שירים וספורים על פשוש ועל חוחית.

סביון 10

New member
שירים וספורים על פשוש ועל חוחית.

קציר/ זרובבל גלעד.
השמש בשמים
שרה שיר זהב,
והקמה נוהרת
בצחקות זהב-
רוח, רוח מנגנת
מנגינה של אור
וחוחית קטנה חוזרת
על אותו מזמור...
 

סביון 10

New member
סיפור על החוחית/זרובבל גלעד.

חוחית קטנה, צהלנית,
באה אל גננו.
מים ביקשה החוחית
ושיר בגננו.
נטפו הטיפות עליזות
על ראש הציפור.
והחוחית צתקה באור,
ועל כנפיה-
ניצוצות...
 

יעלקר

Well-known member
מנהל
פשוש בריבוע / ג`ודי בלום / כתר

&nbsp
כסף, כסף, כסף, זה הנושא החדש שמעסיק את פשוש, הלא הוא פרלי דרקסל. בבוקר הוא מצייר סימני דולר על קופסות הדגנים, לפני השינה הוא מדפדף בקטלוגים להזמנת מתנות, ובמשך היום הוא מכין לעצמו שטרות "ירוקים של פשוש" בכמות מספקת כדי לקנות את כל העולם, או לפחות את עולם הצעצועים.
שגעון הכסף של פשוש מוציא את פיטר אחיו מדעתו. נוסף על כך עליו להתמודד עם העובדה שחברו הטוב ג´ימי עובר דירה לקצה האחר של העיר. ואם זה לא מספיק - המשפחה פוגשת קרובים אבודים החיים בהוואי ואז החיים יוצאים לגמרי ממסלולם. פיטר נאלץ להתמודד עם בנות דודו התאומות, הפוצחות בשירה בכל הזדמנות, ועם אחיהן הקטן, שנקרא גם הוא פרלי דרקסל.
האם יוכל פיטר להתמודד עם כל זה וגם עם המעבר לכיתה ז´? מי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע שחייבים להדק את החגורות – זו תהיה נסיעה פרועה.
ג´ודי בלום הכירה לנו את פשוש, את פיטר אחיו הגדול ואת שכנתם שילה בספרים "סתם אחד", "שילה הגדולה", "סופר פשוש" ו"שגעון של פשוש". עכשיו חוזרים פיטר ופשוש להצחיק אותנו באירועי היום יום שלהם בספר חדש – פשוש בריבוע.

 

יעלקר

Well-known member
מנהל
סופר פשוש / ג`ודי בלום /כתר

&nbsp
&nbsp
פִּיטֶר חָשַׁב שֶׁאָחִיו פָּשׁוֹשׁ הוּא בְּעָיָה גְּדוֹלָה, אֲבָל עַכְשָׁו מִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁתֵּכֶף תִּהְיֶה לוֹ בְּעָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשָׁה: אָחוֹת חֲדָשָׁה!
פִּיטֶר מֵבִין שֶׁאֵין בְּרֵרָה, הוּא צָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵהַבַּיִת. בֵּינְתַיִם, פָּשׁוֹשׁ פּוֹתֵחַ בְּסִדְרָה שֶׁל פְּעֻלּוֹת לְסִלּוּק הַתִּינֹקֶת. הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁל שְׁנֵיהֶם מִשְׁתַּבְּשׁוֹת כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא מוֹדִיעִים שֶׁעוֹבְרִים דִּירָה אֶל מִחוּץ לָעִיר.
ג'וּדִי בְּלוּם (סִדְרַת "הַקּוֹץ וְהַמֻּשְׁלֶמֶת") הִיא מִסּוֹפְרוֹת הַיְּלָדִים הַיְּדוּעוֹת וְהַמַּצְלִיחוֹת בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. הוֹצָאַת כֶּתֶר שְׂמֵחָה לְהַחֲזִיר אֶל הַמַּדָּפִים אֶת סִדְרַת סִפְרֵי "פָּשׁוֹשׁ" הַנִּפְלָאָה, מִפִּסְגּוֹת יְצִירָתָהּ שֶׁל בְּלוּם. סוּפֶּר פָּשׁוֹשׁ הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי בַּסִּדְרָה.

