ה20 באוגוסט 1955 /דויד אלמוזנינו (2
וכך סיפר רפאל בהתרגשות גדולה: "לא הקשבתי לאזהרות של חברי המוסלמים לא האמנתי שהמצב כל כך גרוע, חשבתי שאין להם חשבון עם היהודים אלה עם הצרפתים, אני לא פחדן מטבעי ובחיי הייתי נתון הרבה פעמים בסכנות המשכתי לעבוד כרגיל ולבקר בכפרים הנידחים ולהביא סוכריות לילדים, כאילו ששום דבר לא קרה. גם בעבודה אף אחד לא הזהיר אותי. ביום רביעי בשעות הערב אחרי כמה ימים בדרכים, נתקענו עם הרכב בדרך ל"מוגדור", הנהג לא הצליח להניע אותו מחדש. כמה פעמים אמרתי לחברת הסוכריות שהגרוטאה הזאת עוד תהרוג אותנו יום אחד, אני ירדתי מהרכב כדי להגיע לישוב קרוב ולהביא משם מכונאי, לקחתי איתי את כל הכסף שהיה בתיק העור הרקום שלי מ"מוגדור" שהיה מלא בכסף של כל המכירות של הימים האחרונים.והנהג המוסלמי נשאר לשמור על הרכב והסחורה שבו, התחלתי ללכת לכוון "מוגדור". ואז הופיע בריצה מאחורי מוסלמי אחד שהכרתי אותו פעם בהיותי באחד הכפרים ואמר לי: "מר רפאל לאן אתה הולך"? אמרתי לו: "מוגדור". "זה לא הכוון למוגדור, אני ילווה אותך למוגדור"! "הסתכלתי לאחור הייתה כבר שעת דמדומים והתחיל להחשיך הייתי כבר רחוק מהרכב ולא יכולתי לצעוק לנהג שיעזור לי, ידעתי שאני צודק בקשר לכוון, למוגדור, עברנו משם אין סוף פעמים. אז מה רוצה ממני הערבי הזה שאלתי את עצמי"? "הוא היה חגור ברומח "שבריה", פשוט פחדתי ממנו והתחלתי ללכת לידו, והתחלתי לחשוב מה לעשות כדי להשתחרר ממנו. עברנו ליד כמה וילות של צרפתים חשבתי לצעוק להם הצילו, אך לא ידעתי אם זאת הדרך הנכונה, "נזכרתי באזהרות של אנשי הדרך המכובדים ואמרתי כמה הם צדקו". "חשבתי לקחת אבן ולזרוק עליו גם זה לא בה בחשבון הוא בריון והוא היה מתגבר עלי בקלות, ממש פחדתי ממנו גם התחיל להיות חשוך וקר. גם לרינה התחיל להיות קר ומותח מהסיפור . "אבל אלוהים הציל אותי , הוא שלח לי מלאך משמים, במקום שיש סכנה צריך תמיד לקוות לנס והוא הגיע. מגיע רכב מאחורינו ועוצר לידי בחריקת בלמים הנהג המוסלמי מזהה אותי ואמר לי: "מר רפאל מה אתה עושה כאן בחושך" "אני רוצה להגיע למוגדור, הרכב שלי התקלקל". "אבל זאת לא הדרך למוגדור, זאת הדרך לספי!!" הוא נתן קללה עסיסית למלווי שלי: "יה בן אל- כלב" ואמר לי תעלה, תעלה יה סיידי . שיישאר הוא בכביש. הנהג הזה הציל את חיי הוא בא בדיוק בזמן, ממש מלאך, אני עליתי למשאית שלו, רעדתי בכל גופי הוא נתן לי מים לשתות ואמר לי שהערבי הזה מסוכן ושלא היה מהסס לרצוח אותי ולזרוק אותי לתעלה, בשביל הכסף. היו כבר כמה רציחות באזור הזה, כשהביא אותי עד הבית ירדתי וחיבקתי אותו ואמרתי לו תודה רבה, הוא חבר אמיתי לא הצעתי כסף כדי לא לפגוע בו. :"אנשים מסוכנים. אנשים מסוכנים.הייתי צריך להיזהר יותר" אמר רפאל מהרהר בכל מה שקרה לו לאחרונה. "אנחנו עוזבים לפלסטין! הוא אומר לרינה, לא נשארים פה, המוסלמים השתגעו זה לא אותם האנשים שהכרתי". אני החלטתי אנחנו עוזבים לפלסטין רק שם נוכל לחיות בביטחון. אך קודם היה צריך לעבור את התקופה הזאת. במרוקו ובספי השתנה הכל הרחובות התמלאו בדגלי מרוקו צבעוניים .