הידעת?

[יעלקר]

הידעת?

היום(15 באוגוסט 1858) הוא יום ההולדת של אדית נסביט,
שהייתה סופרת ספרי ילדים אנגליה.

אדית נסביט נולדה בקנינגטון, לונדון, אנגליה. היא התייתמה מאביה כשהייתה בת ארבע, וילדותה עברה עליה בנדודים עם אמה, אחותה ושני אחיה. היא נשלחה לפנימייה בצרפת, ויותר מאוחר - למנזר בגרמניה.

בשנת 1880 נישאה להוברט בלנד, אחד ממייסדי האגודה הפביאנית והפכה אף היא לחברה בתנועה. לזוג נולדו שני בנים ובת. בלנד נפטר בשנת 1914 ונסביט נישאה מחדש כשלוש שנים לאחר מותו.

נסביט החלה לכתוב בגיל צעיר, אך התפרסמה רק בגיל ארבעים. היא הייתה סופרת פוריה, שפרסמה כארבעים ספרים ושיתפה פעולה בחיבורם של כמה עשרות ספרים נוספים. היא כתבה בעיקר ספרי הרפתקאות לילדים והפכה לסופרת חשובה ופופולרית באנגליה ובעולם כולו. באנגליה אף קראו על שמה פרס לספרות ילדים.

נסביט נפטרה בשנת 1924 כתוצאה מסרטן הריאות.

מספריה
מחפשי האוצר (1898)
חמישה ילדים והזהו (1902) הוצאת ידיעות ספרים, 2009
עוף החול והשטיח (1904)
הקמע (1905), סדרת מרגנית, הוצאת זמורה ביתן
ילדי המסילה (1906)
הטירה הקסומה (1907), הוצאת מחברות לספרות וכן הוצאות אוקיינוס ומודן, 2009.

 

[יעלקר]

מחפשי האוצר/אדית נסביט/מרגנית

מחפשי האוצר , הם ששת בני משפחת בסטבל המתסבכים בהרפתקה מרתקת. אמם מתה ואביהם נמצא במצוקה כספית. הילדים מחליטים שהם יפעלו לשנות את מזלה של משפחתם ולהחזיר את הימים הטובים. כל ניסיון שהם עושים וכל תחבולה שהם נוקטים מסתיימים בכישלון ובמבוכה. אבל ניצחונם בא לבסוף, דווקא כאשר הם מנסים לתמוך בדוד עני – ולפתע מתברר שהוא אדם עשיר – והמשפחה נושעת. אומר המספר: "ככה זה. כך קרו הדברים. תכופות המציאות דומה למה שמסופר בספרים."

 

[יעלקר]

חמישה ילדים והזהו /אדית נסביט /תרגום:יעל ענבר /ידיעות ספרים

&nbsp
מה באמת קורה כאשר משאלות מתגשמות? הדבר האחרון שמצפים למצוא סיריל, אנתיאה, רוברט, ג'ין ואחים התינוק בזמן שהם חופרים בחול הוא פסמיאד - שדון-חול עתיק יומין! כשמחזיקים שדון-חול בתור חיית מחמד, אפשר להגשים משאלה אחת מדי יום. אבל החמישייה אינה יודעת כמה צרות מסוגלות משאלות לחולל... חמישה ילדים והזהו הוא מהידועים והאהובים בספריה של הסופרת הבריטית אדית נסביט (1858-1924). בספר באה לידי ביטוי יכולתה לשלב בין מצבים אמתיים מהחיים לרכיבים של פנטזיה קסודה, באופן שמצליח להצחיק ולעורר התפעלות גם יותר ממאה שנים לאחר שיצא לאור, ב-1902.

 

[יעלקר]

