רובינזון קרוזו כבר בן 300 והוא בכושר מצוין, תודה ששאלתם >>>

[הזרה 111]

רובינזון קרוזו כבר בן 300 והוא בכושר מצוין, תודה ששאלתם >>>

מ'הארץ' >>> אבי האינדיווידואליזם, נציג הקפיטליזם או הוכחה ליתרונות החזרה לטבע? דמותו של המלח ששרד 28 שנים לאחר שספינתו נטרפה רלוונטית כתמיד, וגם היום יש מי שמשלמים לא מעט כדי לחיות על אי בודד. ואיך נקרא "ששת" בתרגום ליידיש?
משה גלעד ל'הארץ':
"האם שהות ממושכת על אי בודד נראית לכם כפרס או כעונש? דמיינו שאתם לגמרי לבד ומזג האוויר טוב. אף אחד אינו מארח לכם לחברה ואיש אינו מטריד אתכם. יש לכם ציוד בסיסי ואחרי כמה קשיי התאקלמות אתם מסודרים מבחינת אוכל, לינה ותנאי חיים בסיסיים. רוב הזמן אין לכם עם מי לדבר. החשש מפני סכנות שאורבות לכם אמנם ממשיך ללוות אתכם, אבל הוא מתפוגג במהלך הזמן. האם זה חלום או סיוט?
לפני 300 שנה, ב-25 באפריל 1719, התפרסם בלונדון הספר ששמו המלא (והארוך) היה "חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורק, מלח שחי 28 שנים לבדו על אי בודד לחופי יבשת אמריקה, סמוך לשפך הנהר הגדול אורינוקו; לאחר שאונייה טרופה, שכל אנשיה מלבדו נספו, פלטה אותו אל החוף. בצירוף תיאור כיצד חילצו אותו לבסוף שודדי ים. נכתב במו ידיו". הספר, מיותר לומר, לא נכתב בידי הגיבור הבדיוני.
דייוויד גלאשין, לשעבר מיליונר, כבר 22 שנה על האי "רסטוריישן" באוסטרליה. יש לו תשובה לשאלה מה הכי חסר לו: https://images.haaretz.co.il/polopo...g_gen/derivatives/size544xAuto/4223843056.jpg
דניאל דפו, מחברו האמיתי של הספר, היה כמעט בן 60 כשיצא לאור. כבן מעמד הביניים, האליטה הספרותית של תקופתו בזה לו. גם הוא הופתע מן ההצלחה המסחררת לה זכה. הספר הודפס בשש מהדורות בשנה הראשונה. כולן אזלו. זמן קצר אחר כך הוא תורגם לצרפתית, גרמנית, הולנדית ורוסית. בהמשך זכה לתרגומים רבים נוספים, כולל גרסה ביידיש שבה מכונה רובינזון "רבי אלטר לב", והאדם בו פגש באי (שנקרא במקור פריידי) נקרא "שבעס". בעברית יצאו לאור שלושה תרגומים מלאים: של אברהם בירמן (עם עובד 1965), של צבי ארד (מחברות לספרות 1988) ושל סיגל אדלר (כרמל 2006).
טום הנקס כרובינזון קרוזו בהפקה משנת 2000: https://images.haaretz.co.il/polopo...g_gen/derivatives/size544xAuto/3126303883.jpg
גם גרסאות קולנועיות עולות לאקרנים בכל כמה שנים. בין הבולטות ביותר זו של הסוריאליסט הספרדי לואיס בוניואל משנת 1954 וזו המודרנית שביים רוברט זמקיס עם טום הנקס בשנת 2000 שנקראה "להתחיל מחדש". הנקס מגלם בסרט עובד חברת פדקס שמטוסו מתרסק והוא מצליח לשרוד על האי.
רובינזון קרוזו הבדיוני של דפו התבסס על סיפור אמיתי: קורותיו של הימאי אלכסנדר סלקירק שננטש על אי בודד בלב האוקיינוס ושרד שם במשך חמש שנים, עד 1709. האי שייך כיום לצ'ילה ונקרא "אי רובינזון קרוזו".
המשך

 

[הזרה 111]