תוך כמה ימים קמו תנועות לאומיות, שדרשו עצמאות למדינה וארגנו מרידות והפגנות רבות נגד השלטון הצרפתי. רפאל ורינה היו מוגנים על ידי קצינים צרפתיים היות וגרו ברחוב שרובו היה מאוכלס באזרחים צרפתיים וכן הייתה בו תחנת דלק חשובה ומוסך, הגיעו אליהם קצינים צרפתיים והראו להם דרך מילוט סודית וכן ביקשו לסגור את שערי העץ הכבדים של הבניין הפונים לרחוב במשך כל היום והלילה. בעיר ספי גרו מוסלמים קיצוניים וכן באו אליה מהכפרים בסביבה מוסלמים שיעים כהה עור ומסוכנים. היו מתאספים לפני התפילות במסגדים. ביום שישי בתפילות במסגד כוהני הדת היו מצליחים לשלהב אותם, והיו יוצאים מהמסגדים כמו עדר פרות ללא רסן רטובים מזיעה ומשולהבים ועוברים ברחובות העיר הצרים כשבידיהם סכינים וגרזנים ולפעמים גם פצעו את עצמם יחפנים ותלמידים,מטאטאי-רחובות ופקידים סבלים ושוטרי-חרש זאטוטים ומבוגרים היו שואגים וצורחים, וחושפים לעיני כל את יצריהם הרצחניים, מי שנקלע ילד לתוך העדר הדוהר מצבו לא היה מזהיר, זאת מלכודת מוות, צווחו: "אללה ואכבר!" האנשים הרבים הדחוסים אחד לשני ברחובות הצרים יצרו לחץ אימים על שערי הבתים אם ציריהם היו חזקים ולא חלודים עברה ההפגנה מבלי לפגוע באיש, אך קרה ששער בית לא עמד בלחץ ונפרץ ההמונים פרצו פנימה לתוך הבתים ושחטו את יושביו ללא רחמים, במיוחד אם היו אלה יהודים או נוצרים- צרפתים.ולקחו את כל מה שחפצו. משעה שש היו מכריזים על עוצר חיילים סנגלים הוצבו בפינות הרחובות שקבלו הוראה לירות בכל מפר עוצר, יום אחד מחלון הבית רפאל ראה אדם שיצא מביתו בריצה עם דגל מרוקו בזמן העוצר והחיילים ירו בו והרגו אותו במקום. למחורת היהודים והנוצרים לא יצאו מהבית היו הרבה הלוויות אלימות. הייתה סכנה להסתובב ברחובות. הם הכנו את עצמם לעזור פנו לסוכנות היהודית ונרשמו לעליה. . רפאל עזב את העבודה בחברה הצרפתית לסוכריות והלך לעבוד בבית חרושת לשימור סרדינים שהיו רבים בעיר ספי, היה לו ניסיון קודם כי בצעירותו הוא עבד על ספינת דייגים פורטוגזית רפאל עזב את העבודה והתחיל לעשות את הסידורים כדי לעלות לישראל.במשרדי הסוכנות היהודית בספי דברו על חודש ימים ,הם עזבו את הבית הכל נארז בארגזי עץ גדולים ונשלח למחסני הסוכנות, אך כל הזמן דחו את מועד העלייה (היה ביקוש רב היות ומרוקו עמדה לקבל את עצמאות והיהודים לא ידעו מה יהיה מצבן לאחר שמרוקו תקבל העצמאות מהשלטון הצרפתי). ואז התחילו כל כמה זמן לעבור ממשפחה למשפחה, ורפאל בזבז את כל חסכונותיו הדלים. רק אחרי כמה חודשים הם הפליגו מקזבלנקה על אוניית משא שהוסבה למוביל נוסעים לכוון מרסי במחסן אחד היו בננות ירוקות ובמחסן השני "בית מלון" מאולתר היו מיטות של שתי קומות שם ישנו העולים. כך אחרי הפלגה של כמה ימים עגנו במרסי שבצרפת. משם הדרך לארץ הקודש הייתה כבר פתוחה.
