אירוח בנושא השפעת הורות כתוצאה מתרומה על הילד

שאילות רבות
נכון - שככל שמתעמקים בנושא השאילות מתרבות, אני שמחה ששאלת לגבי מה מספרים לאחותו- חשוב ביותר ולא הדגשתי זאת מספיק שהמידע נמסר לו וגם לאחותו - שוב כמידע משפחתי- לא דבר שחייבים לסםר לעולם מחוץ למשפחה, אבל גם לא לבקש מהילד או ולא מאחותו לשמור על הסוד כי אז המידע הופך להיות משהו כבד עד מכביד, אולי משהו לא תקין, המסר "לא לספר" מעלה את הפיתוי כן לספר... אבל אם מסבירים את העניין כפי שתיארתי בתשובות לעיל, כסיפור אישי, שייך לך ולילדיך, לא כנושא מרכזי לדיון יומי ולא ב"אגביות" אלא כידיעה ואישית משפחתית, ילדים יודעים היטב לגעת בנושא וגם לעזוב אותו .... וברגע שהסיפור מסופר ומדובר הם גם ידועים את הכתובת למי לפנות את התהיות והשאילות.
 
היא בהחלט אהובה בדיוק כמוהו
שלום,

אני מפנה אותך לתשובות שלי לשאילות הקודמות האמורות לתת מענה לשאילותיך הרגישות. העיקר במה שאת כתבת" היא אהובה כמו אחיה - זו המציאות שלה- הבטחון שלה- הידיעה את עצמה דרך האהבה- כשתדע את סיפור של הזרע שפגש את הביצית וכך היא נוצרה, הסיפור הופך להיות חלק מעולמה המוכר עם אחיה ואתכם, אחיה חי את עולמו עם אחותו. כשמספרים, לא משנים את המציאות, רק מאפשרים דיאלוג ופתיחות, מוסיפים מידע אבל לא גורמים לכאב או קושי!!!!
ילדים בטבעם בהתפתחות הכרונולוגית עוסקים בשאילת השייכות למשפחה בגילאי 6-7 ואף ילדים ביולוגיים מפנטזים על אימוץ, גם ילדיכם מתרומת ביצית ו/או זרע יעברו את השלב הפנטזיוני הזה- זכותם!!!!
 
משפחה גדולה
אני מאוד מקקוה שאחרי שתקריאי את התשובות שלי לגבי מדוע מספרים, איך מספרים, משמעות והפרספקטיבה של הידל השומע את סיפור היווצרותו תוכלי להרגיש טוב יותר לגבי מדוע מספרים. לגבי הרצון שלך למשפחה גדולה, ההתלבטות לילד נוסף, ברור שאני לא יכולת לחוות דעה, רק כן אומרת שרצוי ביותר להפנות את האנרגיות ולקבל חזרה את האנרגיות מילדיך ביום יום- נראה לי כרגע שהחששות שלך והפחדים "שיקרה משהו....." לא מאפשרים לך מנוחה ופנאי להיות בטוב עם ילדיך. אם המצב כך, מומלץ ביותר שתפני לטיפול כדרך להתגבר על כל המחשבות הטורדניות המכבידות עליך.
 
אירוח בנושא השפעת הורות כתוצאה מתרומה על הילד


ביום שני, 25.12, בין השעות 21:00-22:00, תתארח בפורום הפסיכולוגית אלן רייסל, בנושא השפעה של הורות כתוצאה מתרומה או מפונדקאות על עולמם הרגשי של הילדים.

על האירוח

אתם מוזמנים לשאול ולהתייעץ בכל הנוגע לכיצד ההחלטות שלנו, ההורים, להביא ילד מתרומת ביציות או פונדקאות, משפיעות על התפתחותם והתמודדותם של הילדים וכיצד ניתן להתמודד עם ההשלכות האפשריות עליהם.