פרק ראשון מהספר

1
יָפִים כְּמוֹ הַיּוֹם

הַבַּיִת נִמְצָא בְּמֶרְחַק חֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים מֵהַתַּחֲנָה, אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיקָה הַכִּרְכָּרָה הַשְּׂכוּרָה הַמְּאֻבֶּקֶת לְהִתְקַדֵּם בִּצְלִיל קִרְקוּשׁ אֲפִלּוּ חָמֵשׁ דַּקּוֹת, הִתְחִילוּ הַיְּלָדִים לְהוֹצִיא אֶת רֹאשָׁם מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַכִּרְכָּרָה וּלְהַגִּיד, "עוֹד לֹא הִגַּעְנוּ?" וּבְכָל פַּעַם שֶׁחָלְפוּ עַל פְּנֵי בַּיִת, דָּבָר שֶׁלֹּא קָרָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, אָמְרוּ כֻּלָּם, "אוֹה, זֶה זֶה?" אֲבָל אַף אֶחָד מֵהַבָּתִּים לֹא הָיָה זֶה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ מַמָּשׁ עַד לְרֹאשׁ הַגִּבְעָה, בְּדִיּוּק אַחֲרֵי מַחְצֶבֶת אֶבֶן הַגִּיר וְלִפְנֵי מַחְצֶבֶת הֶחָצָץ. וְשָׁם עָמַד בַּיִת לָבָן עִם גִּנָּה יְרֻקָּה וּמֵאֲחוֹרָיו בֻּסְתַּן עֲצֵי פְּרִי, וְאִמָּא אָמְרָה, "הִנֵּה הִגַּעְנוּ!"
"כַּמָּה שֶׁהַבַּיִת לָבָן," אָמַר רוֹבֵּרְט.
"וְתִרְאוּ אֶת הַוְּרָדִים," אָמְרָה אַנְתֵאָה.
"וְאֶת הַשְּׁזִיפִים," אָמְרָה גֶ'יְן.
"הוּא דֵּי נֶחְמָד," הוֹדָה סִירִיל.
הַתִּינוֹק אָמַר, "צֶה לֶכֶת טַיֵּל," וְהַכִּרְכָּרָה עָצְרָה בְּטַלְטֵלָה בִּצְלִיל קִרְקוּשׁ אַחֲרוֹן.
כֻּלָּם זָכוּ בִּבְעִיטוֹת בָּרַגְלַיִם אוֹ בִּדְרִיכוֹת עַל כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם בַּמַּאֲבָק לָצֵאת מִן הַכִּרְכָּרָה מִיָּד בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, אֲבָל נִרְאָה כִּי לְאַף אֶחָד לֹא הָיָה אִכְפַּת. אִמָּא, לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, כְּלָל לֹא מִהֲרָה לָצֵאת, וְגַם לְאַחַר שֶׁיָּצְאָה, לְאַט וּבְעֶזְרַת הַמַּדְרֵגָה, בִּכְלָל בְּלִי לִקְפֹּץ, נִרְאָה שֶׁרָצְתָה לִדְאֹג לְכָךְ שֶׁיַּכְנִיסוּ אֶת הָאַרְגָּזִים פְּנִימָה, וַאֲפִלּוּ לְשַׁלֵּם לַנַּהָג, בִּמְקוֹם לְהִצְטָרֵף לְאוֹתָהּ רִיצָה רִאשׁוֹנָה וְנִפְלָאָה סְבִיב הַגִּנָּה וְהַבֻּסְתָּן וּסְבִיב הַמֶּרְחָב הַפָּתוּחַ, הַקּוֹצָנִי, הָעוֹקְצָנִי וְהַדּוֹקְרָנִי שֶׁמֵּעֵבֶר לַשַּׁעַר הַשָּׁבוּר וְהַמִּזְרָקָה הַיְּבֵשָׁה שֶׁמִּצִּדּוֹ שֶׁל הַבַּיִת.
אֲבָל הַיְּלָדִים הָיוּ חֲכָמִים יוֹתֵר, לְשֵׁם שִׁנּוּי. לְמַעֲשֶׂה, הַבַּיִת כְּלָל לֹא הָיָה יָפֶה; הוּא הָיָה בַּיִת רָגִיל לְמַדַּי, וְאִמָּא חָשְׁבָה שֶׁהוּא לֹא מַמָּשׁ נוֹחַ, וְדֵי הִתְרַגְּזָה עַל כָּךְ שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיוּ בּוֹ מַדָּפִים וּבְקֹשִי הֻתְקַן בּוֹ אָרוֹן. אַבָּא נָהַג לוֹמַר שֶׁפִּרְזוּלֵי הַבַּרְזֶל עַל רֹאשׁ הַגַּג וְעַל כַּרְכֻּבֵּי הַקִּירוֹת נִרְאִים כְּמוֹ חֲלוֹם הַבַּלָּהוֹת שֶׁל אַדְרִיכָל כָּלְשֶׁהוּ.

 

[יעלקר]

