החיים בורוד2
New member
שיתוף והתייעצות
שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...
שיתוף והתייעצות
המון טיפולים. הפלות. יאוש. בכי. לא רציתי תרומה. נכנעתי כשהשתכנעתי שזו הדרך היחידה עבורי להיות אמא. ואז שוב מסע ארוך פתאום הבנו שיש בעיה גם עם הזרע של בעלי. בשעה טובה ילדתי בת מקסימה לפני כמה חודשים.הלב מתפוצץ מאהבה. מאז, אני מתכווצת בכל פעם שמזכירים את המראה החיצוני ושואלים למי היא דומה. כמה העיסוק הזה רב בחברה בה אנו חיים. היום זה עבר כל גבול. בעלי ואני עשינו איתה פעילות קבוצתית לתינוקות. אני ישבתי בקהל והוא החזיק אותה במעגל עם אמהות ואבות ותינוקות נוספים. ישבה לידי סבתא (צעירה למדי) של אחת התינוקות. ופתאום היא צועקת לבת שלה ״תיראי! השחור שם עם התינוק הלבן נראה שהתינוקת לא קשורה אליו בכלל״. היא חזרה על המשפט כמה פעמים בקול רם, ואמא אחרת שישבה לידי ניסתה להשתיק אותה ואמרה- ״התינוקת דומה לאמא שלה, מה את רוצה?״ הסבתא, הבינה את גודל הפאדיחה שעשתה ואמרה לי ״יו. איזו מתוקה היא״.... אני התכווצתי. נאלמתי דום. הייתי בשוק. אם נשים לרגע את החוצפה, חוסר הטאקט, הגזענות, העלבון שלי עבור בעלי שהרגע קראו לו ״שחור״, עבור ביתי ועבורי, ההלם ודפיקות הלב שאגב לא נפסקו מאז... אני כל כך חוששת מהעתיד. מה יהיה? הבת שלי, הקטנה והטהורה עוד תיחשף לכל כך הרבה אמירות פוגעות, שאלות מביכות ובמה היא חטאה?! לא רחוק היום שהיא תשמע את זה מאמא או ילד בגן, בבית ספר, בחוג ותהיה בגיל בו היא תבין מה אומרים ותיפגע.
בעלי לא מעוניין שנספר לה על התרומה אני עדיין מתלבטת לגבי העניין ומתכוונת להתייעץ על כך עם איש מקצוע. אבל בגדול מרגישה שעשיתי טעות בתרומה הזו. אולי הצורך האנוכי שלנו בילד יביא עליה הרבה כאב וסבל? אנחנו מרעיפים עליה אהבה חום וחיבוקים כל היום. היא ממלאה אותנו באושר עצום. ענקי. היום זה קל כי אנחנו הכל בשבילה אבל בהמשך החברים והחברות יהיו משמעותיים עבורה והמילים שלהם יכולות לפגוע בה. ומה יהיה איתה? לא סיפרתי לבעלי על האירוע. למזלי הוא לא שמע כי היה מרוכז בפעילות. אנחנו מתכננים היריון נוסף מהחזרה נוספת ואני מתלבטת אולי לא לעשות זאת. קודם כל אני כבר לא צעירה. מעל 40. מפחדת שיקרה לי משהו ואשאיר אותה לבד בעולם. רציתי שיהיה לה אח או אחות אבל עכשיו מפחדת שאביא עוד נפש טהורה לעולם שיש בו הרבה רוע ואכזריות, לתרבות בה אנשים לא חושבים על מה שיוצא להם מהפה, לא חושבים על הנפש הזכה של הילד שעלולה להיפגע. מילא אני. מילא בעלי. אנחנו השלמנו עם התרומה גם אם בכאב אבל השלמנו..אבל במה חטאה הילדה?!
אשמח לשמוע כיצד לדעתכם היה נכון להגיב באותה סיטואציה ובסיטואציות שעוד יהיו? האם יש לכם המלצה לאשת מקצוע טובה שיכולה ללוות אותי בהתלבטויות של האם לספר לילדה או לא, מתי ואיך והדילמה לגבי ילד נוסף...
וכמובן לשמוע מה דעתכם...