שיתוף והתייעצות

[החיים בורוד2]

שיתוף והתייעצות

שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...

 

[dafnasegal]

נסיון שלי

שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...

נסיון שלי
היי, מחזקת אותך ומסכימה עם כל מילה לגבי החברה הביקורתית שבה אנחנו חיים.
רק בשביל השיתוף,לי יש בובה מתרומה, בת שנתיים וחצי ואנחנו בהריון נוסף מתורמת אחרת.
אני כהה יחסית ובעלי בהיר, כך שהקטנה שלי קיבלה צבעים בהירים מאוד, וכנראה שכך יהיה גם עם התינוק הנוסף.
עם הלידה, נתקלתי לא מעט בשאלות,אם אני המטפלת, או איך יצאה לי ילדה יפה כזו.... באלו המילים(כאילו בואי תגידי לי,איזה מכוערת את ונגמור עניין)
ואז נכנסתי לטיפול פסיכולוגי קצר, שכלל כ10 פגישות וממש קיבלתי כלים של מה לענות, אן לא לענות, איזה תשובות לתת ואיך להסתכל על הכל מזוית אחרת ואיך המתנה שלי לא צריכה לעניין אף אחת.
מקווה שעזרתי קצת, אבל תזכרי, זה האושר שלך,וחשוב שתתמכי בו ובתהליך ואל תיגררי לחברה,שלא מכירה אותך, שלא יודעת מה עברת.
אני שיתפתי רק את אמא שלי ואחותי, אף אחד במשפחה לא יודע וזה לא עניינו, וכך זה ישאר
אוהבת ומחזקת
דפי

 

[חתולת עולם11]

לדעתי

שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...

לדעתי
ראשית, אני חושבת לספר לילדים שיהיו לי על התרומה. אני חושבת שכשגדלים לתוך זה, זה הופך לנון-אישיו.
ומכיוון שכך, יש סיכוי שהייתי עונה לאותה חוצפנית, משהו בסגנון "הביציות שלי הן לא עניינך", ולו רק כדי לשתול אותה במקום.
זה קורה גם עם טיפולי פוריות בכללי. כשאומרים לי "כשיהיו לך ילדים תביני", אני עונה: "ניסיתי, זה לא הולך". בדרכ זה משתיק אנשים חצופים.
&nbsp
לגבי הדאגות להמשך: לחברה יש נטייה לבקר כל מי ששונה, לא רק ילדים מתרומת ביצית. ילדים להורים גרושים, או למשפחות חד הוריות או להורים חד מיניים, ילדים שמנים, ילדים עם משקפיים, ילדים עם נכות - ומה לא. מהבחינה הזו ההתמודדות בעיני לא שונה, צריך לדעת שזה קורה וללמד את הילד שזו לא הבעיה שלו אלא של מי שמציק לו, לטפל בזה נקודתית. ולכן, שוב, אני חושבת שלספר על התרומה זה משהו חשוב. כי כך הילד לא יגלה במקרה, ולא ייפגע.
מקווה שעזרתי קצת.

 

[אשרת 1972]

כיוון שלאנשים יש שאלות ובארצינו הקטנטונת אנשים מרשים לעצמם

שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...

כיוון שלאנשים יש שאלות ובארצינו הקטנטונת אנשים מרשים לעצמם
לשאול שאלות חודרניות - כמה אופציות לתשובה, היא דומה לעצמה , היא דומה לחמותי ואם את רוצה לייבש את מי שעומד לצידך - יצאה בול על השכן או יצאה בול על הבחור שהיה לי רומן איתו - אבל ששש בעלי לא יודע , החלפנו בחנות התינוקות כי רצינו דגם בהיר יותר / מוצלח יותר , לטעמי אין סיבה לחלק את הדברים הכמוסים בחייך עם זרים בקורס גם אם תספרי וגם אם לאו על התרומה לא בטוח שגברת זרה במעגל תינוקות היא הכתובת , אחרי שתעני ככה כמה פעמים זה יבוא לך ברגיל , יש לי לקוחות לבנים מאוד שאימצו תינוקות אתיופים כהים ומרעיפים עליהם חום ואהבה לאנשים יש תמיד הערות אני בטוחה שאחרי הערה אחת או שתיים כאלה הם קצת ירגעו ולגבי ילד נוסף ממליצה לך בחום שלא למנות את הדברים שאנשים אומרים כחלק מן השקולים בהבאת ילד לעולם , לאנשים תמיד יהיה מה להגיד ושיקפצו לך .

