מתלבטת...

בכף!

רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך - מבינה מאוד ומזדהה. אני גם הייתי מוותרת על כל עניין ההריון. הייתי שמחה לאמץ אם זאת היתה אפשרות. תראי בעדכון למטה - ממש ביום שכתבת, בצורה די אימפולסיבית - הלכתי לנסות שוב! אני בכל מקרה אשמח מאוד להפגש. אני עכשיו בחו"ל עד אמצע אפריל (מבקרים את האבא של הבן שלי, שחי בחו"ל). אבל מוזמנת לשלוח לי מס' טלפון ונהיה בקשר בקרוב
 
מתלבטת...

שלום, אני בת 49. יש לי ילד בן 7 וחצי שהריתי באופן טבעי בגיל 40 וילדתי בגיל 41. אביו ואני נפרדנו מזמן. מאז שהילד בן שנה וחצי אני מנסה שוב להכנס להריון. כמעט לא היה חודש שלא ניסיתי, בדרכים שונות - באופן טבעי, הזרעות, IFV... תרומת ביצית תמיד היה plan B אבל נרתעתי מזה וזה נדחה ונדחה. בקיץ שעבר התחלתי את התהליך עם מנור, ובנובמבר האחרון היתה לי החזרה של מוקפא על בסיס מחזור טבעי. כל זה לווה בהרבה חששות מהמון דברים, עד שכבר לא הייתי בטוחה כמה אני שלמה עם התהליך, ועשיתי את זה כמעט מתוך אינרציה. לא ידעתי אפילו מה אני רוצה שהתשובה תהיה... אבל כשהסתבר שההריון נקלט - נכנסתי לאופוריה, ובמשך שבוע הייתי פשוט מאושרת, הרגשתי שזה הדבר שחיכיתי לו, וכל פעם שנזכרתי שזה קורה, שאני בהריון - נשטפתי באושר ושלווה.

אחרי שבוע התחילו הדאגות והחששות. מאלף דברים. ההריון עצמו, הלידה, מה יגיד כל העולם (לא סיפרתי לאף אחד), איך אצליח שוב להיות כבולה לתינוק אחרי שהתרגלתי להיות עם ילד גדול ולקיים גם חיים של "גדולים", איך זה ישפיע על כל מיני מערכות יחסית בחיי, איך אשרוד את חוסר השינה, איך אתמודד אם לילד יהיו קשיים כלשהם, מה עם נטל האחריות של להיות הורה יחיד לילד/ה, ועוד לא ביולוגי, וכו' וכו'... איך זה יהפוך לי את כל החיים, ואין לי מושג באיזה אופן. הייתי לפעמים מתעוררת לפנות בוקר ולא מצליחה להרדם.

ובמקביל, במשך כמה שבועות היה אי ודאות אם ההריון הזה מתפתח באופן תקין או לא. בסופו של דבר, בשבוע 8 הסתבר סופית שלא. מרוב החששות שליוו אותי, תהיתי אם ארגיש הקלה אם ההריון לא יתפתח. אבל לא. הייתי בדיכאון קשה. בכיתי ימים שלמים. היה גם את כל הסיוט של לארגן את ההפלה וכל הביורוקרטיות המעיקות של בית החולים. עברתי את כל זה פחות או יותר לבד והיה סבל גדול.

כל זה מאחורי, ועכשיו אני תוהה אם לנסות שוב. מצד אחד, מלאה חששות, ולא במאה אחוז בשלה לעניין (לא כמו לפני כמה שנים שהייתי כל כולי בתוך זה). מצד שני, לא מרגישה מסוגלת לוותר על החלום של עוד ילד. נראית צעירה מגילי אגב, וזה מעודד אותי. כי זה גם מעסיק אותי מאוד, הגיל ואיך ייראה וכו.' וההריון והאמהות לתינוק בסיבוב הקודם היו תענוג בשבילי.

סתם תוהה אם יש לכן איזה תובנה... תודה!
 
רק את יכולה לתת את התשובה
התהליך וההחלטה לא פשוטים, לא יודעת אם את יחידנית או לא. את אומרת שלא ויתרת על החלום.... השעון מתקתק גם בתרומה, אני לא חושבת שאפשר להגיע להשלמה מלאה, יש הרבה תהליכים לעבור בדרך וכפי שראית תרומה היא לא ערובה להריון מהיר ותקין.
האם נעשה בירור כלשהו לאחר ההפלה שעברת?
לגבי אימהות בגיל מאוחר, אי אפשר להמלט מזה, גם אם נראים צעירות, שאלות מגיעות כך או כך מהסביבה. בסופו של יום מרבית ההורים בגני המשחקים והמסגרות החינוכיות צעירים יותר
אני ילדתי את ביתי מעט לפני יום הולדת 47, להגיד לך שזה קל ופשוט? לגמרי לא, ההורים שלי מבוגרים, אין לי כמעט עזרה ( אני יחידנית) אבל זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיי. נכון יש לי רק ילדה אחת....
אני כאן אם יש לך תהיות/ שאלות וכו
איילת
 