המשך הפרק

אֲבָל הַבַּיִת עָמַד עָמֹק בְּלֵב הָאֵזוֹר הַכַּפְרִי, בְּלִי שׁוּם בַּיִת אַחֵר בִּטְוַח רְאִיָּה, וְהַיְּלָדִים הָיוּ בְּלוֹנְדוֹן זֶה שְׁנָתַיִם בְּלִי לִנְסֹעַ וְלוּ פַּעַם אַחַת אֶל חוֹף הַיָּם בְּרַכֶּבֶת טִיּוּלִים, לָכֵן נִרְאָה לָהֶם "הַבַּיִת הַלָּבָן" כְּמוֹ אַרְמוֹן פֵיוֹת הַנִּצָּב בְּלֵב גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת. מִכֵּיוָן שֶׁלּוֹנְדוֹן הִיא כְּמוֹ כֶּלֶא בַּעֲבוּר יְלָדִים, בְּיִחוּד אִם קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתָּם אֵינָם עֲשִׁירִים.
מוּבָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻיּוֹת וְתֵאַטְרָאוֹת וְקוֹסְמִים כְּמוֹ מַסְקֵלַיְן וְקוּק וְכָל מִינֵי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל מִי שֶׁהוֹרָיו עֲנִיִּים לְמַדַּי אֵינוֹ זוֹכֶה לָלֶכֶת לְתֵאַטְרוֹן וְאֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת דְּבָרִים בַּחֲנֻיּוֹת. וּבְלוֹנְדוֹן חֲסֵרִים כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּחְמָדִים הָאֵלֶּה שֶׁיְּלָדִים יְכוֹלִים לְשַׂחֵק בָּהֶם בְּלִי לִפְגּעַֹ בַּדְּבָרִים אוֹ בְּעַצְמָם — כְּמוֹ עֵצִים וְחוֹל וִיעָרוֹת וּמִקְוֵי מַיִם. וְכִמְעַט הַכֹּל בְּלוֹנְדוֹן עָשׂוּי בַּצּוּרָה הַלֹּא נָכוֹנָה — כֻּלָּהּ קַוִּים יְשָׁרִים וּרְחוֹבוֹת שְׁטוּחִים, בִּמְקוֹם שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ כָּל מִינֵי צוּרוֹת מוּזָרוֹת, כְּמוֹ בָּאֲזוֹרִים הַכַּפְרִיִּים. הָעֵצִים כֻּלָּם שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, כְּפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים, וַאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאֵיזֶשֶׁהוּ אָדָם מְשַׁעֲמֵם כְּבָר אָמַר לָכֶם שֶׁאֵין שְׁנֵי גִּבְעוֹלֵי דֶּשֶׁא זֵהִים לְגַמְרֵי. אֲבָל בָּרְחוֹבוֹת, שָׁם לֹא צוֹמְחִים גִּבְעוֹלֵי דֶּשֶׁא, כָּל דָּבָר נִרְאֶה כְּמוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר. לָכֵן יְלָדִים כֹּה רַבִּים הַגְּדֵלִים בֶּעָרִים הֵם שׁוֹבָבִים כָּל־כָּךְ. הֵם לֹא יוֹדְעִים מָה הַבְּעָיָה שֶׁלָּהֶם, וְגַם הָאָבוֹת, הָאִמָּהוֹת, הַדּוֹדוֹת, הַדּוֹדִים, בְּנֵי הַדּוֹדִים, הַמּוֹרִים, הָאוֹמְנוֹת וְהַמְּטַפְּלוֹת שֶׁלָּהֶם לֹא יוֹדְעִים.
אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת. וְגַם אַתֶּם יוֹדְעִים עַכְשָׁו. גַּם יְלָדִים הַגְּדֵלִים בַּכְּפָר הֵם שׁוֹבָבִים לִפְעָמִים, אֲבָל הַסִּבּוֹת לְכָךְ אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי.
הַיְּלָדִים חָקְרוּ בִּיסוֹדִיּוּת אֶת הַגַּנִּים וְאֶת הַמִּבְנִים הַנּוֹסָפִים לִפְנֵי שֶׁנִּתְפְּסוּ וְנִרְחֲצוּ לִקְרַאת אֲרוּחַת הָעֶרֶב, וְהֵם הֵבִינוּ הֵיטֵב כִּי אֵין סָפֵק שֶׁיִּהְיוּ מְאֻשָּׁרִים בַּבַּיִת הַלָּבָן. כְּבָר מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשְׁבוּ כָּךְ — אֲבָל כַּאֲשֶׁר גִּלּוּ כִּי צִדּוֹ הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַבַּיִת מְכֻסֶּה שִׂיחֵי יַסְמִין מְלֵאֵי פְּרָחִים לְבָנִים הַמְּפִיצִים נִיחוֹחַ כְּשֶׁל בַּקְבּוּק הַבֹּשֶׂם הַיָּקָר בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתַּן אֵי פַּעַם כְּמַתְּנַת יוֹם הֻלֶּדֶת; וּכְשֶׁרָאוּ אֶת הַדֶּשֶׁא, כֻּלּוֹ יָרֹק וְחָלָק,

 

[יעלקר]

המשך

שׁוֹנֶה לְמַדַּי מֵהַדֶּשֶׁא הַחוּם שֶׁבְּגַנֵּי רבַֹע קַמְדֶן; וּכְשֶׁמָּצְאוּ אֶת הָאֻרְוָה וּמֵעָלֶיהָ עֲלִיַּת גַּג עִם מַתְבֵּן שֶׁעֲדַיִן נוֹתַר בּוֹ מְעַט חָצִיר — הָיוּ כִּמְעַט בְּטוּחִים. וְכַאֲשֶׁר מָצָא רוֹבֵּרְט אֶת הַנַּדְנֵדָה הַשְּׁבוּרָה וְנָפַל מִמֶּנָּה וְצָמְחָה עַל רֹאשׁוֹ חַבּוּרָה בְּגֹדֶל שֶׁל בֵּיצָה, וְאֶצְבָּעוֹ שֶׁל סִירִיל נִתְפְּסָה בְּדֶלֶת כְּלוּב שֶׁנִּרְאָה כְּאִלּוּ נוֹצַר לְהַחְזִיק בְּתוֹכוֹ אַרְנָבִים, אִלּוּ הָיוּ לָכֶם אַרְנָבִים, כְּבָר לֹא נוֹתְרוּ בָּהֶם שׁוּם סְפֵקוֹת.
הַחֵלֶק הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הָיָה שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם חֻקִּים שֶׁאָסְרוּ לָלֶכֶת לְכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת וְלַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי דְּבָרִים. בְּלוֹנְדוֹן כִּמְעַט עַל כָּל דָּבָר יֵשׁ תָּוִית "אָסוּר לָגַעַת", וְאָמְנָם הַתָּוִית הִיא בִּלְתִּי נִרְאֵית, אֲבָל זֶה גָּרוּעַ בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה, מִכֵּיוָן שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהִיא נִמְצֵאת שָׁם, וְאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים, בְּהֶחְלֵט אוֹמְרִים לָכֶם.
הַבַּיִת הַלָּבָן עָמַד בְּרֹאשׁ גִּבְעָה, וּמֵאֲחוֹרָיו יַעַר — עִם מַחְצֶבֶת אֶבֶן הַגִּיר מִצִּדּוֹ הָאֶחָד וּמַחְצֶבֶת הֶחָצָץ מִצִּדּוֹ הָאַחֵר. לְמַטָּה, לְמַרְגְּלוֹת הַגִּבְעָה, הָיָה מִישׁוֹר, עִם בִּנְיָנִים לְבָנִים בְּצוּרוֹת מוּזָרוֹת שֶׁבָּהֶם שָׂרְפוּ סִיד, וּמִבְשֶׁלֶת שֵׁכָר גְּדוֹלָה וַאֲדֻמָּה וּבִנְיָנִים נוֹסָפִים. וְכַאֲשֶׁר הֶעֱלוּ הָאֲרֻבּוֹת הַגְּדוֹלוֹת עָשָׁן וְהַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה לִשְׁקֹעַ, נִרְאָה הָעֵמֶק כְּאִלּוּ הוּא מָלֵא עֲרָפֶל זָהֹב, וְכִבְשְׁנֵי הַסִּיד וּמַחְסְנֵי יִבּוּשׁ הַכְּשׁוּת, הַצֶּמַח שֶׁמִּמֶּנּוּ בִּשְּׁלוּ אֶת הַבִּירָה, נִצְנְצוּ וְהִתְנוֹצְצוּ עַד שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ עִיר קְסוּמָה מִסִּפּוּרֵי אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה.
עַכְשָׁו כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לְסַפֵּר לָכֶם עַל הַמָּקוֹם, אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ וְלַהֲפֹךְ אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לְסִפּוּר מְעַנְיֵן בְּיוֹתֵר עַל כָּל הַדְּבָרִים הָרְגִילִים שֶׁעָשׂוּ הַיְּלָדִים — בְּדִיּוּק מִסּוּג הַדְּבָרִים שֶׁאַתֶּם עַצְמְכֶם עוֹשִׂים, אַתֶּם יוֹדְעִים — וַהֲיִיתֶם מַאֲמִינִים לְכָל מִלָּה. וּכְשֶׁהָיִיתִי מְסַפֶּרֶת לָכֶם כַּמָּה הָיוּ הַיְּלָדִים מְיַגְּעִים, כְּפִי שֶׁאַתֶּם עַצְמְכֶם לִפְעָמִים, יִתָּכֵן שֶׁדּוֹדוֹתֵיכֶן הָיוּ כּוֹתְבוֹת בְּעִפָּרוֹן בְּשׁוּלֵי הַסִּפּוּר "כַּמָּה שֶׁזֶּה נָכוֹן!" אוֹ "כַּמָּה שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים!" וְאַתֶּם הֲיִיתֶם רוֹאִים אֶת הַהֶעָרָה וּבְוַדַּאי הֲיִיתֶם מִתְרַגְּזִים.