על המתארחת

אלן רייסל, פסיכולוגית התפתחותית מומחית, עובדת בתחום התפתחות הילד מעל כ- 30 שנה במרפאות ובמכונים להתפתחות הילד ברחבי הארץ. כיום מדריכה את הדור הצומח של פסיכולוגיים התפתחותיים ועובדת בקליניקה התפתחותית פרטית כמאבחנת ומטפלת בילדים והוריהם באופן פרטני.
"במסגרת העבודה הקלינית המגוונת, זכיתי ללמוד רבות מהילדים על עולמם הפנימי וההתמודדות שלהם עם סוגיות שונות של "איך באים לעולם"".

העלו את השאלות שלכם על גבי שרשור זה כבר עכשיו!
 
נקודות משבר בגידול ילד תרומה

איזה יופי של אירוח!! תודה איילת, זה כל כך חשוב להבין את הצד של הילדים ולא רק שלנו ההורים


השאלה שלי: יש לי ילד פעוט שנולד כתוצאה מתרומת ביצית וגדל עם אח מביצית שלי. נושא התרומה פתוח, טבעי וגלוי אצלנו ואין כמובן הבדל בין שני הילדים. האם יש נקודות משבר סביב הזהות והמקור הגנטי שאני יכולה לצפות מראש שיהיו לילד? משברים? האם יש דרך להתמודד מבעוד מועד או לרכך את המשברים? לפתוח שיח בשלבים שונים? לא לפתוח?

הוא כרגע קטן ולא ממש מבין.
 
משבר זהות ??

כהורים אנו עוסקים בדאגות הקשורות לעבר, הווה וכמוכן, העתיד של ילדינו. הפעוט שלך גדל במשפחה, עם אח בכור והוריו (או הורה). זאת משפחתו ועולמו. קשרי המשפחה הופכים להיות חלק מהגנטיקה שלו!! זאת המציאות שגדל בה. בבוא הזמן ניתן יהיה לתאר לו איך הגיע לעולם ,אפשר לספר שהוא גדל בבטנך (אם גדל בבטנך) כשביצית לא שלך נפגש עם זרע של......
(בדיוק ספרו לי על ספר של אטי שמידוב "מי ידגור על הביצה שלי?" טרם קראתי אבל מטופלים המליצו בחום ) וביחד הביצית שקבלת מאשה אחרת והזרע שהגיע מ.... הפכו לעובר והעובר הפך לתינוק והתינוק שנולד זה הוא! לדרך שבה מציגים את המציאות משקל רב בקביעת הדרך שה הילד מקבל את המידע, מעבד אותו ומבין אותו בדרכו. כשמספרים, מוסרים לילד/ה שעל נושא זה ניתן לדבר. פותחים את האפשרות לשוחח ולשאול. ברוב המקרים הילדים קשובים, שומעים, ואז קמים ומשחקים או משתובבים ולא תמיד שואלים או מתעניינים מידית. התגובה והשאילות יגיעו כשהילד מעבד ומוכן. לכן, לא צפוי משבר סביב הזהות הגנטית.
 
נשמע שאתם רוצים לספר מהר

אני לא חושב שצריך לספר לפני שבכלל הילד באמת מבין איך ילדים באים לעולם
&nbsp
לי סיפרו שאני מתרומה בגיל 14-15 ואני לא חושב שהיה צריך מוקדם יותר
 

בובוני2

New member
ברוכה הבאה


נושא ממש חשוב! תודה על האירוח
&nbsp
אנחנו זוג לאחר 10 שנות טיפולי פוריות בהם 5 הפלות. נמצאים כעת בהריון מתרומת ביצית אצל פונדקאית בחול. רק אני ובעלי יודעים שזה תרומת ביצית ואנחנו לא מתכונים לספר.
כן נספר לילדה שהיא באה מפונדקאות כי גם כולם מסביבה ידעו על הפונדקאות השאלה מתי ואיך לספר בדרך שתהיה הכי נכונה וקלה לה. אני רוצה שהיא תגדל לתוך זה בטבעיות ותקבל את זה כעובדת חיים.
קראתי שלפעמים באימוץ הילד מתוך כעס ותיסכול זורק להורים שלו- אתם לא ההורים שלי...
ואני חוששת שאולי יום אחד היא תזרוק לי - לא ילדת אותי.. ( משמע אין לך זכויות עלי)
חייבת להודות שזה ממש מפחיד אותי... איך נמנעים מסיטואציות כאלה אם בכלל..?
&nbsp
תודה רבה
&nbsp
 