המשך המאמר מ'הארץ' רובינזון קרוזו

מי רוצה אי בודד?
המצב שרובינזון קרוזו נקלע אליו בעל כורחו נהפך ב-300 השנים האחרונות לתשוקה ממשית. אלווארו צ'רסו, ספרדי בן 36, הבין זאת והקים את חברת "Docastaway" (בתרגום חופשי, "בוא להיות ניצול על אי נידח"). החברה מאפשרת ללקוחותיה לשהות שבוע או שבועיים על אי בודד ולבחון איך הם מתמודדים עם האתגר. 30 האיים שצ'רסו מציע ללקוחותיו אינם שייכים לו. הוא מקבל רשות מממשלות שונות (אינדונזיה, יפן, תאילנד, פיליפינים וצ'ילה) לשכן תיירים שוחרי הרפתקאות לפרקי זמן קצרים על איים נידחים.
הלקוחות יכולים לבחור באתר של "Docastaway" אחד משני מסלולים — הרפתקני או נינוח. בראיון שערכתי עם צ'רסו ב"הארץ" לפני כשנתיים הוא הסביר כי ההרפתקנים הם גברים צעירים שקראו את רובינזון קרוזו וראו את "להתחיל מחדש", ואילו אלה שבוחרים במסלול הנינוח הם זוגות שראו את "הלגונה הכחולה" (1980) עם ברוק שילדס וכריסטופר אטקינס. שם מסופר על זוג ילדים שנקלעו לאי בודד והתאהבו.
אי לשהות בודדת שמציעה החברה של אלווארו צ'רסו:https://images.haaretz.co.il/polopo...gen/derivatives/size_1846xAuto/3749918211.jpg
הלקוחות ההרפתקנים מובלים לאי שבו ישהו ללא אוכל או מים. הם צריכים לדאוג לעצמם למזון, למחסה ולהגנה מפני בעלי חיים שנמצאים על רבים מן האיים. בכל האיים אין חשמל. צ'רסו הסביר שלמסלול ההרפתקני מגיעים בדרך כלל גברים בני 21 עד 35 שמבקשים לבלות שבוע לבד כדי לבחון את עצמם — האם הם יכולים להתמודד עם האתגר. המחיר הממוצע הוא 180 דולר ללילה הכוללים העברה וליווי לאי, הוראות שימוש ואפשרות לחילוץ על פי קריאה מטלפון לווייני בכל רגע. "אם אחרי כמה ימים הם יבקשו שק אורז כי הם גוועים ברעב, נביא להם. הם עשויים לבקש סכין, חכה או מי שתייה. נביא להם, אבל הם צריכים לקבל את ההחלטה מתי לבקש משהו. רובם לא נוטים לעשות זאת. הם באו כדי לשרוד".
רוב הזמן מבלים ההרפתקנים בחיפוש מזון ובהתגוננות. רבים גם מתרגלים מדיטציה או קוראים ספרים. הם כמובן מודעים לכך שזה משחק ושהמארגנים יחלצו ויצילו אותם אם לא יצליחו לשרוד לבד על האי.
חופשי זה לגמרי לבד
"רובינזון קרוזו" בן ה-300 נחשב היום לרומן האנגלי הראשון ובעיני רבים לרומן הריאליסטי הראשון אי פעם. החשיבות שלו בתולדות הספרות העולמית אדירה. כושר ההישרדות של הספר מתחרה היטב בזה של הגיבור. אפילו השם רובינזון קרוזו נהפך למושג. גם מי שלא אחז את הספר בידיו מעולם יודע היטב על מה מדובר; אדם בודד ששורד על אי ומצליח לקיים את עצמו במשך שנים.
שבתי וקראתי השבוע בספר (בתרגום הוותיק של בירמן), וההפתעה הגדולה ביותר היא שהוא עדיין סיפור הרפתקה מרתק. יש בו מתח, דרמה ועלילה מסובכת ומושכת. הוא עוסק באירועים יומיומיים ולכן הוא ריאליסטי, כתוב כיומן בפרוזה, נצמד לסדר הכרונולוגי, מעריץ את הפעולות הפשוטות ביותר ומתייחס ברצינות גדולה לאנשים "רגילים" בני המעמד הבינוני, שלא נחשבו עד הופעתו כמועמדים לשמש גיבורים ספרותיים.
קרוזו גם נחשב כיום כאחד מאבות האינדיווידואליזם. הוא פועל כיחיד, בלי קשר למעמד החברתי שלו וליכולת האישית. הוא הרי לבד על האי, ולכן צריך לשרוד בכוחות עצמו. הוא פועל בהיגיון ברור, מסודר, מסוג האנשים שעורכים טבלאות בעד ונגד לפני שהם מקבלים החלטה. לדידו, עבודת כפיים היא פעולה שמביאה לעוסק בה כבוד. החופש הכלכלי, החברתי והאינטלקטואלי שלו מוחלט.
בניגוד לתושבי איים קדומים יותר (אודיסאוס למשל, שחי על אי כמה שנים עם קליפסו), האהבה אינה זוכה כאן לתפקיד כלשהו. מסיבות מעשיות לחלוטין מעדיף קרוזו שיימצא לו עוזר או משרת גבר. גבריות ככלל היא ערך עליון אצל דפו. הבדידות על האי נתפסת פעמים רבות כעונש כפול: על העדר אמונה דתית מספקת ועל שהמרה את פיו של אביו, שאסר עליו להפליג בים.
