"משתשקע השמש עד שתכלה רגל מן השוק.."

"משתשקע השמש עד שתכלה רגל מן השוק.."

הוא הזמן התלמודי להדלקת נרות חנוכה. ומה בין נרות חנוכה לה' באייר...? חנוכה לעומת שאר החגים, בפיוט ובהלכה יש עוד כמה דברים שהם מאוד משונים בחנוכה. "מצוות נר חנוכה - מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל, והודיה לו על הניסים שעשה לנו" . הביטויים הללו של הרמב"ם לא נמצאים לא בפסח, לא בשבועות, לא בסוכות, באף אחד מהחגים אין את הביטוי הזה כמה אדם צריך להיזהר לספר בשבחו של האל. ולכן, גם אם אין לו מה יאכל אפילו מן הצדקה, שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק. בפסח כתוב לך תתארח אצל מישהו – "כל דכפין ייתא ויכול"... ובחנוכה, לא אומרים לו יש לך שתי זוגות נעליים, תמכור זוג אחד ותקנה שמן. לא אומרים לו יש לך שני מעילים, תמכור מעיל אחד ותקנה שמן. אלא כתוב: אין לך – תמכור. עד כדי כך חשובה מצוות הדלקת נר חנוכה, למרות שזה מדברי סופרים. דבר נוסף, הפיוטים שרגילים לשיר אותם בכל החגים. לכל חג יש את הפיוטים המיוחדים, המדברים על עניינו של אותו חג. פיוטים של פסח עוסקים בפסח, פיוטים של שבועות עוסקים בשבועות, וכל חג יש לו את הפיוטים שלו. הפיוט הלאומי שהתקבל ברוב קהילות ישראל, הוא פיוט קדמון מאוד, לא ברור באיזו תקופה הוא התחיל - הפיוט"מעוז צור ישועתי". והוא לא עוסק בחנוכה, אלא עוסק בכל הגלויות של ישראל, מגלות מצריים עד הגאולה האחרונה... (הרב משה אלחרר) אז מי כאן עושה מאמץ להביא את הקשר בין חנוכה לגאולה האחרונה...?
 

wan

New member
מעוז צור ישועתי

בוקר טוב שלמה ופורום נכבד. קראתי בעיון את כל מה שהבאתם כאן לאחרונה,ומה לומר? החכמתי. תודה לכולכם. ולך שלמה תודה על כל מה שאתה מביא,כולל ההסבר המיוחד פה. אין לך מושג כמה זה נכון,אבל אצלי זה לא קשור ליכולה לקנות,אלא האם אוכל למצוא ,והיו שנים שלא היהקל למצוא פה נרות חנוכה.ובעוונותי נאלצתי להדליק נרות ליום הולדת. אך כיום ברוך השם נתן להשיגם בקלות במאמץ נסיעה לבית הכנסת. אין לי מושג על הקשר בין חנוכה לגאולה האחרונה...אך שאלתך אתגרה אות י,ובזמן המועט שיש ברשותי..גוגולתי בגוגל..ומצאתי כמה דברים מעניינים(יבורך גוגול וכל מי שמעלה חומרים לרשת) אנ ימביאה ממה שמצאתי וגם קישור תהנו. אנ ינהניתי לקרוא. וגם הסיפור של ניצול השואה מרגש מאין כמוהו..אכן נס חנוכה... תהנו ונר שלישי שמח לכולכם.
 