תודה

תודה איילת! כן, אני יחידנית, וזה חלק גדול מההיסוס. אם היה לי פרטנר שרוצה בהורות הייתי לגמרי עפה על זה וזה היה מסיר הרבה מהחששות (של ההתמודדות לבד, של מה יקרה לילד אם יקרה לי משהו וכו'). השעון מאוד מתקתק לי. אני לא מאמינה שחלפו השנים ואני מתקרבת ל-50! והילד שלי כבר כל כך גדול, ועדיין אין עוד תינוק! זאת לא היתה התכנית...
לא היה בירור רפואי אחרי ההפלה, אם לזה התכוונת - נראה שהעובר לא התפתח בכלל. בשום שלב לא היה דופק. בבית החולים אמרו לי שזה קורה הרבה עם מוקפאים. לא יודעת אם זו הסיבה.
 

kobi932

New member
מסכים עם איילת

להיכנס לתהליך לתרומה ביצית אחרי שפתרת את כול הנושאים שהעלת כאן רק את יכולה לדעת אם זה באמת נכון ומתאים לך
 

עוגי555

New member
מנסה לעזור

עברתי ועוברת תקופות של אי החלטה, וזה קשה. והכי קשה, שהחברים צודקים. התשובה אצלך. והתשובה להתלבטויות שלי - אצלי. ובכל זאת... רצית תובנות. אני קוראת וחושבת לעצמי, שעל פי תגובתך כלפי כשלון ההריון שלך, כל כולך רוצה עוד תינוק. הזמן טס וכמו שאיילת אמרה, גם לתרומה יש פג תוקף.
אם את יחידנית אז אני מבינה שגם הזרע וגם הביצית שניהם צעירים בשנים, מה ששולל הרבה בעיות אפשריות.
אצלי עבור ילד ראשון לא הייתה שאלה, ובעיניי, אם יש רצון חזק לילד שני אז ללכת על זה כי אם אפשר, לדעתי ממש כדאי להפוך אחד לשניים.
אולי כדאי לך לנטרל שיקולים שוליים (אצלי זה לדוגמא, מה ואיך יגיבו לגילי המאוחר - שזה שיקול בהחלט, רק לא עיקרי)
כי הראש כבר לא יכול להכיל אז אולי להקל על זה.
אם היית חברה שלי או אחותי, הייתי מייעצת לך הריון נוסף.
מוכנה להיות לך אוזן קשבת, תוכלי לפנות אליי בפרטי.
בהצלחה בכל דרך שתבחרי!
 
התלהבות...

שמישהו בסביבה שלי ייעץ לי הריון נוסף או יתלהב מהעניין זה משהו היה יכול באמת מאוד לעזור לי... אני כבר לא כל כך משתפת אבל ממה שכן יכולה לקלוט - התגובות מסביב די מסתייגות לעניין כזה. תודה על הנכונות להקשיב!
 

אור קטן2

New member
כל כך מבינה אותך ואת ההתלבטות

אני חושבת שטיפול נפשי/רגשי יכול ממש לעזור.
בהתלבטות, בקבלת ההחלטה, בעיבוד התהליך ובליווי שלו.
תהליך ההשלמה לגבי התרומה יכול, מניסיון, להימשך גם אחרי הלידה...
אין לי משהו חכם לומר, רק לחבק אותך בכל בחירה שתעשי
והכי חשוב שיהיה מי שיוכל ללוות אותך בזה
 

שקד3313

New member
גם אני מתקשה להחליט

התחלטתי את תהליך תרומת הביצית ביום הולדתי ה-47. אני יחידנית ואמא לילדה בת 5 מביצית שלי. עברתי 8 טיפולים כושלים לילד שני מהביציות שלי והפלה אחת. חלפו שנתיים מההפלה והחלטתי להביא ילד לעולם מתרומה כפולה.
העוברים שהיו אמורים להגיע באמצע חודש מרץ, איחרו להגיע בגלל עיכוב בטיפול של התורמת ואני קיבלתי רגליים קרות.
2 עוברים ממתינים באסותא ואני לא מסוגלת להתקדם.
הגיל המאוחר, ההפרש הגילאים הגדול בין הילדים, עצירת החיים והקריירה לטיפול בתינוק אפילו ירידה ברמת החיים מטרידה אותי וכמובן החשש הגדול מקודי להתחבר לילד.
החיים עם ילדה בוגרת ועצמאית בת 5 מאוד נוחים ופתאום אני מרגישה שעשיתי טעות ואני מחפשת הרפתקאות וצרות.
מצד שני הייתי רוצה שלבתי יהיו אח או אחות והיא לא תגדל לבדה וכמובן שלא תשאר לבדה לאחר לכתי.
לסיכום את לא היחידה הנמצאת במצב הלימבו של חוסר יכולת להגיע להחלטה.
הלוואי ומשהו ישתנה...
 
