לילה לא משהו עובר עליי 
היי,
אני בשבוע 21, ההריון בסדר גמור תודה לאל אבל אחרי כל הדרך הארוכה שעברתי עד אליו (הריון ראשון אחרי 4 שנים), ניסיונות, טיפולים, ייאוש, וויתור על הטיפולים, וויתור על הגנטיקה שלי, יש לי הרבה דאגות, בעיקר שההריון יסתיים בידיים מלאות תינוק שלם ובריא. חשבתי שזה יעבור עד השלב הזה אבל אני מבינה שעד הסוף הטוב כנראה אמשיך לדאוג. כשסיפרתי לחמותי, שגם ככה כל הזמן אם אני אומרת לה שקצת קשה לי היא מגיבה כאילו אני איזו מפונקת, היא אמרה לי שהיא לא מבינה מה יש לי לדאוג ולמה לדאוג ושאולי כדאי שאקח כדורי הרגעה. באותו רגע לא הגבתי. אבל הלילה נפל לי האסימון ואני ממש פגועה. בעיקר כי אני לא מרגישה שמשהו אצלי לא בסדר כי אני דואגת. לא כולן דואגות בהריון שהכל יהיה בסדר? ואני כועסת על עצמי שלא העמדתי אותה במקום. ובעיקר מאוכזבת כי הבנתי שאין לי דמות אמהית לדבר איתה, עם אמא שלי אני פחות בקשר ועם אמא של בעלי אי אפשר לדבר על נושאים שכאלה מסתבר. זה נשמע מפונק אולי כי באמת שיש לי כל הרבה על מה להודות. אבל זה פשוט מציק לי עד כדי דמעות. אולי ההורמונים של ההריון...שרק יהיה טוב לכולנו
היי,
אני בשבוע 21, ההריון בסדר גמור תודה לאל אבל אחרי כל הדרך הארוכה שעברתי עד אליו (הריון ראשון אחרי 4 שנים), ניסיונות, טיפולים, ייאוש, וויתור על הטיפולים, וויתור על הגנטיקה שלי, יש לי הרבה דאגות, בעיקר שההריון יסתיים בידיים מלאות תינוק שלם ובריא. חשבתי שזה יעבור עד השלב הזה אבל אני מבינה שעד הסוף הטוב כנראה אמשיך לדאוג. כשסיפרתי לחמותי, שגם ככה כל הזמן אם אני אומרת לה שקצת קשה לי היא מגיבה כאילו אני איזו מפונקת, היא אמרה לי שהיא לא מבינה מה יש לי לדאוג ולמה לדאוג ושאולי כדאי שאקח כדורי הרגעה. באותו רגע לא הגבתי. אבל הלילה נפל לי האסימון ואני ממש פגועה. בעיקר כי אני לא מרגישה שמשהו אצלי לא בסדר כי אני דואגת. לא כולן דואגות בהריון שהכל יהיה בסדר? ואני כועסת על עצמי שלא העמדתי אותה במקום. ובעיקר מאוכזבת כי הבנתי שאין לי דמות אמהית לדבר איתה, עם אמא שלי אני פחות בקשר ועם אמא של בעלי אי אפשר לדבר על נושאים שכאלה מסתבר. זה נשמע מפונק אולי כי באמת שיש לי כל הרבה על מה להודות. אבל זה פשוט מציק לי עד כדי דמעות. אולי ההורמונים של ההריון...שרק יהיה טוב לכולנו