 

יעלקר

Well-known member
מנהל
משל החוחית והקיפוד

כל המשלים/ איבן אנדרייביץ' קרילוב/ נוסח עברי: חגית בנזימן /איורים: זהבית כרמל
כרמל
&nbsp
החוחית והקיפוד*
&nbsp
כשהשחר רק הֵנֵץ
ישבה חוחית על איזה עץ
ובצניעות אספה כְּנָפָהּ
ושרה מנגינה יפה.
&nbsp
ובעודה שם שרה סולו
הופיע לו האל אפולו.
הוא הסתתר מאז ליל אמש
ושוב הוא פה - זה אֵל השמש
וכמו תמיד בעת בואו
האיר עולם ומלואו.
&nbsp
קבוצת זמירים נשאה קולהּ -
הריעה לו במקהלה
אך החוחית דווקא עתה
חדלה פתאום משירתָהּ.
&nbsp
'מדוע לא תשירי עוד?'
שאל אותה אדון קיפוד.
&nbsp
'אני - ענתה לו החוחית
ובעיניה לחלוחית -
אין לי האון והכִּשְׁרוֹן
לשיר ברון איזה המנון.
איכה אריע לשליט?
בקול חלש בלתי קָלִיט?
לכן, רֵעִי הקיפודון,
עם בוא האל הנמכתי טון'.
..........................................
אם גם אתם אינכם רוצים
לשיר שירי מעריצים,
להצטרף אל ההמון
כדי לשיר את ההמנון
הַקדישו קצת מאמצים
למצוא מגוון של תירוצים.
&nbsp

 

יעלקר

Well-known member
מנהל
מה קרה ליארי? סיפור על חוחית וירגזי /תומר רוזן-גרייס/הרדוף





 

סביון 10

New member
הפשוש והפשושית/ משה טבנקין.

הפשושית החליטה שהגיע הזמן להטיל ביצים. הפשוש בנה קן אך הבולבול השחור התנחל בו. בקן השני התנחלה חוחית. אז הציעה הפשושית לבנות קן סגור סביב סביב כביצה ורק מהצד יהיה חלון קטן וכך היה. הפשושית הטילה ביצים ובקעו גוזלים קטנים וחמודים.
 

סביון 10

New member
חוחית ניחוחית. מילים:רפאל ספורטה.

חוחית ניחוחית פעמון צבעוני
צוהלת על שיח למול מעוני,
רינה משתפכת בצליל ענבלים
כהד אי מאין תועה בין הרים,
כבושם הורד, כריח המור
חוחית מזדהרת בבוקר של אור.
 

הזרה 111

New member
'החוחית' / דונה טארט.

