הידעת?
היום לפני 118 שנים נולדה אַנְדָה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד (26 ביוני 1902). הייתה משוררת וסופרת ילדים ישראלית. בין שירי הילדים המפורסמים שלה: כושי כלב קט, האנקור, תרנגול אני והקיפוד, אנית זהב. בדצמבר 1953 זכתה בפרס רופין, בשנת 1978 הוענק לה פרס ישראל לספרות ילדים. באדיבות דףדף- המשוררת אנדה עמיר פינקרפלד התארחה בתכנית לעקרת הבית ב'קול ישראל' ב25 ביוני 1965 ושוחחה עם העיתונאית אסתר ברזל. גם אנדה וגם אסתר אינן עוד בחיים, אבל תעתיק השיחה נשמר במכון 'גנזים' והריהו לפניכם: את הספר שירי ילדים של אנדה עמיר פינקרפלד מכירות רבות מאיתנו עוד מהזמנים שהן עצמן היו ילדות קטנות, שעה שהגננת או אמא היו מדקלמות באוזניהן את 'דוד ירח בשמים' או 'מה קרה לבובה' ושירים דומים. אנחנו שמחים לארח היום את גברת עמיר בתכניתנו, לרגל העובדה שאותו ספר יקר וישן הופיע זה לא מכבר בלבוש חדש במהדורה התשיעית שלו. איך הגעת לכתיבת שירי ילדים? כדרכם של סופרים צעירים לא עסקתי בילדים וכתבתי בעיקר שירים ליריים אותם אני כותבת עד היום והם נכללו בהרבה ספרים. הספר העיקרי היה 'גדיש ועומר'. לילדים התחלתי לכתוב בצורה די משונה. כאשר בתי ציפור היתה בת 5, נסענו לחו'ל והיא התגעגעה מאוד ארצה. היו לילות שהיתה עומדת בחלון וקוראת: איפה הים שלי? איפה החברים שלי? ואז חל יום ההולדת החמישי שלה. לא ידעתי איך לציין את היום המיוחד הזה בצורה נאותה. צעצועים, בובות ודובונים היו לה למכביר, חשבתי, אשב ואכתוב משהו מיוחד שישמח אותה וכתבתי 10 שירי ילדים, ממש מעולמה, על נעליים, על מיטה, על דובון, על עכברון, כל מיני שירים קטנים שהיא הבינה יפה יפה. ציירתי אותם בעפרונות צבע והיגשתי לה מתנה כזאת חגיגית ובזה היא שמחה מאוד. כאשר חזרנו ארצה הראיתי את החוברת ליציב שאז נשא בליבו רעיון להוציא עיתון לילדים ליד עיתון 'דבר' וכך נרקמה התכנית של השתתפותי ב'דבר לילדים' ודבר גרר דבר. וכשהצטבר האוצר לאיזה 100 שירים, הבאתי אותם לביאליק שהיה עורך 'דביר' זו הוצאת הספרים הגדולה שלו והוא קיבל את השירים. למדתי ממנו הרבה. הוא, כעורך היה קפדן. לא היה לו זמן להתמסר לקריאת 100 שירים בבת אחת, והוא הועיד לי זמן, אחת לשבוע, אצל ידידו רבניצקי, והיינו נפגשים באותו בוקר. אני הייתי מגיעה לשם בחרדת קודש והיינו קוראים את השירים שהוא כבר עבר עליהם. ופעם אחת הוא הפתיע אותי בדבר כזה. הביטי, אמר, את השיר הזה אני הייתי כותב בצורה כזאת. וליד שיר שלי רשום שיר בכתב ידו של ביאליק! תארו לכם עד כמה היה ביאליק מתעמק בדברים שניתנו לו לעריכה, שלא התעצל לשבת על שיר קטן שלי ולכתוב עוד שיר על אותו נושא. אולי את מוכנה לקרוא לנו שיר משירייך? טוב, אני אנסה: על ענן כביש רץ ענן חמור /ועליו איש מנגן כינור / פתאום נושבת רוח/ מחמור נשאר רק צל/ האיש כולו נפוח /ובידו מקל ואחרי רגע גז הכל חסל. אולי עוד משהו? מתחת לארון הלילה מתחבא/ בבוקר נכנס שמה ובערב יוצא / אסגור אותו בקרש והסדקים אסתום / ולא יהיה עוד לילה תמיד יהיה רק יום.