wan

New member
צפירות ההצלה

אורי מורן חבר\ה :3מתוך האתר של חב"ד צפירות ההצלה בהביטי ביומני גיליתי בשמחה רבה שחנוכה, חג האור, יחול בעוד כמה ימים. החלטתי שאפילו בנידרארשל (מחנה-עבודה בלב גרמניה) עלינו להדליק נרות חנוכה. מיד נועצתי בבנצי, שנעשה לאיש-אמונם של תושבי הבלוק. בנצי התלהב מרעיוני: "כן, עלינו להדליק נרות חנוכה. כך נקיים את המצווה וגם נעלה את המורל בצריף. הכן תכנית, אך בזהירות!". על שתי בעיות עיקריות היה עלינו להתגבר: צריך היה 'להשיג' שמן ולמצוא מקום שממנו האור לא ייראה. בבית-החרושת שבו עבדנו לא היה מחסור בשמן, אך הבעיה הגדולה הייתה כיצד להבריח ולו כמה טיפות אל צריפנו בעוד-מועד, לקראת יום שני בערב, ליל ראשון של חנוכה. אמנם ידענו כי אין אנו חייבים על-פי ההלכה לסכן את חיינו לשם קיום המצווה, אך אצל רבים מאיתנו פעל דחף מיוחד לנהוג במסירות-נפש למען המשך ניהול חיינו היהודיים, גם בתנאים הקשים שהיינו נתונים בהם. מלבד זאת היינו שרויים בדיכאון רוחני וגופני גם יחד, עד שהרגשנו כי נר חנוכה קטן אחד יכול לחמם את נפשותינו ולהחדיר בנו תקווה, אמונה ואומץ לעמוד בכל האתגרים שלפנינו. החלטנו להטיל גורל. האיש ששמו יעלה ראשון בגורל יצטרך 'להשיג' את השמן; השני יופקד על המשימה להסתיר את השמן עד יום שני בערב; וכך הלאה - כל אחד ותפקידו. יצאתי חמישי בגורל ועליי הוטל לדאוג לפתילות. גרינוולד, שעלה ראשון בגורל, מילא את תפקידו להפליא. הוא הצליח לשכנע את מנהל העבודה השנוא כי המכונה שלו תיטיב לעבוד אם ישמנוה בקביעות מדי בוקר. לשם כך קיבל צנצנת שמן מכונות משובח. כעת היה לנו שמן שתפס את מקומו המכובד והגלוי בארגז הכלים. כך נפתרה גם בעיית הסתרתו של השמן. גם האחרים מילאו את משימתם באמונה. בהגיע יום שני לפנות ערב, שמתי את השמן במחציתה הריקה של קופסה למשחת נעליים. הוצאתי כמה חוטים משמיכתי הדקה והפכתים לפתיל. כאשר היה הכול מוכן, התיישבתי לאכול בחיפזון והזמנתי את חברינו להשתתף בהדלקת נר ראשון של חנוכה. לפתע נזכרתי כי שכחנו לדאוג לגפרורים. לחשתי לבנצי: "על כל אחד ואחד להשאיר מעט מרק". בנצי הורה לחבריו הרעבים לעשות כן והסביר להם את הסיבה. בתוך חמש דקות הוחלפו בחדר הסמוך חמש מנות מרק בסיגריה. הסיגריה הוענקה לממונה על המטבח תמורת השאלת קופסת גפרורים, ללא שאלות מיותרות. לאחר הארוחה בירכתי את שלוש הברכות ונר חנוכה קטן הבהב מתחת לדרגשי. לא רק חבריי שומרי המצוות השתתפו, אלא כל דרי הצריף, ללא יוצא מן הכלל, הצטרפו לזמזום שירי חנוכה. לנגד עינינו צפו ועלו מחזות מלילות חנוכה עם הורינו, אחינו, אחיותינו, נשינו וילדינו; כולם נאספים סביב חנוכיות הכסף היפות, שרים בשמחה 'הנרות הללו', 'מעוז צור' ועוד שירים. דמעות ירדו על לחיינו הנפולות. לאחר מכן התיישב כל אחד ואחד על דרגשו, שקוע במחשבות עמוקות. לרגע נדמה היה כי שום דבר אינו חשוב בעינינו באותם רגעים, מלבד אור הנר הקטן והמרצד. אך אויה! החלום חלף מהר מדי. צעקת "הקשב!" החזירתנו באחת למציאות. זינקנו לעמידת דום. ה'אונטרשארפירר' הקטן עמד בדלת בדממה, כפי שנהג לעיתים קרובות בביקורי-פתע, שבהם חיפש בקפידה תירוץ, ולו הקלוש ביותר, כדי להצליף במגלב-הכלבים שלו. לפתע עיקם את אפו וצרח: "מה קורה פה? אני מריח ריח של שמן שרוף!". לרגע חדל ליבי מלפעום. הגנבתי מבט אל נר החנוכה הקטן, בשעה שהמפקד וכלבו החלו לצעוד לאורך הדרגשים, מחפשים אחר השמן הבוער. לא העזתי להתכופף ולכבות את הנר בנעלי, פן ירגיש הכלב בתנועתי ויקפוץ עליי. סקרתי בחטף את הפנים החיוורות כמוות שמסביבי. כך עשה גם המפקד. הוא בחן את פנינו והביט לתוך עיני כל אחד ואחד מאיתנו. בעוד רגע או שניים יגיע לשורת הדרגשים שלנו ואז שום דבר לא יצילנו מידיו. אך פתאום... קול צפירה, המתריעה על התקפה אווירית, נשמע. המפקד נעצר ובאותו רגע כובו מבחוץ כל האורות שבמחנה. "אזעקה! אזעקה!", הדהד הקול בכל המחנה. במהירות-הבזק כיביתי בנעלי את הנר, ועל-פי הוראות המחנה פרצנו כולנו החוצה. "עוד תהיה חקירה! עוד תהיה חקירה!", צווח המפקד בתוך הרעש הגדול וההמולה שיצרו האזעקות והאסירים הרצים אל מגרש המסדרים. אך אני לא דאגתי עוד. בשמחה תפסתי את ה'מנורה' הקטנה ורצתי עמה החוצה. בעבורנו זה היה נס חנוכה ממש. נס חנוכה שבו ראינו את יד ה' גם בתוך מחנה-העבודה הנשכח הזה שבנידרארשל. בחוץ, בלילה הקר כקרח, דלקו הכוכבים הנוצצים. וכשהרעש המזמזם של מפציצי בעלות-הברית מעל ראשינו, הוספתי להרהר בליבי בנוסח הברכה - "שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם ובזמן הזה". (סיפורו של ש"ב אונסדורפר, לונדון תשכ"א) דרכי החסידות
 