הקפיטליסט הראשון
במרוצת השנים נעשו במיתוס של רובינזון קרוזו שימושים רבים. ראו בו דוגמה לניצחון או הישג אנושי, ולחלופין, דוגמה מובהקת לכוחה של צבירת רכוש. הגיבור הוא הרי אדם שהחל מהון בסיסי קטן והשכיל להגדיל אותו בעשר אצבעות, בעבודה קשה וללא עזרה. זו הסיבה שרבים ראו בו כנציג המובהק ביותר של הקפיטליזם. אחרים ראו בו הוכחה ניצחת ליתרונות החזרה לטבע.
יחד עם זאת, ברור לכל מי שקורא בספר שקרוזו עסוק בניצול הטבע ולא בהערצה שלו. הוא משתלט על הטבע ולא משתלב בו. העבודה הקשה היא עבורו תנאי לחיים ולא בחירה. הוא בכלל מעדיף להתפרנס מעבודתם של אחרים. חשוב גם לזכור שהאי של קרוזו אינו שומם והוא לא הוטל עליו בחוסר כל. יש לו ציוד מהספינה שנטרפה, זהו הרכוש הבסיסי שהוא מצליח להגדיל ולהכפיל.
הבדידות על האי אינה מובילה אותו לשיגעון, כמו שהיה אצל קודמיו של דפו, אלא דווקא לניצחון. השאלות שמתעוררות במהלך הקריאה עוסקות ברובן באופיו החברתי של האדם. פרופ' מלאת שמיר מאוניברסיטת תל אביב כתבה ב"הארץ" ב–2006 כך: "לכאורה דומה ש-26 שנות הישרדותו של קרוזו על האי הבודד מעידות על ניצחונו של האדם על הטבע, ושבכך טמון סוד קסמו של הסיפור. אולם להוציא את הסופה שטרפה את ספינתו של קרוזו, הטבע אצל דפו הוא ידידותי ומיטיב... נכון יותר יהיה לומר כי ניצחונו של קרוזו הוא על הבדידות שנכפתה עליו... בעוד שההיסטוריה מכירה ניצולים שאחרי שנים ספורות של בידוד איבדו את שפתם ואף את שפיותם, יכולותיו השכליות והרוחניות של קרוזו רק הולכות ומשביחות עם השנים, ובסופן הוא חוזר לתפקד, ואף לתפוס מעמד מכובד בחברה האנגלית".
ד"ר איילת בן־ישי, ראש החוג לספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, קושרת בשיחה שניהלנו השבוע בין הופעתו של "רובינזון קרוזו" כרומן הריאליסטי הראשון לבין צמיחתה של האימפריה הבריטית. לדבריה, התגליות הגיאוגרפיות וההתפשטות הקולוניאליסטית מעלות שאלות כגון מי האדון על העולם שאנחנו מגלים? כאשר קרוזו פוגש את ששת, לאחר ששהה כבר 24 שנים בבדידות מוחלטת באי, הוא אמנם שמח לפגוש בן אנוש אבל מבהיר מיד את ההיררכיה ביניהם.
קסמו של הספר והתחושה שהוא בן זמננו ולא בן 300 נובעת לדברי בן-ישי מכך שדמותו של קרוזו משתנה ללא הרף. החוויות שהוא חווה על האי מעצבות ומשנות אותו. הוא עדיין דתי אבל הוא דמות מודרנית במובן זה שהאינדיווידואל ניצב במרכז ולא האל. הדוגמא הטובה ביותר לריאליזם של רובינזון טמונה לדבריה בשימוש שלו בצלב עץ גדול כלוח שנה. הוא חורת עליו קווים שמסמנים את תקופת שהותו על האי. השימוש בצלב כבחפץ יום־יומי ומדעי מעיד על שינוי משמעותי. הוא אינו דוחה את הדת אבל משלב אותה במשטור שלו. המוח שלו כלכלי לחלוטין. הוא עובד קשה כדי להיות אדון לגורלו. אלה אבני היסוד של הקפיטליזם. הקפיטליזם חייב למצוא שווקים חדשים ולכן זקוק לאימפריה. היא מצדה זקוקה לו כמנוע שידחוף אותה לארצות רחוקות.
אלווארו צ'רסו הספרדי, שעלה על הגל והקים חברה המציעה שהות מבודדת באיים נידחים:https://images.haaretz.co.il/polopo...g_gen/derivatives/size544xAuto/4223843056.jpg
בניגוד לימינו, מסבירה בן־ישי, אין במאה ה-18 פנטזיה של התבודדות. הפנטזיה היא לגלות ארץ חדשה ולהתחיל מהתחלה, דף נקי, בלי מעמדות וייחוס משפחתי שהיה חשוב כל כך באנגליה. הפנטזיה היא של כיבוש וצמיחה. קרוזו חולם על אחוזה ומוצא אותה באי הנידח.
אי בודד שמציעה החברה של אלווארו צ'רסו:https://images.haaretz.co.il/polopo...gen/derivatives/size_1846xAuto/2772657507.jpg
המשך

