נמצאת על הגדר ואשמח לעזרה

אושר365

New member
נמצאת על הגדר ואשמח לעזרה

שלום לכולן/ם

אנחנו בטיפולי פוריות שנתיים, לא מוסברים אך לי יש תגובה לא טובה להורמונים כך שאין יותר מ-2-3 ביציות בסבב, 8 הזרעות ו-8 הפריות, 0 הריונות. אני בת 34 בקרוב.

אנחנו מתלבטים לגבי המשך הדרך. קשה לי בטיפולים ברמה שאני רוצה להפסיק אבל מרגישה שזה כאילו לא לגיטימי להפסיק. התחושה היא שחייבים להמשיך עד שמצליחים. לא משנה המחיר שזה גובה. אני רוצה ילד. רציתי שהוא יהיה שלי ביולוגית אבל זה כבר פחות חשוב לי. הרופאים אומרים שאני עוד צעירה ורחוקה מלעבור לשלב הבא. אני אומרת שאני לא רוצה לבלות עוד כמה שנים קשות ובסוף להשאר בידיים ריקות אבל לא מצליחה להפטר מהמצפון הזה שזה כאילו לא בסדר להפסיק עם הטיפולים. איך אני בכלל מעזה לחשוב על זה. כי זה ברור שממשיכים עד שמצליחים.

מתי קיבלתן/ם את ההחלטה לעבור לתרומת ביצית? מתי מגיע הרגע שאפשר לומר שעשיתי מספיק והגיע הזמן להתקדם לאופציות אחרות בלי להרגיש שוויתרתי?

מה זמן ההמתנה בארץ לתרומת ביצית? האם ניתן להמשיך בטיפולים במקביל? אשמח לשמוע ממי שנמצאת בתהליך וכאלו שכבר אחרי.

תודה רבה
 
ברוכה הבאה


אצלי גילו FSH גבוה בגיל 36 , רופא הקופה היה פסימי אבל הלכתי לרופא פרטי מוכר וחביב שהתחיל איתי הזרעות!! במקום לעבור ישר ל IVF. עשיתי כמה הזרעות וכמה IVFים וכמוך היו 2-3 ביציות שלא הניבו כלום, לפעמים אפילו לא היתה החזרה. גם לי אמרו שאני צעירה ושננסה עוד.
בIVF החמישי כשהודיעו לי שאין הפריות נשברתי והחלטתי לבד על דעת עצמי ללכת לתרומה. זה היה בגיל 37.5.
הרגשתי שאם אני לא עושה את הצעד הזה אני מבזבזת את שנותיי היפות, את הבריאות הפיזית והנפשית שלי. היום כשיש לי תאומות (מסלול הדסה-צכיה) אני כל כך שמחה שעשיתי זאת.
אגב, גם בתרומה זה יכול לקחת קצת זמן, לא תמיד זה מצליח בפעם הראשונה.
ההמתנה היא בערך חודש-חודשיים
את יכולה להסתכל בטבלת קו המשווה מסלולים:
http://img2.tapuz.co.il/forums/1/374318d0-ece6-414d-b50a-15edbbcd507f.xls
 

אושר365

New member
תודה מאמינקה על התגובה :)

זה בדיוק מה שאני מרגישה, שאני מבזבזת את השנים היפות שלי ושל הזוגיות שלי. אני לא יודעת אם את יחידנית או עם בן זוג, במידה ועם בן זוג, איך הוא קיבל את זה? האם יש מסלול תרומה גם בארץ שבו העלויות לא מטורפות? יש לך מושג מה זמן ההמתנה? ואם אפשר להמשיך טיפולים במקביל?
 