wan

New member
סוד השמונה-חנוכה הוא חג בן שמונה ימים

בחיפושי מצאתי גם את ההסבר המעניין שמובא להלן,ומצאתי אותו מאד מעניין. שלמה האם יש בו תשובה לשאלתך? מה שמקשה בשאלתך הוא לאיזה גאולה אחרונה אתה מתכוון,?שהרי נגאלנו לא מעט פעמים....אפילו ממש לא מזמן... בכל אופן כהרגלך אתה מביא חומרים מעוררי סקרנות,ולכן אני מוצאת שהכל קשור בהכל... את ההסבר תמצאו באותו קישור שנתתי למעלה,רק צריך לגלגל קצת למטה. תהנו סוד השמונה חנוכה הוא חג בן שמונה ימים, ויש לו קשר מיוחד לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, שאף הוא אחד מ"שמונה נסיכי אדם". נאמר (מיכה ה,ד): "והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם". הגמרא (סוכה נב,ב) מפרטת את שבעת הרועים ושמונת ה'נסיכים', והמשיח הוא אחד מהם. מסבירה תורת החסידות, ששמונת ה'נסיכים' משכינים בעולם הזה את האור האלוקי שלמעלה מהטבע. העובדה שהמשיח קשור במספר שמונה אינה מקרית. המספר שמונה בכלל קשור בגאולה השלמה. על הכינור של ימות המשיח כתוב בגמרא, שהוא יהיה של שמונה נימין (לעומת כינור המקדש שהיה של שבע נימין). המספר שמונה מרומז גם בפסוק "אז ישיר משה", שעל-פי דברי חז"ל הוא מתייחס לזמן הגאולה - המלה 'אז' בגימטרייה שמונה. המערכת הטבעית הרשב"א מבאר שהמספר שבע מייצג את המעגל השלם של המערכת הטבעית בעולם, ואילו שמונה מסמל את המימד העל-טבעי, שמעל לעולם, ושאף-על-פי-כן מתגלה ובא לידי ביטוי בעולם. העולם נברא בשבעה ימים (על-ידי שבע המידות העליונות), ומכאן שהשבע הוא בבחינת ה'קוד' של תבנית העולם. אין פירוש הדבר שהשבע מבטא את החומר בלבד. הוא כולל גם את היום השביעי, יום השבת, שהוא קודש לה'; אלא שבע כולל גם את הקדושה האלוקית המלובשת בתוך הטבע. המערכת השלמה של המציאות הגשמית עם הכוח האלוקי המלובש בה - מסומלת במספר שבע. אפשר לראות זאת גם בהמחשה גשמית: החומר עצמו מורכב משישה צדדים - מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה - כשם שימות החול אף הם שישה. השביעי הוא הבורא המתלבש בתוך ששת הצדדים של החומר, כיום השבת הסוגר את מעגל ימי החול. לכן נאמר: "כל השביעין חביבין", כי השביעי מסמל את הקדושה שבתוך העולם. כשם שהיום השביעי הוא שבת, כך החודש השביעי משופע בחגים, וכך השנה השביעית היא שמיטה וכו'. זהו השבע - מערכת שלמה של הטבע עם הקדושה האלוקית המלובשת בה. המערכת העל-טבעית לעומת זאת, שמונה מבטא את העל-טבעי, את הקדושה האלוקית שאינה מלובשת בתוך העולם. אין פירוש הדבר שהיא מנותקת מהעולם (שהרי עצם הכינוי 'שמיני' מבטא קשר עם השבעה שקודמים לו), אלא הכוונה, שהיא אינה חלק מהמערכת הטבעית. ה'שמיני' מתגלה בעולם כנס, כתופעה על-טבעית, כדבר שבא מחוץ למסגרת הרגילה. דבר זה מרומז גם במלה "אז (ישיר)", המורכבת מא' וז' - הא' מסמלת את הקב"ה, הרוכב על הטבע המסומל במספר שבע (ז). דבר זה בא לידי ביטוי, למשל, בימי החנוכה. את נרות החנוכה אנו מדליקים על נס הקשור במנורת המקדש, אך במנורת המקדש הודלקו רק שבעה נרות ואילו אנו מדליקים שמונה. שכן מנורת המקדש מבטאת את אור השכינה המתלבשת בתוך העולם ומאירה אותו, ולכן היא בת שבעה נרות; ואולם ימי החנוכה קשורים בנס על-טבעי, של "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", ולכן אנו מציינים את הנס בהדלקת שמונה נרות, שמסמלים את העל-טבעי. הקשר בין ימי החנוכה לימות המשיח אינו מסתיים רק בכך ששניהם מסומלים במספר שמונה. שניהם גם באים מתוך התגברות על הפרעות וקשיים. ימי החנוכה נוצרו דווקא בעקבות גזרות היוונים והמלחמה הבלתי-מתפשרת כנגדם, וכך גם הגאולה העתידה תבוא בזכות מסירות-הנפש של עם-ישראל בזמן הגלות. שכן כדי להתרומם למעלה ממגבלות הטבע (שבע) ולהגיע אל העל-טבעי (שמונה), יש צורך במאמץ מיוחד ובהתמודדות עם הפרעות העולם. לכן כתוב, שחג החנוכה לא יתבטל גם בבוא הגאולה, שכן הוא קשור במהותו לעניין הגאולה.
 