 

[kobi932]

היי

שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...

היי
אישתי ואני קראנו מה כתבת ומביניים מאוד את מה שאת מרגישה לנו יש ילד בן 9 חודשים ויזואלי לא רק שהוא לא מזכיר אותנו (ביולוגית הוא שלי אישתי עברה תרומת ביצית ) הוא ההפך הגמור שלנו שער בהיר מאוד עיינים ירוק כחול בהיר עור אני אנסה כאן ברגישות מירבית לייעץ לך אנחנו שמענו הכול עד היום הכול על הילד שלנו שאלו את אישתי אם היא המטפלת של הילד שאלו אותי אם אני הביבייסיטר שאלו אותנו אם אימצנו שאלו אותנו אם חטפנו ילד אמרו לי לבדוק אם הוא דומה לשכן שאלו אותי אם עברנו תרומת זרע שאלו אותנו לגוון עורו שאלו אותנו למה הוא בהיר שער לפעמים לצאת מהבית נותן לנו תחושת גהנום וזה עוד כלום שאלנו אותנו אם אנחנו משפחה שלו שאלו אותנו איפה אבא ואמא של הילד מה לא אני אציין כולם אנשים זרים אצלנו כולם יודעים שעברנו תרומת ביצית משפחה קרובה משפחה רחוקה חברים עבודה שכנים כולם כולל כולם גן של הילד הרופא נשים רופא של הילד רופא מעקב הריון אנחנו דוגלים באי הסתרה לא ביצענו פשע נוראי אנחנו לא מתביישים בכלום אין לנו מה להסתיר כי לא עשינו שום דבר לא בסדר זו הייתה דרכנו מבחירה להביא ילד לעולם (ניסנו פעמים בודדות לעבור ivf פלס pgd )וויתרנו לקחנו הימור שבתרומת ביצית נחבק ילד מהר יותר ואכן אישתי נקלטה בסבב הראשון ברגע שהחלטנו שעוברים לתרומת ביצית כול הפחדים כול החששות נעלמו מראש אישתי קיבלה את זה שהיא מגדלת ילד שהגיע מתרומת ביצית אף עובר אורח לא יגד לה אחרת אף עובדת בקניון שאישתי מגיעה לחנות לקנות לו בגדים תוכל להגיד לה אחרת אף גבר שעומד ליידה בתור בבנק לא יכול להגיד לה שהוא לא שלה ברגע שהיא קיבלה החלטה שעוברים לתרומת ביצית אי אפשר לשכנע אותה אחרת כול החששות וכול הפחדים נגמרו ברגע שבצענו את ההחזרה צריך להיות שלמה עם הבחירה שלך ושאף עובר אורח זר או משהו שעומד בתור יגיד לך אחרת אנחנו בחרנו בתרומה פתוחה ראינו תמונות של התורמת בכול שלבי חייה ראינו תמונות של הבת שלה הבחירה שלנו לעשתה לפי הדמיון הויזואלי לא אלי ולא לאישתי לקחנו מראש את האפשרות שהילד לא יהיה דומה לנו ואכן כך היה אנחנו היום מאוד מבינים ומכילים את הצד השני אין לנו רצון לחנך את כול העולם ואישתו אנחנו לא מתרגזים היום מאף תגובה כמה שהיא תהיה חסרת טאקט אנחנו לא בקטע שתצאו לנו מהרחם את צריכה להבין שאנחנו חיים במדינת ישראל ואלה תגובות בהחלט נורמליות של ישראלים את לא יכולה לשנות אותם את לא יכולה לחנך אותם אנשים באופן טיבעי מחפשים יש אלה את הדימיון ויש כאלה את האי דמיון כול אחד מוצא בדיוק מה שהוא מחפש זה ילווה אותך כול הזמן ככול שהנראות שלו עם הזמן תשתנה אצלנו הוא נולד לא דומה לנו והיום הוא לא דומה לנו בכלל ובהחלט התגובות נהיות בהתאם למדנו להכיל אותם ולהבין מאיפה זה מגיע היום אנחנו לא חוזרים הביתה כועסים נרגזים פגועים לאן זה יוביל אותך ? אך זה יקדם אותך בחיים ? אני אתן לך דומה הכי טובה עכשיו אני כותב לך מתוך מסעדה שולחנות משותפים יש כאן קרוב ל20 אנשים זרים ב10 הדקות האחרות שאלו את אישתי אולי 30 שאלות ולא אני לא מגזים בקשר לנראות של הילד ברגע שמסבירים ואומרים תרומת ביצית או שהם מבינים או שהם נעלמים בפתאומיות בנוגע לספר לילד כן או לא אני לא יטיף לך מוסר בכן או לא לספר אני כן יגיד לך שברגע שהחלטנו לספר לכולם אין מצב שהילד לא ידע לדעתי הסתרה נותן בבית תחושה לא טובה שעשינו משהו לא בסדר הרי מתי מסתירים סוד גדול ? גם האנרגיות בהסתרה לא טובות וכדרך הטבע לסוד גדול תמיד מוצא את עצמו גלוי ואז מגלים שהמלך הוא ערום וזה כבר מאוחר מידי עם זה מתגלה במקרה או בטעות יש כעס עצום מראש מגדלים את הילד לתוך התהליך יש היום ספרים לגיל הרך שעוזר להם להבין שלא עושים סיפר גדול אז זה פשוט הכי טבעי שיש וגם התחושה בבית שלא נדבר על התחושה של האמהות אישתי היא הכי אמהית שיש שאנחנו סיפרנו שאנחנו עוברים את התהליך זה רק הגביר והגדיל את תחושת האמהות אני כן יכול להבין שיש מקרים חריגים שבה לא מספרים (וגם זה לא בהכרח ) שיש ילד אחד ביולוגי ורוצים להביא עוד אחד ולא רוצים לפגוע בתחושת המשפחתיות של שני האחים למרות ששמעתי גם אל כאלו שכן בחרו לספר ולשתף ולגלות שהשני כן הגיע מתרומת ביצית והם היום הכי משפחה שיש ויש אפילו קשרים טובים בין שני האחים אז בכלל שמדובר בילד ראשון אנחנו לא מצאנו סיבה להסתיר ולהחביא לעבור טיפולים אצל בעל מקצוע זו אכן אופציה ראוייה ''לצאת מהארון ''