יש לי בן זוג

והאמת שהוא קיבל את זה יפה מאוד. בהתחלה אני התאבלתי קשות ובכיתי המון והוא עודד אותי והרים אותי. ניסינו טיפולים רגילים ובמהלך השנתיים היה ברור לשנינו שאם לא נצליח נגיע לתרומה. הוא קרא קצת בפורום והתחזק כמוני ממה שבנות מספרות. מידי פעם הראתי לו תמונות של תינוקות מתרומה כשמישהי פירסמה, ומאוד התלהבנו מכמה הם יפים. והוא יודע שביצית זה רק תא קטן שמישהי נתנה לנו והילדים שיש לנו הם הילדים שלנו , ילדים ביולוגים גם אם הגנטיקה שלי לא עברה אליהם.
לגבי מסלול בארץ, זמני ההמתנה גבוהים כי אין מספיק תורמות. ניסו להגדיל את סכום הפיצוי שהן מקבלות אבל עדיין אין הענות גדולה מהרבה סיבות. בינתיים את יכולה להרשם בטלפון ביחידות שעושות בארץ תרומה ולהכנס לרשימת המתנה.
אצלי זה לקח שנתיים מרגע שנרשמתי ועד שהגיע תורי אבל כבר הייתי עם ילדים בבית.
לגבי טיפולים במקביל, זה תלוי במסלול שתבחרי ומתי הם יכולים לספק לך תרומה. אם זה עדיין של חודש חודשיים אין טעם להתחיל טיפול רגיל כי ההכנה לתרומה יכולה לארוך כחודש.
 

אושר365

New member
שכחתי לציין שבסבב טבעי

בדרך כלל העובר יפה ולא קרה שלא היתה החזרה. למעשה, בסבב האחרון הכל היה מושלם..העובר, הרירית.. ובכל זאת..כלום. זה עוד דבר שמקשה על קבלת ההחלטה..
 

llt

New member
מניסיון שלי

אני אובחנתי כבר בגיל 36 עם FSH גבוה (מגיע לרמות של 50 ויותר) אחת לכמה חודשים (חודשיים או שלושה השחלות עובדות וניתן היה לבצע טיפול) כמובן שיצאה תמיד רק ביצית אחת.
ישבנו עם הרופא והחלטנו על גבול גיל מסויים והוא 38, היום אני בת 38.5 והביציות שלי מהתורמת עושות את דרכן אלינו בחזרה מחו"ל.
ברגע שהחלטנו על גבול ההחלטה הייתה הרבה יותר קלה מצד אחד ניסינו עד גיל 38 (אפילו שהסיכוי היה נמוך) ומצד שני ידענו שברגע שמגיעים לגבול שהצבנו אנו נהייה שלמים עם ההחלטה שלנו.
מרגע ההחלטה אצלנו ההליך היה די מהיר, הדבר היחיד שעיכב אותנו היה לחכות לתוצאות של בדיקות גנטיות של בעלי.
מאחלת לך טוב בכל דרך שתבחרי.
 
ברוכה הבאה
אתחיל מהסוף....תרומת ביצית היא לא פתרון קסם... השאלה היא האם הבעיה אצלך היא בביציות ובאיכות הביציות.
אתכותבת שיש מעט ביציות ועוברים, השאלה היא מה הפרופיל ההורמונאלי, אצל איזה רופאים היית בהתייעצות ומה הם המליצו
יש כאן כאלו שהרו בפעם הראשונה וכאלו שלוקח להן שנים....
אצלי ה FSH היה גבוה, גם התחלתי בגיל מבוגר כך שלא היה מנוס....
איילת
 

אושר365

New member
אז ככה,

בסבבים עם הורמונים האיכות לא טובה אבל בסבבים על בסיס ביוץ טבעי היו גם עוברים בדרגה 1. כל הבדיקות תקינות כולל פרופיל הורמונלי. כששאלתי מה יהיה הצעד הבא, הרופאים (כולם מהטובים של פורום פוריות) אמרו שהאופציה הבאה תהיה תרומה ושאני לא מתאימה לפונדקאות ״כי הכל בסדר עם הרחם שלי״. כולם גם אמרו שזה מוקדם מידי כי אני עוד צעירה. אבל מה זה מוקדם מידי? אני כבר שלוש שנים מנסה ושנתיים בטיפולים. מתי יגיע הזמן? אחרי 20 הפריות? 30? בגיל 40? זו השאלה הגדולה שלי. האם הגיע הזמן בשבילי..? האם יש זוגות לא מוסברים שעברו לתרומה אחרי x טיפולים כי הרגישו שחבל על הזמן?