"אתם ךא ההורים שלי "

קודם כל, שתהיה בהצלחה והורות נפלאה ! עברתם דרך מרוכבת וארוכה ....אני מפנה אותך לתשובה שכתבתי לשאילה האם צפוי משבר. כשמדובר על אשה פונדקאית, אני מדגישה "אשה פונדקאית" ולא אמא פונדקאית, ניתן להכין מראש את אלבום התמונות של ההריון, האשה ( אם רוצים) או רק את הבטן של ההריון.... אתכם בלידה, אתכם מחזיקים את הנולד, אתכם מגיעים הביתה, בתכם כתינוקת בביתכם...... האלבום הוא נגיש, מסתכלים עליו יחד כשהתינוק גדל, רואים את התמונות, וכשתגדל, ניתן יהיה לספר את הסיפור בעזרת התמונות, בדרך כלל ילדים בנים 2:06 – 3:06 שנים כבר מדברים על המשפחה, אפשר לספר את הסיפור שלכם, הורים שניסו וניסו להוליד תינוק, אבל לא הצליחו לשמור על ההריון. מצאתם אשה שזאת עבודתה, להוליד ילדים עבור אנשים שרוצים את התינוק שלהם אבל לא יכולים להוליד בעצמם. אולי נשמע כמדע בדיוני אך זה מדע מדויק וילדים בכשרונם המולד מבינים עניין לגמרי! כשמציגים את המציאות בצורה ישרה מאפשרים את העיבוד וההבנה לפי יכולתו של הילד.
 
איך מספרים ומתי?

תודה רבה אלן על נכונותך להתארח אצלינו בפורום ולעצור את זמנך היקר ופועלייך הרבים
אני אמא יחידנית לבת 3.5 שנים מתרומה כפולה. עדיין לא סיפרתי לה שהיא מתרומת ביצית אם כי ברור לי שאספר.הסביבה שלי יודעת על התהליך שעברתי (בעיקר בגלל הכאב הרב שלווה בתהליך והשמחה הגדולה שבסופו).
היום אני מאוד עסוקה בשאלה מה מספרים איך ובאיזה גיל.
חשוב לי לשתף שחלק גדול מהחששות שלי הם סביב אי הידיעה הגנטית שלה ולמה זה יכול לגרום לה.
היא הדבר הכי יקר לי בעולם, אני אוהבת אותה כפי שלא אהבתי מימי, מטורפת עליה אבל מתה מפחד שלא אעשה זאת נכון
תודה
איילת
 
מה מספרים ואיך??
איילת שלום,
כמו שכתבתי בתשובות הקודמות, ילדיך היא שלך, את האם שלה, כפי היא עולמך את עולמה המוכר והבטוח. את יכולה לספר לה את הסיפור של הביצית שפגשה את הזרע כסיפור של איך תינוק נולד, הביצית והזרע שנפגשו נתרמו מאנשים שרוצים לעזור לאמהות ללדת את ילדם, את בחרת את הביצית והזרע שהפכו לעובר בבטנך (ההריון שלך?) ואת ילדת אותה- שוב עם אלבום תמונות. הפחדים, החששות, התהליך והכאב שקדמו ללידתה שייכים לך ולא שייכים לה כחוויה פנימית. לכן, כשאת מספרת את הסיפור ומשתפת אותה, היא מקבלת את המידע באופן שבו את מעבירה אותה, ובכל שלב של התפתחותה תעבד את המידע בהתאם ליכולותיה החשיבתיות והרגשיות. כשהנושא מדובר והסיפור הוא שלך ושלה השיתוף יכול רק לחזק את הקשר ולא מהווה גורם מאיים או מחליש.
 

אור קטן2

New member
פחדים, חרדות, שאלות ורצון לידיעה ולשקט....

