לקובי

הילה724

New member
לקובי

קובי, הסיפור שלנו מעט דומה (נשאות גנטית) וברצוני לשאול אותך:
איך אשתך בשלב זה לוקחת את ההריון? האם היא שלימה עם כך שהפסיקה לנסות מוקדם יחסית? (הרי אין לה בעיית פוריות).
עד עכשיו הייתי שלימה עם ההריון ועכשיו עולים לי הרהורים שאולי בכל זאת הייתי צריכה לנסות טיפול עם PGD ( וויתרתי מראש על נסיון הפרייה למרות שכל המערך באיכילוב היה מוכן, מעולם לא ניסיתי...).
אני שמחה בהריון מהתרומה ולא לוקחת זאת כמובן מאליו, קיבלתי מתנה והזדמנות לשדרג את הגן מבלי לעבור מערכת ייסורים ועל זה אני מודה.
אך בכל זאת ישנם הרהורים אם....
איך אצלכם?
שיהיה לכם בשעה טובה!
 

kobi932

New member
היי הילה 724

תראי זה טבעי שיהיה הרהורים ומחשבות זה מאוד נורמאלי לחלוטין הרי לכאורה אין בעיות פוריות ולכאורה היא יכולה להביא גם ילדים בריאים (בעזרת pgd) אבל באיזה מחיר ? אולי הייתה נקלטת בסיבוב הבא ואולי בסיבוב ה 15 אני לא יודע באיזה שבוע את אבל אני יספר לך סיפור עשינו כבר מזמן בדיקת דפוק ואישתי מאוד התרגשה שראתה את הלב עובד והזילה דמעות שלא מבייש את מפלי הניאגרה בקנדה בדיוק אותם דמעות מההריון הראשון שלנו (זה שהפסקנו בחודש מתקדם ) אני באותו רגע הבנתי שזה היה נכון אחרי זה בדיקת שיקוף עורפי התרגשות עד השמיים אחרי זה בדיקה שבמהלכו אמרו לנו שזה בן (כמו בהריון הקודם ) גם אני יחסוך ממך את האושר שלה עוד שבועים סקירת מערכות ראשונה וההתרגשות בשיאה היא כול כך אוהבת את ההריון הזה כאילו הוא מביצית שלה אני דחפתי אותה לכיון של תרומה בשלב יחסי מוקדם ''האשמה'' כולה עלי בכוונה אני רושם לך במרכאות בהתחלה אמרתי לעצמי אלוהים מה עשיתי הרי מה אכפת לך בסופו של דבר הזרע הוא שלך (הצעתי לה גם תרומת זרע לעשות שזה לא יהיה משותף לשנינו היא סירבה ) לך יותר קל לך אין מה להפסיד רק אישתך צריכה לגדל ילד שלא מגנים שלה מה גם תרומת ביצית לא מבטיחה הריון ובטח לא בסבב הראשון (נקלטה בסבב הראשון )אני כגבר ''שנגרר'' בעל כורחי לכול הנושא של ivf וpgg ותרומת ביצית הדבר הכי קל זה להתגרש אין רכוש משותף את גומרת את הסיפור ברגע ואישתי העלתה את האופציה הזו ואני סירבתי בתוקף כשראיתי אותה בכול סבב מזריקה ואת הסבל שלה יכלתי רק לעמוד מהצד ולחבק ולאהוב ורק להבין אותה הרי אין משהו ספציפי שאני יכול לעשות חוסר אונים מוחלט ואז שלב שצריך כול פעם מחדש להרדים אותה לשאיבה כשהיא רק עוברים חולים או נשאים בלינסון היה מתקשר אלי עם החדשות הרעות ואני זה שהיה צריך לספר לה ואז לראות את התגובה שלה ולהגיד לה שיהיה בסדר את לא לבד ושאני מבטיח לך שיהיה לנו ילד לא משנה מתי לא משנה אך ובאיזה צורה היא לזכותה יהמר קיבלה את היוזמה שלי מהר מאוד (לעבור לתרומת ביצית ) אבל היו לה חששות ותהיות מה יקרה אם הוא לא יהיה דומה לנו או רק לך מה אני יתן לו ? איזה המשכיות יהיה לו ממני ? הסברתי לה שגנטיקה זה לא ירושה ולא הולכים איתו לטאבו הוא יתחנך אצלך הוא גדל ברחם שלך את תניקי אותו והוא יקבל ממך המון אבל המון אהבה ואת תגדלי אותו כאילו הוא בא ממך כשהיא ענתה לי בחיוב היא כבר הגיעה לבשלות רגשית לכול התהליך היא כבר מאוהבת בילד הזה ובהריון הזה היא כבר מחכה להרגיש אותו זז ברחם שלה רק אני נשארתי אם השאלות והתהייות מה היה קורה לו היינו ממשיכים לנסות כמובן שגם את וגם אני לעולם לא נדע ופשוט צריך לעבוד על זה כול הזמן שזו הדרך הנכונה ואני מאוד מאמין ומאוד מקווה שיגיע זמנו לצאת לאוויר העולם ושנשמע את הבכי שלו לראשונה ושנחזיק אותו בפעם הראשונה כול החששות וכול התהיות יעברו אומנם אני לא בטוח שיעלמו לגמרה אבל יתגמדו במונים אם לא בעשרות מונים
 
למעלה