אז מדוע אין ספר אחד שמזכיר זאת? מדוע אין היסטוריון יוצא העדה שמעלה את הסוגיה של היהודי המרוקאי ברש גלה כל הידע שלי אני בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית במורשת שלנו מסתכמת ברבנים ידועי שם ואוכל .המורשת המיוחדת  שלנו היא הרבה מעבר לכך  אני מאמינה שאכן כך. הדס נשמעה כולה תוססת,שולטת היטב בדעותיה".
-"באירופה החלה תנועת ההשכלה לפני כמאה שנה. היהודים יצאו מחומות הגטו והחלו ללמוד השכלה רחבה . תהליך זה החל בעדתנו עם הכיבוש הצרפתי . הוקמו בתי ספר חילוניים "כל ישראל חברים" אנשים החלו ללמוד מקצועות ''חופשיים'' רפואה. משפט . כלכלה. ועוד ואז קמה מדינת  ישראל ועולים רבים עזבו את מרוקו והחלו את חייהם מבראשית. חייהם כאן לא היו  קלים בלשון המעטה. רק עתה הדור השלישי החל לגלות את  תרבותו כמו במקום צנוע זה...
היום יוצאי מרוקו תופסים מקום מכובד בכל  תחומי החיים.כעת קמים חוקרים שנוברים בכל המורשת של העדה ומנערים ממנה את האבק שכיסה אותה שנים רבות.עולם הגמרא והמשנה והזוהר הוא עולם ומלואו. הפוסקים המרוקאים לא נופלים מהשופטים של בית המשפט העליון.כמו כן אין לזלזל במשוררי מרוקו וסופרי הקודש ובתרבות המרוקאית אם לא נדע מאין באנו לא תהיה לנו תקומה.
-"הדס, בירושלים אומרים שאילת היא עיר חטאים, זה לא נכון לאחרונה יש הרבה דתיים שהתישבו בעיר
... עכשיו אני גרה בפרוזדור ירושלים בית חדש ששיפצתי, צבעתי והעברתי "...,רהיטים שאני אוהבת . אבל אם עכשיו יגידו לי שאני יכולה לקבל גן בגליל בצפת - אתמול כבר הייתי שם...הגליל - מאוד חשובים לי.
-"תגידי, מה שם האתר הזה שאמרת, קוסקוס, אך כותבים את זה בלועזית?

-"אתה חייב להיכנס ,חום כזה לא ראיתי הרבה זמן . כולם קבלו אותי כאילו הילדה האובדת של העדה, מכניסי אורחים למופת, המפגינים גאוות יחידה וקנאות למסורת ללא גבולות.תמיד ידעתי שבקרב המרוקאים אני ימצא זאת בשפע ובאקראי הגעתי אליהם בגלל הבדיחה סיפרתי לך, לא ולא אעזוב אותם כל כך מהר"

מוסיקה חרישית החלה להישמע  והלכה והתעצמה.  מסיבת חוף החלה במקום ,  צעירים רבים הגיעו משום מקום  והחלו רוקדים סבבינו .
על החוף לידנו שם ה"די- ג" מהרדיו המקומי, 102 אפ-אם,  משמיע מוסיקה ב"פול ווליום"  וברקע שיר של הברירה הטבעית.. החוף התעורר לחיים,

בדברי אליה אחרי שנרגעה מעט מהמרוקאים, שמתי דגש בעיקר על כמה התגעגעתי אליה, ועל שהרגשתי בנוכחותה בכל מיני מקומות שונים ומשונים, וחשבתי שהנה עוד רגע תפתח הדלת והיא תכנס. התחושות היו חזקות במיוחד.
"אז למה עזבת אותי"? שאלתי בשקט .
"תבין" ,אמרה מתנצלת " אחרי שנפרדנו ואני נסעתי לאירופה  ואתה נשארת באילת הרגשתי כמו בשיר של יהודה הלווי "אני במזרח ולבי במערב" "הרגשתי רע הרגשתי שאני לא יכולה בלעדיך,  עוד רגע הייתי אורזת ובאה לאילת לחפש אותך . אמרתי לעצמי אולי הזמן יטשטש את הזיכרון ויכהה את הגעגועים וישכיח את צערי. או שאין טיול. וזה מה שקרה באמת. לא היה קל להתקשר לארץ, אבל אני יודעת זאת לא סיבה מספקת.  אחרי שלא היינו בקשר כל כך הרבה זמן לא היה לי האומץ לחפש אחריך או לצלצל אבל לא  שכחתי אותך הזמן והזיכרון לא טשטשו כלום וכשראיתי אותך הרגשתי שלא נפרדנו לעולם."פרידתנו הייתה אלה געגוע לבאות..
הייתה משכנעת אך לא ידעתי אם להאמין לה? גם לא הבנתי מה הקטע שלה עכשיו עם השורשים המרוקאים שלה.