 

[יעלקר]

המשך

לָכֵן אֲסַפֵּר לָכֶם רַק עַל הַדְּבָרִים הַמַּדְהִימִים בֶּאֱמֶת שֶׁקָּרוּ, וְאַתֶּם יְכוֹלִים לְהַשְׁאִיר אֶת הַסֵּפֶר בְּמָקוֹם גָּלוּי בְּלִי שׁוּם חֲשָׁשׁ, מִפְּנֵי שֶׁסָּבִיר לְהָנִיחַ שֶׁשּׁוּם דּוֹדָה וְגַם שׁוּם דּוֹד לֹא יִכְתְּבוּ "כַּמָּה שֶׁזֶּה נָכוֹן!" בְּשׁוּלֵי הַסִּפּוּר. מְבֻגָּרִים מִתְקַשִּׁים מְאוֹד לְהַאֲמִין בִּדְבָרִים נִפְלָאִים בֶּאֱמֶת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָהֶם אֶת מָה שֶׁהֵם מְכַנִּים הוֹכָחוֹת. אֲבָל יְלָדִים מוּכָנִים לְהַאֲמִין כִּמְעַט לְכָל דָּבָר, וּמְבֻגָּרִים יוֹדְעִים אֶת זֶה. לָכֵן הֵם אוֹמְרִים לָכֶם שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ עָגֹל כְּמוֹ תַּפּוּז, כְּשֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּבֵרוּר שֶׁהוּא שָׁטוּחַ וְגַבְשׁוּשִׁי; לָכֵן הֵם אוֹמְרִים לָכֶם שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ סוֹבֵב סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ, כְּשֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּעַצְמְכֶם בְּכָל יוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ קָמָה בַּבֹּקֶר וְהוֹלֶכֶת לִישֹׁן בַּלַּיְלָה כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ טוֹבָה, וְשֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ וְעוֹמֵד דּוּמָם כְּמוֹ עַכְבָּר. וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאַתֶּם מַאֲמִינִים לְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ עַל כַּדּוּר הָאָרֶץ וְעַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְאִם כָּךְ, יִהְיֶה לָכֶם קַל מְאוֹד לְהַאֲמִין שֶׁעוֹד לִפְנֵי שֶׁעָבַר שָׁבוּעַ לִשְׁהוּתָם שֶׁל אַנְתֵאָה וְסִירִיל וְהָאֲחֵרִים בַּכְּפָר, הֵם כְּבָר מָצְאוּ שֵׁדוֹן. לְפָחוֹת כָּךְ הֵם כִּנּוּ אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ הוּא כִּנָּה אֶת עַצְמוֹ. וּמוּבָן שֶׁהוּא יָדַע הֲכִי טוֹב, אֲבָל הוּא הָיָה שׁוֹנֶה מְאוֹד מִכָּל שֵׁדוֹן שֶׁרְאִיתֶם אֵי פַּעַם אוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם עָלָיו אֵי פַּעַם אוֹ שֶׁקְּרָאתֶם עָלָיו אֵי פַּעַם.
זֶה קָרָה בְּמַחְצֶבֶת הֶחָצָץ. אַבָּא נֶאֱלַץ לָצֵאת בְּפִתְאוֹמִיּוּת לִנְסִיעַת עֲסָקִים, וְאִמָּא נָסְעָה לְבַקֵּר אֵצֶל סָבְתָא, שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה כָּל־כָּךְ טוֹב. שְׁנֵיהֶם יָצְאוּ בְּחִפָּזוֹן רַב, וְאַחֲרֵי שֶׁעָזְבוּ נִרְאָה הַבַּיִת שָׁקֵט לְהַחְרִיד וְרֵיק, וְהַיְּלָדִים שׁוֹטְטוּ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, הִסְתַּכְּלוּ בְּפִסּוֹת הַנְּיָר וְהַחֶבֶל שֶׁנּוֹתְרוּ עַל הָרִצְפָּה מֵהָאֲרִיזוֹת וַעֲדַיִן לֹא נֶאֶסְפוּ, וְהִשְׁתּוֹקְקוּ לִמְצֹא מַשֶּׁהוּ לַעֲשׂוֹת. סִירִיל הָיָה זֶה שֶׁאָמַר:
"תִּשְׁמְעוּ, בּוֹאוּ נִקַּח אֶת כַּפּוֹת הַחֲפִירָה שֶׁלָּנוּ וְנֵלֵךְ לַחְפֹּר בְּמַחְצֶבֶת הֶחָצָץ. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁזֶּה חוֹף הַיָּם."
"אַבָּא אָמַר אֶת זֶה פַּעַם," אָמְרָה אַנְתֵאָה. "הוּא אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ שָׁם צְדָפִים בְּנֵי אַלְפֵי שָׁנִים."