 

[איילת ר]

קודם כל מזל טוב!!!!

שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...

קודם כל מזל טוב!!!!
אכן במדינה שלנו נוטים ישר לחפש דימיון בין הילד לבין הוריו, שמת לב כמה פעמים את מחפשת ישר את הדמיון/אי דמיון?
אנשים חסרי טקט בשאלות ובהערות שהם מעירים וצריך לייצר עור פיל....
יכולה להגיד לך שאישית הנושא רגיש אצלי, מצד שני הבת שלי מתרומה כפולה כך שתמיד אפשר להגיד שהתורם הוא.....
יכולה לספר לך לא מעט סיפורים של חברות טובות שלי שהילדים שלהם ביולוגיים שלהם ואינם דומים להם, חברה כהה ובעלה בהיר, יש להם 4 ילדים שניים מאוד בהירים ושניים כהים, עד כדי כך שחשבו שאלו נישואים שניים שלהם ושכל ילד מנישואים שונים שלהם

מציעה לך למצוא אשת מקצוע שתוכל ללוות אותך בתהליך איך להתמודד עם שאלות כאלה....
מציעה לך לקרוא שני אירוחים שהיו כאן בפורום בשנה האחרונה, האחד של הילה שלזינגר http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/926/180552221/המומחים/תרומת_ביציות
והשני של הפסיכולוגית אלן רייסל
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/926/182777560/המומחים/תרומת_ביצי

 

[אלב86]

2 דברים

שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...