אני יודעת שתרומה זה לא פתרון קסם. אני פשוט תוהה אם הגיע הזמן לתת לזה ניסיון. ואם אתן האם זה ימנע ממני להמשיך בטיפולי פוריות..?

תודה רבה
 
אני תמיד בעד בר-חוה
בתור האחרון בתור שייתן את ההמלצה שלו.
אני לא יודעת לענות לך אם אפשרי להמשיך בטיפולי פוריות במקביל לתרומה, אני מניחה שהקופה לא תאפשר תשלום על תרומה (יש החזר כספי) ובמקביל תשלום על טיפולי IVF. יש הבדלי מסלולים לתרומה את המסלול לתורמת ישראלית ומסלול של תורמת מחו"ל שיקר יותר. אבל אולי אני כאן קצתמבלבלת אותך....?
אני חושבת שמרבית הצעירות כאן בפורום היו עם FSH גבוה בגיל צעיר והיה די ברור שההמשך הוא לתרומה
תני לי לחשוב קצת...אולי יהיו לי הארות
איילת
 
לגבי FSH

האם עשית כמה פעמים פרופיל הורמונלי?
כי FSH משתנה מחודש לחודש ואצלי הוא לפעמים היה 7 ולפעמים 20 אז זה גם יכול להטעות אם עושים בדיקה אחת.
מה שאני עשיתי לפני שעברתי סופית לתרומה זו בדיקת AMH .בדיקה שנותנת חיזוי מדוייק יותר למאגר הזקיקים שנותר בשחלה. עשיתי במעבדה פרטית כי הקופה לא מממנת.
 
הי אושר

אני חושבת שהמקרה שלך קצת יוצא דופן בפורום - רוב הנשים מגיעות לתרומת ביצית בגלל שיש בעיה ידועה עם הביציות שלהן (שנובעת בדרך כלל מגיל, אבל לא בהכרח). אצלך זה שונה, את צעירה, ואת כן מצליחה לייצר עוברים איכותיים. ואז נשאלת השאלה, למה את חושבת שדווקא תרומת ביצית תפתור את הבעיה (שבעצם לא ממש ידוע מהי). האם במעבדה ראו משהו בביציות שיכול להצביע על בעיה?

לגבי מתי מוותרים - זה מאוד אישי. אני נשברתי בגיל 40 אחרי 5 טיפולי IVF, אמנם היו לי הרבה ביציות אבל הן לא היו איכותיות ולא הצלחנו לייצר עוברים טובים. הטיפולים היו לי קשים (נפשית), לא יכולתי לעמוד בזה יותר ולא האמנתי שיש לנו סיכוי. במקרה שלנו היה ברור שתרומת ביצית תשפר את הסיכויים.

אני לא חושבת שצריך "להמשיך עד שמצליחים". אני חושבת שהמצב הנפשי הוא פרמטר חשוב, וגם הנזק המצטבר של טיפולים חוזרים (אי אפשר להתעלם מהתרופות וההורמונים שכרוכים בזה). ההחלטה מתי לעבור לשלב הבא ולנסות דרך אחרת להביא ילד, היא מאוד אישית כאמור. אבל אני ממש לא חושבת ש"חייבים" להגיע לתקרת הטיפולים ולגיל 45 בשביל לקבל החלטה כזאת. אם את מרגישה בגיל 34 שנגמר לך הסוס (וזה בהחלט לגיטימי אחרי כל מה שעברת), זה בסדר גמור לעבור שלב. זה צעד מורכב נפשית ואי אפשר לדעת איך תרגישי לגבי זה בעתיד. אני נוטה להאמין ולקוות שכשיש תינוק ביד יש פחות מקום לחרטה ול"מה היה קורה אילו".