תרגמה מאנגלית: קטיה בנוביץ'. הוצאת מודן.
"החוחית" זיכה את טארט בפרס פוליצר והיה לרב מכר ענק. רובו מרתק, אך בין 838 עמודיו טמונים גם חלקים שהיה עדיף להם להישאר מחוצה לו...
עלית קרפ ל'הארץ'-2015.
"בחלקים גדולים ממנו, "החוחית" של דונה טארט הוא ספר סוחף, שגורם לקורא להרהר בגורלו של הגיבור גם מחוץ לשעות המוקדשות לקריאה בפועל. אבל יש לו גם חלקים אחרים סוחפים פחות, כאלה שבהם מרצה הגיבור את רעיונותיו בנוגע למקומה של יצירת אמנות בחייו אחרי שהתרוצץ אחריה בכל רחבי אירופה והסתבך עם המון טיפוסים מפוקפקים; לפעמים ניסה להישאר בחיים ולפעמים מאס בהם.
&nbsp
תיאו דקר, הגיבור, ילד חמוד בן 13, נכנס עם אמו למוזיאון המטרופוליטן במנהטן כדי להציץ בתמונת החוחית של קארל פבריציוס שהיתה אהובה עליה. אלא שפיצוץ עז מחריד את המוזיאון, ותיאו, שנפרד לרגע מאמו זמן קצר קודם לכן, מוצא את עצמו מוטל ליד גבר זקן. הזר נותן בידיו טבעת רגע לפני מותו ומבקש ממנו להביאה לכתובת מסוימת. תיאו מצרף לטבעת גם את ציור החוחית, ויוצא מהמוזיאון.
חוחיות בספר זואולוגיה מהמאה ה–19. חיפוש אובססיבי: https://images.haarets.co.il/image/...fs/1.2648704.1433231866!/image/1937373825.jpg
אמו נהרגה בפיצוץ ותיאו, שאביו עזב מבלי להשאיר עקבות, מוצא את עצמו בודד בעיר הגדולה. משפחתו המיוחסת והקרירה של חברו מימי בית הספר היסודי, אנדי בארבר, מכניסה אותו לביתה. אך הוא חש שהוא נמצא "בדירה הלא נכונה, במשפחה הלא נכונה (וההרגשה הזאת) הכריעה אותי כל כך שהרגשתי מטושטש ומסוחרר, על סף דמעות כמעט, כמו אסיר שמונעים ממנו שינה במשך ימים במסגרת חקירה" (עמ' 99).
הריקנות הרגשית שבה הוא חי גורמת לו לפנות לכתובת שאליה ביקש ממנו הזקן להביא את הטבעת, ושם הוא פוגש את ג'יימס הוברט (הובי), שותפו של הזקן, שהיה, כך מתברר, סוחר ברהיטים עתיקים. הובי מתחיל ללמד אותו את רזי מקצוע השיקום והשיפוץ, ובעיקר אוהב אותו ומעניק לו מפלט בטוח של חמימות מאימי הקרח של משפחת בארבר, שיש לה המון רצון טוב, אבל מעט מאוד אמצעים רגשיים להגשים אותו. כשאביו מגיע לניו יורק כדי לקחת אותו אחרי כמה חודשים, תיאו נוסע איתו ועם חברתו לביתם שבלאס וגאס. הוא שוהה בביתם כשנתיים, עד שהאסון משיג אותו גם שם, וזה החלק המעניין ביותר בספר.
&nbsp
עד מהרה מגלה תיאו שאביו אמנם לקח אותו לביתו, אבל אין לו שום כוונה לטפל בו. מילד אהוב ומטופח הוא הופך לילד עזוב ורעב, שאף אחד לא אוהב אותו ולא מתעניין בו. בריק הזה מתפתחת מערכת היחסים שלו עם בוריס, שאותו הכיר בבית הספר. גם בוריס יתום מאם, נודד עם אביו, מהנדס מכרות, מארץ לארץ, וגם הוא ילד מוזנח ומוכה.
עד כה טיפלה טארט בדמויות שלה באופן קלישאי למדי: האם היחידנית האוהבת שמטפלת בבנה במסירות, ומולה האם הנסיכה האמריקאית, בת לאחת המשפחות הוותיקות של החוף המזרחי בארצות הברית, קרירה ומרוחקת. ואחר כך, כמין קודקוד למשולש הזה, משפץ העתיקות הנחמד. הדמויות הללו עונות לסטריאוטיפים מוכרים. העניות חביבות, העשירות קרירות וכבר קראנו על זה בשניים־שלושה ספרים, ועל כן העיצובים כאן הם פלקטיים למהדרין. גם השאלה מה עושים ילדים בהעדר מבוגרים זכתה כבר לטיפול ספרותי, אבל כאן, כמו בספרים הטובים שנכתבו בנושא, יש משהו מנתץ מיתוסים ועל כן מרענן.
&nbsp
בוריס ותיאו הם ילדים רעים. הם לא הולכים לבית הספר, הם מעשנים סיגריות וגם דברים אחרים, שותים אלכוהול וצורכים מגוון גדול של סמים בכמויות גדולות. הם כורתים ביניהם ברית, והדיכוטומיה בין ההתנהגות הפרועה של הילדים לבין הקשר האמיץ שנרקם ביניהם יוצרת מורכבות שלא תחזור על עצמה בספר הזה.