2 דברים
1. עם הזמן היא יכולה להפוך להיות יותר דומה לכם!! זה קורה!!
2. לשמוע שהיא לא דומה לאבא/אמא זה לא דבר מעליב. הסיבה שזה נראה לך מעליב היא כי זה יושב אצלך על הכאב, אבל לילדה אין שום כאב כזה אז היא תגיב כמו כל ילד ששומע שהוא כן נראה כמו אבא/לא נראה כמו אבא, כן נראה כמו אח/לא נראה כמו אח. ילדים שומעים את זה כל הזמן וזה לא מזיז להם.

 

[החיים בורוד2]

הרבה תודה לכל מי שענה והגיב למה שכתבתי

2 דברים
1. עם הזמן היא יכולה להפוך להיות יותר דומה לכם!! זה קורה!!
2. לשמוע שהיא לא דומה לאבא/אמא זה לא דבר מעליב. הסיבה שזה נראה לך מעליב היא כי זה יושב אצלך על הכאב, אבל לילדה אין שום כאב כזה אז היא תגיב כמו כל ילד ששומע שהוא כן נראה כמו אבא/לא נראה כמו אבא, כן נראה כמו אח/לא נראה כמו אח. ילדים שומעים את זה כל הזמן וזה לא מזיז להם.

הרבה תודה לכל מי שענה והגיב למה שכתבתי
קראתי את כל מה שכתבתם. אני חושבת שההלם של הפעם הראשונה שנתקלתי באמירה כל כך גועלית על הבת שלי הוא זה שהבהיל אותי. כל מי שרואה את הבת שלנו שואל למי היא דומה ומחפשים את הדמיון אלי כי בצבעים אנחנו דומות, אני מתרגלת לעיסוק המוגזם הזה במראה החיצוני והדמיון של הילד להורים. בסיטואציה הזו הכל היה כל כך מוקצן ומגעיל. זה נאמר ממקום של לעג לבעלי ולתינוקת שלי. וזה הכאיב לי מאוד. אני מבינה שאני צריכה לפתח עור של פיל. זו נקודת חולשה שלי. הילדה הזו כמעט לא הגיעה לעולם כי מה שעצר אותי זה ״מה יגידו״... היא האושר של החיים שלי ולחשוב שהייתי מחמיצה אותו אם הייתי נתקעת על ״מה יגידו״. משתדלת להגיד לעצמי שכל אחד יעשה מה שטוב לו והעיקר שאנחנו מאושרים איתה, אבל יש כאן גם נפש של ילדה קטנה שאני דואגת לה ורוצה שהיא תהיה מאושרת ומוקפת באהבה תמיד. האישה הזו שלעגה ככה הזכירה לי שאין לי שליטה על כל העולם, והבת שלי תהיה חשופה לאנשים שלא חושבים על המילים הפוגעניות שלהם, ואין לי דרך למנוע, אלא רק להשקיע בלבנות לה בטחון עצמי וידיעה שהיא אהובה תמיד ושהיא יקרה לנו מפז.

