יורם טהרלב - הגננת שלי הלכה לעולמה בגיל מאה ושש וחצי
"הגננת שלי הלכה לעולמה
בגיל מאה ושש וחצי
בסוף השבוע הלכה לעולמה הגננת שלי בקיבוץ יגור, קיקה, או בשמה המלא רבקה רם.
בצילום: הגננת קיקה, עם הנינה שלי, על שביל בקיבוץ יגור.
הגננת שלי היתה בחורה יפהפיה שהחיים לא האירו לה פנים. היא איבדה שלושה מהאנשים הקרובים לה ביותר שעזבו את העולם ואותה בטרם עת. בנה הבכור נהרג על ידי מכונית חולפת כשטיילה עם ילדי הגן לאורך הכביש הצמוד לקיבוץ. אחיה שעלה איתה מיוגוסלביה נהרג במלחמת השחרור ובנה הצעיר יותר נהרג בעת פעילות בשייטת שלוש עשרה. והיא נשארה עם בת אחת והמשיכה את חייה בלי לעצור לרגע.
שנים רבות לאחר מכן, כאשר לנכדי יונתן נולדה בתו הבכורה, נינה, הוא לקח אותה ליגור לראות את הקיבוץ שבו נולד סבא רבא שלה ולעשות סלפי מול ההר הירוק תמיד כדי לשמח את לבי. כשטיילו על שבילי הקיבוץ הוא מספר, נתקלו באישה זקנה בחלוק כחול שעצרה אותם לשאול מי הם ואצל מי באו להתארח. שאלות שהיו מקובלות בקיבוץ של פעם. לאט לאט מתוך השיחה התברר להם שפגשו את קיקה, הגננת של סבא רבא. הם הצטלמו איתה ומיד שלחו לי את התמונה היקרה. תמונה נדירה שקשה למצוא כמוה בעולם: גננת פוגשת נינה של אחד מילדי הגן שלה!
לפני כשנה וחצי, כשהיתה כבר בת מאה וחמש, הזמינה אותי לבקר בדירתה המטופחת. גיליתי אישה מלאת חיים, שהמשיכה לטפל בגינה שלה, ובעלת זיכרון חד ומדוייק. אחת השאלות המתבקשות ששאלתי אותה: האם היא זוכרת איזה ילד הייתי בגן. תשובתה: אני בכלל לא זוכרת אותך. אני זוכרת רק את הילדים הרעים. תשובה שהעלתה בי הרבה מחשבות על דרך העולם. היא לא זכרה אותי אבל אני זכרתי אותה היטב.
בספר ״משק יגור טיוטה״ שבו תיארתי דמויות רבות של אנשים שבקרבם גדלתי, כתבתי על קיקה:
"קיקה לוקחת אותי למרפאה
לתת לי זריקה.
באיזה מקום? אני שואל
במקום הכי רך בגוף היא אומרת.
אני ממשש את תנוך האוזן".
לפני שנים רבות עמדה לנגד עיני דמותה של הגננת היפה והחזקה הזאת כשכתבתי שיר שקראתי לו:
״תביאו לי גננת״
תביאו לי גננת, גננת ישנה
שתעמיד את כל הארץ בפינה
גננת שנותנת מכות על הישבן
לכל החנטרישים של הגן.
תרחיקו מעלי את הסלבריטיז
מן היפים והיפות נמאס לי כבר
לא מעניין אותי באיזה פאב ישבת
עם מי תפסת ראש בלילה על הבר.
כל דוגמנית היום היא פרשנית פוליטית
ועומק המחשוף זה עומק מחשבה
ומי שלא נמצא לרגע בתקשורת
בשביל הרייטינג הוא מוכן לחזור גם בתשובה
אז אל תקחו אותי ליאכטה במרינה
ואל תכירו לי עוד מצליחן חמוד
ואל תציעו לי מסע תלאות בג׳יפים
עם כמה נובורישים וטבח צמוד.