&nbsp
שיבתו הלא מתוכננת של תיאו לניו יורק גודעת את הקשר ביניהם, וגם בניו יורק, אף על פי שהוא מתגורר בביתו של הובי, ממשיך תיאו באורח חיים הרסני. הוא מתנהג כאדם מנותק מרגשותיו ותאב מוות. אך ההצלחה מאירה לו פנים, וייתכן שאפילו מסחררת אותו.
תמיד ברקע נמצא הציור הגנוב, כמין משאת לב פטישיסטית שאליה כמה הגיבור בניסיון לשמור על הקשר עם אמו המתה. על הכמיהה הזאת מכבירה טארט עוד ועוד תפניות בעלילה, והעושר הזה הוא לעתים קרובות עושר השמור לרעת בעליו. רוחב היריעה של הספר הזה מעלה את השאלה על גבולותיה של יצירה ספרותית. המניע להתחלה בדרך כלל ברור מאוד, גם למחבר וגם לקוראים, אבל הסוף? הסוף הוא לעתים קרובות פרי החלטה מושכלת, ונדמה לי שכאן לא התקבלה ההחלטה הנכונה.
המרדף הקונקרטי שמנהל הגיבור אחרי יצירת האמנות הוא לא רק כמיהה לקשר עם אמו, אלא גם סמל לחיפוש האובססיבי של האמן אחרי דרכי הביטוי שמשקפות את רגשותיו, והקרבה הסמנטית בין שני העולמות הללו יוצרת סמל ריאליסטי כל כך עד שקשה להבחין בו בקריאה ראשונה. האומנם יכולה יצירת אמנות למלא לב שבור? נדמה לי שזה הנושא האמיתי של הספר אדיר הממדים הזה.
&nbsp
שתי הערות בעניין ממדיו: האחת, פרוזאית לחלוטין. הספר כל כך כבד וגדול, שממש קשה להחזיק אותו. השנייה, פרוזאית פחות, אני מקווה, והיא שממדיו מעלים שאלות על ממדיה של היצירה הספרותית. מבקרים רבים השוו את יצירתה של טארט ליצירתו של דיקנס. אבל הבה נודה בזאת: דיקנס כתב את הרומנים שלו בהמשכים ומכר בכל שבוע פרק חדש לקוראיו. כתוצאה מכך, גם אם כתיבתו של דיקנס כמכלול היא יצירת מופת, יש בה חלקים מתישים. טארט, גם אם נשאה עיניה ליצירתו הגדולה והחשובה, היתה צריכה, ולו בשם הצניעות, לחסוך מקוראיה כמה וכמה תפניות עלילתיות.
במאמר מלומד שהתפרסם ב"ווניטי פיר" ביולי 2014 שואלת איבגניה פרץ: "האם טארט היא צ'רלס דיקנס?" והיא עונה: "התשובה לשאלה הזאת אינה טמונה בביקורות של 'ניו יורק טיימס', של 'ניו יורקר' או של 'ניו יורק ריוויו אוף בוקס' אלא בדורות הבאים, אם הם יקראו את טארט או לא. ממש כפי שצייר יכול להיות מושמץ על ידי בני דורו ובסופו של דבר להיות הצייר המהולל ביותר במוזיאון המטרופוליטן, כך גם סופר יכול למכור יותר ממיליון עותקים מספרו, לזכות בפרסים ולהיזכר רק כהערת שוליים (בהיסטוריה). זה מאבק שאי אפשר לישבו רק באמצעות גרסאות חדשות של הקינדל, והמלה האחרונה עדיין לא נאמרה בו".
&nbsp
"החוחית" כיכב בכל רשימות רבי המכר בחו"ל במשך שבועות רבים, אבל אני בספק אם יהיה כזה גם בישראל. מצד אחד, למרות רוחב היריעה שלו, אין בו הממד התרבותי העמוק שיכול להפוך אותו ליצירת מופת; הטיפול של טארט בדמויות הוא לעתים קרובות פלקטי, הרקע התרבותי שהיא מציגה אינו מחדש ואינו מעמיק, ההתכתבות שלה עם יצירות מופת נעדרת תחכום, והמוטיבציות שלה נראות לעתים מאולצות, כמו גם העלילות. מהצד האחר, הוא גם אינו ספרות קלה: הוא כבד ועגמומי, נטול הומור לחלוטין, המסר שהוא נושא עמו פסימי ומכאיב וחלק גדול ממנו משרה על הקורא רגשות קשים. על כן, למרות יתרונותיו, זה ספר שדורש מהקורא יותר ממה שהוא מעניק לו והקורא יתקשה לראות בו בילוי זמן מהנה."
&nbsp
קישור:https://www.youtube.com/watch?time_continue=3&v=AiL1dIXAQKo
נוסף: https://www.youtube.com/watch?v=RPgPixshbXo
 