 

[מימי מייאו 1]

הגעתי מהראשי, ובפורום אמהות יחידניות מבחירה

הרבה תודה לכל מי שענה והגיב למה שכתבתי
קראתי את כל מה שכתבתם. אני חושבת שההלם של הפעם הראשונה שנתקלתי באמירה כל כך גועלית על הבת שלי הוא זה שהבהיל אותי. כל מי שרואה את הבת שלנו שואל למי היא דומה ומחפשים את הדמיון אלי כי בצבעים אנחנו דומות, אני מתרגלת לעיסוק המוגזם הזה במראה החיצוני והדמיון של הילד להורים. בסיטואציה הזו הכל היה כל כך מוקצן ומגעיל. זה נאמר ממקום של לעג לבעלי ולתינוקת שלי. וזה הכאיב לי מאוד. אני מבינה שאני צריכה לפתח עור של פיל. זו נקודת חולשה שלי. הילדה הזו כמעט לא הגיעה לעולם כי מה שעצר אותי זה ״מה יגידו״... היא האושר של החיים שלי ולחשוב שהייתי מחמיצה אותו אם הייתי נתקעת על ״מה יגידו״. משתדלת להגיד לעצמי שכל אחד יעשה מה שטוב לו והעיקר שאנחנו מאושרים איתה, אבל יש כאן גם נפש של ילדה קטנה שאני דואגת לה ורוצה שהיא תהיה מאושרת ומוקפת באהבה תמיד. האישה הזו שלעגה ככה הזכירה לי שאין לי שליטה על כל העולם, והבת שלי תהיה חשופה לאנשים שלא חושבים על המילים הפוגעניות שלהם, ואין לי דרך למנוע, אלא רק להשקיע בלבנות לה בטחון עצמי וידיעה שהיא אהובה תמיד ושהיא יקרה לנו מפז.

הגעתי מהראשי, ובפורום אמהות יחידניות מבחירה
יש הרבה שרשורים דומים לגבי ילדים מתרומת זרע אנונימית, תכנסי לשם אולי תמצאי קצת תשובות, כי התגובות שרוב האמהות מקבלות זהות לתגובה שקיבלת

 

[איילת ר]

זה אכן הלם ומקום מאוד מאוד רגיש אצלינו

הרבה תודה לכל מי שענה והגיב למה שכתבתי
קראתי את כל מה שכתבתם. אני חושבת שההלם של הפעם הראשונה שנתקלתי באמירה כל כך גועלית על הבת שלי הוא זה שהבהיל אותי. כל מי שרואה את הבת שלנו שואל למי היא דומה ומחפשים את הדמיון אלי כי בצבעים אנחנו דומות, אני מתרגלת לעיסוק המוגזם הזה במראה החיצוני והדמיון של הילד להורים. בסיטואציה הזו הכל היה כל כך מוקצן ומגעיל. זה נאמר ממקום של לעג לבעלי ולתינוקת שלי. וזה הכאיב לי מאוד. אני מבינה שאני צריכה לפתח עור של פיל. זו נקודת חולשה שלי. הילדה הזו כמעט לא הגיעה לעולם כי מה שעצר אותי זה ״מה יגידו״... היא האושר של החיים שלי ולחשוב שהייתי מחמיצה אותו אם הייתי נתקעת על ״מה יגידו״. משתדלת להגיד לעצמי שכל אחד יעשה מה שטוב לו והעיקר שאנחנו מאושרים איתה, אבל יש כאן גם נפש של ילדה קטנה שאני דואגת לה ורוצה שהיא תהיה מאושרת ומוקפת באהבה תמיד. האישה הזו שלעגה ככה הזכירה לי שאין לי שליטה על כל העולם, והבת שלי תהיה חשופה לאנשים שלא חושבים על המילים הפוגעניות שלהם, ואין לי דרך למנוע, אלא רק להשקיע בלבנות לה בטחון עצמי וידיעה שהיא אהובה תמיד ושהיא יקרה לנו מפז.

