שאלה על הורות בגיל מבוגר

[shir3001]

שאלה על הורות בגיל מבוגר

הי לכולן,

אני בת 43 רווקה ללא ילדים.
הלחץ סביב הגיל והצורך לקבל החלטה מורכבת לגבי הורות משגע אותי מזה זמן.
החרטה על השנים שעברו קשה מנשוא, אך גם מפחיד אותי להתקדם.
האם אין זה מאוחר מדי? האם יהיו לי הכוחות לגדל את הילד ולתת לו כל מה שהוא צריך? מצד שני המחשבה על כך שלא יהיה לי ילד גם היא כואבת.

גדלתי במשפחה שהיו בה שני הורים ביולוגיים אבל היה מאוד קשה לגדול בה מסיבות שונות, כלכלית ורגשית. ההתלבטויות שלי אינסופיות הגם שאני בטיפול.

תוהה איך אתן הגעתן להחלטה. זה לא דוקא קשור לתרומת ביצית.
אשמח אם תשתפו.

 

[בייבי4יו]

מנסה לעזור

כיום גיל 43 איננו גיל מאוחר מידי להפוך לאמא, ממוצע הגילאים בפורום הוא 40 פלוס( בנות שביזבזו שנים על גבי שנים בטיפולי ivf שכשלו, עד ההחלטה לפנות לתרומה). ברור שזה עדיף על ויתור לחלוטין! התחושה של ביזבוז זמן לשווא מוכרת, אך את העבר אין לשנות, רק את ההווה והעתיד. לגבי שאלתך אם יהייה לך כוח לגדל אותו/ ה, ברור שכן! עם הילד מגיעים הכוחות. תמיד כדאי שיש מערכת סביבתית תומכת, זה מאד עוזר! עצתי החמה:אל תבזבזי זמן נוסף... בהצלחה רבה!!

 

[איילת ר]

מנסה אני בעיקר הבנתי שאני לא מוכנה לוותר על הורות ותיקתוק השעון הלחיץ עוד יותר. זה נכון שזה מפחיד, מצד שני ככל שתחכי יותר תהיי יותר מבוגרת ותהיה לך עוד פחות עזרה. אני ילדתי קצת לפני יום הולדת 47, לא יכולה להגיד לך שקל, אך לא הייתי מוותרת על זה בעד שום הון שבעולם. אז אין לי כח לרדוף אחריה כמו אמא צעירה יותר אולי, אבל יש לי באימהות המון דברים אחרים שאין לאימהות צעירות ובעיקר הודיה ענקית על הזכות שניתנה לי להיות אמא בהצלחה איילת

 

[אור קטן2]

הי שיר

מבינה מאוד את ההתלבטות שלך, את הפחדים והבלבול.
גם אני התלבטתי והתבלבלתי שנים רבות, עד שהתחלתי בטיפולים, ואחרי שנתיים של כשלונות הבנתי שאני צריכה לעבור לתרומת ביצית, אם אני רוצה להיות אמא לילד משלי. אחרי כל ה"התברברות", דווקא הבחירה במסלול של תרומת הביצית קרתה מאוד מהר, והבנתי שיהיה חבל גם הפעם לעכב את ההחלטה בגלל פחדים ולבטים, כי תמיד היה ברור לי שאני הולכת להיות אמא, ולא רציתי לאבד שוב זמן יקר. אני ילדתי כמה ימים לפני גיל 44, מתנה נפלאה ומרגשת ליום ההולדת

(אם כי אני עוברת עם הבחירה הזו תהליך לא פשוט, מאוד ממליצה על טיפול שמלווה את התהליך). גם אני אמא יחידנית.
אכן נראה כי לגיל יש השפעה על הגידול - פיסית פסיכולוגית ורוחנית, אבל האם זו סיבה לא להיות אמא? לי אין בכלל עזרה פיסית מהוריי (כספית כן), וזה ממש ממש קשה, אבל אני לא מצטערת לרגע. את הכוחות מקבלים עם הזמן וההתפתחות של הקטני בן ה- 7 חודשים, שהוא קסם אמיתי.
אני מבינה ממה שכתבת שהצורך שלך באמהות גדול מאוד, ונראה לי שחבל לוותר עליו. את יודעת הכי טוב מה נכון לך.
בקיצור, אם הייתי פורשת את כל השיקולים בעד ונגד לפני קבלת ההחלטה, אולי רציונאלית זה לא היה נראה הגיוני, אבל הלב לא משקר. לא במקרה הזה. תקשיבי לו.
בהצלחה, בקלות והשלמה.

אשמח שתמשיכי לשתף...

 

[shir3001]

וואו תודה!

ריגשתן אותי.
אתן מקסימות.
תודה על כל מה שכתבתן.

אני לא יודעת איך להסביר ולתאר כמה קושי אני עוברת עם הדבר הזה, מזה שלוש שנים, שבמהלכן עשיתי שתי הזרעות דרך בנק הזרע, וגם ניסיתי להרות בזוגיות שכשלה ונגמרה ממש לאחרונה.

אני לא באמת יודעת מה נכון לי. זה מבלבל כי יש המון קולות מנוגדים בתוכי.
הלואי וידעתי.
כנראה שאין החלטה שאהיה שלמה איתה לגמרי ולכל החלטה יהיה מחיר.
וגם השפעה על גורלו של אדם נוסף...

גם לי המחשבה על תרומת ביצית מביאה הקלה מסוימת דווקא, מאחר והסיכוים יותר גבוהים והתהליך נראה פחות סיזיפי ואני מקווה שקצת פחות פולשני.

 

[אור קטן2]

מבינה ומכירה את הקולות מבפנים....

חלקם עוברים, משתנים או נשארים בעוצמה כזו או אחרת, גם אחרי שיש ילד.
וכן, אין שום החלטה שהיא אולטימטיבית,
ובגלל זה כדאי, לדעתי,להקשיב ללב.
לכל בחירה יש יתרונות וחסרונות.
לי ההחלטה על תרומת ביצית קרתה מהר, אבל לא בהכרח קלה עבורי היום,
אבל גם זה משתנה עם הזמן...

מתרגשת לקרוא את דברייך, הם נוגעים בי ואני מזדהה איתם מאוד.
מכל הבלבול הזה
ובין כל הקולות
צריך פשוט לבחור
מאחלת בהצלחה ובקלות!

 

[בדרך להיות אמא10]

אני רוצה להגיד

שגם לזוגות רגילים יש קשיים וגם להם יש החלטות משפיעות ו"הרות גורל" על הילד.. וגם אחרי שאני כבר אמא זה עדיין מפחיד.. אבל זה האושר הגדול ביותר שקיים.

לכי על זה.. שימשי את הפחדים בצד או שתטפלי בהם במקביל בעזרת איש/אשת מקצוע, אבל אל תוותרי על האמהות, כי אחר כך החרטה שתחושי תהיה גדולה יותר מכל פחד שקיים בך עכשיו..

שיהיה בהצלחה!