הזרה 111

New member
'מקור ראשון'-החוחית באומנות, בספרות ובמצוות שילוח הקן>>>

כיצד על האדם המודרני לחוש כשציפור נקרית בדרכו? מסע בעקבות מצוות שילוח הקן וציורו של פבריציוס מזמין את האדם לעצור, להתבונן ולהרהר בטבע האדם והעולם
מאת יעל מאלי: https://www.makorrishon.co.il/judaism/72731/
 

הזרה 111

New member
הינשוף והחוחית / מילים: דתיה בן דור

&nbsp
&nbsp
"ינשוף אחד פגש חוחית על עץ התאנה.
אמר "שלום. נעים מאוד.
אולי את מוכנה
לבוא איתי
לנשף השנתי של ציפורי הלילה?
יש הגרלות. כדאי לך.
הנשף יתקיים הלילה בחצות
מתחת לירח
במיקשת המלונים של אביגדור הקרח.
קיבלתי הזמנה זוגית
אך אין לי עוד בת זוג.
כי בימים אני ישן
ובלילות עסוק.
וכבר שמעתי לחשושים אצל שכני בקן:
'סופו (כלומר סופי) להיות רווק זקן'.
האם תואילי יפתי לומר לי כן?"
&nbsp
והחוחית ענתה:
"חן חן, אלפי תודות ועוד אחת,
אתה באמת ינשוף נחמד
גם אדיב, גם חביב,
גם בעל טעם משובח
וגם ממישפחה טובה.
ולי תמיד היתה חולשה לינשופים
ויש לי עוד חולשה אחת:
אני חובבת נשפים.
נפשי יוצאת לריקודים, למישחקים, להגרלות.
אני בכלל ייצור עליז
וגם יודעת לבלות.
אבל בעוד חצי שעה השמש נעלמת,
וכשהערב מתקרב אני פשוט נירדמת.
לנשף של חצות מוטב תזמין את התינשמת.
שלום ינשוף. עלי לעוף."
ועפה אל הקן.
ועד היום אותו ינשוף
נשאר רווק זקן."
 

סביון 10

New member
מתוך מקהלה עליזה/לאה נאור.

פתאום הפסיק את השירה
פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים
הוא לא מוכן לשיר...
 

סביון 10

New member
פשושון. מילים ולחן:לא ידוע.

פשושון אוהב לישון
על הכרית הענקית
לחלום חלום נפלא
מסביב תמיד הילולה

נמצאים פה כל הידידים
מקפצים ומרקדים
ועושים המון תעלולים
לפעמים אותו הם מרגיזים...
 

אשלינג3

New member
זאת היתה סדרה חמודה מצוירת

בשנות ה90 או תחילת האלפיים גם אני חשבתי על זה
 

אשלינג3

New member
פשוש

בילדותי אני זוכרת שחשבתי שהעתון טבע שהייתי מעיינת בו מדי פעם משעמם
אבל כמובן שהייתי רוצה לחזור אליו כי גיליתי הרבה פעמים שהספרים המשעממים של הילדים הם אוצר
 

סביון 10

New member
העץ הקסום והמכושף/שושנה חביב.

קבוצת ילדי גן יצאה ךטיול מחוץ לקיבוץ עד ''האגם''-בריכת אגירה למי גשמים. הם צפו בצפורים ובצמחים. לפתע גילו עץ חדש ועליו פרחים צפופים. הם התקרבו אליו ולפתע נעלמה הפריחה. מסתבר שהיו אלה חוחיות.
 
למעלה