אני מנסה לחשוב, למה נפרדנו בכלל? למעשה נפרדנו בגלל הטיול  שלה .הדס אחרי שישה חודשים בעבודה קשה בבתי מלון באילת כמלצרית קיבלה את המענק שהיה מגיע לה מהצבא והחליטה לנסוע עם חברים לטייל .אני הייתי צריך להמשיך לעבוד באילת עוד חודש כדי לקבל את המענק. אני הייתי מוכן לעזוב הכל והדס שכנעה אותי להישאר, למעשה לא הרגשתי שאני נפרד ממנה. באופן שאני תמיד הייתי נפרד מאנשים אחרים שהכרתי בעבודה למשל. כאילו יותר לא נתראה לעולם, וזהו סוף הדרך המשותפת שלנו. עם הדס ידעתי שאין טעם במילות פרידה, כי אני סבור ובטוח שאמצא את דרכי לביתה, כשתחזור לארץ.
זה עשה לי טוב על הלב, לדעת שאני יכול להרפות ממישהי שאני כל-כך אוהב והיא תישאר שלי, בלי לחשוש שאאבד אותה על הדרך, בשל הריחוק הפיזי, הרגשתי תחושה מוזרה כשנפרדנו, עצובה מצד אחד ונעימה מצד שני באותה המידה. הדס רשמה בפנקס קטן עם כריכה שחורה בכתב יד קצת ילדותי את הכתובת האי מייל שלי, והבטיחה להיות בקשר. נראה לי שאבדה את הפנקס או זרקה אותו בהזדמנות הראשונה.

היא נשכבה על החול הרך ועצמה את עיניה ואני נשכבתי לידה, רצתה לשמור את הרגע  בזיכרונה.  המקום המיוחד הזה מכניס אותך לאווירה מיוחדת של אהבה,  של קשר, שלוה.
בחצות החל פסטיבל מרוקו. הדוכנים ליד המלונות מציעים כל טוב מקוסקוס עד "סבקיה" ועוד עוגות טעימות אחרות
ברקע שמענו את הקלטת של  התוכנית ריח מנטה עם התזמורת האנדלוסית.

רק לפני רגע היינו לבד בשקט עם המלצר הערבי מירושלים,  הזמנו עוד שני כוסות בירה "היניקן" מהחבית,  במסיבה פגשתי כמה חברים מהצבא שלא ראיתי זמן רב, האווירה החלה להתחמם,  אמרתי לה שהיא יפה,  אבדתי בתוך עיניה הגדולות, השחורות,  אחר כך המשכנו לרקוד יחפים  על החול החלק והשקוף ,   ליד  כל הזוגות  רקדו והתנועעו לפי קצב המוסיקה , כשהצלליות הארוכות והדקות שלהם המגיעות עד שפת הים ונעלמות בחושך.

תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'אהה! זה מה שעושים בפסטיבל מרוקו '
אהה! זה מה שעושים בפסטיבל מרוקו
22/09/2004 | 14:36
2
אם כך, אסור לי להחמיץ את הפסטיבל הבא...

סיפור יפה, דויד. כל הכבוד
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'בטח למה לא '
בטח למה לא
22/09/2004 | 16:49
דויד סיפור יפה, נהנתי לקרוא.
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'אהה! זה מה שעושים בפסטיבל מרוקו'
אהה! זה מה שעושים בפסטיבל מרוקו
24/09/2004 | 00:39
אמרוקאי
אתה מוזמן לבקר באילת, מתחיל להיות קריר ונעים כמו בסיפור.
דויד
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'אתם שואלים איך הגיע הסיפור לכאן?'
אתם שואלים איך הגיע הסיפור לכאן?
21/09/2004 | 02:28
4
אז ככה, התעוררתי עכשיו פתאום, נכנסתי למחשב ישירות ל"הודעות השעה האחרונה" כדי לראות מה התחדש ומצאתי את כל החלקים הללו שם. נכנסתי לפורום ו...נאדא..... אין כלום....

הבנתי שהתפוז כהרגלו מדי פעם "בולע" הודעות וחלקן מגיעות לשם בלבד ולא לפורום. החלטתי שחבל שישארו שם ולא יהיו בפורום, אז העתקתי והדבקתי...

התודה לדוד אלמוזנינו שהביא את הסיפור....