 

[יעלקר]

המשך

וְהֵם הָלְכוּ. מוּבָן שֶׁהֵם בִּקְּרוּ כְּבָר בְּשׁוּלֵי מַחְצֶבֶת הֶחָצָץ וְהֵצִיצוּ פְּנִימָה, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא יָרְדוּ לְתוֹכָהּ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁאַבָּא יַגִּיד שֶׁאָסוּר לָהֶם לְשַׂחֵק שָׁם, וְכָךְ גַּם בְּמַחְצֶבֶת אֶבֶן הַגִּיר.
מַחְצֶבֶת הֶחָצָץ הִיא לֹא מַמָּשׁ מְסֻכֶּנֶת אִם לֹא מְנַסִּים לְטַפֵּס בְּמוֹרַד הַשּׁוּלַיִם אֶלָּא הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה וְהָאִטִּית, בְּמוֹרַד הַשְּׁבִיל, כְּאִלּוּ הֲיִיתֶם עֲגָלָה.
כָּל אֶחָד מֵהַיְּלָדִים נָשָׂא כַּף חֲפִירָה מִשֶּׁלּוֹ, וְאֶת הַטָּלֶה נָשְׂאוּ לְפִי הַתּוֹר. הוּא הָיָה הַתִּינוֹק, וְהֵם כִּנּוּ אוֹתוֹ "טָלֶה"
מִשּׁוּם שֶׁהַצְּלִיל הָרִאשׁוֹן שֶׁהִשְׁמִיעַ אֵי פַּעַם הָיָה "מֶהֶהֶה".
אֶת אַנְתֵאָה הֵם כִּנּוּ "פַּנְתֵּר", שֵׁם שֶׁנִּרְאֶה מְטֻפָּשׁ כְּשֶׁקּוֹרְאִים אוֹתוֹ, אֲבָל אִם אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּקוֹל הוּא נִשְׁמָע טִפָּה דּוֹמֶה לַשֵּׁם שֶׁלָּהּ.
מַחְצֶבֶת הֶחָצָץ גְּדוֹלָה מְאוֹד וּרְחָבָה מְאוֹד, וּלְמַעְלָה, סְבִיב שׁוּלֶיהָ, צוֹמְחִים עֲשָׂבִים וּפִרְחֵי בַּר צְהֻבִּים וּסְגֻלִּים, יְבֵשִׁים וְסִיבִיִּים. הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ כִּיּוֹר רַחֲצָה שֶׁל עֲנָק. יֵשׁ בָּהּ עֲרֵמוֹת שֶׁל חָצָץ, וּבְדָפְנוֹת הַכִּיּוֹר יֵשׁ חֹרִים שֶׁמֵּהֶם הוֹצִיאוּ חָצָץ, וְגָבוֹהַּ בְּמַעֲלֵה הַדְּפָנוֹת הַתְּלוּלוֹת יֵשׁ חֹרִים קְטַנִּים שֶׁהֵם דַּלְתוֹת הַכְּנִיסָה הַקְּטַנּוֹת לַבָּתִּים הַקְּטַנִּים שֶׁל צִפּוֹרֵי כּוּכִית הַגָּדוֹת הַקְּטַנּוֹת.
הַיְּלָדִים בָּנוּ אַרְמוֹן חוֹל, כַּמּוּבָן, אֲבָל זֶה לֹא כֵּיף גָּדוֹל לִבְנוֹת אַרְמוֹן חוֹל כְּשֶׁאֵין שׁוּם סִכּוּי שֶׁיַּגִּיעַ גַּל מַיִם מְאַוְשֵׁשׁ וִימַלֵּא אֶת תְּעָלַת הַמָּגֵן וְיִסְחַף אִתּוֹ אֶת הַגֶּשֶׁר הַמִּתְרוֹמֵם, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, לְמַרְבֵּה הַשִּׂמְחָה, יַרְטִיב אֶת כֻּלָּם לְפָחוֹת עַד לַמָּתְנַיִם.
סִירִיל רָצָה לַחְפֹּר מְעָרָה כְּדֵי לְשַׂחֵק בָּהּ וּלְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁהֵם מַבְרִיחִים, אֲבָל הָאֲחֵרִים חָשְׁשׁוּ שֶׁהִיא עֲלוּלָה לִקְבֹּר אוֹתָם חַיִּים, לָכֵן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר גֻּיְּסוּ כָּל כַּפּוֹת הַחֲפִירָה לִמְלֶאכֶת חֲפִירַת בּוֹר מִבַּעַד לְאַרְמוֹן הַחוֹל, שֶׁיַּגִּיעַ עַד לְאוֹסְטְרַלְיָה. הַיְּלָדִים הַלָּלוּ, אַתֶּם מְבִינִים, הֶאֱמִינוּ שֶׁכַּדּוּר הָאָרֶץ הוּא עָגֹל וְשֶׁמִּצִּדּוֹ הָאַחֵר הוֹלְכִים הָפוּךְ יְלָדִים וִילָדוֹת אוֹסְטְרָלִים קְטַנִּים, כְּמוֹ זְבוּבִים עַל הַתִּקְרָה, רֹאשָׁם תָּלוּי בָּאֲוִיר כְּלַפֵּי מַטָּה.
הַיְּלָדִים חָפְרוּ וְחָפְרוּ וְחָפְרוּ, וִידֵיהֶם הִתְמַלְּאוּ חוֹל וְנַעֲשׂוּ חַמּוֹת וַאֲדֻמּוֹת, וּפְנֵיהֶם נַעֲשׂוּ לַחִים וּמַבְרִיקִים.
<div