אלן שלום, תודה על זמנך ונכונותך להתארח ולעזור.
אני אמא יחידנית לבן שנה ושלושה חודשים מתרומה כפולה. יש אנשים מסביבתי הקרובה שיודעים על תרומת הביצית, אך יש גם כאלה שלא.
כיום, אני די מבולבלת איך ולמי לספר, וחוששת שחווית הבלבול תעבור גם לבני, אם לא אפתור אותה עם עצמי ואחיה איתה בשלום (וכיצד אחיה איתה בשלום עד הסוף, איני יודעת גם).
אין לי בכלל ספק שאני רוצה שבני ידע מכך, אך תוהה כיצד ומתי עליי לספר (דרך ספרים? מה אומרים ובאיזה שלב?!), ואם יהיו אנשים בסביבתנו הקרובה שלא ידעו על התרומה, כיצד הוא יעמוד מול הידיעה הזו, וכיצד תשפיע על החשיפה שלו? (משערת שאנשים יכולים להגיב בהפתעה במקרה הטוב, ובכל מיני שאלות ותגובות סטיגמטיות במקרה הפחות טוב).
זה ממש מטריד אותי עד כמה אני צריכה להכין את הרקע או אותו מול כך שיש כאלה שידעו ויש כאלה שלא, וכיצד?
העניין מורכב עוד יותר, נראה לי, כי התרומה היא כפולה. היעדרות של דמות אב היא עניין גלוי, וגם היא מעוררת בי שאלות וחרדות. עניין הביצית הוא סמוי מן העין, ולכן הוא מעלה אצלי הרבה פחדים ושאלות הקשורים בהסתרה, שקרים, בושה. מקווה שאני מובנת, כי יש כאן כמה שאלות ומורכבויות, מתוך מה שאני מחזיקה איתי בעולמי הפנימי, אשמח לכל עזרה וכל אור שיאיר את המקומות האפלים... בתקווה שכולנו נחיה בשלום ושמחה עם הבחירה שלנו!
 
פחדים חרדות שאלות ורצון לידיעה ולשקט
שלום אם לבן 15 חודשים, אני מקווה שאצליח להרגיע אותך, בבקשה לקרוא את התשובות לשאילות הקודמות שבהן נגעתי בחלק מהנושאים המטרידים אותך. חווית ההורות כהורות בלי קשר לאיך הילד בא לעולם היא מאתגרת, מעוררת פחדים, חרדות, ודאגות לגבי שלום הילד והדרך שבה אנו כאמהות ואבות יכולים להבטיח את שלומם הנפשי. הגורם המרגיע את הפחדים והדאגות נמצא בקשר הנבנה בינך לבין ילדיך, ההתאהבות, החוזק של הקשר, הפליאה של התפתחותו. אתם בונים את עולמכם, הוא מפנים את הקשר הנבנה איתך והקשר מהווה את הבסיס לבטחונו ואף להתפתחותו. הדרך שבה העובר נוצר חשובה , את עברת את התהליך שהוביל להחלטה, ילדיך לא עבר את הדרך, הוא נוצר ואחרי תשעה חודשים נולד. הוא גדל במשפחה שכוללת אמא והוא, יש משפחות עם אמא בלבד, אבא בלבד, אמהות, אבות, אמא ואבא..... ברוב הגנים בארץ מתייחסים לנושא סביב יום המשפחה עם פתיחות למבנה המשפחתי המגוון.
אם נראה לך שאת זקוקה לתמיכה ולעזרה כדי להשיג את השקט (כלומר שאת לא מספיק פנויה ליהנות מהקשר הנבנה בגין החרדות) אני ממליצה בחום שתפני לטיפול שיכול להיות ממוקד וקצר טווח!
 
מצטרפת לשאלה איך ומתי לספר

אני יחידנית, יש לי ילדה בת 3 מתרומת זרע וביצית שלי, ותינוק בן חודשיים מתרומה כפולה. לגבי תרומת הזרע - הכל ידוע וגלוי ואני מספרת על זה לילדים מגיל אפס, וכמובן שגם הסביבה יודעת.

לגבי התרומת ביצית - רק ההורים שלי ושני חברים קרובים יודעים, מתוך רצון לשלוט על המידע ובעיקר שאני אהיה זו שאספר לילד (ולילדה) ואבחר איך ספר ומתי. וכן חשוב לי לספר ולא לשמור את זה בסוד, כי סוד זה רעל וסופו להתגלות ואז עלול להיווצר משבר אמון גדול מאוד.