לגבי טיפולים במקביל - אני קיבלתי תרומה בחו"ל, זה לקח זמן (בירוקרטיה וכו') ובמקביל עשיתי טיפול IVF נוסף בארץ. כשזה מתבצע בארץ אני לא יודעת איך זה עובד.
 
דעתי

סביר להניח שאם הרחם שלך תקין, והרירית יפה ויש עובר יפה שלא נקלט אז הבעיה היא באיכות העוברים ולא במשהו אחר . אני התחלתי בגיל הרבה יותר מאוחר אמנם, אבל היו לי תגובות ממש יפות( של 7-8 ביציות לשאיבה, הגעתי אפילו ל10..), היו לי עוברים של שבעה/ שמונה תאים אבל אף אחד מהן לא הצליח להשתרש ברחם, תמיד אבל תמיד בטא שלילית. המעבדה יכולה להגיד שיש עובר יפה, אבל לא יכולה לנחש את סיכויי השתרשותו ברחם..
אני חושבת שזה יפה ואמיץ מצדך שאת מתחילה לחשוב על תרומה ולא אומרת אני אמשיך לנסות עד שיצליח, כי אז את יכולה להגיע ל20 הפריות ויותר( למרות שהיום עם ההגבלות אני לא יודעת אם עוד נותנים להגיע לזה..). בכל אופן אני חושבת שאת צריכה להגיד לעצמך עוד כמה ניסיונות את מוכנה לנסות מביציות שלך לפני שאת פונה לתרומה, והלוואי ותצליחי באחד מהם. אבל במידה ואת פונה לתרומה, אני לא חושבת שכדאי לחשוב על ניסיון של שני המסלולים במקביל. א. זה פרוטוקולים לגמרי שונים ב. לא חושבת שהקופה תאשר ג. אני חושבת שכדאי להיות ממוקדים במסלול אחד ולתת את הכל שם. המון בהצלחה במה שתבחרי !
 