 

[יעלקר]

המשך

הַטָּלֶה נִסָּה לֶאֱכֹל אֶת הַחוֹל, וּבָכָה כָּל־כָּךְ כְּשֶׁגִּלָּה שֶׁזֶּה לֹא סֻכָּר חוּם כְּפִי שֶׁשִּׁעֵר, עַד שֶׁהִתְעַיֵּף לְגַמְרֵי וְנִרְדַּם וְיָשַׁן מְכֻרְבָּל, חָמִים וּשְׁמַנְמַן בְּאֶמְצַע הָאַרְמוֹן הַבָּנוּי לְמֶחֱצָה. זֶה אִפְשֵׁר לְאֶחָיו וּלְאַחְיוֹתָיו לַעֲבֹד מַמָּשׁ קָשֶׁה, וְהַבּוֹר שֶׁהָיָה אָמוּר לְהַגִּיעַ עַד לְאוֹסְטְרַלְיָה נַעֲשָׂה עַד מְהֵרָה עָמֹק כָּל־כָּךְ שֶׁגֶּ'יְן, שֶׁאוֹתָהּ כִּנּוּ בְּקִצּוּר "חֲתַלְתּוּלָה", הִתְחַנְּנָה בִּפְנֵי הָאֲחֵרִים שֶׁיַּפְסִיקוּ.
"תַּחְשְׁבוּ מָה יִהְיֶה אִם תַּחְתִּית הַבּוֹר תִּתְמוֹטֵט פִּתְאוֹם,"
אָמְרָה, "וְאַתֶּם תִּפְּלוּ הַחוּצָה בֵּין כָּל הָאוֹסְטְרָלִים הַקְּטַנִּים, וְכָל הַחוֹל יִכָּנֵס לָהֶם לָעֵינַיִם."
"כֵּן," אָמַר רוֹבֵּרְט, "וְהֵם יִשְׂנְאוּ אוֹתָנוּ, וְיִזְרְקוּ עָלֵינוּ אֲבָנִים, וְלֹא יִתְּנוּ לָנוּ לִרְאוֹת אֶת הַקֶּנְגוּרוּאִים אוֹ אֶת הָאוֹפּוֹסוּמִים אוֹ אֶת הָאֵיקָלִיפְּטוּסִים אוֹ אֶת צִפּוֹרֵי הָאֵמוּ אוֹ שׁוּם דָּבָר."
סִירִיל וְאַנְתֵאָה יָדְעוּ שֶׁאוֹסְטְרַלְיָה כְּלָל לֹא קְרוֹבָה כָּל־ כָּךְ, אֲבָל הִסְכִּימוּ לְהַפְסִיק לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכַפּוֹת הַחֲפִירָה וּלְהַמְשִׁיךְ לַחְפֹּר בַּיָּדַיִם. זֶה הָיָה קַל לְמַדַּי, מִפְּנֵי שֶׁהַחוֹל שֶׁבְּתַחְתִּית הַבּוֹר הָיָה רַךְ מְאוֹד וְדָקִיק וְיָבֵשׁ, כְּמוֹ חוֹל יָם.
וְהָיוּ בּוֹ צְדָפִים קְטַנִּים.
"תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם שֶׁפַּעַם הָיָה כָּאן יָם רָטוּב, כֻּלּוֹ בֻּצִּי וּמַבְרִיק," אָמְרָה גֶ'יְן, "עִם דָּגִים וּצְלוֹפָחִים וְאַלְמֻגִּים וּבְתוּלוֹת יָם."
"וּתְרָנִים שֶׁל סְפִינוֹת וְאוֹצָרוֹת סְפָרַדִּיִּים שֶׁטָּבְעוּ. הַלְוַאי שֶׁנַּצְלִיחַ לִמְצֹא מַטְבֵּעַ זָהָב סְפָרַדִּי עַתִּיק אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה,"
אָמַר סִירִיל.
"אֵיךְ לָקְחוּ מִכָּאן אֶת הַיָּם?" שָׁאַל רוֹבֵּרְט.
"לֹא בִּדְלִי, טִפְּשׁוֹן," אָמַר אָחִיו. "אַבָּא אוֹמֵר שֶׁהָאֲדָמָה נֶעֶשְׂתָה חַמָּה מִדַּי מִלְּמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁלְּךָ חַם מִדַּי בַּמִּטָּה לִפְעָמִים, לָכֵן הִיא פָּשׁוּט קִמְּרָה אֶת הַכְּתֵפַיִם שֶׁלָּהּ, וְהַיָּם נֶאֱלַץ לְהַחְלִיק מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁהַשְּׂמִיכוֹת מַחְלִיקוֹת מֵאִתָּנוּ, וְהַכָּתֵף נִשְׁאֲרָה בַּחוּץ וְהָפְכָה לַאֲדָמָה יְבֵשָׁה. בּוֹאוּ נֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ צְדָפִים. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַמְּעָרָה הַקְּטַנָּה הַהִיא נִרְאֵית כְּמוֹ מָקוֹם טוֹב, וַאֲנִי רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ בּוֹלֵט שָׁם כְּמוֹ חֲתִיכָה מֵעגֶֹן שֶׁל סְפִינָה טְרוּפָה, וְנוֹרָא חַם כָּאן בַּבּוֹר הָאוֹסְטְרָלִי הַזֶּה."