אז מתי מומלץ לספר ואיך? אני מניחה שזה לא יבוא כשאלות מהילד מכוון שהנושא לא ידוע בסביבה ולא מדובר (כאמור, בניגוד לתרומת זרע שאז באות שאלות מהילדים וואני עונה תשובות בהתאם לגיל וליכולת ההבנה של הילד). אציין גם שלפחות נכון לעכשיו שני הילדים דומים לי מאוד, אז גם לא עולה השאלה למה התינוק לא דומה לי (ואם תעלה תמיד אפשר להגיד שהוא דומה לתורם..)

תודה!
 
מתי מומלץ לספר ??
ראשית כל מזל טוב !! אני מסכימה איתך לגמרי ש"סוד זה רעל" ולכן חשוב ביותר לספר את הסיפור כסיפור מגיל הפעוט מלווה בתמונות של תקופת ההריון והנולד. את ה"אין אבא" חווים במבנה המשפחתי, את תרומת הביצית של בנך בן החודשיים אפשר לספר כשיהיה בן 4 או 5 שנים כשלפי גיל ההתפתחותי מתחילים להתעסק עם הנושאים של "איך מגיע תינוק לעולם". את המספרת, את התכובת לשאילות שיבואו חשוב ביותר לפתוח את ערוץ התקשורת ושהילדים שלך יידעו שהם יכולים לדבר עם אמא על הנושא השייך להווצרותם. יחד עם זאת, אני לא חושבת ש"כולם" צריכים לדעת, שומרים על אלמנט של פרטיות ו"בתוך המשפחה". יש כל כך הרבה ילדים ביולוגיים מלאים של הוריהם שלא דומים להם ..... לא תמיד צריכים לתת תשובה ל"נפשות היפות" ששואלות!!!
מקווה שהתשובות שלי עונות על שאילותיך.
 
גם לי יש שאלה...


שלום לך גב' רייסל ותודה רבה שבאת לענות לנו על שאלותינו!


יש לי שתי בנות מתרומת ביצית, כל אחת מתרומה אחרת...

אני חושבת בכלל לא לספר להן על כך, במיוחד מפני שאני חוששת שלא יפלו בעתיד על רב שיחליט שהן לא מספיק יהודיות (לפי הרב עובדיה) ועליהן להתגייר. למשל כשירצו להתחתן.

אני גם לא רואה בזה הרבה חשיבות מעבר למידע הרפואי החסר.

אני גם חושבת שאם אספר להן את זה, זה יהיה כשיגיעו לגיל צבא או אחריו, כי אני גם מאמינה שאז החברה תהיה כבר יותר פתוחה לדברים כאלה, כמו שחל שינוי ביחס לגירושין וטיפולי פוריות בשנים האחרונות.

האם לדעתך אני טועה ?
 
לספר או לא
שלום,

אני לא מכירה את עניין הכללים של הרבינות בנוגע לתרומה ביצית, מצטערת...

אבל אני בהחלט חושבת שצריכים לספר כפי שתיארתי בכל התשובות שלי לשאילות הקודמות - ה"לא לספר" עלול עלול להכביד - כי קיים משקל רגשי כבר לתכנים לא נאמרים.......

אני מסכימה שניתן לצפו לפתיחות חברתית הולכת וגוברת עם הנשים לגבי נושא הפוריות והאפשרויות אבל במישור האישי התוך משפחתי - ממליצה בחום על לספר.
 
גם שאלה של האם לספר

אנחנו זוג נשוי צעיר בני 29, הבעיה היא בביציות שלי. אני לא רוצה לספר לילד או לאף אחד אחר מהמשפחה או מהקרובים על התרומה מאחר ואני מרגישה שתהיה סוג של אפלייה כלפיי שכן אני ההורה הלא בליוגי לעומת בעלי. נורא קשה להתמודד עם הדימוי העצמי הנמוך, ההזדקקות לתרומה, ומשפטים שאני שומעת לפעמים סביבי כמו "בחיים לא הייתי מביאה ילד אם הוא לא היה מהביציות שלי" או "מסכן הבחור או הבחורה שנפלו עם.. "
סוגיות קשות.
 
למעלה