היי אושר

גם אני מצטרפת להמלצה של אילת לבר חוה, מכמה סיבות. קודם כל, ממה שכתבת נשמע שיש לך איזושהי ירידה ברזרבה השחלתית ואני חושבת שהוא אחד מהרופאים היותר מקצועיים בתחום הזה, שנית, יתכן כי הקושי להשיג ביציות איכותיות תחת טיפול הורמונאלי קשור גם לטיפול לא מתאים עבורך ואני מאוד סומכת על היכולת שלו לערוך חשיבה מחודשת, עמוקה ויצירתית. ולבסוף, מניסיוני הוא רופא שיאמר לך בכנות את דעתו לגבי סיכוייך להרות ויסייע לך - במידה ותתייעצי איתו על הנושא ובמידה והדבר יראה לו רלוונטי - לגבש איזשהו דד-ליין לניסיונות אלה.
אני חושבת שמה שהופך את המקרה שלך לכ"כ קשה להכרעה, הוא באמת הגיל הצעיר יחסית והעובדה שהסבבים מניבים עוברים טובים. במקרים בהם לא נשאבות ביציות או שהן אינן מייצרות עוברים טובים דיים, יותר קל לעבור הלאה מתוך התחושה שאין ברירה אחרת. במקרה שלך, הנתונים האלה אכן משחקים לטובתך ולכאורה, תמיד קיים סיכוי שהפעם הבאה תהיה הפעם המנצחת.
אני מבוגרת ממך (39) והתחלתי לנסות להרות לפני כשלוש שנים (כשהבן שלי מהריון ספונטני היה בן שנה וחצי), עברתי 9 מחזורים של IVF שבכולם אכן היה נשאבו מעט ביציות אבל אחוזי ההפריה היו כמעט 100% וכמעט תמיד הובילו לעוברים מדרגה 1, ובכ"ז - למעט כימי אחד לא הושג הריון.
זה לא קרה בבת אחת, אבל לאט-לאט בעקבות הכשלונות החוזרים (למרות העוברים המצוינים והרירית המושלמת), התחילה לחלחל לתוכי ההבנה שהסיכויים להרות מביציותי, גם אם הם קיימים במידה מסוימת, הם קטנים, והולכים ומתמעטים ככל שאני מתבגרת. רק בשלב הזה יכולתי פתאום לראות את המחירים של התהליך (עד אז הייתי נחושה לגמרי "להשיג את המטרה", נופלת וקמה, מזריקה וכואבת, נשברת וקמה מלאת אמונה לקראת הסבב הבא) ורק אז גם יכולתי להתחיל לחשוב על היתרונות שבמעבר הלאה ("תרומת ביצית" הייתה עד אז צמד מילים מאיים ומפחיד).
ממה שאני קוראת פה בפורום, המעבר לתרומת ביצית הוא כמעט תמיד מורכב וכואב וכרוך באיזשהו אבל וויתור. כל אחת מגיעה אליו בנקודה קצת אחרת, בגיל ובשלב קצת שונה, אבל נראה לי שהמשותף הוא שאצל כולן אחרי האבל מתחדדת פתאום ההכרה ביתרונותיה של הפניה למסלול זה, על פני המשך הצעידה בשבילי ה-IVF. יכול להיות, כמו שכבר הציעו לך, שאם תנסחי לעצמך מהי הנקודה הזו עבורך - הנקודה שעד אליה תמשיכי לנסות ולהאמין אבל שאם תגיעי אליה תוכלי להיות שלמה עם המעבר, לדעת שעשית את מה שצריך ושיש גורמים נוספים שחשוב לך להביא בחשבון - הדבר יסייע לך (יכול להיות שלמימון של קופ"ח גם תהיה השפעה. ממה שאני יודעת אחרי 8 סבבים ללא הריון האישור האוטומטי משתנה ומותנה במכתב מהרופא המטפל, אבל אולי זה שונה בגילך). ממה שכתבת נראה שכבר התחלת לחשוב על כך, וזה חשוב.
 

rabbitm

New member
ברוכה הבאה


אוסיף ואצטרף למה שבנות אחרות כתבו כאן...
מסכימה שאין טעם לבזבז זמן, כסף ובריאות במידה והסיכוי נמוך.
ממליצה להקציב דד ליין. נגיד עוד 2-3 טיפולים או עד גיל 35
ואז לעבוד לתרומה. בנתיים תקראי, תלמדי, תפנימי (ואולי לא תצטרכי להשתמש בחומר
)
לי נאמר אחרי ההפריה ה-9 לחשוב על זה. הייתי בת 38 ושללתי את זה על הסף.
המשכתי לעוד 9 הפריות, והשנים עברו...
מאמינקה צרפה לך את הקובץ עם המסלולים. תוכלי לעיין בו, להרשם למסלול לו את הכי מתחברת
ואם את עושה על בסיס טבעי, יתכן שתצליחי להשחיל איזה טיפול או שניים עד המועד.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי
ואנו פה לכל שאלה/הערה/הארה ובכלל
 