זה אכן הלם ומקום מאוד מאוד רגיש אצלינו
אני לא יודעת בני כמה את ובעלך אבל אני גם זכיתי בשאלות: מה היא בשבילך....
ופעם אחת גם מישהו שאני בכלל לא מכירה, באיזו מעלית שאל אותי אם זאת הנכדה שלי.....
לומדים להתמודד עם שאלות של אנשים חסרי טאקט ולתת תשובות שבדר"כ סותמות את הפה של הצד השני.....
ולגמרי צריך לזכור שאלה נקודות מאוד מאוד רגישות אצלינו.....
איילת

 

[אורחים בפורום]

אמרו דבר מגעיל על בעלך (שחור) לא על ביתך

הרבה תודה לכל מי שענה והגיב למה שכתבתי
קראתי את כל מה שכתבתם. אני חושבת שההלם של הפעם הראשונה שנתקלתי באמירה כל כך גועלית על הבת שלי הוא זה שהבהיל אותי. כל מי שרואה את הבת שלנו שואל למי היא דומה ומחפשים את הדמיון אלי כי בצבעים אנחנו דומות, אני מתרגלת לעיסוק המוגזם הזה במראה החיצוני והדמיון של הילד להורים. בסיטואציה הזו הכל היה כל כך מוקצן ומגעיל. זה נאמר ממקום של לעג לבעלי ולתינוקת שלי. וזה הכאיב לי מאוד. אני מבינה שאני צריכה לפתח עור של פיל. זו נקודת חולשה שלי. הילדה הזו כמעט לא הגיעה לעולם כי מה שעצר אותי זה ״מה יגידו״... היא האושר של החיים שלי ולחשוב שהייתי מחמיצה אותו אם הייתי נתקעת על ״מה יגידו״. משתדלת להגיד לעצמי שכל אחד יעשה מה שטוב לו והעיקר שאנחנו מאושרים איתה, אבל יש כאן גם נפש של ילדה קטנה שאני דואגת לה ורוצה שהיא תהיה מאושרת ומוקפת באהבה תמיד. האישה הזו שלעגה ככה הזכירה לי שאין לי שליטה על כל העולם, והבת שלי תהיה חשופה לאנשים שלא חושבים על המילים הפוגעניות שלהם, ואין לי דרך למנוע, אלא רק להשקיע בלבנות לה בטחון עצמי וידיעה שהיא אהובה תמיד ושהיא יקרה לנו מפז.

אמרו דבר מגעיל על בעלך (שחור) לא על ביתך
אולי עכשיו כשאת אמא הגיע הזמן להתגבר על המה יגידו. מה שיחבל יותר מכל בנפש של הבת שלך זו את עם החשש ממה יגידו והעובדה שכל אמירה מטופשת ולא חשובה מרעידה אותך כמו עלה נידף.
אנשים מתעסקים למי התינוק דומה כי זה נחמד וכי אין יותר מדי דברים להגיד על תינוק. לא עושים את זה בכוונה כדי להציק לכם. זו דרכו של עולם. נתקלת באשה טיפשה שאמרה "שחור" על בעלך, תחשבי לעצמך איזו אישה טיפשה ורעה, ותעברי הלאה.
ההתעסקות והדרמות האלו מיותרות תינוקיות ומקטינות אותך. טפלי בעצמך כדי שתוכלי להיות דמות שמעניקה בטחון עצמי לתינוקת שלה כדי שהיא לא תהיי אחת שתזדעזע כולה מכך שאומרים לה שהיא אינה נראית כמו אביה.
וכן, כדאי מאוד לא להסתיר ממנה את התרומה. זה לא בושה וכמו בכל תחום, מה שאתם תשדרו לה זה מה שהיא תרגיש.

 

[Poisonous Wild Ivy]

לבנות של עולים מבריה"מ קראו רוסיות זונות. פתאום "הילדה לא

שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...

לבנות של עולים מבריה"מ קראו רוסיות זונות. פתאום "הילדה לא
לא דומה לאבא" נשמע לא רע, נכון?

ילדים הם קקות לא קטנות, במיוחד כשהם גדלים אצל מוגבלים שכלית שעדיף היה למנוע את התרבותם. תמיד הם ימצאו על מה להציק: משקפיים, משקל, ביגוד, צורת דיבור, שם... הלוואי שהדבר הכי מעליב ופוגע שהבת שלך תשמע בחייה זה שהיא לא דומה לאבא.