עלמה 3

New member
מעוז צור ישועתי

וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה, הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה.
אמא...למי יש יד כל כך גדולה ??? ככה שאלו אותי ילדיי ...וציחקקו
חחחח איזה צרוף מיקרים... אתמול לראשונה עם סיום הדלקת החנוכיה ושירת " מעוז צור ישועתי " ילדיי צחקו וטענו שזהו שיר "מוזר" מאוד ומשמעותו לא ברורה ממש. בני שעוד קצת מתקרב לגיל מצווה ומתחיל להתעניין בכל הקשור למשמעיות הדת והרוחניות...החליט לנתח לפרשן את משמועותו.. ואני לראשונה התייחסתי למשמעות השיר/פיוט יותר מאשר לזמזם אותו עם הדלקת החנוכיה. ועלה לי לראש שירה ולחנה של נעמי שמר בתקופת מלחמת יום הכיפורים. תוך כדי ניתוח משמעות הפיוט מצאנו כל מיני דברים מעניינים לגביו : שצירוף האות הראשונה מכל בית יוצר את השם "מרדכי" והבית האחרון האותיות יוצרות את המילה "חזק". כנראה שהכוונה היא להלל גם את המקור או את הכותב. בויקיפדיה כתוב כי נוספו לשיר עוד בתים המתייחסים לשואה ולמידנת ישראל . לשאלתך: זה הבית שבו הבנו שמדובר על גאולה ושאני עם סגולה ונבחר בין כל העמים: (למרות שינשם עוד בית שמדברים על גאולה) רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי, בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה. חַיַּי מֵרֲרוּ, בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה. וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה, הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה. חֵיל פַּרְעֹה, וְכֹל זַרְעוֹ, יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה. ובידו הגדולה, הוציא את הסגולה. נראה לי שהכוונה ליציאת מצרים וקריעת ים-סוף, "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים...". והמילים "הוציא את הסגולה" מכוונות להצלת עם ישראל = גאולה ?? או שכוונתך "לגאולה האחרונה " לבניית בית המקדש הבא ??? בכל מקרה הנה לכם קישור עם פרשנות של הרב דוד חי הכהן לטעמי מאוד מעניינת.
 

שרונהה

New member
נהדר נהדר. חומר למחשבה...

הקשר בין חנוכה לגאולה האחרונה...? איך אומרת wan? צרוך לגגל קצת
וצריך לחשוב קצת, ולנסות להאיר את שאלתך באור נרות חנוכה, וזה מתקשר לי בראש לאור שבעת הימים... ל"קרב יום שהוא לא יום ולא לילה" כי יהיה בו כנראה אור מסוג אחר, לא של השמש המאירה ביום ולא של הירח והכוכבים בלילה, יכול להיות שהוא יהיה דומה לאור הנרות של "לראותם בלבד"... כי זה יהיה אור ש"יראה" אור ש"נראה" הוא בעצם - נס... ניסים מתרחשים בעולמנו יום יום ושעה שעה, אבל אנחנו לא מודעים להם, חג החנוכה, מעורר אותנו להיות מודעים לנס, לעוצמתו של הנס, לכל הדברים שכאילו "ברורים ומובנים מאליהם" אבל אם נחשוב קצת, הם לא מובנים מאליהם... הם נס... טוב, כתבתי ככה, כתיבה חופשית והקלדתי את מה שזרם במחשבתי, אבל השאלה מעניינת, ואולי תהיה לי "הארה"
 
למעלה