זהו, עכשיו חוזרת לישון. לילה טוב
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'מוזר ומעניין וטוב עשית שרונהה!|תודה'
מוזר ומעניין וטוב עשית שרונהה!|תודה
21/09/2004 | 11:58
3
דויד טרח וכתב ורצה להביא להנאתנו את הסיפור הזה והיה מצער לפספס אותו כך.
קולהכבוד שרונהה!
לא תנום ולא תישן שומרת ישראל והפורום המבורך הזה, אשת חיל מי ימצא.
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'שרונהה! שרונהה! תודה!'
שרונהה! שרונהה! תודה!
21/09/2004 | 13:39
2
שרונהה תודה שהעברת את הסיפור כולי תקווה שתיהנו ממנו
דויד
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'היי דויד אלמוזנינו'
היי דויד אלמוזנינו
22/09/2004 | 11:55
1
לשרונה תודה שהעברת את הסיפור לכאן

דויד קראתי את הסיפור בקוסקוס ומאוד נהנתי לקרא שוב את הסיפור.

יש לי שאלה אלייך דויד....קראתי סיפור שלך "החתונה"...

האם יש לסיפור החתונה המשך??????........

באם כן אשמח מאוד אם תמשיך לכתב את הסיפור, בתודה מראש

גמר חתימה טובה לך ולבני ביתך
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'"החתונה"'
"החתונה"
22/09/2004 | 13:46
חנלה
את לא הראשונה ששואלת אותי על ההמשך של הסיפור "החתונה".
אלה ההורים שלי והסיפור שלהם ארוך, מה את חושבת צריך להיות הסיום?
אני מציע לך לקנות את הספר שלי בסטימצקי"ארמונות ובוסתנים", יש שם עוד כמה סיפורים על המשפחה, או לחפש אותו בספריה, שם תמצאי את ההמשך,גמר חתימה טובה
דויד
הנה הקישור:
http://www.ibooks.co.il/NS_GetProdInfo.asp?prodid=15840014
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'עוד סיפור מופלא מפרי עטו של דויד !!'
עוד סיפור מופלא מפרי עטו של דויד !!
21/09/2004 | 12:22
4
כל הכבוד על החן והפשטות של סיפור אנושי כל כך מרגש.
מה יותר מפעים את הלב יותר מפגישת איש ואישה אחרי זמן ממושך של נתק?

אני שב ומכריז בתודה ובכבוד והמון אהבה כי אל המקום הזה אני לפחות לא הייתי מגיע אם לא הייתי "נדלק" באותו יום ג' בערב בתוכנית הרדיו ברשת ב' - "אינטרבית" בה שמעתי אודות האתר "קוסקוס".
בבואי לביתי שקעתי לתוך האתר והוקסמתי וכמו במטה קסם פרחו וצפו הזכרונות מהילדות.
מאז אני לא חדל וללא לאות פועל למען שימור ועידוד המורשת המפוארת שלנו וכמרוקאי גאה יש לי הזכות והעונג להמצא כאן וכעת ב עם חברות וחברים יקרים ביותר שהכרתי שם בקוסקוס.
אהבה ופרגון וברכות לגמר חתימה טובה לכל החברים כאן ב וכמובן גם לחברים היקרים שם בקוסקוס.

תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'אחחחחחח איזה כייף איזה יופי'
אחחחחחח איזה כייף איזה יופי
22/09/2004 | 14:07
לקרוא ולהתענג. לחוש ולהרגיש הכלללל
כמה יפה כתוב ומסופר... עושה חשק לעוד
אז חברים אל תפסיקו לעולם לבשם אותם ביצירות הנפלאות שלכם
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'שאלה לאלמרה..'
שאלה לאלמרה..
22/09/2004 | 17:13
2
האם אתה מכיר מקוסקוס את אלי פילו...?
הכרתי אותו מזמן באתר והוא איש מיוחד ומקסים...המון זמן לא ראיתי אותו כאן בתפוז...ובאמת חבל לי.ועת שאתם מזכירים את אתר קוסקוס אני נזכרת בו והוא זה שבעצם כוון אותי לאתר.
אשמח לשמוע.
תרבות מרוקו >>
לצפיה ב-'כן אני מכיר.'
כן אני מכיר.
22/09/2004 | 18:43
2
לצפיה ב-'חן'
חן
26/09/2004 | 21:12
אני בקשר עם אלי, אם תרצי לשוחח איתו אוכל לקשר ביניכם :)
תרבות מרוקו >>

הודעות אחרונות

15:39 | 17.10.12 אורחים בפורום
11:49 | 03.09.12 אורחים בפורום
15:21 | 17.06.12 אורחים בפורום
15:26 | 12.06.12 אורחים בפורום
16:41 | 08.06.12 אורחים בפורום
13:40 | 03.06.12 אורחים בפורום
12:29 | 16.05.12 אורחים בפורום
15:17 | 05.05.12 אורחים בפורום
18:32 | 31.01.12 charlyknfon
12:47 | 10.12.09 בן תרבות
17:03 | 09.12.09 אלי פילו
20:23 | 07.12.09 אלי פילו

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