אושר365

New member
תודה לכולכן על התגובות

זו החלטה לא קלה מהרבה סיבות אבל דיי ברור לי שנטיית ליבי היא לא לחכות עוד הרבה. אולי באמת עוד ארבעה טיפולים וזהו. אני מרגישה שהטיפולים והסיטואציה לקחו לנו הרבה ואם עד עכשיו יכולתי להגיד שהזוגיות שלנו עמדה בזה בגבורה אז משהו בסבב האחרון שינה את זה. אני לא מצליחה להתאושש מהשלילי הזה וגם הזוגיות שלנו..אני כל כך כועסת על כל דבר. היום שאלתי את הבן זוג שלי אם לעבור לתרומה מבאס אותו קצת והוא ענה לי שממש לא. ציפיתי לשמוע שמבאס אותו באיזשהו מקום שלא יהיה לנו ילד שהוא ביולוגית של שנינו..ובמקום זה הוא אמר שלא אכפת לו ושזה לא מבאס אותו בכלל. אני כל כך כועסת. אף פעם לא כעסתי ככה. ממש בא לי לארוז וללכת מכאן. באיזו קלות הוא אומר שזה לא מזיז לו בכלל שהילד לא יהיה שלי ביולוגית. אני מרגישה שאני מעבדת וויתור ובשבילו..בשבילו זה בכלל לא עבר לו במחשבה..איך זה יכול להיות??? אני מקווה שזה בסדר לכתוב את זה כאן. האם המחשבות על מעבר לתרומה עוררו גם אצלכן ריבים?
 
דווקא אהבתי שבאופן ספונטאני ענה ככה
כי אולי הכי חשוב לו שתהיו הורים ולא באמת משנה לו המטען הגנטי שלך....
אני התחלתי את תהליך הפוריות עם מי שהיה החבר הכי טוב שלי, הוא נטש כשעברתי לתרומה.... מבחינתו זה היה בלתי אפשרי לעבור לתרומה
הדבר שהכי כאב לי אז היה באיזו קלות הוא ויתר עלי בתור אמא...
ומזה יצא רק טוב, הוא שיחרר אותי לדרך בה המשכתי לבד.
 
יכול להיות שזה יושב לך על דברים אחרים

כי גם אני כמו איילת חשבתי שזו תשובה טובה שלו. הרבה נשים מספרות שהיו צריכות לשכנע את הבני זוג שיסכימו לתרומה ויש כאלה אפילו שנפרדו כשהגיעו לגשר הזה. אז זה שהוא קיבל את זה בקלות וזורם עם זה זה משהו טוב עבורך.
אח"כ כשהסברת למה זה הכעיס אותך הבנתי כי בעצם מה שציפית לשמוע זה "אני הייתי מאוד רוצה שיהיה לנו ילד מהביצית שלך אבל אם אין ברירה ואנחנו רוצים ילדים אז נלך על תרומה" . אני צודקת?
אני חושבת שאם תסבירי לו מה מפריע לך ומה היית רוצה לשמוע , זה יכוון אותו יותר למה את מרגישה ואיך הוא יכול לשפר לך את המצב רוח.
 

כרכום3

New member
את מסתכלת על זה בצורה שונה מאוד ממנו

תנסי רגע להתנתק ולנסות להבין מה הוא רואה ולמה הוא מגיב ככה
אני עם בן זוג והוא מגיב כמו הבן זוג שלך וזה מגיע ממקום ענק של אהבה ורצון לתת לי את האפשרות להיות אמא. לבן זוגי יש ילדים ומבחינתו אפשר לוותר על ילדים נוספים. אני זו שדחפתי לתרומה.
אגב בן זוגי מקבל את נושא התרומה הרבה יותר טוב ממני. מבחינתו זה הילד שלנו לכל דבר ודבר ולא ברור לו בכלל למה אני מעסיקה את עצמי בנושא של מתי ואיך לשתף את הילד שיוולד בנושא התרומה. ברור לשנינו שהילד ידע שהוא מתרומה אבל בן זוגי לא משקיע בזה הרבה מחשבה, זה לא כל כך מטריד אותו.
השוני בנקודת המבט יכול לנבוע מזה שגבר ואישה רואים דברים אחרת, ואולי מזה שהשתמשנו בזרע שלו ואולי בגלל שהאופי שלו יותר רגוע ונוח. כך או כך, אני מעריכה אותו מאוד על התמיכה שלו וזה מאזן את החרדות שלי יש.
 
למעלה