 

[הזרה 111]

סיום המאמר

בספר "Who Owns England" שהתפרסם לאחרונה מוצג פירוט בעלי הקרקע באנגליה. המסקנה ברורה. גם היום, 300 שנה לאחר שפורסם "רובינזון קרוזו", מחצית מהקרקעות במדינה נתונות בידי אחוז אחד מהאוכלוסייה. אין פלא שקרוזו, בן המעמד הבינוני, שש למצוא אחוזה בלב ים.
ד"ר רון בן־טובים מאוניברסיטת בן גוריון מסביר שבכל תקופה התעניינו הקוראים בספר מזווית אחרת ושונה. בתקופת קודמות ראו בו את סיפור גדולתו של אדם שיכול להקים ולבנות עצמו מאפס. בתקופות אחרות עסקו ביחסיו עם הטבע. עכשיו, מסביר בן־טובים, קוראים את רובינזון בעיקר כספר ילדים. זו הסיבה שהוא שורד גם בימינו. פנטזיית האי הבודד כמקום בריחה, כאסקפיזם, היא לדברי בן־טובים תפישה מודרנית לחלוטין. קרוזו עוסק בהישרדות, קצת כמו תוכנית הריאליטי הפופולרית של ימינו.
בן־טובים טוען כי הספר יישאר יצירת מופת של ספרות המערב כיוון שהוא "מציג מערכת יחסים מורכבת בין אדם לחברה. ככזה, הוא לא זוכה בדרך כלל לקרדיט גדול מספיק. ראוי לקרוא אותו כסיפור על אדם שנאבק, מצליח, שורד ומתעשר אבל גם מאבד משהו בדרך. האובדן החברתי הזה הוא אנושי ונוגע ללב".
רובינזון האוסטרלי
דיוויד גלאשין האוסטרלי, בן 76, הוא כנראה הדוגמא הבולטת ביותר לרובינזון קרוזו בן זמננו. ב-22 השנים האחרונות חי גלאשין, מיליונר ומשקיע נדל"ן בעבר, בבידוד מוחלט על אי בשם "רסטוריישן", שמורת טבע מבודדת שמתוארת בתקשורת המקומית כ"רצועת הנוף הפראית ביותר בצפון אוסטרליה ואחד מנופי בראשית האחרונים על פני כדור הארץ". ממשלת אוסטרליה עשתה אמנם כמה ניסיונות לסלק אותו — ללא הצלחה. פעם בשנה הוא מפליג למסע לקניית מזון. בשאר הזמן הוא מתחזק את מגוריו באי, אותם הוא מגדיר כ"מחנה בחיק בטבע". בידיעה שפורסמה אודותיו באוגוסט באתר חדשות מקומי נכתב שהוא מתאבל על מותו של כלבו האהוב פולי.
&nbsp
המרכיב הקשה ביותר בחייו של גלאשין באי הוא לדבריו העדר חברה אנושית. "אין כאן עם מי לדבר ואין הרבה על מה לדבר", אמר באחד הראיונות עמו. למרות הניתוק והבדידות, לגלאשין יש חיבור לאינטרנט, פאנלים סולאריים לייצור חשמל, טלפון נייד ובשנים האחרונות הוא אפילו חזר לסחור בבורסה של סידני, בה הפסיד בעבר את הונו. כאשר נשאל בראיון מה הכי חסר לו מחיי העיר הגדולה השיב גלאשין "הצגת תיאטרון טובה היא משהו שיכולתי ליהנות ממנו".

:רובינזון קרוזו ועוזרו ששת, איור של Carl Offterdinger (1829-89): https://images.haaretz.co.il/polopo..._gen/derivatives/size_300xAuto/2194109094.jpg

מודעת הסרט רובינזון קרוזו מ-1954: https://images.haaretz.co.il/polopo..._gen/derivatives/size_300xAuto/1287084119.jpg

כרך ראשון של רובינזון קרוזו בהוצאת עם עובד, 1965:https://images.haaretz.co.il/polopo..._gen/derivatives/size_300xAuto/2616703800.jpg

מודעת הסרט "רובינזון קרוזו", שנות ה-50:https://images.haaretz.co.il/polopo..._gen/derivatives/size_300xAuto/1287084119.jpg
&nbsp
Robinson Crusoe Trailer 1997

https://www.youtube.com/watch?v=3nXblCMnetI
&nbsp