החיים בורוד2
New member
התמודדות עם תגובות הסביבה
אולי מקדימה את זמני אבל השאלה מנקרת לי בראש. כל הסובבים יודעים שאנחנו בטיפולים כבר הרבה שנים ומאוד ישמחו כשאהיה בהיריון. התגובות בטח יהיו משהו בנוסח: ״איזה יופי. את רואה שזה הסתדר? שזה הצליח בסוף? ידענו שזה יצליח״. תחושתי כיום (ואני עדיין לא בהיריון) היא שהיריון מתרומה אומנם בהחלט אינו מובן מאליו ואינו קסם וכמובן שלא בהכרח מצליח בניסיון הראשון או אפילו לעיתים בכלל לא מצליח. אבל מבחינתי הוא לא יהיה בדיוק אותה הצלחה כפי שהייתי מרגישה אם זה היה היריון מהביציות שלי. מהיכרותי עם עצמי אני יודעת שרגשותיי יהיו מעורבים ברגע שאיקלט להיריון ואני תוהה מהי התגובה הנכונה בהינתן שאני לא מעונינת לשתף אף אחד מהסובבים שלקחנו תרומה.
האם לעשות הצגה שאני שמחה עד השמיים כי זה סוף סוף הצליח? או להיות אותנטית ולא להביע שמחה מלאה ואז לא יבינו איך לעזאזל אני לא שמחה עם היריון שכל כך רציתי? התמודדות עם הסביבה היא עוד חזית שצריך להשקיע בה אנרגיה כשהתחושות האישיות שלי מאוד מעורבות ויש בהן גם לא מעט עצב על זה שכך הדברים קרו ולא כפי שרציתי. אשמח לשמוע איך אתן התנהגתן והגבתן. ברור לי שמי שלא חשה שום עצב מהרגע שנקלטה להיריון לא תוכל להתחבר לשאלה ולכן מעניין אותי לשמוע דווקא מאלו שהרגישו גם רגשות שליליים ונתנו מקום גם לרגשות האלו לצאת.
ואיך בעצם הסבירו אותם לסביבה.
אולי מקדימה את זמני אבל השאלה מנקרת לי בראש. כל הסובבים יודעים שאנחנו בטיפולים כבר הרבה שנים ומאוד ישמחו כשאהיה בהיריון. התגובות בטח יהיו משהו בנוסח: ״איזה יופי. את רואה שזה הסתדר? שזה הצליח בסוף? ידענו שזה יצליח״. תחושתי כיום (ואני עדיין לא בהיריון) היא שהיריון מתרומה אומנם בהחלט אינו מובן מאליו ואינו קסם וכמובן שלא בהכרח מצליח בניסיון הראשון או אפילו לעיתים בכלל לא מצליח. אבל מבחינתי הוא לא יהיה בדיוק אותה הצלחה כפי שהייתי מרגישה אם זה היה היריון מהביציות שלי. מהיכרותי עם עצמי אני יודעת שרגשותיי יהיו מעורבים ברגע שאיקלט להיריון ואני תוהה מהי התגובה הנכונה בהינתן שאני לא מעונינת לשתף אף אחד מהסובבים שלקחנו תרומה.
האם לעשות הצגה שאני שמחה עד השמיים כי זה סוף סוף הצליח? או להיות אותנטית ולא להביע שמחה מלאה ואז לא יבינו איך לעזאזל אני לא שמחה עם היריון שכל כך רציתי? התמודדות עם הסביבה היא עוד חזית שצריך להשקיע בה אנרגיה כשהתחושות האישיות שלי מאוד מעורבות ויש בהן גם לא מעט עצב על זה שכך הדברים קרו ולא כפי שרציתי. אשמח לשמוע איך אתן התנהגתן והגבתן. ברור לי שמי שלא חשה שום עצב מהרגע שנקלטה להיריון לא תוכל להתחבר לשאלה ולכן מעניין אותי לשמוע דווקא מאלו שהרגישו גם רגשות שליליים ונתנו מקום גם לרגשות האלו לצאת.
ואיך בעצם הסבירו אותם לסביבה.