היום לפני 118 שנים נולדה אַנְדָה עמיר-פּינְקֶרְפֶלְד (26 ביוני 1902). הייתה משוררת וסופרת ילדים ישראלית. בין שירי הילדים המפורסמים שלה: כושי כלב קט, האנקור, תרנגול אני והקיפוד, אנית זהב. בדצמבר 1953 זכתה בפרס רופין, בשנת 1978 הוענק לה פרס ישראל לספרות ילדים. באדיבות דףדף- המשוררת אנדה עמיר פינקרפלד התארחה בתכנית לעקרת הבית ב'קול ישראל' ב25 ביוני 1965 ושוחחה עם העיתונאית אסתר ברזל. גם אנדה וגם אסתר אינן עוד בחיים, אבל תעתיק השיחה נשמר במכון 'גנזים' והריהו לפניכם: את הספר שירי ילדים של אנדה עמיר פינקרפלד מכירות רבות מאיתנו עוד מהזמנים שהן עצמן היו ילדות קטנות, שעה שהגננת או אמא היו מדקלמות באוזניהן את 'דוד ירח בשמים' או 'מה קרה לבובה' ושירים דומים. אנחנו שמחים לארח היום את גברת עמיר בתכניתנו, לרגל העובדה שאותו ספר יקר וישן הופיע זה לא מכבר בלבוש חדש במהדורה התשיעית שלו. איך הגעת לכתיבת שירי ילדים? כדרכם של סופרים צעירים לא עסקתי בילדים וכתבתי בעיקר שירים ליריים אותם אני כותבת עד היום והם נכללו בהרבה ספרים. הספר העיקרי היה 'גדיש ועומר'. לילדים התחלתי לכתוב בצורה די משונה. כאשר בתי ציפור היתה בת 5, נסענו לחו'ל והיא התגעגעה מאוד ארצה. היו לילות שהיתה עומדת בחלון וקוראת: איפה הים שלי? איפה החברים שלי? ואז חל יום ההולדת החמישי שלה. לא ידעתי איך לציין את היום המיוחד הזה בצורה נאותה. צעצועים, בובות ודובונים היו לה למכביר, חשבתי, אשב ואכתוב משהו מיוחד שישמח אותה וכתבתי 10 שירי ילדים, ממש מעולמה, על נעליים, על מיטה, על דובון, על עכברון, כל מיני שירים קטנים שהיא הבינה יפה יפה. ציירתי אותם בעפרונות צבע והיגשתי לה מתנה כזאת חגיגית ובזה היא שמחה מאוד. כאשר חזרנו ארצה הראיתי את החוברת ליציב שאז נשא בליבו רעיון להוציא עיתון לילדים ליד עיתון 'דבר' וכך נרקמה התכנית של השתתפותי ב'דבר לילדים' ודבר גרר דבר. וכשהצטבר האוצר לאיזה 100 שירים, הבאתי אותם לביאליק שהיה עורך 'דביר' זו הוצאת הספרים הגדולה שלו והוא קיבל את השירים. למדתי ממנו הרבה. הוא, כעורך היה קפדן. לא היה לו זמן להתמסר לקריאת 100 שירים בבת אחת, והוא הועיד לי זמן, אחת לשבוע, אצל ידידו רבניצקי, והיינו נפגשים באותו בוקר. אני הייתי מגיעה לשם בחרדת קודש והיינו קוראים את השירים שהוא כבר עבר עליהם. ופעם אחת הוא הפתיע אותי בדבר כזה. הביטי, אמר, את השיר הזה אני הייתי כותב בצורה כזאת. וליד שיר שלי רשום שיר בכתב ידו של ביאליק! תארו לכם עד כמה היה ביאליק מתעמק בדברים שניתנו לו לעריכה, שלא התעצל לשבת על שיר קטן שלי ולכתוב עוד שיר על אותו נושא. אולי את מוכנה לקרוא לנו שיר משירייך? טוב, אני אנסה: על ענן כביש רץ ענן חמור /ועליו איש מנגן כינור / פתאום נושבת רוח/ מחמור נשאר רק צל/ האיש כולו נפוח /ובידו מקל ואחרי רגע גז הכל חסל. אולי עוד משהו? מתחת לארון הלילה מתחבא/ בבוקר נכנס שמה ובערב יוצא / אסגור אותו בקרש והסדקים אסתום / ולא יהיה עוד לילה תמיד יהיה רק יום.