 

[יעלקר]

המשך

הָאֲחֵרִים הִסְכִּימוּ, אֲבָל אַנְתֵאָה הִמְשִׁיכָה לַחְפֹּר. הִיא תָּמִיד אָהֲבָה לְסַיֵּם מְלָאכָה אַחֲרֵי שֶׁהִתְחִילָה בָּהּ. הִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה חֶרְפָּה לַעֲזבֹ אֶת הַבּוֹר בְּלִי לְהַגִּיעַ לְאוֹסְטְרַלְיָה.
הַמְּעָרָה הָיְתָה מְאַכְזֶבֶת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהּ צְדָפִים וְהִתְבָּרֵר שֶׁעגֶֹן הַסְּפִינָה הַטְּרוּפָה אֵינוֹ אֶלָּא קָצֶה שָׁבוּר שֶׁל יָדִית שֶׁל מַכּוֹשׁ. הַיְּלָדִים שֶׁהָלְכוּ לַמְּעָרָה בְּדִיּוּק הִגִּיעוּ לַמַּסְקָנָה שֶׁהַחוֹל גּוֹרֵם לָהֶם לִהְיוֹת צְמֵאִים יוֹתֵר כְּשֶׁהוּא לֹא נִמְצָא עַל חוֹף הַיָּם, וּמִישֶׁהוּ הִצִּיעַ לָלֶכֶת הַבַּיְתָה לִשְׁתּוֹת לִימוֹנָדָה, וְאָז פִּתְאוֹם צָעֲקָה אַנְתֵאָה:
"סִירִיל! בּוֹא הֵנָּה! אוֹה, בּוֹא מַהֵר! זֶה בַּחַיִּים! זֶה יִבְרַח!
מַהֵר!"
כֻּלָּם מִהֲרוּ לַחְזֹר.
"זֶה עַכְבְּרוֹשׁ, אֲנִי בָּטוּחַ," אָמַר רוֹבֵּרְט. "אַבָּא אוֹמֵר שֶׁהֵם שׁוֹרְצִים בִּמְקוֹמוֹת עַתִּיקִים — וְזֶה בֶּטַח מָקוֹם דֵּי עַתִּיק אִם הַיָּם הָיָה כָּאן לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים."
"אוּלַי זֶה נָחָשׁ," אָמְרָה גֶ'יְן וְהִצְטַמְרְרָה.
"בּוֹאוּ נִסְתַּכֵּל," אָמַר סִירִיל וְקָפַץ לְתוֹךְ הַבּוֹר. "אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִנְּחָשִׁים. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם. אִם זֶה נָחָשׁ אֲנִי אֲאַלֵּף אוֹתוֹ, וְהוּא יֵלֵךְ אַחֲרַי לְכָל מָקוֹם, וּבַלַּיְלָה אֲנִי אַרְשֶׁה לוֹ לִישֹׁן מִסָּבִיב לַצַּוָּאר שֶׁלִּי."
"לֹא, אַתָּה לֹא," אָמַר רוֹבֵּרְט בְּתַקִּיפוּת. הוּא חָלַק עִם סִירִיל אֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה. "אֲבָל אִם זֶה עַכְבְּרוֹשׁ, מֻתָּר לְךָ."
"אוֹה, אַל תִּהְיֶה טִפְּשׁוֹן!" אָמְרָה אַנְתֵאָה. "זֶה לֹא עַכְבְּרוֹשׁ. זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל. וְזֶה לֹא נָחָשׁ. יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם, רָאִיתִי אוֹתָן. וּפַרְוָה! לֹא — לֹא עִם כַּף הַחֲפִירָה. אַתָּה תַּכְאִיב לוֹ! תַּחְפֹּר עִם הַיָּדַיִם שֶׁלְּךָ."
"וְלָתֵת לוֹ לְהַכְאִיב לִי! בֶּטַח, זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁאֶעֱשֶׂה, נָכוֹן?" אָמַר סִירִיל וְחָטַף לְיָדוֹ כַּף חֲפִירָה.
"אוֹה, אַל תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה!" אָמְרָה אַנְתֵאָה. "סְלִיל, לֹא.
אֲנִי — זֶה נִשְׁמָע טִפְּשִׁי, אֲבָל הוּא אָמַר מַשֶּׁהוּ. הוּא בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת אָמַר."
"מָה?"
"הוּא אָמַר, 'תַּעַזְבוּ אוֹתִי בַּשֶּׁקֶט'."
אֲבָל סִירִיל פָּשׁוּט צִיֵּן שֶׁאֲחוֹתוֹ כַּנִּרְאֶה יָצְאָה מִדַּעֲתָהּ, וְהוּא וְרוֹבֵּרְט חָפְרוּ בְּעֶזְרַת כַּפּוֹת הַחֲפִירָה בִּזְמַן שֶׁאַנְתֵאָה יָשְׁבָה עַל שׁוּלֵי הַבּוֹר וְקִפְּצָה מַעְלָה וָמַטָּה מֵרבֹ חֹם וַחֲרָדָה.
הֵם חָפְרוּ בִּזְהִירוּת, וְחִישׁ מַהֵר יָכְלוּ כֻּלָּם לִרְאוֹת כִּי אָכֵן יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁזָּז בְּתַחְתִּית הַבּוֹר הָאוֹסְטְרָלִי.

