הרהורים - צריכה חיזוקים

גלגולו

New member
הרהורים - צריכה חיזוקים


היי לכולן,
צריכה את תמיכתכן,
אני נמצאת כרגע ממש בתחילתו של תהליך תרומה. אני בת 40 עם FSH גבוה
4 מחזורי IVF כאשר רק באחד היתה החזרה בודדת שלא נקלטה בשאר הטיפולים לא נצפו בככל זקיקים או שנשאבו זקיקים ריקים. החלטנו שלא ממשיכים עוד שנה בנסיונות ועוברים לשלב התרומה (במיוחד שאנחנו יודעים שנרצה להביא עוד ילדים בעתיד). החלטנו שלא לשתף אף אחד פרט למשפחה הגרעינית .
למרות שעברתי כבר את שלב הרחמים העצמיים, "האבל" על מר גורלי שאין לי אפשרות להיכנס להריון מביצית שלי והקבלה שאחרי הכל, התוצאה היא החשובה ולא הדרך, אני תוהה אם אצליח להיות שלמה במהלך ההריון המיוחל שיגיע.
אני יודעת בתוך תוכי לאחר הלידה אני אהיה מאושרת - אבל במהלך ההריון אני חוששת מנפילות, פחדים והרהורים מהסיבות הברורות של כל הסיטואציה.
חברות ואנשים בעבודה שיודעים על הטיפולים ודבר ראשון שרואים אותי שואלים "יש חדש?" (שזה יכול לעלות את הסעיף לפעמים...) אני מרגישה שאיתם אצטרך להיות שחקנית זוכת אוסקר לגרום להם להאמין שהינה סוף סוף היה טיפול שצלח ואני בהריון מביצית שלי כנגד כל הסיכויים... ובנוסף לזאת לשכנע את עצמי שזאת הדרך היחידה שלי לילדים ואני שלמה איתה.
אני מקווה שלא חפרתי יותר מידי והצלחתי להסביר את עצמי...
תודה
 

Elisa46

New member
לא חפרת... הרבה כאן מתמודדות עם אותן תחושות בדיוק :)

מה שלי עוזר זה שאני מדחיקה לגמרי את ענין ה"ביצית לא שלי"..
אני שמה את הביצית במקום שולי כי את החלק המשמעותי אני עושה! אני נותנת לה חיים
בלעדיי ובלעדי בעלי היא סתם גרגר ביקום.
&nbsp
אולי זה לא נכון או לא הגיוני אבל זה מה שעוזר לי. בראש שלי יש רק אותי ואת בעלי.
זה הכל!
 

אשרת 1972

New member
הרהורים מוכרים יכולה לספר לך שהגעתי לתרומה הראשונה

היה לי מאוד קשה לא ישנתי כל הלילה רציתי לוותר אמרתי לבעלי שאני הולכת רק בשבילו ( הוא ביקש שאם זה בשבילו אז שלא אלך ) בפעמים שאח"כ ( עשיתי עוד שתי החזרות והיה עוד טיפול שבוטל בגלל הרירית שלא תפקדה ) היה לי הרבה יותר קל , בהריון התמלאתי התרגשות וחששות מרגע שהריתי כל הדילמות התפוגגו , הייתי כ"כ עסוקה בהריון ובחששות שיקרה משהו ובציפיה לסיים אותו בידיים מלאות שלא היה מקום לכל ההרהורים האחרים , שהילדה נולדה , קשה לי להסביר את זה אבל גם כשאני יודעת שאין לה גנים שלי , זה פשוט לא מסתדר לי מבחינתי היא כ"כ הילדה שלי והעובדה שקיבלה ממני תכונות אופי רק מחזקת את התחושה , עם הלידה מגיעה תחושת אחריות כ"כ גדולה ואהבה לא מוסברת שאין מקום בכלל לתהיות , בקיצור אחרי שחפרתי זה עובר עם הזמן , בהצלחה .
 

לני ק

New member
את עצמך בטוח תשכנעי עם הזמן

ויום אחד, כשהבת שלך תעשה משהו סופר מעצבן, את תשברי את הראש ותנסי להבין איך היא הצליחה לקבל את הגנים שלך למרות תרומת הביצית (כן, אני מדברת על הנסיכה הפרטית שלי).
באשר לאחרים, תסנני אותם. כאמא תצטרכי לגדל פילטרים ענקיים על האוזניים. כל אחד יגיד לך מה צריך לעשות לילדים שלך ואיפה את טועה. אז תתחילי לגדל את הפילטרים עכשיו. פשוט לא לשמוע מה שהם אומרים, לחייך את החיוך הכי מתוק שלך ופשוט לא לענות. כשלא עונים ומחייכים לא צריך לשקר, לא צריך להמציא, לא מסתבכים ולא מפחדים שמישהו יתפוס אותנו בשקר. אשכרה תתאמני מול המראה. כשאת אמא כל מה שאת צריכה להעשות זה לחייך ולהגיד "זה בסדר", כאשה בהריון תחייכי ותגידי תודה על האיחולים וזהו. אם לא תפתחי פתח לדיבורים, לא יהיו דיבורים.

שיהיה בהצלחה
 
למעלה