מזדהה

מאוד מזדהה עם ההתלבטויות והחששות שלך. בנוסף, לילד שלי יש אבא, שאמנם גר בחו"ל, אבל יש זמנים שהילד אצלו ואני יכולה לנשום, ומפחיד אותי שעם ילד נוסף זה לא יהיה המצב. ושיהיה פער בין הילדים גם בזה - לאחד יש אבא, לשני לא... שלא נדבר על המתח שזה לבטח יכניס עם אב בני
 

Didi197

New member
התלבטויות

הי. נשמע שבאמת עברת המון , אני הייתי מבררת את הדברים בתהליך יותר ברור כמו טיפול רגשי ומנסה להבין עד כמה את רוצה את הילד וכמה זה מתאים. התהליך הוא כ"כ סוחט ומתיש בפניי עצמו (ועוד ההפלות שבדרך...) כך שחבל לעבור את כל הסיוט הזה (שכולנו מבינות אותו לגמרי) אם את לא בטוחה במאה אחוז שזה רצונך.
מבינה את הדילמות המורכבות, רוצה להזכיר לך שכיום ברמה החברתית הנושא של לידה מאוחרת אכן "מבוקר" חברתית כמו שאר המקרים שאינם שיגרתיים ויושבים לחברה בקופסא, אבל סה"כ יש יותר קבלה של הדברים. כך שאם תחליטי שזהו רצונך האמיתי ,גם עם זה אפשר ללמוד לחיות. כל מי שהיא יחידנית לדוגמא ובאופן הזה מביאה ילד, גם חווה את הריקושטים החברתיים בלי קשר לגיל המאוחר.
אני מקווה שתמצאי את הדרך הנכונה והטובה עבורך ותהיי שלמה איתה. בהצלחה רבה
 

TWEETY =^.^=

New member
סופ סופ הצלחתי להיכנס

וייי כבר כמה ימים רציתי לכתוב לך, אבל נשבר לי המחשב ולא זכרתי את הססמה כדי להיכנס דרך הסלולרי.
התשובות יקירתי אכן אצלך... את יכולה לגלגל קצת אחורנית ולקרוא את הסיפור שלי... לא אחזור עליו, אבל כן אוסיף מה שלא כתוב שם...
אני אם יחידנית לבן אוטוטו 14, מאז שהיה בן 7 חודשים ניסיתי להביא לו אח... מליוני טיפולים עברתי ולא הלך... בנתיים כשהוא היה בן 5.5 הכרתי את החצי, ועדין המשכתי לנסות (בלעדיו)
בגיל 45 הקופה סגרה לי את הדלת אז הפסקתי.
לקראת גיל 50 דגדג לי שוב ופניתי לתרומת ביצית וזרע, למרות הבן זוג שכבר הייתי איתו כ-7 שנים החלטתי שאני עושה עוד אחד לבד. החצי בלע את הצפרדע ונשאר בחיים וכיום מגדלים יחד את הגוזל החדש שכבר בן שנתיים. עכשיו שוב דגדג לי ונכנסתי שוב להריון מתרומה כפולה, למרות שאני עם החצי כבר עידן עידנים... אז במובן מסוים יחידנית או יחידנית בזוגיות, מה שאני בעצם רוצה לומר זה שלא ילד/ים עוצרים את החיים, מבחינת קרירה, בן זוג והשד יודע מה.

לכי עם תחושת הבטן שלך, הכל איך שהוא מסתדר בעולם הזה ולרוב מסתדר טוב.
 
וואו

וואו, הסיפור שלך מדהים. יכול להיות שכתבו עליך פעם בYNET?
מהניסיון שלי ילדים כן עוצרים אספקטים מסוימים של החיים, כמו למשל זוגיות - כשנמצאים כבר בזוגיות זה משהו אחד, אבל ליצור זוגיות חדשה כשיש תינוק זה מאוד מאוד קשה, לי זה לקח כמה שנים בכלל להסתכל החוצה ולרצות את זה באופן פעיל. אבל נקווה לטוב..
 

TWEETY =^.^=

New member
מודה באשמה
אכן אני מה-YNET

 
עדכון

שלום יקרות, המון תודה על התגובות הנהדרות שלכן. רציתי לעדכן אתכן שבאופן ספונטני וכמעט מהיום למחר - הלכתי לעשות את זה שוב... הרגשתי בתחילת שבוע שעבר שאני לקראת ביוץ. לא יכולתי לסבול את המחשבה שיהיה ביוץ והגוף מכין עצמו להריון, ויש את העוברים המוקפאים, ואני לא אעשה כלום. מה גם שבסופש אני נוסעת לחודש לחול ואפסיד עוד חודש, וזו ההזדמנות האחרונה שלי ללדת בגיל 49 ולא 50... ארגנתי מהר את כל האישורים והבדיקות, וביום חמישי החזירו מוקפא אחד. הלכתי בהתרגשות גדולה והייתי סביב הימים האלה בתנופה והרבה אנרגיה, שלא כמו פעם שעברה. עכשיו אני מחכה לדעת אם כן או לא ומנסה לא לתת לפחדים ולפניקה להגיע אלי... לפחות בינתיים... ועדיין מפחדת מתשובה חיובית ובקושי מעיזה לרצות...
 
למעלה