 

[יעלקר]

אחרון אחרון חביב מספר נפלא זה

אָז קָרְאָה אַנְתֵאָה, "אֲנִי לֹא פּוֹחֶדֶת. תְּנוּ לִי לַחְפֹּר,"
וְנָפְלָה עַל בִּרְכֶּיהָ וְהִתְחִילָה לְגָרֵד כְּמוֹ כֶּלֶב שֶׁנִּזְכָּר פִּתְאוֹם אֵיפֹה קָבַר אֶת הָעֶצֶם שֶׁלּוֹ.
"אוֹה, הִרְגַּשְׁתִּי פַּרְוָה," הִיא קָרְאָה, חֲצִי צוֹחֶקֶת וַחֲצִי בּוֹכָה. "בֶּאֱמֶת הִרְגַּשְׁתִּי! בֶּאֱמֶת!" לְפֶתַע קוֹל צָרוּד וְיָבֵשׁ שֶׁבָּקַע מִתּוֹךְ הַחוֹל גָּרַם לְכֻלָּם לִקְפֹּץ לְאָחוֹר, וְלִבָּם קָפַץ כִּמְעַט בְּאוֹתָהּ הַמְּהִירוּת כְּמוֹתָם.
"תַּעַזְבוּ אוֹתִי בְּשֶׁקֶט," אָמַר הַקּוֹל. וְעַכְשָׁו שָׁמְעוּ אוֹתוֹ כֻּלָּם וְהִסְתַּכְּלוּ זֶה בָּזֶה כְּדֵי לִרְאוֹת אִם גַּם הָאֲחֵרִים שָׁמְעוּ.
"אֲבָל אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִרְאוֹת אוֹתְךָ," אָמַר רוֹבֵּרְט בִּגְבוּרָה.
"הַלְוַאי שֶׁתֵּצֵא הַחוּצָה," אָמְרָה אַנְתֵאָה, שֶׁגַּם הִיא אָזְרָה אֹמֶץ.
"אוֹה, מֵילָא — אִם זֶה מָה שֶׁאַתֶּם רוֹצִים," אָמַר הַקּוֹל, וְהַחוֹל הִשְׁתַּחְרֵר וְהִסְתַּחְרֵר וְהִתְפַּזֵּר, וּמַשֶּׁהוּ חוּם וּשְׁמַנְמַן וּמְכֻסֶּה פַּרְוָה הִתְגַּלְגֵּל מִתּוֹךְ הַבּוֹר, וְהַחוֹל נָשַׁר מִמֶּנּוּ, וְשָׁם הוּא יָשַׁב וּפִהֵק וְחִכֵּךְ בְּיָדָיו אֶת קְצוֹת עֵינָיו.
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁנִּרְדַּמְתִּי," אָמַר הַזֶּהוּ וְהִתְמַתֵּחַ.
הַיְּלָדִים עָמְדוּ בְּמַעֲגָל מִסָּבִיב לַבּוֹר וְהִסְתַּכְּלוּ בַּיְּצוּר שֶׁמָּצְאוּ. הוּא הָיָה רָאוּי שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בּוֹ. עֵינָיו נִמְצְאוּ בִּקְצוֹת קַרְנַיִם אֲרֻכּוֹת כְּמוֹ עֵינֵי חִלָּזוֹן, וְהוּא הָיָה יָכוֹל לְהָזִיז אוֹתָן פְּנִימָה וְהַחוּצָה כְּמוֹ טֵלֶסְקוֹפִּים. הָיוּ לוֹ אָזְנַיִם דּוֹמוֹת לְאָזְנֵי עֲטַלֵּף, וְגוּפוֹ הָעֲגַלְגַּל הָיָה בְּצוּרַת גּוּף שֶׁל עַכָּבִישׁ וּמְכֻסֶּה פַּרְוָה עָבָה וְרַכָּה. גַּם רַגְלָיו וּזְרוֹעוֹתָיו הָיוּ מְכֻסּוֹת פַּרְוָה, וְהָיוּ לוֹ כַּפּוֹת יָדַיִם וְכַפּוֹת רַגְלַיִם כְּמוֹ שֶׁל קוֹף.
"מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה בִּכְלָל?" אָמְרָה גֶ'יְן. "שֶׁנִּקַּח אוֹתוֹ הַבַּיְתָה?"
הַזֶּהוּ סוֹבֵב אֶת עֵינָיו הָאֲרֻכּוֹת כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ וְאָמַר, "הִיא תָּמִיד מְדַבֶּרֶת שְׁטֻיּוֹת, אוֹ שֶׁרַק הַקִּשְׁקוּשׁ הַזֶּה עַל הָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ גּוֹרֵם לָהּ לִהְיוֹת טִפְּשֹׁנֶת?"
בִּזְמַן שֶׁדִּבֵּר הוּא הִסְתַּכֵּל בְּלַעַג בַּכּוֹבַע שֶׁל גֶ'יְן.
&nbsp
&nbsp