תביאו לי גננת, גננת ישנה
שתעמיד את כל הארץ בפינה
גננת שנותנת מכות על הישבן
לכל החנטרישים של הגן. "
"הגננת שלי הלכה לעולמה
בגיל מאה ושש וחצי
בסוף השבוע הלכה לעולמה הגננת שלי בקיבוץ יגור, קיקה, או בשמה המלא רבקה רם.
בצילום: הגננת קיקה, עם הנינה שלי, על שביל בקיבוץ יגור.
הגננת שלי היתה בחורה יפהפיה שהחיים לא האירו לה פנים. היא איבדה שלושה מהאנשים הקרובים לה ביותר שעזבו את העולם ואותה בטרם עת. בנה הבכור נהרג על ידי מכונית חולפת כשטיילה עם ילדי הגן לאורך הכביש הצמוד לקיבוץ. אחיה שעלה איתה מיוגוסלביה נהרג במלחמת השחרור ובנה הצעיר יותר נהרג בעת פעילות בשייטת שלוש עשרה. והיא נשארה עם בת אחת והמשיכה את חייה בלי לעצור לרגע.
שנים רבות לאחר מכן, כאשר לנכדי יונתן נולדה בתו הבכורה, נינה, הוא לקח אותה ליגור לראות את הקיבוץ שבו נולד סבא רבא שלה ולעשות סלפי מול ההר הירוק תמיד כדי לשמח את לבי. כשטיילו על שבילי הקיבוץ הוא מספר, נתקלו באישה זקנה בחלוק כחול שעצרה אותם לשאול מי הם ואצל מי באו להתארח. שאלות שהיו מקובלות בקיבוץ של פעם. לאט לאט מתוך השיחה התברר להם שפגשו את קיקה, הגננת של סבא רבא. הם הצטלמו איתה ומיד שלחו לי את התמונה היקרה. תמונה נדירה שקשה למצוא כמוה בעולם: גננת פוגשת נינה של אחד מילדי הגן שלה!
לפני כשנה וחצי, כשהיתה כבר בת מאה וחמש, הזמינה אותי לבקר בדירתה המטופחת. גיליתי אישה מלאת חיים, שהמשיכה לטפל בגינה שלה, ובעלת זיכרון חד ומדוייק. אחת השאלות המתבקשות ששאלתי אותה: האם היא זוכרת איזה ילד הייתי בגן. תשובתה: אני בכלל לא זוכרת אותך. אני זוכרת רק את הילדים הרעים. תשובה שהעלתה בי הרבה מחשבות על דרך העולם. היא לא זכרה אותי אבל אני זכרתי אותה היטב.
בספר ״משק יגור טיוטה״ שבו תיארתי דמויות רבות של אנשים שבקרבם גדלתי, כתבתי על קיקה:
"קיקה לוקחת אותי למרפאה
לתת לי זריקה.
באיזה מקום? אני שואל
במקום הכי רך בגוף היא אומרת.
אני ממשש את תנוך האוזן".
לפני שנים רבות עמדה לנגד עיני דמותה של הגננת היפה והחזקה הזאת כשכתבתי שיר שקראתי לו:
״תביאו לי גננת״
תביאו לי גננת, גננת ישנה
שתעמיד את כל הארץ בפינה
גננת שנותנת מכות על הישבן
לכל החנטרישים של הגן.
תרחיקו מעלי את הסלבריטיז
מן היפים והיפות נמאס לי כבר
לא מעניין אותי באיזה פאב ישבת
עם מי תפסת ראש בלילה על הבר.
כל דוגמנית היום היא פרשנית פוליטית
ועומק המחשוף זה עומק מחשבה
ומי שלא נמצא לרגע בתקשורת
בשביל הרייטינג הוא מוכן לחזור גם בתשובה
אז אל תקחו אותי ליאכטה במרינה
ואל תכירו לי עוד מצליחן חמוד
ואל תציעו לי מסע תלאות בג׳יפים
עם כמה נובורישים וטבח צמוד.
תביאו לי גננת, גננת ישנה
שתעמיד את כל הארץ בפינה
גננת שנותנת מכות על הישבן
לכל החנטרישים של הגן. "